הקרדינל מאזארן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: חלוקה לפסקאות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הקרדינל ז'ול מאזארן

הקרדינל ז'ול מאזארןצרפתית: Jules Mazarin;‏ 14 ביולי 1602 - 9 במרץ 1661) היה איש כנסייה קתולי ומדינאי צרפתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ג'וליו מזריני בפשינה, עיירה בנפת ל'אקווילה שבחבל אברוצו שבמרכז איטליה, להורים עניים מסיציליה, והתחנך בבית הספר הישועי ברומא. ב-1632 נשלח לצרפת כנציג האפיפיור אורבנוס השמיני בעיר אביניון שבפרובנס. ב-1634 נתמנה לנונציו (שגריר האפיפיור) בצרפת, אך ב-1636 פוטר מתפקידו על ידי האפיפיור. עבר לפריז, הציע את שרותיו לקרדינל רישלייה וקיבל אזרחות צרפתית. ב-1640 נתמנה לקרדינל על ידי רישלייה שאמר למלך לואי השלושה עשר: "אינני מכיר אדם מוכשר יותר כדי למלא את מקומי." אחרי מות רישלייה בדצמבר 1642, ירש מאזארן את תפקידו כשר הראשי של המלך. אחרי מות המלך במאי 1643, הפך מאזארן ליועצה הראשי של העוצרת אן מאוסטריה, ולמעשה ניהל את כל ענייני המדינה. הקרדינל מאזארן המשיך במדיניותו של רישלייה שמטרתה הייתה לחזק את צרפת נגד בית הבסבורג, ואת בית המלוכה הצרפתי נגד האצולה. בכך הניח את היסודות לשלטון האבסולוטי של המלך לואי הארבעה עשר. ניצחונותיהם של לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה ושל המרשל טורן, שעמדו בראש הצבא הצרפתי, איפשרו למאזארן להביא לסיומה את מלחמת שלושים השנים (שלום וסטפליה 1648). בהסכם שלום זה הוחלש כוחה של האימפריה הרומית הקדושה, וצרפת זכתה למעמד של מעצמה מדרג ראשון באירופה.

הקרדינל מאזארן ניסה להגביר את הריכוזיות במדינה ולכרסם בסמכותה של האצולה המקומית במחוזותיה השונים של צרפת. הסמכות להטיל ולגבות מסים הייתה היסוד החשוב ביותר לכוחה של אצולה זו. מאזארן, כמו רישלייה לפניו, עשה שימוש באינטנדנטים כדי למנוע מן האצולה המקומית לקיים כוח עצמאי משלה ולהופכה לתלויה בשלטון המרכזי. ב-1646 מאזארן, שחשב שצרפת מסוגלת לשלם עבור המלחמה נגד ספרד, הרחיב את נטל המסים וניסה להטיל מס רכוש על בניינים חדשים בפריז (שבה מס זה לא היה קיים לפני לכן), ולחייב אנשים אמידים לקנות אגרות חוב של המדינה. ב-1647 הוא הוציא צו שלפיו ההכנסות ממסי הצריכה העירוניים צורפו לאוצר המדינה.

ב-12 ביולי 1648 הפרלמנט של פריז העמיד בפני העוצרת אן מאוסטריה את הדרישות הבאות: הפחתת מסים בשיעור של 25%. לא יוטלו מסים חדשים אלא בהסכמת הפרלמנט. פיטוריהם של האינטנדנטים. איש לא יושם במעצר ליותר מ-24 שעות לפני שיובא בפני שופט. העוצרת, שלא הורגלה לדרישות כאלו, ראתה זאת כניסיון למרד. ב-26 באוגוסט 1648 הקרדינל מאזארן ציווה על מעצרם של ראשי הפרלמנט, ובהם הנשיא פייר ברוסל שהיה פופולרי מאוד. דבר זה גרם ל"יום הבריקאדות" בפריז. המון רב התקבץ בחזית ארמונו של מאזארן בפאלה רויאל וקרא "לא למסים". ההמונים עשו שימוש בקלעים (פרונד בצרפתית) כדי לנפץ את חלונות הארמון, ומכאן השם שדבק במרד זה ובמרידות שלאחריו. ביום המחרת 160 חברי הפרלמנט עשו את דרכם לארמון המלוכה בפריז וקראו: "יחי המלך! מוות למאזארן!", מה שהביא לשחרורו של ברוסל.

ב-6 בינואר 1649 העוצרת אן מאוסטריה נאלצה להימלט מפריז יחד עם בנה לואי הארבעה עשר שהיה בן 10 שנים בלבד. ב-8 בינואר הפרלמנט הוציא צו לגירוש מאזארן ולשימוש באוצר המדינה למטרות הגנה. אך הגנרל דה קונדה שהסתכסך עם אחיו הנסיך דה קונטי שתמך במורדים, הציע את שירותיו לעוצרת ולמלך הצעיר. הוא גייס אנשי צבא, הטיל מצור על פריז (ינואר- מרץ 1649) וכבש אחד ממבצריה. האצילים המורדים ביקשו עזרה מספרד ומבית הבסבורג. אך רוב חברי הפרלמנט לא אבו לוותר על הישגיו של רישלייה ולתת לבית הבסבורג דריסת רגל מחודשת בענייניה של צרפת. חל תהליך של התפכחות של המעמד השלישי (הבורגנים והאיכרים) שלא אבה לראות את מעמד האצולה זוכה מחדש בזכויותיו הפיאודליות. הפרלמנט הכריז על תמיכתו בבית המלוכה, הבריקאדות הוסרו והעוצרת, המלך הצעיר ומאזארן שבו לחצר המלכות בפריז (28 באוגוסט 1649).

אך הסדר לא הושב על כנו. דה קונדה שרצה לתפוס את מקומו של מאזארן בחצר המלוכה, ניסה לגייס לצידו את האצולה. ב-18 בינואר 1650 ציווה מאזארן על מעצרו של קונדה. הוא שוחרר ב-13 בפברואר 1651 לאחר שמאזארן נמלט לגרמניה בעקבות צו גירוש שהוטל עליו על ידי הפרלמנט. דה קונדה כרת ברית עם ספרד והבטיח להפוך את צרפת לרפובליקה. ב-8 בספטמבר 1651 המלך לואי הארבעה עשר, שהיה בן 13 שנה בלבד, החליט לקחת לידיו את מוסרות השלטון. בנובמבר של אותה שנה הוא קרא למאזארן לשוב לפריז. אך דה קונדה התקדם אל עבר פריז וכבש את העיר מידי הצבא המלכותי (2 ביולי 1652).

קונדה לא היה מסוגל לשלם לחייליו, ופריז נמצאה במצוקה כלכלית. ההמון השתלט על העיר ודרש להעניש את תומכיו של מאזארן, שבינתיים עזב את פריז. אנשי המעמד השלישי שפחדו מהשתלטות ההמונים צידדו בהשבת הסדר על כנו, ולו במחיר חזרתם של המלך ושל מאזארן. ב-21 באוקטובר 1652 נכנסה המשפחה המלכותית לפריז. מאזארן חזר לפריז ולתפקידו כשר הראשי של המלך לואי הארבעה עשר (6 בפברואר 1653). דה קונדה נמלט לבורדו ובכך באו לקיצן מרידות הפרונד.

ב-1657 כרת הקרדינל מאזארן ברית עם ממלכת אנגליה ששלחה ששת אלפים אנשי חיל רגלים למערכה נגד הספרדים בארצות השפלה. הצרפתים והאנגלים נחלו ניצחון על הספרדים בקרב שהתחולל ליד העיר דנקרק שלחופי התעלה (14 ביוני 1658). ספרד, שהייתה מרוששת מבחינה כלכלית, נאלצה לחתום על "שלום הפירנאים" עם צרפת (7 בנובמבר 1659). על פי הסכם זה זכתה צרפת בחבלי ארץ נרחבים שפינו הספרדים, ופליפה הרביעי מלך ספרד השיא את בתו, מריה תרזה, ללואי הארבעה עשר מלך צרפת. שלום הפירנאים נחשב לאחד ההישגים הגדולים של הקרדינל מאזראן, שהצליח לגרום להפחתת כוחו של בית הבסבורג ולעליית כוחה של צרפת כמעצמה החזקה באירופה.

הקרדינל מאזארן התעשר כתוצאה משליטתו בכספי המדינה, שבהם עשה ככל העולה על רוחו. הוא רכש חפצי אמנות יקרים, שאותם הוריש לצרפת לפני מותו, אך החזיק את אוצרו במקום מסתור שנתגלה אחרי מותו ב-1661 על ידי קולבר, שר האוצר של המלך לואי הארבעה עשר. המלך צירף כספים אלה לאוצר המדינה ועשה בהם שימוש לצורכי חצר מלכותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הקרדינל מאזארן בוויקישיתוף