מונונוקלאוזיס זיהומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מחלת מונונוקלאוזיס זיהומי, הכתמים ההיקפים מדגימים לימפוציטים תגובתיים

מונונוקלאוזיס זיהומי (אנגלית: Infectious mononucleosis) המכונה מחלת הנשיקה הוא זיהום נגיפי העשוי להיגרם על ידי נגיפי אפשטיין ברראשי תיבות: EBV). על אף הדימוי שדבק בה בשל שמה, מחלה זו יכולה להיות מועברת על ידי אכילה מכלי אוכל משותפים, וכל דרך אחרת בה הרוק או רסיסיו מועברים מאדם לאדם ולאו דווקא על ידי נשיקה, (אם כי אצל מתבגרים קרבה אינטימית ונשיקות היא גורם מרכזי לכך). נגיף זה מדביק כ-50 אחוזים מכל הילדים עד גיל 5 בארצות המפותחות, והוא נחשב לנגיף שכיח בכל חתך הגילאים‏[1].

הידבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגיף ה-EBV מועבר ברוק, וניתן להידבק בו על ידי מגעם עם טיפות וחלקיקי טיפות (למשל, נשיקה), שימוש בכלי אוכל משותפים, שתייה מקש משותף וכדומה. לאחר חדירה לתאים המרפדים את האף או הגרון, הנגיף מתפשט אל תאי דם לימפוציטים מסוג B[1]. נטען בעבר כי שמה של מחלת הנשיקה הינו מאחר שהכבד "נושק" לטחול אולם זו אינה הסברה המקובלת. שמה של המחלה תורגם מאנגלית, שם תוארה כ-kissing disease, בגלל צורת ההדבקה האופיינית של הנגיף, ובמיוחד בגיל העשרה.

מהרגע בו אדם נדבק בנגיף הוא מידבק. לאחר שאדם נדבק תקופת הדגירה של הנגיף נמשכת כ-4-7 שבועות לפני הופעת התסמינים עד לאחר ההתפרצות הראשונית של המחלה (בין 30 ל-50 יום). חלק גדול מהאוכלוסייה שנחשף ל-EBV מדבק בלי לפתח תסמינים, דבר ההופך את הניסיון לשלוט במגפתיות של המחלה ללא מעשי. רופאים ומחקרים אינם בטוחים לאחר כמה זמן אדם עדיין עלול להדביק לאחר שהסימפטומים של המחלה אינם מופיעים אצלו יותר, אבל יש נטייה להאמין שאדם עדיין מידבק לאחר מספר חודשים רב בהם הסימפטומים נעלמו לגמרי. מחקרים מסוימים מראים שזמן זה יכול להתארך עד 18 חודשים, אך נדיר שלאחר זמן זה אדם יוכל להדביק אדם אחר בנגיף.

תסמיני המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל ילדים מתחת לגיל 5, לא נגרמים שום תסמינים מיוחדים‏[1].

לעומת זאת, אצל מבוגרים תסמינים עיקריים אופייניים למחלת הנשיקה הם:

תסמינים נוספים שעלולים להיות אצל חלק מהחולים הם:

  • לעתים חוסר תיאבון.
  • אצל יותר מ־50% מהחולים קיימת הגדלה של הטחול. לעתים קיימת הגדלה של הכבד דבר המתבטא בכאבים וברגישות בבטן. הטחול עשוי להיות רגיש לפציעות.
  • לעתים בצקות ונפיחות בעיניים וכן צהבת.
  • גירוי עור כנראה בעיקר למי שטופל קודם לכן בתרופה האנטיביוטית אמפיצילין.
  • התנפחות נתיבי האוויר עקב לחץ של קשרי הלימפה בצוואר.

סיבוכים נוספים של המחלה עלולים להיות דלקת מוח, דלקת קרום המוח, פרכוסים, הפרעות עצביות, והפרעות התנהגותיות.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה תעשה בהתבסס על התסמינים. אם כי ישנן מספר מחלות שלהן תסמינים הקרובים לתסמיני מחלה זו כמו ציטומגלוירוס, טוקסופלזמוזיס, נגיפים נוספים ותוצאות לוואי של תרופות. קיימים שני סוגי בדיקות לאבחון המחלה. האחת, Monotest, הוא בדיקה לנוגדנים כלליים לחלבונים ויראליים בדם החולה. אצל חולה במחלה זו הגוף מייצר בכמויות גדולות לימפוציטים חדשים מסוג B שמחסלים את הלימפוציטים הישנים הנגועים. לתאים חדשים אלו מראה אופייני, שניתן לזהותו מבעד למיקרוסקופ[2]. אצל חולים צעירים בדיקה זו עלולה לחזור חיובית למרות שהנגיפים אינם נמצאים; לכן מבצעים גם בדיקת סרולוגיה לנוגדנים ל-EBV.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהמחלה היא זיהום ויראלי והמערכת החיסונית מייצרת בעצמה את הנוגדנים, אין לטיפול אנטיביוטי השפעה במקרה זה, והוא עלול אף לגרום לסיבוכים מיותרים. הטיפול היחיד שקיים הוא טיפול סימפטומטי הכולל:

  • משככי כאבים כגון פרצטמול או איבופרופן להורדת החום ולהקלה על כאבי שרירים.
  • מציצת סוכריות או לכסניות ואכילת גלידה וקינוחים קרים להקלה על כאבי הגרון.
  • מנוחה רבה ושתייה מרובה.
  • במקרה שהטחול מוגדל, יש להימנע מפעילות פיזית מאומצת שעלולה לגרום לקרע בטחול ולדימום פנימי‏[2].משחקי כדור מסוכנים אף הם, מפני שכל פגיעה באזור הטחול עלולה להיות מסוכנת ביותר, לעתים קטלנית.

רוב התסמינים יחלפו כעבור שבועיים עד ארבעה חודשים, אולם העייפות והחולשה עלולות להימשך עד שלושה חודשים לאחר שהתסמינים חולפים.

אציקלוביר מפחית את ייצור הנגיף, אבל אין לו השפעה רבה על התסמינים של המחלה‏[2].

רוב החולים במונונוקלאוזיס זיהומי מבריאים לחלוטין ממחלה זו. ישנם סיבוכים נדירים אצל חולים שהמערכת החיסונית שלהם פגועה כמו דלקת מוח, קרע בטחול, או חסימת אויר נתיב, שעלולים להסתיים במוות, אצל פחות מאחוז אחד מהחולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 919-920

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מדריך מרק, מהדורה עברית 2002, עמ' 919
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 מדריך מרק, מהדורה עברית 2002, עמ' 920

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.