התזמורת הסימפונית של לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התזמורת הסימפונית של לונדון היא אחת התזמורות הגדולות והחשובות בממלכה המאוחדת. מאז 1982 מקום מושבה הקבוע הוא במרכז ברביקן בלונדון.

התזמורת נוסדה בשנת 1904 כארגון עצמאי בשליטה עצמית, התזמורת הראשונה מסוג זה באנגליה. הופעתה הראשונה הייתה בקונצרט ב-9 בינואר של אותה שנה, בניצוח הנס ריכטר. הוא נשאר המנצח הראשי עד 1911, כשאדוארד אלגר החליף אותו למשך שנה.

בשנים מאוחרות יותר, היו בין מנצחיה הראשיים פייר מונטה (1961 - 1964), אישטוון קרטס (1965 - 1968, אנדרה פרווין, 1968 - 1979 וקלאודיו אבאדו, 1979 - 1988. האמריקאי מייקל טילסון תומס נטל את מקומו, ובשנת 1995 החליף אותו סר קולין דייוויס, וטילסון תומאס היה למנצח אורח ראשי. ב-1 בינואר 2007 פרש סר קולין מתפקיד המנצח הראשי וקיבל עליו את תפקיד נשיא התזמורת. ואלרי גרגייב החליף אותו בתפקיד המנצח הראשי.

הסימפונית של לונדון הייתה לתזמורת הבריטית הראשונה שניגנה מעבר לים, בפריז בשנת 1906. התזמורת הייתה אמורה להפליג על הטיטניק לקונצרט בניו יורק ב-12 באפריל, אך נאלצה לשנות את המועד ברגע האחרון. היא גם הייתה הראשונה לנגן בארצות הברית, בשנת 1912, ובשנת 1973 הייתה הראשונה שהוזמנה לקחת חלק בפסטיבל זלצבורג. היא ממשיכה לצאת למסעות ברחבי העולם.

זה שנים נחשבת הסימפונית של לונדון למוחצנת ביותר בתזמורות לונדון. בנגינתה יש מידה רבה של רוח נעורים מרוממת, הניכרת בביצוע יצירותיהם של מלחינים כמו ברליוז ופרוקופייב. לעתים קרובות הופיעו בתזמורת נגנים בעלי שם עולמי כסולנים בכלי הנשיפה, כמו ג'יימס גאלוויי (חליל), ז'רווז דה פייה (קלרנית) ובארי טאקוול (קרן). כרוב ההרכבים, התזמורת מוכשרת לשנות את צלילה ולהפיק גוני צליל שונים מאוד תחת שרביטיהם של מנצחים, הרחוקים ונבדלים מאוד זה מזה כמו ליאופולד סטוקובסקי (שעמו ערכה סדרה של הקלטות מעולות), בולט, הורנשטיין, גיאורג שולטי, אנדרה פרווין, גיאורג סל, קלאודיו אבאדו, ליאונרד ברנשטיין וג'ון ברבירולי, וכמובן קרל בהם, שפיתח קשר קרוב עם התזמורת בשלהי חייו.

תזמורות לונדוניות אחרות הן התזמורת הפילהרמונית של לונדון, הפילהרמונית המלכותית, התזמורת הקאמרית האנגלית, תזמורת פילהרמוניה ותזמורת רשות השידור הבריטית

מנצחים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]