המופע של טרומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המופע של טרומן
Trumanshow.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: The Truman Show
בימוי: פיטר ויר
הפקה: אדוארד פלדמן
אנדרו ניקול
תסריט: אנדרו ניקול
עריכה: ויליאם אנדרסון
לי סמית'
שחקנים ראשיים: ג'ים קארי
אד האריס
נטשה מקאלהון
לורה ליני
נוח אמריך
מוזיקה: בורקרד פון דלוויץ
צילום: פיטר ביזיו
חברת הפצה: פרמאונט
הקרנת בכורה: 5 ביוני 1998
משך הקרנה: 103 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 60,000,000‏$
הכנסות: 264,118,201‏$
פרסים: 3 פרסי גלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

המופע של טרומןאנגלית: The Truman Show) הוא סרט קולנוע דרמטי-קומי המבוסס על פרק בסדרה "אזור הדמדומים", שבו מגלה אדם שחייו מצולמים לסדרה בלי ידיעתו. לאחר שהוא מגלה זאת, חברת ההפקה מנסה לתקן את המצב בכל דרך אפשרית, אך הדבר לא עוזר לו להיפטר מן הפרנויה שפיתח, אשר הורסת את חייו. הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1998, הוא בבימויו של פיטר ויר ובכיכובו של ג'ים קארי, אשר זכה בפרס גלובוס הזהב על תפקידו. הסרט זכה גם בפרס גלובוס הזהב עבור הפסקול המקורי, והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרומן בחור פשוט וחביב, נשוי וסוכן מכירות בחברה גדולה, גר באי "סיהייבן". טרומן סקרן ורוצה לגלות עולמות חדשים. הוא חולם לעזוב  את חיי השגרה שלו, ולנסוע לאיי פיג'י. כשלפתע משהו משתבש. הוא נתקל ברחוב בהומלס, שדומה מאוד לאבא שלו, אשר טבע בילדותו של טרומן. לפתע שני אנשים, גבר ואשה, גוררים את אבא שלו אל אוטובוס.  הוא מספר על כך לאמו, והיא מרגיעה אותו ואומרת לו שהדבר לא ייתכן. בהמשך, הוא נזכר באירוע שקרה לו בעבר. בחורה נאה, היודעת את שמו צדה את עינו בקמפוס, עוד בטרם נישא לאשתו - מריל. הוא פוגש אותה  שוב בספריה, מתברר ששמה לורן. לורן  אומרת לו ששמה האמיתי הוא סילביה ושאסור לה להיפגש איתו, אך היא נפגשת אתו בכל זאת על שפת הים והם מתנשקים.  על דש בגדה סיכה ועליה כתוב: "כיצד זה ייגמר".  היא אומרת לטרומן: "אין להם זמן. הם תיכף יגיעו. הם לא רוצים שאדבר אתך. כולם יודעים כל מה שאתה עושה. הם מעמידים פנים". רכב ובו גברים מגיע לחוף ומכניס את הבחורה בכוח. הם אומרים לו שהם לוקחים אותה לאיי פיג'י. מכאן מתברר לנו מדוע משתוקק טרומן לנסוע לפיג'י.

כל העת, ישנם צופי טלוויזיה הצופים במתרחש מבלי שטרומן יהיה מודע לעובדת היותו מצולם ונצפה, בתוכנית טלוויזיה  על חייו, המשודרת ברחבי העולם.

טרומן חוזר לביתו. יש לו תחושה שהתנהגותה של אשתו לא טבעית. הוא חושד בה ועוקב אחריה לעבודתה. היא מגלה שהוא עוקב אחריה. הוא מגיע לבית החולים האחות לא מתירה לו להיפגש עם אשתו, הוא מבקש שישאירו לה הודעה שהוא נוסע לפיג'י. מביימים בבית החולים סצנה של ניתוח (החולה שלכאורה תחת הרדמה, קופצת בבהלה כשמניחים על החזה שלה יד בחוזקה).  ומרחיקים את טרומן משם. 

טרומן נכנס לסוכנות נסיעות, הסוכנת אומרת שאין טיסות פנויות לפיג'י ונותנת לו כרטיס לאוטובוס לשיקגו.  טרומן עולה על האוטובוס, אך הנהג לא מצליח להתניע את האוטובוס והנוסעים מורדים למטה בגלל התקלה.  אשתו של טרומן חוזרת מהעבודה הביתה ורואה אותו מתחבא בתוך מכוניתו.  היא נכנסת למכונית. טרומן חושף בפניה שהוא יודע שיש אירועים מחזוריים החוזרים על עצמם בסדר מסוים (האשה שעוברת, ואחריה רוכל הפרחים והמכונית הצהובה הדפוקה ). כשהוא אומר לה שברצונו לנסוע לפיג'י והוא מתחיל לנסוע, מגיחות לפתע מכוניות מכל עבר, יוצרות פקק ארוך וחוסמות את דרכו. 

טרומן מוצא דרך מילוט, הוא נתקל במחסום משטרה, נכנס  עם מכוניתו ללהבות ועשן ויוצא ללא כל פגע. השוטר  אוסר עליו את הכניסה בגלל שבמקום קרתה תאונה גרעינית. הוא קורא לטרומן בשמו. טרומן מבין שהאירוע מבוים, הוא פורץ דרך בין השוטרים ובורח ליער, נלכד ומוחזר הביתה לאשתו על ידי המשטרה. התנהגותו המוזרה מפחידה את אשתו, המתנהגת כמו שחקנית בפרסומת, כשהיא מציעה לו לשתות שוקו מקאו. הוא שואל אותה אל מי היא מדברת, היא קוראת לעזרה כאשר התנהגותו מאיימת עליה. בשלב זה טרומן מבין שהיא מדברת למישהו חיצוני שלא נמצא בחדר. בדיוק ברגע זה חברו הטוב מתדפק על הדלת ואשתו בורחת החוצה. טרומן אומר לו שהוא מרגיש כאילו כל העולם סובב סביבו ונראה בהתמוטטות עצבים. החבר מבשר לו שעוד מעט יפגוש את אביו. הבמאי של המופע  מחליט להחזיר את האב לתסריט המופע, והאב הנעדר חוזר ונפגש עם טרומן על הגשר, בנוכחות מצלמות הטלוויזיה המשדרות את האירוע המרגש לכל הצופים.

טרומן עדיין נמצא במשבר נפשי.  הבמאי של המופע של טרומן, כריסטוף, מתראיין לרגל מלאת 30 שנה לתוכניתו המצליחה "המופע של טרומן". הוא מספר  שליווה את טרומן מיום הולדתו באמצעות מצלמות הטלוויזיה, זה התחיל במצלמה אחת וכיום יש 5,000 מצלמות המתעדות את חייו של טרומן. האי נרכש על ידי תאגיד טלוויזיה ותקשורת, כל תושביו מועסקים בהפקה, כשחקנים וכצוות טכני. כולם  יודעים את הסוד על קיומו של "מופע הטלוויזיה של טרומן" ומשתפים פעולה עם הבמאי (הבמאי מדומה לאלוהים, המדליק את השמש ומחולל סערות בים...)

האי חסום למעבר באמצעות כיפה האוטמת אותו מכל עבר, כאשר השמש, הירח והים, הם אורות מלאכותיים הסרעים לפקודתו של הבמאי. האפשרות היחידה לצאת מהאי סיהייבן,  היא דרך הדלת, ברשותו של הבמאי.

הבמאי כריסטוף, המקפיד מאוד לשמור על פרטיותו, מסכים באופן חד פעמי להתראיין לטלוויזיה ולספר על התוכנית. כריסטוף נשאל על ידי המראיין: למה טרומן לא התקרב עד כה לגלות את המציאות על העולם? תשובת הבמאי כריסטוף: כי אנחנו מקבלים את המציאות המוצגת בפנינו כמציאות.

סילביה מתקשרת לבמאי לאחר שידור  הראיון ומתחננת בפניו שיניח לטרומן לחיות את חייו.

הבמאי מסרב הוא טוען שהעולם אותו יצר בשביל טרומן הוא העולם המושלם והטוב שכדאי לחיות בו. 

טרומן, המתאושש מהתמוטטות העצבים שלו,  מערים על הבמאי כריסטוף, ועל המצלמות, ומצליח לחמוק מהם  ולשוט בסירה. הבמאי והצוות מחפשים אותו, לבסוף מגלים אותו שט בסירה. הבמאי מתלבט האם לחסל את טרומן בסערת ברקים מלאכותית, אך אומרים לו שאי אפשר לחסל כוכב כה מרכזי  בשידור חי. כריסטוף נותן הוראה לחולל סערה אך הוא קוטע אותה רגע לפני שהיא עלולה להרוג את טרומן. בסופו של דבר  המים יורדים וטרומן מגיע לקצה האופק, נוגע בו ומגלה שהוא נתקל בדופן בלתי עבירה. זהו רגע "ההארה" בו מבין טרומן  שהוא לכוד במקום שאין ממנו מוצא.  

ברגע קריטי זה, הבמאי כריסטוף מחליט לחשוף את עצמו לפני טרומן. הוא פונה אליו ברמקול ומדבר אתו. הוא מספר לו על כך שהוא מלווה אותו מאז היותו תינוק ושכל העולם מלווה את התפתחותו בהרבה אהבה והזדהות. הוא אומר לטרומן שבאפשרותו לצאת מסיהייבן דרך דלת היציאה, אך מציע לו להיענות להצעתו ולהשתתף בתוכנית "המופע של טרומן", תוכנית המביאה  שמחה אושר ותקווה למליוני אנשים. "סיהייבן היא איך שהעולם צריך להיראות. העולם האמיתי – הוא המקום החולה", מנסה הבמאי לשכנע את טרומן לא לברוח: "שם בחוץ אין יותר אמת מאשר בעולם שיצרתי לך".

טרומן משיב לו שהמצלמה לעולם לא יכולה להיכנס לראש שלו. הוא בוחר לצאת מהדלת אל העולם האמיתי ונפרד מסי הייבן ומצופי הטלוויזיה אי שם בבית.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המרכזי של הסרט הוצג עוד לפני כן בספרות. הסופר פיליפ ק. דיק כתב סיפורים קצרים, וכן ספר ידוע בשם Time Out of Joint, שבהם הגיבור חי בעולם מלאכותי שבו האנשים אותם הוא תופס כמשפחתו וחבריו הם למעשה שחקנים בשכר שתפקידם לשמר את האשליה שבה הוא חי. מאוחר יותר פורסמו ספרי מדע בדיוני נוספים בעלי רעיון מרכזי דומה. אמנם ספרים אלו לא מדברים על תוכנית מציאות, כמו ב"מופע של טרומן", אך הם בהחלט חולקים עם הסרט את הרעיון של עולם מלאכותי, שבנו אחרים, הסובב סביב אדם מסוים.

משמעות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהסרט עולות סוגיות מוסריות רבות, כשהעיקרית מבניהם היא השאלה האם "כליאת" טרומן בעולמו הוא מעשה מוסרי. מסיבה זאת הסרט היה אחד הסרטים המדוברים ביותר בשנות התשעים. כמו כן היו שפירשו את הסרט כמשל לאלוהים ואדם וכהתמודדות עם תכנים דטרמיניסטיים.

בעקבות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסרט הוקרן אחרי שהתגבשה לראשונה סוגת תוכניות המציאות, אך טרם הופעתן של תוכניות הריאליטי הגדולות והמצליחות כמו "האח הגדול" בהולנד ו"הישרדות" בארצות הברית. עיתוי זה יכול להעיד על השפעה רבה שהשאיר על הסוגה "המופע של טרומן", שהיה אמור להוות ביקורת על התקשורת האלקטרונית ועל תוכניות המציאות בפרט, כגורם מחולל ומשפיע על העולם שסביבן.‏[1]
  • בהשראת הסרט נעשתה סדרה ישראלית של יגאל שילון בשם "המופע של סטיב".
  • צייר הקומיקס אורי פינק צייר בהשראת הסרט דף קומיקס של דמויות זבנג! שהולכות לראות את הסרט כשהוא מעלה את השאלה האם אנו עושים מה שאנו רוצים או שלמעשה "כל העולם במה וכולנו שחקנים".
  • לאחר הסרט אובחנו מקרים של חולים פסיכיאטריים שהאמינו כי הם חיים בתוך תוכנית מציאות מבוימת, שבה הסובבים אותם הם שחקנים הפועלים לפי תסריט. חלקם פיתחו מחשבת שווא זו בעקבות הסרט. האחים גולד, בכירי החוקרים של התופעה, כינו אותה בשם תסמונת המופע של טרומן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים כאלב, "חיים במלכודת נרטיב בסרט "המופע של טרומן"", בספר פוסטמודרניזם בקולנוע, חיים כאלב (עורך), הוצאת אופטימוס, תל אביב, 2010

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‫אמיר בוגן, "המופע של טרומן": האח הגדול של "האח הגדול", באתר ynet‏, 17 ביולי 2011‬