הרי האפנינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רכס הרי האפנינים
Pietra bismantova.jpg

מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה
גובה 2,912 מטר בהר גרן ססו
מיקום

Flag of Italy.svg איטליה, Flag of San Marino.svg סן מרינו

אורך הרכס 1,200 קילומטר
קואורדינטות 43°16′54″N 12°34′55″E / 43.28167°N 12.58194°E / 43.28167; 12.58194קואורדינטות: 43°16′54″N 12°34′55″E / 43.28167°N 12.58194°E / 43.28167; 12.58194
Italia fisica appennini.png
הרים מתוך הרכס, בשטחי הפארק הלאומי שבמחוז אברוצו
הר גרן ססו

הרי האפּנינים (איטלקית: Appennini, לטינית: Appenninus, יוונית: Απεννινος) הם רכס הרים המשתרעים לאורך חופה המזרחי של איטליה, מצפונה לדרומה, אורכם 1,200 קילומטרים והם מהווים את "עמוד השדרה" הגאוגרפי של המדינה. האבן העיקרית ממנה עשויים ההרים היא אבן גיר.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכס הוא רכס עתיק בן לפחות 65 מיליוני שנים על פי ההערכות. על פי השערות של מדענים הרכס עלה והתגבש לקראת סוף תור הקרטיקון. תהליך זה התרחש כשהלוח האפריקאי החל להתנגש בעדינות בלוח האירו-אסיאתי. באותו אירוע טקטוני נוצרו גם הרי האלפים. הרי הרכס מורכבים בעיקר משכבות שמקורן בתור השלישון ובעידן המזוזואיקון.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "אפנינים" עשוי לנבוע מהשורש הלטיני "penne" שמשמעותו היא נוצת קולמוס. מקור נוסף לשם עשוי להיות שמו של רכס הרים הקרוי הפנינים (אנגלית: Pennines), רכס הרים נמוך המשתרע מדרום סקוטלנד לצפון אנגליה, במרכזו של האי בריטניה הגדולה.

עד המאה ה-3 לפני הספירה השם התייחס לחלקו הצפוני של הרכס בלבד, המשתרע המאלפים הדרום מערביים ועד לאנקונה. פוליביוס היה הראשון כנראה שהגדיר את כל הרכס בשם זה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצי האי האפניני, המהווה את מרבית שטחה של איטליה, נקרא על שם ההרים האלה. ההרים מיוערים וירוקים ברובם, אך בימים עברו היו ירוקים ומיוערים עוד יותר. (פליניוס הזקן מספר בעיקר על עצי אלון, אורן ואשור. הגורם לצמצום משמעותית בכמות הו כריתת עצים אך הממשלה האיטלקית החלה במהלכים של ייעור מחדש בהרים אלה. הפסגה הגבוהה ביותר נקראת הר גרן ססו (2,912 מטרים), והיא מכוסה בחלקה בקרחון הדרומי ביותר באירופה. הפסגות הגבוהות ביותר מכוסות קרח כמעט כל השנה. הפסגה המוכרת הנמוכה ביותר היא בגובה של 1,525 מטרים ושמה הוא הר נרון.

המורדות המזרחיים של ההרים, הפונים לכיוון הים האדריאטי, הם תלולים, בעוד שהמורדות המערביים מהווים מישור שעליו שוכנות מרבית הערים ההיסטוריות של איטליה.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרים היו נפוצים בעבר דובים וזאבים. כמו כן היו נפוצים בהרים, כנראה בימי האימפריה הרומית, יעלים או עזי בר. היום אין זכר לעזים או יעלים, הדובים נכחדו מהאזור כמעט כליל אך יש עדיין להקות זאבים באזור. לכן, נכון להיום, יש שימוש נרחב בכלבי-רועים להגנה על העדרים בהרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]