השמר לך פן תשכח את ה'
| מקרא | ספר דברים, פרק ח', פסוקים י"א–י"ח |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סוטה, דף ה', עמוד א' |
| ספרי מניין המצוות | השגות הרמב"ן לספר המצוות, שכחת הלאווין מצווה א. סמ"ג, לאוין סד |
| מקורות נוספים | שערי תשובה שער ג, כז |
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' היא מצוות לא תעשה. לפי דברי התלמוד מצווה זו אוסרת את הגאווה. האיסור לשכוח את ה' כלול בעשר זכירות, ובעל ספר חרדים מציין אותו בין המצוות שהאדם חייב בהם תמיד[1].
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאמר בתורה[2]:
”הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹקיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.”
בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ה', עמוד א' מובאים דברי רב נחמן בר יצחק לפיהם מפסוקים אלה נלמדת מצוות לא תעשה לאסור את הגאווה:
”אזהרה לגסי הרוח מנין, ...רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: ורם לבבך ושכחת, וכתיב: השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך, וכדרבי אבין אמר רבי אילעא, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל', אינו אלא בלא תעשה.”
מחלוקת הראשונים האם למנותה במניין המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות התגלות שמיימית בחלום, מנה הסמ"ג את איסור הגאווה כאחת מתרי"ג מצוות[3]: ”אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם ובעוצם ידם ועמלם עשו והרויחו כל זה, ולא יחזיקו טובה להקדוש ברוך הוא מחמת גאונם.”
הסמ"ג עצמו מציין שהרמב"ם בספר המצוות לא מנה לאו זה. הרמב"ן מנה איסור שכחת ה' כמצווה[4], אך לא מנה את איסור הגאווה כמצווה בפני עצמה. בדומה לשיטת הרמב"ן גם רבנו יונה מונה מצווה של איסור שכחת ה'[5].
בעל מגילת אסתר מסביר שהרמב"ם לא מנה מצווה זו משום שהיא מצווה כללית. רבי שלמה הכהן[6] מסביר שלדעת הרמב"ן היות שהגאווה נגרמת על ידי שכחת ה', לכן איסור הגאווה כלול באיסור לשכוח את ה', ודרשת הגמרא היא אסמכתא בלבד.
החפץ חיים מונה מצווה זו כלאו הששי בין הלאוים שעליהם עובר מי שמספר לשון הרע.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "זכירת האמונה בה'", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב אלחנן סמט, איסור גאווה מן התורה – מניין?
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ספר חרדים, הקדמה, דיבור המתחיל ויש מצוות
- ^ ספר דברים, פרק ח', פסוקים י"א–י"ח
- ^ סמ"ג לאוין סד. וראו גם דבריו בהקדמה לספרו: "וגם בעניין לאוין בא אלי בחלום עניין מראה בזה הלשון, הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך, כי לא היה בדעתי לחברו במניין הלאוין, וגם רבינו משה לא הזכירו במניין. ואתבונן אליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם וחיברתיו בעיקרים גדולים במקומן. וה' אלקים יודע כי לפי דעתי איני משקר מעניין המראות, וה' יודע כי לא הזכרתים בספר זה אלא למען יתחזקו ישראל בתורה ובתוכחה וחפץ ה' בידי יצלח.
- ^ שכחת הלאווין מצווה א
- ^ שערי תשובה שער ג, כז
- ^ בחידושי חשק שלמה לסוטה ה, א