דטרמיניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דטרמיניזם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. דטרמיניזם עולה בהקשרים רבים, ביניהם המדע, הדת ופילוסופיה של המוסר.

ההיבט הלוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריסטו היה הראשון שניסח היבט זה ובחן אותו. לפי הלוגיקה, מתקיים "חוק השלישי הנמנע", שלפיו כל טענה היא אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אריסטו בחן טענה זו על משפטים מן העתיד: טענה אודות העתיד היא אמיתית או שקרית כיום, ואין אפשרות שלישית. לכן, הייתה הטענה אמיתית או שקרית מאז ומעולם. אם הייתה כזאת מאז ומעולם, אזי היא תתרחש בהכרח.

הפרספקטיבה הסיבתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס המושג נעוץ בתפיסה שלכל אירוע יש אירועים מקדימים, שמשפיעים עליו ו/או גורמים להתרחשותו. או בלשון אחרת, לכל מסובב יש סיבות. פילוסופים מאסכולה זו טענו שכאשר עוקבים אחורה בשרשרת הסיבות (מה גרם למה גרם למה וכן הלאה) ניתן להגיע, תאורטית לפחות, עד ל"מניע הראשון", שבמקרים רבים זוהה עם אלוהים, או בתקופה מאוחרת יותר עם המפץ הגדול. הגישה שלפיה קיים מניע ראשון היא דאיזם. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, גם כי לכל דבר יש סיבה.

אחד מראשוני הפילוסופים שהחזיקו בתפישה זו היה דמוקריטוס, שהשתייך לאסכולה האטומיסטית בפילוסופיה הקדם-סוקרטית. דמוקריטוס טען שתנועת האטומים ומיקומם היא שרירותית מבחינת תכליתה, והכרחית מבחינת סיבותיה.

הפרספקטיבה התכליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך הסתכלות נוספת על מושג הדטרמיניזם היא הסתכלות תכליתית ולא סיבתית. אם מניחים שכל פעולה גוררת פעולה אחרת, אז ניתן לומר שלכל פעולה יש "סיבה" שגרמה לה, אך גם כי לכל פעולה יש "תוצאה" שלה, או "מטרה" שלה. לפיכך, תאורטית, בהינתן מספיק נתונים (כלל כל הדברים ביקום, אם מתחשבים באפקט הפרפר) ניתן לחזות מה יקרה לכל דבר.

בניגוד לפאטאליזם (אמונה בגורל), שעל-פיו "הסוף ידוע מראש", בדטרמיניזם לא רק "הסוף" ידוע מראש, אלא גם כל שלב ושלב בדרך. בעוד שהפאטליסטים מאמינים שהתוצאה הסופית היא זהה, ללא תלות בדרך, הדטרמיניסטים טוענים שלא ניתן כלל לבחור בדרך אחרת - חייבים לבחור בדרך מסוימת, כי מכלול הסיבות גורמות לבחור כך. אם נדמה שנבחר מסלול אחר, זוהי רק תחושה, אך בחירה זו הייתה מתחייבת.

עקרון הדטרמיניזם, הסותר את תחושת הבחירה החופשית, מוביל למסקנה שתחושה זו היא אשליה, ולכן מהותה של התלבטות היא תהליך מחשבתי שעושה אדם כדי להיות שלם יותר עם הפעולות שבסופו של יום יעשה בכל מקרה, וכדי שפעולות אלה יהיו מדויקות ומתוחכמות יותר. בעוד שחלק מהפטליסטים מאמינים ביד מכוונת, בישות כלשהי או בכוונה סופית כלשהי, הדטרמיניזם מאמין שההתרחשויות בעולם הן טבעיות לחלוטין.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בחירה חופשית#בעיות

הבחינה הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת הדטרמניזם המוכח לפי עקרון דתי נובעת מהגדרתו של האלוהים ככל יודע וכל יכול וכעושה הכל: תכונה זו של עשיית וממילא ידיעת הכל, משמעותה שהאל עושה ויודע כיצד יתנהל העולם וכיצד ינהג אדם מאז ומעולם ובכל רגע נתון, ולכן כל מה שיקרה, בהכרח יקרה: אין לאדם חופש בחירה.

הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ ביסס עמדה זו במאה ה-18. נוסף על כך, מעצם הגדרתו של אלוהים כ"טוב אינסופי", נובע על פי לייבניץ כי העולם בו חיים בני האדם אמנם התרחש בהכרח ונקבע על פי אלוהים, אולם בשל טובו האינסופי של אלוהים, עולם זה הוא הטוב בכל העולמות האפשריים. לכן, אם מתרחש אסון כלשהו, אזי ברי לכל שהיה מן ההכרח שאסון זה יתרחש, כדי שימשיך להתקיים הטוב מבין העולמות האפשריים, ולאלוהים הטוב ודאי יש סיבות משלו לגרום להתרחשות אסון זה. תפיסה זו משקפת אופטימיות לגבי העולם ועתידו. הפילוסוף הצרפתי וולטר לעג לעמדה זו בספרו הסאטירי "קנדיד", שנכתב לאחר רעידת האדמה בליסבון.

ביהדות מוצגת התמודדות עם התפיסה הדטרמיניסטית באופן ברור בספר קהלת. למשל, בקהלת פרק א', פסוק 9: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה". לפי התפישה בפסוק, דבר אינו משתנה. האדם אינו מסוגל לשנות דבר, כיוון שגורלו נקבע מראש. {אולם יש המבינים את דברי קהלת על תוכן המעשים, שהם הדחפים היצרים והסיפוקים של האדם אשר לא משתנים לעולם}. תפישה זו מוצגת לאורך רוב הספר, ולכן בימי קדם התלבטו האם לצרף אותו לתנ"ך. לבסוף צורף הספר, משום ש"תחילתו וסופו בדברי תורה", כלומר:המחבר מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במשך רוב הספר פוסל המחבר את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם ומראה שאין ביכולתן להביא לשלוות הנפש אותם מחפש האדם.בסוף הספר, אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר - מגיע השיא, היא האמת על פי המחבר:"סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע." מכאן ניתן לראות בבירור ניגוד חריף לדטרמיניזם, אשר אינו מאפשר משפט, מאחר שאין בחירה חופשית.

הדטרמיניזם הוא בעייתי מבחינה דתית. משום שאם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחראיות למעשיו ועקרון השכר והעונש האלוהי על מעשי האדם איננו מוסרי.

הרמב"ם, בהקדמה לפירושו למסכת אבות, עמד על הנקודה הזו והמחיש את העניין בהביאו את דבריו של רוצח שטוען שהפשע שביצע לא היה בשליטתו, וכדי לפתור את הקושי מצא פתרון בצורת הכלל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כלומר האמונה היא כן בידי האדם, כך שאם הוא מאמין - לא יבצע מעשי פשע. הרמב"ם אינו טוען כי המאמין אינו מבצע פשע, אלא "הכל בידי שמים"- אלו מערכות הטבע, ובידי האדם ה "יראת שמים" כלומר הבחירה החופשית כיצד לנהוג. רבי עקיבא טבע כלל אחר והוא: "הכל צפוי והרשות נתונה" - כלל שיש בו סתירה שמשקפת את הסתירה בין התחושה החזקה שיש לאדם, שלפיה יש חופש בחירה, לבין ההיגיון המדעי, שלפיו בחירה כזו אינה קיימת.

הרב חסדאי קרשקש אחז בתפיסה דטרמיניסטית חמורה, שלפיה כל מעשה של האדם תלוי בגורמים קודמים שהיוו עילה למעשיו. החוקיות הפיזיקלית, אליבא דרח"ק, מושלת בכל, לרבות הכרעותיו הרצוניות של האדם. כיוון שלפי תפיסה כזו חזרה בתשובה אינה אפשרית, טען הרח"ק שהחזרה בתשובה היא חסד שהאל מאציל על האדם (אור ה'. מאמר ג, חלק ב').

הבחינה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה מדעית היה הדטרמיניזם בסיס לאמונה, כי המדע מתנהל בצורה לינארית וכי כל אירוע גורם לאירוע אחר, ואם ידוע מצב של מערכת בזמן מסוים ואילו היו כל חוקי הטבע ידועים, ניתן היה לחזות את מהלך האירועים עד קץ הדורות. טענה זו העלה לראשונה המדען פייר סימון לפלס. הוא טען שבאופן תאורטי אם היה בנמצא מחשב על שיכול לחשב את כל פעולות היקום, ניתן היה לחזות כל דבר.

האופי ההסתברותי של מכניקת הקוונטים, שלפיה תוצאות תהליכים בסיסיים בטבע נקבעים באקראיות ערערה על קביעה זו. אלברט איינשטיין ביטא את תחושותיו בנושא זה באמירה המפורסמת "אלוהים לא משחק בקוביות".

עם זאת, תחת מכניקת הקוונטים הדטרמיניזם הקלאסי מוחלף בדטרמיניזם קוונטי, הטוען שאמנם לא ניתן לחזות בוודאות את תוצאותיו של כל תהליך, אך תאורטית ניתן במקום לחזות את ההסתברות המדויקת להתרחשותה של כל תוצאה.

ביקורת הסוציולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוציולוגים ביקורתיים הוסיפו כי דטרמיניזם הוא מושג בעייתי, היות שהוא מבטל את חופש הבחירה של הפרט. לדוגמה, סוציולוגים רבים נדרשו לשאלה אודות דטרמיניזם טכנולוגי, במיוחד בקשר למחקר אודות המהפכה התעשייתית: חוקרים ממדעים שונים טענו כי המהפכה הובלה על ידי דטרמיניזם טכנולוגי ולכן הייתה חייבת לפרוץ. הסוציולוגים הביקורתיים דוחים קביעה זו ומציינים שקיימת התעלמות מהסיבות ההיסטוריות, החברתיות והכלכליות שהובילו לפרוץ מהפכה זו דווקא בתקופה שפרצה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]