דטרמיניזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דטרמיניזם היא טענה פילוסופית הקובעת כי כל פעולה, החלטה או מחשבה אנושית נקבעת בשל רצף אירועים קודמים. מושג זה קשור לתחומים רבים, ביניהם המדע, הדת ופילוסופיה של המוסר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההיבט הלוגי
אריסטו היה הראשון שניסח היבט זה ובחן אותו. לפי הלוגיקה, מתקיים "חוק השלישי הנמנע", שלפיו כל טענה היא אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אריסטו בחן טענה זו על משפטים מן העתיד: טענה אודות העתיד היא אמיתית או שקרית כיום, ואין אפשרות שלישית. לכן, הייתה הטענה אמיתית או שקרית מאז ומעולם. אם הייתה כזאת מאז ומעולם, אזי היא תתרחש בהכרח.
[עריכה] הפרספקטיבה הסיבתית
בסיס המושג נעוץ בתפישה שלכל אירוע יש אירועים מקדימים, שמשפיעים עליו ו/או גורמים להתרחשותו. או בלשון אחרת, לכל מסובב יש סיבות. פילוסופים מאסכולה זו טענו שכאשר עוקבים אחורה בשרשרת הסיבות (מה גרם למה גרם למה וכן הלאה) ניתן להגיע, תאורטית לפחות, עד ל"מניע הראשון", שבמקרים רבים זוהה עם אלוהים, או עם המפץ הגדול. הגישה שלפיה קיים מניע ראשון היא דאיזם. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, גם כי לכל דבר יש סיבה, כך שאם יש אלוהים, גם לו יש סיבה.
אחד מראשוני הפילוסופים שהחזיקו בתפישה זו היה דמוקריטוס, שהשתייך לאסכולה האטומיסטית בפילוסופיה הקדם-סוקרטית. דמוקריטוס טען שתנועת האטומים ומיקומם היא שרירותית מבחינת תכליתה, והכרחית מבחינת סיבותיה.
[עריכה] הפרספקטיבה התכליתית
דרך הסתכלות נוספת על מושג הדטרמיניזם היא הסתכלות תכליתית ולא סיבתית. אם מניחים שכל פעולה גוררת פעולה אחרת, אז ניתן לומר שלכל פעולה יש "סיבה" שגרמה לה, אך גם כי לכל פעולה יש "תוצאה" שלה, או "מטרה" שלה. לפיכך, תאורטית, בהינתן מספיק נתונים (כלל כל הדברים ביקום, אם מתחשבים באפקט הפרפר) ניתן לחזות מה יקרה לכל דבר.
בניגוד לפאטאליזם (אמונה בגורל), שעל-פיו "הסוף ידוע מראש", בדטרמיניזם לא רק "הסוף" ידוע מראש, אלא גם כל שלב ושלב בדרך. בעוד שהפאטליסטים מאמינים שהתוצאה הסופית היא זהה, ללא תלות בדרך, הדטרמיניסטים טוענים שלא ניתן כלל לבחור בדרך אחרת - חייבים לבחור בדרך מסוימת, כי מכלול הסיבות גורמות לבחור כך. אם נדמה שנבחר מסלול אחר, זוהי רק תחושה, אך בחירה זו הייתה מתחייבת.
בעיני הדטרמיניזם, בחירה חופשית היא אשליה, ולכן מהותה של התלבטות היא תהליך מחשבתי שעושה אדם כדי להיות שלם יותר עם הפעולות שבסופו של יום יעשה בכל מקרה, וכדי שפעולות אלה יהיו מדויקות ומתוחכמות יותר. בעוד שחלק מהפטליסטים מאמינים ביד מכוונת, בישות כלשהי או בכוונה סופית כלשהי, הדטרמיניזם מאמין שההתרחשויות בעולם הן טבעיות לחלוטין.
[עריכה] הבחינה הדתית
הגדרת הדטרמניזם המוכח לפי עקרון דתי נובעת מהגדרתו של האלוהים ככל יודע וכל יכול: תכונה זו של ידיעת כל, משמעותה שהאל יודע כיצד יתנהל העולם וכיצד ינהג אדם מאז ומעולם ובכל רגע נתון, ולכן כל מה שיקרה, בהכרח יקרה: אין לאדם חופש בחירה.
הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ ביסס עמדה זו במאה ה-18. נוסף על כך, מעצם הגדרתו של אלוהים כ"טוב אינסופי", נובע על פי לייבניץ כי העולם בו חיים בני האדם אמנם התרחש בהכרח ונקבע על פי אלוהים, אולם בשל טובו האינסופי של אלוהים, עולם זה הוא הטוב בכל העולמות האפשריים. לכן, אם מתרחש אסון כלשהו, אזי ברי לכל שהיה מן ההכרח שאסון זה יתרחש, כדי שימשיך להתקיים הטוב מבין העולמות האפשריים, ולאלוהים הטוב ודאי יש סיבות משלו לגרום להתרחשות אסון זה. תפיסה זו משקפת אופטימיות לגבי העולם ועתידו. הסופר הצרפתי וולטיר לעג לעמדה זו בספרו הסאטירי "קנדיד", שנכתב לאחר רעידת האדמה בליסבון.
ביהדות מוצגת התפיסה הדטרמיניסטית באופן ברור בספר קהלת. למשל, בקהלת פרק א', פסוק 9: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה". לפי התפישה בפסוק, דבר אינו משתנה. האדם אינו מסוגל לשנות דבר, כיוון שגורלו נקבע מראש. תפישה זו מוצגת לאורך רוב הספר, ולכן בימי קדם התלבטו האם לצרף אותו לתנ"ך. לבסוף צורף הספר, משום ש"תחילתו וסופו בדברי תורה", כלומר: המחבר אמנם בודק את כל האפשרויות, אבל מחליט לבסוף שהאדם חייב לעבוד, מפני ש"שומר רוח לא יזרע, ורואה בעבים לא יקצור" (קהלת י"א, ד'). כמו כן, ספר קהלת מסתיים במילים: "סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע." מכאן ניתן לראות בבירור ניגוד חריף לדטרמיניזם, אשר אינו מאפשר משפט, מאחר ואין בחירה חופשית.
הדטרמיניזם הוא בעייתי מבחינה דתית. משום שאם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחראיות למעשיו ועקרון השכר והעונש האלוהי על מעשי האדם איננו מוסרי.
הרמב"ם, בהקדמה לפירושו למסכת אבות, עמד על הנקודה הזו והמחיש את העניין בהביאו את דבריו של רוצח שטוען שהפשע שביצע לא היה בשליטתו, וכדי לפתור את הקושי מצא פתרון בצורת הכלל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כלומר האמונה היא כן בידי האדם, כך שאם הוא מאמין - לא יבצע מעשי פשע. רבי עקיבא טבע כלל אחר והוא: "הכל צפוי והרשות נתונה" - כלל שיש בו סתירה שמשקפת את הסתירה בין התחושה החזקה שיש לאדם, שלפיה יש חופש בחירה, לבין ההיגיון המדעי, שלפיו בחירה כזו אינה קיימת.
הרב חסדאי קרשקש אחז בתפיסה דטרמיניסטית חמורה, שלפיה כל מעשה של האדם תלוי בגורמים קודמים שהיוו עילה למעשיו. החוקיות הפיזיקלית, אליבא דרח"ק, מושלת בכל, לרבות הכרעותיו הרצוניות של האדם. כיוון שלפי תפיסה כזו חזרה בתשובה אינה אפשרית, טען הרח"ק שהחזרה בתשובה היא חסד שהאל מאציל על האדם (אור ה'. מאמר ג, חלק ב').
[עריכה] הבחינה המדעית
מבחינה מדעית היה הדטרמיניזם בסיס לאמונה, כי המדע מתנהל בצורה לינארית וכי כל אירוע גורם לאירוע אחר, ואם ידוע מצב של מערכת בזמן מסוים ואילו היו כל חוקי הטבע ידועים, ניתן היה לחזות את מהלך האירועים עד קץ הדורות. טענה זו העלה לראשונה המדען פייר סימון לפלס. הוא טען שבאופן תאורטי אם היה בנמצא מחשב על שיכול לחשב את כל פעולות היקום, ניתן היה לחזות כל דבר.
עקרון אי הוודאות במכניקת הקוונטים, שלפיו הצפייה באירוע משפיע על תוצאותיו, טרף את הקלפים של גישת לפלס וכל המחזיקים בדעתו ואף גרם להלם לאנשי המדע. אלברט איינשטיין ביטא את תחושותיו בנושא זה באמירה המפורסמת "אלוהים אינו משחק בעולם בקוביות".
[עריכה] ביקורת הסוציולוגים
סוציולוגים ביקורתיים הוסיפו כי דטרמיניזם הוא מושג בעייתי, היות שהוא מבטל את חופש הבחירה של הפרט. לדוגמה, סוציולוגים רבים נדרשו לשאלה אודות דטרמיניזם טכנולוגי, במיוחד בקשר למחקר אודות המהפכה התעשייתית: חוקרים ממדעים שונים טענו כי המהפכה הובלה על ידי דטרמיניזם טכנולוגי ולכן הייתה חייבת לפרוץ. הסוציולוגים הביקורתיים דוחים קביעה זו ומציינים שקיימת התעלמות מהסיבות ההיסטוריות, החברתיות והכלכליות שהובילו לפרוץ מהפכה זו דווקא בתקופה שפרצה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דטרמיניזם, בתוך אנצ' אופקים חדשים - פילוסופיה, פרופ' ג'. א. יורמסון בתרגום פרופ' בן-עמי שרפשטיין
- דטרמיניזם סיבתי, באתר האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (אנגלית)
- על הפרדוקס הדטרמיניסטי באתר FreeAll.
- האם יש כזה דבר רצון חופשי?, באתר e-mago
