הוריקן קתרינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: קישורים חיצוניים לאתרים לא פעילים, הערות שוליים ללא הסבר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הוריקן קתרינה
Hurricane Katrina August 28 2005 NASA.jpg
תצלום לוויין של הוריקן קתרינה ב-28 באוגוסט 2005
תאריך התחלה 23 באוגוסט 2005
תאריך סיום 30 באוגוסט 2005
סוג הוריקן
עוצמה 5 בסולם ספיר-סימפסון
במדינות או באזורים בהאמס, קובה; פלורידה, לואיזיאנה, מיסיסיפי, אלבמה בארצות הברית
מהירות הרוח 280 קמ"ש
לחץ נמוך 902 מיליבר
הרוגים 1,836
נעדרים 705
נזק 81.2 מיליארד דולר ארצות הברית (2005) (נזקי הסופה הכבדים בהיסטוריה)
מסלול הסופה
פגיעת הסופה בחוף לואיזיאנה
הסופרדום של לואיזיאנה - מקום מחסה זמני לכ-10,000 מתושבי העיר
חתך המדגים את גובה העיר ניו אורלינס ואת סוללות העפר המגינות עליה
ניו אורלינס מוצפת לאחר הוריקן קתרינה, במרכז התמונה אצטדיון ה"סופרדום"
איי צ'נדלור, לפני קתרינה (משמאל) ואחרי (ימין), התמונה ממחישה את השפעת הסופה לאורך אזורי חוף

הוריקן קתרינהאנגלית: Hurricane Katrina) הוא סופת הוריקן אשר חצתה את פלורידה ופגעה בחופי ארצות הברית בקרבת העיר ניו אורלינס שבלואיזיאנה ב-29 באוגוסט 2005.

הסופה החלה כשקע טרופי באזור איי בהאמה ב-23 באוגוסט ולמחרת פגעה בחופי פלורידה ליד העיר מיאמי. הסופה הוגדרה תחילה כבעלת דרגה 1 בסולם סאפיר סימפסון, אולם לאחר שחצתה את פלורידה, בעת המעבר מעל מפרץ מקסיקו, התחזקה הסופה וסווגה לסופה מדרגה 5 (הדרגה החזקה ביותר). עינה של הסופה הגיע לקוטר של 48 ק"מ, ומהירות הרוח של הסופה הגיעה ל-278 קמ"ש בעת פגיעת הסופה בחוף לואיזיאנה.

בשל הסכנה של הסופה הורתה ממשלת לואיזיאנה על פינוי של העיר ניו אורלינס. החשש העיקרי היה הצפת העיר אשר 70% משטחה מצויים מתחת לפני הים, ובשל החשש מהגלים הצפויים להגיע לגובה של 8 - 11 מטרים מעל פני הים ולעבור מעל הסוללות המגינות על העיר מפני הצפות.

לפחות 1,836 בני אדם נספו כתוצאה מהסופה, דבר שהפך אותה לסופה הקטלנית ביותר בארצות הברית מאז 1928. רוב הנספים היו בני מיעוטים עניים אשר לא הצליחו להיחלץ מהעיר בכוחות עצמם. בנוסף לכך, היו דיווחים על תופעות של ביזה ופשע. על פי הערכות, הסופה גרמה לנזק של 81 מיליארד דולר (במחירי שנת 2005), מה שהפך אותה לאסון הטבע היקר בהיסטוריה של ארצות הברית.

אצבע מאשימה הופנתה לעבר הנשיא ג'ורג' בוש וממשלו על אדישות ועל כישלון הסיוע לתושבים, שעירם הפכה למעין עולם שלישי בתוככי ארצות הברית. מכל רחבי העולם הוצע סיוע הומניטרי.

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופת ההוריקן קתרינה, שהלחץ במרכזה בעת שהגיעה לחוף היה 920 מיליבאר הייתה השלישית בעוצמתה בעת הפגיעה בארצות הברית, אחרי הוריקן קאמיל (1969, 909 מיליבאר) וסופת 'חג העבודה' של 1935, בה נמדד לחץ של 892 מיליבאר בעת הפגיעה בארצות הברית.

בשיאה הייתה הסופה הוריקן בדרגה 5, והלחץ במרכזה ירד עד כדי 902 מיליבאר, נתון שמיקם אותה כסופה הרביעית בעוצמתה באגן האוקיינוס האטלנטי באותה עת (לאחר מכן ירדה למקום השישי בעקבות הוריקן וילמה והוריקן ריטה).

הכנות לקראת הסופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהכנה לקראת הסופה הוצא ב-28 באוגוסט בשעה 7:30 שעון מקומי צו לפינוי כל מיליון תושבי העיר‏[1]. כ-100,000 תושבים חסרי אמצעי תחבורה נותרו בעיר על אף צו הפינוי, והם הועברו למחסות מאולתרים מפני הסופה, ובהם אצטדיון הפוטבול של ניו אורלינס.

גם במחוזות הסמוכים לעיר ניו אורלינס, לאורך חוף לואיזיאנה ובמספר מחוזות באלבמה ניתנו צווי פינוי. בשל פקקי התנועה הכבדים שנגרמו בשל המספר הרב של תושבים המנסים להתפנות, נאלצו רשויות התנועה במדינות אלה להפוך את הכבישים הפונים דרומה לכבישים בהם כיוון הנסיעה הינו צפונה, ובכך מנעו למעשה כל כניסה לאזורים המפונים.

ספינות צי ארצות הברית המצויות בנמל פסקאגולה פונו מן הנמל ללב ים, וכן פונו כלי הטיס של חיל האוויר של ארצות הברית מבסיס קסלר המצוי במחוז בילוקסי. בנוסף לכך, פונו בסיסים בפנסקולה שבפלורידה ובואלפאראסיו.

תחנת הכוח הגרעינית שבווטרפורד נסגרה ב-28 באוגוסט מחשש לנזקים שהסופה תגרום לתחנה.

כ-70% משטחה של העיר ניו אורלינס מצוי בין 30 ס"מ ל- 6 מטרים מתחת לפני הים. מסיבה זו מערכת הביוב של העיר מנצלת משאבות חשמליות השואבות את מי הביוב ומי הגשמים על מנת למנוע את הצפת העיר.

סביב העיר נמצאת מערכת של סוללות עפר המגינות על העיר מפני מי הים. גובהם של סוללות אלה הינו 4 מטרים‏[2]. במקרה של גשמים חזקים במיוחד או הצפות בשל גלי ים גבוהים יש חשש שהעיר תוצף. חשש זה מתגבר בשל הפסקות החשמל הצפויות להשבית את עבודת המשאבות.

מצפונה מוקפת העיר באגם פונטצ'ארטריין אשר יכול לעלות על גדותיו, בשל כמויות הגשם הרבות הצפויות בעקבות הסופה, וכן בשל הגלים הגבוהים הצפויים להיווצר באגם‏[3].

מחשש להצפות אלה, הורה, לראשונה בתולדותיה, ראש העיר של ניו אורלינס, ריי נאגין על פינויה. ראש העיר הורה על הקמת מספר מחסות מפני הסופה לתושבים שלא הצליחו לעזוב את העיר, והורה על הפיכת הסופרדום של לואיזיאנה למחסה סופה. המבנה ממוקם בגובה של מטר אחד מעל פני הים, ונבנה על מנת לעמוד בפני כוחם של גלים גבוהים, הצפות עד לגובה של 10.6 מטרים, ורוחות של עד 320 קמ"ש‏[4]. אולם כבר עם תחילתה של הסופה נפגע גג המבנה והחל לדלוף.

הנשיא ג'ורג' ווקר בוש הכריז על העיר כאזור אסון, עוד בטרם הגיעה הסופה אל העיר‏[5]. וזאת בשל אזהרה של המרכז לחיזוי מזג האוויר אשר צופה שמרבית בנייני העץ בעיר יהרסו מעוצמתה של הסופה‏[6].

חשש נוסף היה שמאגרי הדלק בבתי הזיקוק הרבים שבקרבת העיר יישפכו אל המים וייצרו תערובת של תרכובות כימיות רעילות אשר יציפו את העיר, ויגרמו למחסור של מים נקיים. אם תחזית זו הייתה מתממשת, היו נדרשים כשישה חודשים לנקות את העיר מהרעלים‏[7].

השפעות הסופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הנספים בסופה עמד על 1,836 אנשים, בעיקר במדינות לואיזינה (1,577) ומיסיסיפי (238).‏[8] עם זאת, 705 אנשים נותרו תחת סיווג של נעדרים בלואיזינה‏[9] והיו כנראה עוד מספר רב של מקרי תמותה לא ישירים, אך קשה לאמוד את סיבת המוות המדויקת של חלק מהקורבנות.

בפלורידה וקובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלואיזינה וניו אורלינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחוב ראשי בעיר ניו אורלינס בתום הסופה.

בשעה 10 בבוקר (שעון מקומי) ב-29 באוגוסט חצתה הסופה את ניו אורלינס. לאחר חצייתה את העיר נחלשה הסופה והגיעה לקטגוריה 3.

הסופה הציפה את הרובע הצרפתי של העיר, בשל כשלים במשאבות הביוב של העיר. כמו כן נפרצו שתיים מסוללות העפר המגינות על העיר, ומים בגובה 2 מטרים החלו להציף את הרובע התשיעי של העיר‏[10]‏‏[11].

מספר רחובות במרכז העיר הוצפו במים בגובה 3 מטרים‏[12]. התושבים שנותרו בעיר רוכזו במספר מבנים, ביניהם לואיזיאנה סופרדום (מגרש הפוטבול העירוני) ומרכז הקונגרסים של העיר.

עם חלוף הסופה ובעקבות המים המזוהמים שהציפו את העיר החל פינוי התושבים, גם בכפייה‏[13].

במיסיסיפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור החוף במיסיסיפי סבל מנזק מאסיבי כתוצאה מהוריקן קתרינה ב-29 באוגוסט. 238 אנשים נהרגו, 67 הוכרזו כנעדרים, ונגרמו נזקים בשווי מיליארדי דולרים. לאחר מעשה, הוכרזו 47 המחוזות הדרומיים של המדינה כאזורי אסון הזקוקים לסיוע פדרלי.‏[14]

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלכות כלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשלכות הכלכליות של הסופה היו נרחבות. נכון לאפריל 2006, הוציא ממשל בוש 105 מיליארד דולר על תיקונים ובניה מחדש באזור‏[15], וסכום זה אינו כולל נזקים לכלכלה עקב שינויים באספקת הנפט, נזקים פרטיים, נזקים לרשתות התחבורה, אובדן סחורות ליצוא ועוד.

כלכלנים רבים סבורים כי הסופה תגרום לנזק רב למתקני זיקוק הנפט הרבים המצויים באזור לואיזיאנה, ומספקים 24% מצריכת הנפט בארצות הברית. כמו כן דרך נמלי לואיזיאנה, המייבאים 11% מצריכת הנפט של ארצות הברית, סגורים בשל הסופה מה-27 באוגוסט‏[16]. כלכלנים סבורים כי כתוצאה מהסופה ומעליית מחירי חבית נפט בארצות הברית מעל ל- 70 דולרים (במקום 66.13 דולרים קודם לסופה) יעלו מחירי האנרגיה בעולם כולו.

השלכות סביבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריקן קתרינה היה גם בעל השלכות מרחיקות לכת על הסביבה. נחשולי הסופה גרמו לבלייה משמעותית של חופים, וכמה מהם נהרסו לחלוטין. באי דופין, כ-150 ק"מ מזרחית לנקודה בה ההוריקן עלה ליבשה, החול שממנו האי מורכב הוסע לתוך מפרץ המיסיספי, והאי התקרב ליבשה. הסופה השפיעה בצורה קשה גם על איי צ'נדלור שהושפעו קודם לכן מהוריקן איוואן בשנת 2004.

השלכות פוליטיות וחברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקוד ממשל בוש במהלך הוריקן קתרינה ואחריו ספג ביקורת קשה בתקשורת האמריקאית. ההבנה המאוחרת יחסית של הממשל כי מדובר באסון בסדר גודל כה משמעותי ואופן התפקוד הלקוי, נחווה ככישלון נוסף של ממשל בוש, הגביר את הביקורת הציבורית השלילית על תפקודו, וייתכן שהיה בין הגורמים (בין גורמים אחרים) שהביאו לעליית הדמוקרטים לשלטון בבחירות הבאות.

מבחינה חברתית לא שוקמה למעשה העיר. שיקום העיר ארך זמן ממושך, ורבים מהתושבים לא שבו אל העיר גם לאחר ששוקמה. האוכלוסייה חסרת האמצעים המשיכה לגור בקרוונים במשך שנים אחר כך. ‏‏‏[17]

ביזה והתנהגות עבריינית בניו אורלינס בחסות הוריקן קתרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר חלוף ההוריקן, החלו מעשי ביזה של חנויות, על ידי כמה מתושבי ניו אורלינס שלא התפנו מבתיהם. רבים מהבוזזים חיפשו מים ומזון, שהיו חסרים בעקבות האסון, אך הייתה גם ביזה של מוצרים לא חיוניים. בשעה שמאמץ הרשויות היה ממוקד בפעולות הצלה, הפעילות העבריינית הפכה לבעיה קשה. ב-30/8/2005, החלו מעשי הביזה בעיר להתרחש גם לאור יום, וגם בנוכחות המשטרה. היו אף דיווחים שכמה שוטרים השתתפו בביזה. מהדורות החדשות הוצפו בדיווחים על מעשי רצח, מקרי אונס וגניבות. מאוחר יותר, התברר כי רבים מהדיווחים לא היו מדויקים, בשל חוסר הסדר ששרר במקום. בעקבות האירועים, כוחות המשמר הלאומי וכוחות פדרליים הוזרמו לשטח. מושלת לואיזיאנה, קטלין בלנקו, הצהירה כי: "יש להם רובי אם 16 טעונים ונצורים. כוחות אלה יודעים לירות ולהרוג ואני מצפה זאת מהם." עוצר החל להיות מונהג החל מהשעה 20:00 ועד 6:00 למחרת. דווח על מסוקים שהופעלו בלילה וירו מהאוויר לעבר רכבים שאינם רכבי חילוץ, מאחר שהניחו כי מדובר בבוזזים. דווח על מספר אירועי ירי שהתרחשו בין שוטרים לבין תושבי ניו אורלינס, שבכמה מהם הייתה התנהגות פסולה של המשטרה, כגון תקרית הירי בגשר דנצינגר, בה מצאו את מותם אזרחים לא חמושים. במהלך השבוע הראשון של חודש ספטמבר, החוק והסדר הושבו בהדרגה. ב-10 בספטמבר, הגיע מספר אנשי כוחות הביטחון השונים שבעיר לשיא של 46,838, בהם אנשי כוחות המשמר הלאומי,כוחות פדרליים, שוטרים וגורמי אכיפת חוק מכל הארץ שהוסמכו באופן זמני לצורך משימת החזרת החוק והסדר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצלמות רשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורי תחנות טלוויזיה מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני מזג אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ וראו מפות
  3. ^ [2]
  4. ^ [3]
  5. ^ [4]
  6. ^ [5]
  7. ^ [6]
  8. ^ "Reports of Missing and Deceased." Louisiana Department of Health and Hospitals. April 18, 2006.
  9. ^ Michelle Krupa "Presumed Missing" Times-Picayune, March 5, 2006. Retrieved on 2006-06-05.
  10. ^ [7]
  11. ^ [8]
  12. ^ [9]
  13. ^ ניו אורלינס: הוזמנו 25 אלף שקי גופות, באתר ynet
  14. ^ http://www.governorbarbour.com/Recovery/news/2006/jan/information.html
  15. ^ St. Onge, Jeff; Epstein, Victor. "Ex-chief says FEMA readiness even worse." Boston.com.
  16. ^ [10]
  17. ^ קרבנות קטרינה זוכים לקצת חסד וואלה, 4.6.09‏