וילהלם מילר

וילהלם מילר
Wilhelm Müller

לידה	7 באוקטובר 1794 דסאו, אנהלט-דסאו
פטירה	30 בספטמבר 1827 (בגיל 32) דסאו, אנהלט-דסאו
מדינה	אנהלט-דסאו
מקום קבורה	דסאו-רוסלאו
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
בן או בת זוג	אדלהייד מילר
חתימה

יוהאן לודוויג וילהלם מילר (בגרמנית: Johann Ludwig Wilhelm Müller;‏ 7 באוקטובר 1794, דסאו - 1 באוקטובר 1827, שם) היה משורר וסופר גרמני, אביו של הבלשן מקס מילר.

חייו

מילר היה ילדם השישי של החייט כריסטיאן לאופולד מילר ואשתו מארי לאופולדין לבית סלריוס (Cellarius). אחיו מתו בילדותם ובנעוריהם, ובשנת 1808 איבד את אמו. אביו, שנקלע שוב ושוב לקשיים כלכליים עקב מחלה ארוכת טווח, נישא לאלמנה העשירה מארי זלמן (Seelmann) לבית גדל (Gödel) ב-1809.

ב-1812 החל מילר ללמוד פילולוגיה בברלין, אך בפברואר 1813 התנדב לצבא הפרוסי והשתתף במלחמות השחרור נגד נפוליאון. בשנת 1814 הוא מונה לסגן. משנת 1816 ביקר בסלונים ספרותיים בברלין ופגש שם, בין היתר, את גוסטב שוואב, אכים (יואכים) פון ארנים, קלמנס ברנטנו, לודוויג טיק והמלחין לודוויג ברגר. כבר ב-1816/1817 הלחין טקסטים למחזה בסגנון הוודוויל, לידרשפיל (Liederspiel). חמישה מהם פורסמו בשנת 1818 כחלק ממחזור השירים של ברגר, שירים מתוך מחזה השירים חברתיים "מילרין היפה". הוא היה מאוהב אהבה נכזבת במשוררת לואיזה הנסל. ב-1817/18 יצא למסע חינוכי באיטליה. שלוש שנים מאוחר יותר, הביאו חוויותיו לכתיבת Roma, Romans and Romans, בשני כרכים (ברלין, 1820).

כמו כן, בשנת 1818, מילר כתב את שירו הידוע ביותר, הנדודים הם תשוקתו של הטוחן, שהתפרסם בספרו קנקן לזר הירוק בהאלה.

באפריל 1819 הפך למורה בתיכון ולימד היסטוריה, לטינית ויוונית בעיר הולדתו דסאו. בשנת 1820 לאופולד הרביעי פרידריך (דוכסות אנהלט דסאו) מינה אותו לספרן דוכסי.

ב-21 במאי 1821 נישא לאדלהייד באזדוב (Basedow), נכדתו של המחנך הרפורמי יוהאן ברנהרד באזדוב. נולדו להם שני ילדים, אוגוסט (20 באפריל 1822) ופרידריך מקס (6 בדצמבר 1823).

אנדרטת וילהלם מילר באתר הבריאות פראנצנסבאד (כיום פרנטישקובי לאזנייה בצ'כיה).

מ-1 עד 3 ביולי 1824 השתתף בפסטיבל המוזיקה ל"חגיגה החילונית" של קלופשטוק בקוודלינבורג, שיזמו אזרחי קוודלינבורג לשם בניית אנדרטה לקלופשטוק. בפסטיבל המוזיקה שרה רעייתו אדלהייד את תפקיד האלט, ואותו ביים קרל מריה פון ובר. הוא דיווח על החגיגה בעלון השיחות הספרותיות של ברוקהאוז. האנדרטה של שינקל וטייק נחנכה ב-7 ביולי 1831 בפארק בריל (Brühl) בקוודלינבורג.

באוגוסט 1824 מונה מילר כחבר מועצת בית המשפט. במרץ 1826 חלה בשעלת. למרות כמה שהיות בספא (כולל בפרנטישקובי לאזנייה, שם ניצבת האנדרטה שלו), בריאותו הידרדרה והוא מת מהתקף לב בשנה שלאחר מכן בגיל 32 בלבד.

על יצירותיו

מילר נודע בזכות שירי העם הגרמניים הביקורתיים שלו. הוא תמך במאבק היווני לעצמאות נגד הכיבוש הטורקי - מכאן הכינוי שלו "מילר היווני", למרות שמעולם לא ביקר ביוון.

הוא ידע לקרוא אנגלית היטב והושפע, בין היתר, מהלורד ביירון, שלקח חלק במאבק היווני לעצמאות. בחיבור לורד ביירון (שפורסם בהוצאת אורניה - Urania - בשנת 1822) הוא משבח את רוחו הליברלית של ביירון ובכך טוען בעקיפין נגד מערכת הרסטורציה והמעקב של מטרניך. חיבור זה ביסס את קבלת הפנים הפוליטית של ביירון בגרמניה גרם להגברת הצנזורה של מטרניך.

מילר עבד כמו"ל ועורך, בין היתר, בספריית המשוררים הגרמנים מהמאה השבע-עשרה בהוצאת ברוקהאוס. את מפעלו, הספרייה, המשיך קארל אוגוסט פרסטר (Förster) והיו בה 14 כרכים. מילר עבד עבור מגזינים ספרותיים שונים, כולל Literarisches Conversationsblatt (עלון לשיחות ספרות) ו-Hermes.

מילר היה בונה חופשי. ביולי 1820 התקבל ללשכת הבונים החופשיים של מינרווה בלייפציג.

אחוזתו הספרותית נשמרת בספריית המדינה אנהלט בדסאו.

במהלך חייו, מילר כונה לעיתים קרובות סופר בינוני של התנועה הרומנטית. לעומת זאת, בימינו יש מאמץ לספק הערכה מובחנת יותר למילר, כקודמו של היינריך היינה.

יצירותיו

מהדורה מלאה ראשונה של יצירותיו של וילהלם מילר

• Rom, Römer und Römerinnen. Eine Sammlung vertrauter Briefe aus Rom und Albano mit einigen späteren Zusätzen und Belegen. Berlin, 1820, 2 Bände
• Sieben und siebzig Gedichte aus den hinterlassenen Papieren eines reisenden Waldhornisten, Erstes Bändchen, 1821 – enthält u. a. den Zyklus Die schöne Müllerin
• Sieben und siebzig Gedichte aus den hinterlassenen Papieren eines reisenden Waldhornisten, Zweites Bändchen, 1824 – enthält u. a. den Zyklus Die Winterreise
• Lieder der Griechen. 1821. Dessau, Christian Georg Ackermann, (1821). 2. Aufl.: Lieder der Griechen 1821. Erstes Heft. Zweite, mit dem Gedicht "Byron" vermehrte Auflage. Dessau, Christian Georg Ackermann, 1825.
• Lieder der Griechen. 1821. Zweites Heft. Dessau, Christian Georg Ackermann, 1822
• Lord Byron (Aufsatz). 1822. In: Urania, Taschenbuch auf das Jahr 1822. Leipzig, F. A. Brockhaus, 1822.
• Neue Lieder der Griechen. Leipzig, F. A. Brockhaus, 1823.
• Neue Lieder der Griechen. Zweites Heft. Leipzig, F. A. Brockhaus, 1823
• Neueste Lieder der Griechen. Leipzig, Leopold Voss, 1824
• Lyrische Reisen und epigrammatische Spaziergänge, 1827 – enthält u. a. den Zyklus Muscheln von der Insel Rügen mit dem Gedicht „Vineta“, das Johannes Brahms 1860 als einen von Drei Gesängen für sechsstimmigen Chor a cappella vertonte (op. 42 Nr. 2)
• Gustav Schwab (Hrsg.): Vermischte Schriften von Wilhelm Müller. In fünf Bändchen. Leipzig 1830, online Bd.1
• Debora. In: Deutscher Novellenschatz. Hrsg. von Paul Heyse und Hermann Kurz. Bd. 18. 2. Aufl. Berlin, [1910], S. 1–148. In: Weitin, Thomas (Hrsg.): Volldigitalisiertes Korpus. Der Deutsche Novellenschatz. Darmstadt/Konstanz, 2016

• רומא, רומאים ונשים רומיות: אוסף מכתבים מרומא ואלבנו עם תוספות מאוחרות ומסמכים תומכים. ברלין, 1820, 2 כרכים
• שבעים ושבעה שירים מהעיתונים שהותיר אחריו נגן קרן נודד, כרך ראשון, 1821 - מכיל בין השאר את המחזור אשת הטוחן היפה
• שבעים ושבעה שירים מהניירות שהותיר אחריו נגן קרן נודד, כרך שני, 1824 - מכיל בין השאר את המחזור מסע החורף
• שירי היוונים. 1821. דסאו, כריסטיאן גאורג אקרמן, (1821). מהד' 2: שירי היוונים 1821. נושא ראשון. מהדורה שנייה, עם השיר "ביירון". דסאו, כריסטיאן גאורג אקרמן, 1825.
• שירי היוונים. 1821. נושא שני. דסאו, כריסטיאן גאורג אקרמן, 1822
• לורד ביירון (חיבור). 1822. בתוך: אורניה, 1822. לייפציג, פ.א. ברוקהאוז, 1822.
• שירים חדשים של היוונים. לייפציג, פ.א. ברוקהאוז, 1823.
• שירים חדשים של היוונים. נושא שני. לייפציג, פ.א. ברוקהאוז, 1823
• השירים האחרונים של היוונים. לייפציג, לאופולד ווס, 1824
• מסעות ליריים והליכות אפיגרמטיות, 1827 - מכיל בין השאר את המחזור צדפים מהאי רוגן עם השיר "Vineta", שיוהנס ברהמס הלחין בשנת 1860 כאחד משלושת השירים למקהלה בת שישה חלקים, א-קפלה (אופוס 42 מס' 2)
• גוסטב שוואב (עורך): כתבים מאת וילהלם מילר, חמישה כרכים. לייפציג 1830, כרך 1 מקוון
• דבורה. בתוך אוצר הנובלה הגרמנית. עריכה: פול הייזה והרמן קורץ. כרך 18. ברלין, [1910], עמ' 1–148. בתוך: וייטין, תומאס (עורך): קורפוס דיגיטלי מלא. אוצר הנובלות הגרמני. דרמשטט/קונסטנץ, 2016

הנצחה

אנדרטה בפארק העירוני בדסאו

תהילתו של מילר מבוססת בעיקר על מחזורי השירים שלו הטוחנת היפה ומסע החורף. הם הושמעו על ידי פרנץ שוברט והם בין מחזורי השירים המפורסמים ביותר של המאה ה-19. שוברט השתמש בשני שירים נוספים של מילר ללחן Der Hirt auf dem Felsen לקלרינט ופסנתר. אין עדות לכך שמילר למד אי פעם על אימוץ שיריו בידי שוברט, למרות ששוברט השלים את הטוחנת היפה ב-1823, בעוד שמסע החורף נוצר רק ב-1827, השנה שבה מילר מת ושנה לפני מותו של שוברט. השיר Der Lindenbaum ממסע החורף נודע בעיקר בגרסת שיר העם הפשוט של פרידריך זילכר תחת הכותרת Am Brunnen vor dem Tore (במזרקה מול השער).

אינגו קיל (Kühl), "עץ התרזה", מתוך מחזור התמונות בן 24 חלקים "מסע החורף" בעקבות שוברט, שמן על בד 100 × 100 ס"מ, 1996

שירו "בקנקן אל הזר הירוק" (Im Krug zum grünen Kranze), שפורסם ב-1821, זכה לפופולריות; הטיול (Das Wandern) בקובץ השירים "נדודי הטוחן" (Müller Wanderschaft) מתוך החמזור "הטוחנת היפה" (Schöne Müllerin), הפך לשיר טיול דמוי שיר עם, לא עם הלחן של שוברט, אלא עם הלחן של קרל פרידריך צלנר (Carl Friedrich Zöllner).

פרנץ שוברט ואחריו מלחינים אחרים הלחינו את שיריו של מילר מאוספיו "קטיף פרחים משירי העם (Blumenlese aus den Minnesingern): שבעה ושבעים שירים מהניירות שהותיר מאחור נגן קרן צרפתי נודד ומסעות ליריים והליכות אפיגרמה". בין מלחיניו היו לודוויג ברגר, יוהנס ברהמס, פליקס דראסקה, קארל גרידנר, גוסטב יאנסן, אדולף ינסן, פאני מנדלסון, היינריך מארשנר, קונרדין קרויצר, ג'אקומו מאיירבר, אוטו ניקולאי, מקס רגר, קרל ריינקה, לואי שפור ווילהלם טאובר.

השיר Der Leiermann, השיר האחרון ממסע החורף, מצא את דרכו לסצנת המועדונים בשנת 2000. הלהקה השוודית Covenant פרסמה גרסה של השיר הזה ב"Elektro-Gewand" בגרמנית.

פרס וילהלם מילר

מאז 1996, פרס וילהלם מילר מוענק מדי שנתיים על ידי מדינת סקסוניה-אנהלט, לסירוגין עם פרס פרידריך ניטשה כפרס לכישרון ספרותי צעיר.

ספרות

• Otto Hachtmann: Wilhelm Müller. In: Mitteldeutsche Lebensbilder, Band 2: Lebensbilder des 19. Jahrhunderts; Magdeburg 1927; S. 151–170.
• Norbert Michels (Hrsg.): Wilhelm Müller, eine Lebensreise. Böhlau, Weimar 1994, [[:de:Special:BookSources/3740009608|ISBN 3-7400-0960-8]] (Ausstellungskatalog der Anhaltischen Gemäldegalerie Dessau zum 200. Geburtstag).
• Maria-Verena Leistner (Hrsg.): Wilhelm Müller. Werke, Tagebücher, Briefe, 5 Bände und ein Registerband; Berlin: Mathias Gatza, 1994; [[:de:Special:BookSources/3928262211|ISBN 3-928262-21-1]].
• Erika von Borries: Wilhelm Müller – Der Dichter der Winterreise. Eine Biographie; München: C.H.Beck, 2007; [[:de:Special:BookSources/9783406562129|ISBN 978-3-406-56212-9]] (mit 2 Audio-CD).
• Eugen Lennhoff, Oskar Posner, Dieter A. Binder: Internationales Freimaurerlexikon. Überarbeitete und erweiterte Neuauflage der Ausgabe von 1932; München 2003; [[:de:Special:BookSources/3776621613|ISBN 3-7766-2161-3]].
• Margret Schütte: Muss selbst den Weg mir weisen… In: Ingo Kühl Winterreise. S. 53–55, Berlin 1996.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם מילר בוויקישיתוף

• Internationale Wilhelm-Müller-Gesellschaft
• וילהלם מילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)