התקופה הוויקטוריאנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלכה ויקטוריה, אשר התקופה הוויקטוריאנית נקראת על שמה, נראית בתחריט זה בבוקר עלייתה לכס המלכות ב-20 ביוני 1837

התקופה הוויקטוריאנית בבריטניה הייתה תקופת השיא במהפכה התעשייתית הבריטית ואף שיאה של האימפריה הבריטית. אף על פי שבדרך כלל המושג מתייחס לתקופת מלכותה של המלכה ויקטוריה, בין השנים 1837 ועד 1901, היסטוריונים אחדים סוברים כי התקופה הוויקטוריאנית – על פי מאפייניה הייחודיים מבחינה חברתית – התחילה עם קבלת חוק הרפורמה משנת 1832. לתקופה הוויקטוריאנית קדמה התקופה הג'ורג'יאנית ולאחריה באה התקופה האדוארדית.

המלכה ויקטוריה ישבה על כס המלכות יותר מכל ריבון בריטי אחר ובתקופתה עברה בריטניה שינויים משמעותיים בשטחי התרבות, הפוליטיקה, הכלכלה, התעשייה והמדע. כאשר עלתה ויקטוריה לכס המלכות, אנגליה הייתה ביסודה ממלכה אגררית ומבוזרת. בעת מותה של ויקטוריה, היא הותירה אחריה ממלכה תעשייתית ובה רשת מפותחת של מסילות ברזל. העשור הראשון למלכותה של ויקטוריה ידע סדרת מגפות (טיפוס וכולרה היו הבולטות בהן), ירידה ביבולים החקלאיים וכישלונות כלכליים. המדינה ידעה אף מהומות אזרחיות על רקע זכויות בחירה לנשים והטלת מסי יבוא (אשר נודעו כ"חוקי הדגן"), אשר נועדו להגן על החקלאות האנגלית בתקופות מלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה-19.

במהלך התקופה הוויקטוריאנית חל שינוי מחשבתי שנבע מתגליותיהם המדעיות של הגאולוג צ'ארלס לייל וחוקר הטבע צ'ארלס דרווין. תגליות אלו ערערו אמונות קיימות על טבע האדם ועל טבע הבריאה, על המדע וההיסטוריה ולבסוף אף על אמונות דתיות ותורות פילוסופיות. ככל שהשתרעה רשת מסילות הברזל על פני המדינה, נחשפו קהילות קטנות ומבודדות להשפעות הכלכליות והחברתיות של הערים הגדולות ומבנה הכלכלה במדינה השתנה בהתאם.

אמצע התקופה הוויקטוריאנית מאופיין אף בשינויים חברתיים מפליגים: תנועת תחייה אוונגלית וסדרה של שינויים בזכויות נשים. אף שנשים לא זכו בזכות בחירה בתקופה הוויקטוריאנית, הן קיבלו את הזכות להחזיק ברכוש משלהן, אף לאחר נישואיהן. זאת לאור חוק הרכוש לנשים נשואות. נשים קיבלו אף את הזכות להתגרש ואת הזכות לדרוש משמורת על ילדיהן עם הפרידה מן הבעל.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שבריטניה הייתה מצויה במצב מלחמה בכל אחת משנות התקופה, מלחמות אלה התנהלו במושבות מרוחקות מהאי הבריטי. לפיכך נחשבה התקופה הוויקטוריאנית לתקופת שלום ארוכה מול שאר המדינות האירופיות, שבמהלכה התחזקו הכלכלה והתעשייה של האימפריה הבריטית. שלווה זו הופרעה באופן זמני על ידי מלחמת קרים. בשלהי המאה ה-19 גרמה מדיניות האימפריאליזם החדש לקונפליקטים גוברים במושבות הבריטיות והובילה בסופו של דבר למלחמת הבורים. בזירה המקומית המגמה השלטת הייתה הגברת המדיניות הליברלית, אשר התאפיינה במספר שינויים לכיוון רפורמה פוליטית והרחבת זכויות הבחירה.

בתחילת התקופה בית הנבחרים (הבית התחתון של הפרלמנט של בריטניה) נשלט על ידי שתי מפלגות, הוויגים והטורים. החל מסוף שנות החמישים של המאה ה-19 הפכו הוויגים לליברלים. מדינאים בולטים רבים הובילו אחת משתי מפלגות אלה, באותה תקופה, ביניהם הלורד מלבורן, סר רוברט פיל, לורד דרבי, לורד פלמרסטון, ויליאם יוארט גלאדסטון, בנימין ד'יזראלי, ולורד סולסברי. בתקופה הוויקטוריאנית המאוחרת הייתה שאלת השלטון העצמאי באירלנד אחד מן הנושאים המרכזיים בפוליטיקה הבריטית, במיוחד לאור נחישותו של גלדסטון להשיג הסדר מדיני באירלנד.

בחודש מאי 1857 פרץ המרד ההודי הגדול על רקע שליטתה של חברת הודו המזרחית הבריטית בתת-היבשת. המרד אשר כלל חיילים הודים ששירתו בצבא חברת הודו המזרחית הבריטית וכן מגזרים רחבים של האוכלוסייה ההודית, דוכא רק לאחר שנה. כתגובה לפרוץ המרד פורקה חברת הודו המזרחית הבריטית באוגוסט 1858 והודו עברה לשלטונה הישיר של הממלכה הבריטית.

בינואר 1858 הגיב ראש הממשלה הבריטי, הלורד פלמרסטון, לניסיון הקשר של המהפכן האיטלקי פליס אורסיני לרצח הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי על ידי שימוש בפצצות שנרכשו בברמינגהם, בכך שניסה להוציא מגדר החוק פעולות שכאלה, אולם נאלץ להתפטר עקב תגובת הציבור.

ביולי 1866 פרצו בלונדון הפגנות מחאה המוניות על רקע התפטרותו של ראש הממשלה ג'ון ראסל. המשטרה מנעה מן ההמון להגיע להייד פארק ובמהלך ההתנגשויות נהרסו גדרות וגינות נוי. מהומות אלה ודומות להן, שיכנעו את דרבי וד'יזראלי באשר לצורך ברפורמה פרלמנטרית.

בשנת 1875 רכשה בריטניה את מניותיה של מצרים בתעלת סואץ, כאשר האחרונה נאלצה לגייס כספים לתשלום חובותיה.

בשנת 1882 הפכה מצרים לבת חסותה של בריטניה, זאת לאחר שכוחות בריטיים השתלטו על שטחים בסמוך לתעלת סואץ כדי להבטיח את המשך השיט המסחרי בתעלה, שהייתה נתיב השיט העיקרי להודו.

ביום ראשון, 13 בנובמבר 1887, התכנסו עשרות אלפי בני אדם, רבים מהם סוציאליסטים או מובטלים, בכיכר טרפלגר, כדי להפגין נגד הממשלה. מפקד משטרת המטרופולין, סר צ'ארלס וורן, ציווה כי חיילים חמושים ו-2,000 שוטרים יפזרו את ההפגנה. מהומות פרצו ומאות נפצעו, שניים מן המפגינים נהרגו.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הוויקטוריאנית אופיינה בתחושת חדשנות ובעניין עמוק ביחס שבין מודרניות והמשכיות תרבותית. תחיית האדריכלות הגותית (התחייה הגותית) הייתה למאפיין בולט של התקופה והובילה למלחמת האופנות בין אידאלים גותיים לאידאלים קלאסיים. התכנון הארכיטקטוני של צ'ארלס ברי לארמון וסטמינסטר החדש, לאחר שהבניין הקודם ניזוק קשות בשריפה בשנת 1834, התבסס על סגנון ימי הביניים של אולם וסטמינסטר ששרד בשריפה. בכך סימן המשכיות תרבותית שעמדה בניגוד בולט לחדשנות של צרפת המהפכנית, השוואה שנעשתה לעתים קרובות באותה תקופה. כך למשל בספרו של תומאס קרלייל, "המהפכה הצרפתית: היסטוריה" וכן בספרו של צ'ארלס דיקנס "סיפורן של שתי ערים". הסגנון הגותי אף זכה לתמיכה על ידי המבקר ג'ון ראסקין, אשר טען כי הסגנון מסמל ערכים חברתיים קהילתיים ומשותפים, להבדיל מן הסגנון הקלאסי, המסמל סטנדרטיזציה מכנית.

בשנת 1851 נערכה התערוכה הגדולה, אשר הייתה התערוכה העולמית הראשונה ובה הוצגו ההתפתחויות וההמצאות הגדולות של המאה. במרכז התערוכה עמד ארמון הבדולח (קריסטל פאלאס), מבנה ענק, מודולרי, עשוי זכוכית ופלדה – הראשון מסוגו בעולם. הביתן ספג ביקורת נוקבת של המבקר ג'ון ראסקין, אשר ראה בו דוגמה לחוסר האנושיות המכנית בעיצוב. מבנה זה הפך מאוחר יותר לאות ולמופת לאדריכלות מודרנית. המצאת הצילום, אשר הוצגה בתערוכה הגדולה, הובילה לשינויים מפליגים באמנות הוויקטוריאנית. ג'ון אברט מילייס הושפע באופן ניכר מטכניקת הצילום וכך גם אמנים פרה-רפאליטים אחרים. סגנון אמנותי זה חבר מאוחר יותר לסגנון האימפרסיוניסטי וריאליזם חברתי, אשר שלטו בשנים המאוחרות יותר של התקופה, בעבודותיהם של אמנים כגון וולטר סיקרט ופרנק הול.

מוסדות חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם תקופת המהפכה התעשייתית היה בבריטניה מבנה חברתי קשיח שהורכב משלושה מעמדות: מעמד הכנסייה והאריסטוקרטיה, המעמד הבינוני ומעמד הפועלים.

המעמד העליון אשר כלל את הכנסייה והאצולה היה בעל השליטה העיקרית על ההון ובעל ההשפעה העיקרית על השלטון. בני המעמד העליון היוו כשני אחוזים מכלל האוכלוסייה, רובם בני אצולה אשר החזיקו בחלק הארי של האדמות במדינה. ביניהם, בני משפחת המלוכה, אצילים אחרים, אנשי כמורה, בעלי משרות שלטוניות גבוהות וכל מי שהחזיק בתואר גבוה מברון. בני המעמד העליון זכו לפריבילגיות שלטוניות שונות, כולל פטור מתשלום מסים.

בני המעמד הבינוני הורכבו מן הבורגנים. בין אלה נמנו בעלי בתי חרושת, בנקאים, בעלי חנויות, סוחרים, עורכי דין, מהנדסים, אנשי עסקים ובעלי מקצוע אחרים. בני המעמד הבינוני היו לעתים עשירים מאד, אבל בדרך כלל לא זכו לזכויות יתר, דבר שגרם להם להתמרמרות רבה. בין בני המעמד הבינוני לבני המעמד הנמוך היה פער גדול מאד.

המעמד הנמוך בבריטניה היה מחולק לשניים: "מעמד הפועלים" (אנשים בעלי משרה) ו"העניים" (מובטלים מעבודה, או עובדים ארעיים וכן אלה שחיו מנדבות הציבור). בין בני המעמד הנמוך היו גברים, נשים וילדים שבצעו עבודות מגוונות, כולל פועלי בתי חרושת, תפירה, ניקוי ארובות, עבודה במכרות, ושלל עבודות אחרות. על בני המעמד הבינוני והנמוך גם יחד הוטל עול כבד של מסים. בני המעמד הנמוך היוו כשמונים וחמישה אחוז מכלל האוכלוסייה, אולם החזיקו בבעלות על חמישה אחוז בלבד מן הקרקעות במדינה.

החל מסוף המאה ה-18, שינה התיעוש את המבנה החברתי בבריטניה באופן דרמטי. נוצרה איבה גלויה בין המעמד הגבוה למעמדות שתחתיו. כתוצאה מן התיעוש קיבלו המעמדות הנמוכים יותר דחיפה כלכלית אדירה. ככל שהתקדמה המהפכה התעשייתית הלכו המעמדות ונעשו מפוצלים יותר. לדוגמה, הקפיטליסטים העסיקו עובדי תעשייה, אשר היוו חלק ממעמד הפועלים (במעמד זה היה מגוון של מקצועות ולכל אחד מהם היה מעמד והכנסה שונים; היה למשל פער גדול בין פועלים הדורשים מיומנות מיוחדת לבין פועלים "שחורים"), אולם מתחת למעמד הפועלים נוצר "תת-מעמד", לעתים הוא מכונה "האנשים השקועים", אשר חי בדלות ובעוני. חברי תת-המעמד היו חשופים יותר לניצול ואכן במקרים רבים נוצלו על ידי בני המעמדות הגבוהים יותר.

הממשל הורכב ממונרכיה חוקתית שבראשה עמדה המלכה ויקטוריה. אך ורק בני המלוכה יכולים היו למשול. שאר המדינאים הגיעו משורות האצולה. רבים מתחו ביקורת על שיטה חברתית זו שבה ניתן יתרון לבני המעמד הגבוה ובסוף המאה ה-18 החלו פילוסופים וסופרים להעמיד בספק את מעמדם החברתי של בני האצולה.

אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1842 נחקק חוק האוסר על נשים וילדים לעבוד במכרות.
  • בשנת 1849 הלכו לעולמם אלפיים איש מדי שבוע במגפת כולרה.
  • בשנת 1851 התקיימה התערוכה הגדולה (התערוכה העולמית הראשונה) בארמון הבדולח, אשר זכתה להצלחה רבה ותשומת לב בינלאומית.
  • בשנת 1859 פרסם צ'ארלס דרווין את ספרו "מוצא המינים" אשר הוביל להטלת ספק באמונות דתיות עתיקות.
  • בשנת 1861 הלך לעולמו הנסיך אלברט והמלכה ויקטוריה חדלה מלהופיע בציבור משך שנים ארוכות. כאשר הופיעה לבסוף, סירבה לשים על ראשה את כתר המלכות והופיעה כשעל ראשה סרט שחור של אלמנות.
  • בשנת 1888 הרוצח הסדרתי הידוע בשם ג'ק המרטש רצח והשחית את גופן של יצאניות ברחובותיה של לונדון, מעשים שהובילו לתשומת לב בינלאומית ולהיסטריה המונית. הרוצח לא נתפס מעולם.
  • בשנת 1891 הוחל החינוך חינם לכל ילד באנגליה.

הבידור בתקופה הוויקטוריאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתן התזמורת במוזיאון הורנימן בלונדון.

תזמורות כלי נשיפה ו"ביתן התזמורת" הפכו לבילוי נפוץ בתקופה הוויקטוריאנית. ביתן התזמורת הוא מבנה פשוט הניצב בדרך כלל בלב גן ציבורי ואשר יצר נקודת מפגש לציבור ואף קישט את מראה הגן. הביתן אף תרם מבחינה אקוסטית לצלילה של התזמורת וסוכך עליה בעיתות גשם. בטיול בגן ציבורי באנגליה הוויקטוריאנית נשמעו לא אחת צליליה של תזמורת כלי הנשיפה. הקלטות מוזיקליות היו אותה תקופה עדיין בגדר דבר נדיר.

צורת בידור אחרת היו מופעים על-חושיים, כגון מופעי היפנוזה, תקשורת עם המתים באמצעות מדיום, העלאת רוחות באוב ועוד. מופעים מסוג זה היו אהודים מאוד באותה תקופה, יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

מדע, טכנולוגיה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גשר קליפטון התלוי בעיר בריסטול, אשר נבנה על ידי ברונל

עיקרה של המהפכה התעשייתית אירעה עוד בטרם החלה התקופה הוויקטוריאנית, אולם במהלך תקופה זו בא התיעוש לידי ביטוי מלא, אשר הוביל לחברת ההמונים של המאה העשרים. המהפכה התעשייתית הובילה להתפשטות מסילות הברזל לכל חלקי המדינה ולהתפתחויות אדירות בשטח ההנדסה, אשר הבולטות בהן היו פרי עבודתו של איזמבארד קינגדום ברונל.

נקודת ציון הנדסית אחרת ראויה לציון בתקופה הוויקטוריאנית הייתה בניית מערכת הביוב של העיר לונדון. את המערכת תכנן ג'וזף בזלגט, בשנת 1858. על פי תוכניתו נבנו כ-130 ק"מ של צינורות ביוב גדולים אשר קושרו ליותר מ-1,600 ק"מ של צינורות ביוב ברחובות העיר. אף שבמהלך ביצוע התוכנית התעוררו קשיים רבים היא בוצעה בסופו של דבר ובזלגט תכנן אף בניית גדה מלאכותית לנהר התמזה אשר הכילה את מתקני מערכת הביוב וכן מנהרת רכבת, מעליה עברה דרך ולצידה טיילת על שם המלכה ויקטוריה.

בתקופה הוויקטוריאנית התפתח המדע ולמעשה רכש לו את המעמד לו הוא זוכה עד היום. בנוסף להתמקצעות בלימודים אוניברסיטאיים מדעיים, רבים מבני המעמד הגבוה באנגליה הקדישו מזמנם ללימוד מדעי הטבע.

בשנת 1859 פורסם ספרו של צ'ארלס דרווין "מוצא המינים", אשר השפיע עמוקות על אמונות הציבור. בשנת 1882 נראו לראשונה ברחובות לונדון פנסי רחוב חשמליים, תקופה ארוכה בטרם נפוצו בכל רחובותיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]