המרחצאות הרומיים של באת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המרחצאות הרומיים של באת'
Roman Baths
האמבט הגדול - המבנה מעל לעמודים נבנה מאוחר יותר, כשחזור למבנה המקור
האמבט הגדול - המבנה מעל לעמודים נבנה מאוחר יותר, כשחזור למבנה המקור
האמבט הגדול - המבנה מעל לעמודים נבנה מאוחר יותר, כשחזור למבנה המקור
מידע כללי
סוג מרחצאות, מבנה רומי עתיק, אדריכלות רומית, מוזיאון, אטרקציה תיירותית, מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Pump Room, Stall Street, Bath BA1 1LZ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום באת' וצפון מזרח סומרסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ?–1897
תאריך פתיחה רשמי 1897 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ג'ון ווד האב עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°22′52″N 2°21′34″W / 51.381°N 2.35949°W / 51.381; -2.35949
www.romanbaths.co.uk
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המרחצאות הרומיים
הכניסה למרחצאות כיום

המרחצאות הרומיים של באת' הם מתחם היסטורי בעיר באת' שבאנגליה, ושמה נובע מהם (bath באנגלית - מרחץ). המרחצאות, הפעילים מאז התקופה הרומית היו אתר תיירות פופולרי במהלך ימי הביניים. פופולריות האתר הגיעה לשיאה במהלך המאה ה-18 וה-19.

המרחצאות הוצגו בסדרת הטלוויזיה "שבעת פלאי עולם הטבעיים" כאחד מפלאי מערב בריטניה.

מים חמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים בעיר באת' שלושה מעיינות חמים. המרחצאות הרומיות נבנו סביב המעיין הגדול ביותר שספיקתו כ-1,250,000 ליטרים ביממה בטמפרטורה קבועה של 46.5 מעלות צלזיוס. המים מכילים 43 מינרלים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעיינות הם מעיינות חמים, הפורצים בלחץ מבטן האדמה. טמפרטורת המים נעה בין 46 ל-83 מעלות צלזיוס. הקלטים היו הראשונים שהשתמשו במעיינות, והאמינו שמדובר במתנה של האלה המקומית סוליס שעבורה הוקם במקום מקדש. המרחצאות הוקמו אחרי הכיבוש הרומי של אנגליה בשנת 43 לספירה. על פי כתובת שנתגלתה במקום, ידוע כי הרומאים היו במקום בשנת 75 לספירה. הרומאים זיהו את האלה סוליס עם האלה מינרווה והקימו עבורה מקדש מצפון למעין, ומדרומו הם בנו שורת מרחצאות לטיהור ולריפוי. המעיין היה קדוש לרומאים והם עשו בו שימוש כפול. אתר תפילה שבמהלכה הושלכו למעיין תרומות לסוליס מינרווה, ומקור מים למרחצאות. במעיין עצמו איש לא שחה בשל קדושתו. מדרום למעיין נבנתה העיר הרומית "אקווה סוליס" - "המים של סוליס". בשל מיקום המעיינות בעיר הפכה עיר זו לאתר תיירות פופולרי החל מהמאה הראשונה ועד המאה החמישית (נסיגת הרומאים מאנגליה).

לאחר שהרומאים עזבו המקום ניטש. המקדש נחרב והמרחצאות התמוטטו ונקברו. במהלך ימי הביניים הייתה העיר אתר עלייה לרגל, בשל האמונה בתכונות הרפואיות של המעיינות. מעל המעיין הקדוש נבנה במאה ה-12 מרחץ המלך (King's Bath), ועולי רגל רבים הגיעו אל העיר בתקווה להירפא ממחלות שונות באמצעות שתיית המים ורחצה בהם.

שתיית מי המעיינות הפכה פופולרית במאה ה-18, ולצורך כך נבנה חדר המשאבה ליד מרחץ המלך. קווי הרכבת שנבנו והובילו אל העיר בתקופה זו הגבירו את זרם המבקרים באתר. בתקופה זו נבנו מבני האירוח הקיימים כיום על המעיינות על ידי האדריכל ג'ון ווד ובנו (שנקרא אף הוא ג'ון ווד). המבנה, שנבנה בסגנון נאו-קלאסי הכיל חדרי אירוח וחדרים למפגשים חברתיים. במהלך התקופה הוויקטוריאנית גברה הפופולריות של האתר, ושמנה וסולתה של לונדון נהגו להגיע לעיר באת' לנפוש בה, לשתות את מי המרחצאות (בשל האמונה בסגולותיהם הבריאותיות) ולהתרחק מזיהום האוויר הרב של לונדון. בשל הפופולריות הרבה של המרחצאות הורחבו המבנים תוך שמירה על הסגנון הנאו-קלאסי של המבנים. בשלהי המאה ה-19 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות והתגלו שרידי המרחצאות. בשנת 1897 נפתחו המרחצאות לקהל כמוזיאון ארכאולוגי.

כיום ידוע שמי המרחצאות מסוכנים לרחצה ולשתייה, בשל העובדה שהרומאים הובילו את המים אל מבני המרחצאות בצינורות עופרת. מרחצאות חדשים שנבנו בקרבת מקום מאפשרים רחצה במים שנשאבים מבטן האדמה שלא דרך הצינורות הרומאיים.

בשל חשיבותו ההיסטורית והתרבותית של מבנה המרחצאות, הוכרז המבנה כמבנה לשימור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור: דף ההסבר שחולק באתר