יוהנס ברהמס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יוהנס ברהמס
Johannes Brahms |
||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
יוהנס ברהמס Johannes Brahms, (7 במאי 1833, המבורג - 3 באפריל 1897, וינה). מלחין גרמני מהזרם הרומנטי, שיצירתו מתאפיינת בסממנים קלאסיים מובהקים. נחשב ל"יורשו" המובהק של בטהובן.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
ברהמס נולד בהמבורג. אביו, שהנחיל לו את שיעורי המוזיקה הראשונים, היה נגן קונטרבס. ברהמס גילה כשרון גדול בנגינה בפסנתר, ואף תרם להכנסה המשפחתית בנגינה במסעדות ובתיאטראות, וכן במתן שיעורי מוזיקה. מקובל לחשוב כי ברהמס נאלץ לנגן בפסנתר במסבאות ובבתי זונות, אבל אין לסברה זו תימוכין במחקר.
ברהמס הצעיר אף הופיע במספר קונצרטים כפסנתרן, אבל לא קנה לעצמו מוניטין בתחום זה.
נסיונותיו הראשונים בהלחנה לא זכו לתשומת לב ולהכרה עד שיצא ב-1853 לסיבוב קונצרטים. בסיור זה פגש את יוזף יואכים, פרנץ ליסט ורוברט שומן. יואכים היה לימים לאחד מחבריו הטובים, ואילו שומן תרם לביסוס שמו של ברהמס הצעיר בשבחו אותו בכתביו, הוא אף הגדיל לעשות וכינה את ברהמס "יורשו של בטהובן", לתואר הזה הייתה השפעה עצומה על עבודתו של ברהמס כמלחין, שכן על מנת להצדיק את התואר היה עליו לעבוד קשה במיוחד - עובדה זו התבטאה בכך שברהמס פרסם את הסימפוניה הראשונה שלו אך ורק בהיותו בן 45, גיל מאוחר מאוד - להשוואה, מוצארט, היידן ובטהובן פרסמו את הסימפוניות הראשונות שלהם לפני הגיעם לגיל 20.
ברהמס גם הכיר את אשתו של שומן, המלחינה והפסנתרנית קלרה שומן שהייתה מבוגרת ממנו ב-14 שנה. ב-1854 נשאר ברהמס עם קלרה, לאחר ששומן אושפז במוסד לחולי-נפש בעקבות נסיון התאבדות. שומן מת כעבור שנתיים, והקשר ביניהם נמשך גם לאחר מותו. הקשר בין קלרה וברהמס נותר תמיד אפלטוני, על אף שהיה רגשי וסוער. ברהמס אמנם ניהל מספר רומאנים בחייו, אך הוא לא נישא מעולם.
בשנת 1862 עקר לווינה והפנה את מלוא מרצו להלחנה. בזכות יצירות כגון רקוויאם גרמני ביסס את המוניטין שלו וזכה עוד בימי חייו להיחשב למלחין דגול. תהילה זו העניקה לו את הביטחון העצמי להשלים את הסימפוניה הראשונה שלו, אותה פרסם ב-1876 לאחר עשר שנות עבודה. שלוש הסימפוניות הנוספות הופיעו אחר כך בקצב מהיר (1877, 1883, 1885). ב-1877 כתב ברהמס את הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו, ומאז לא חזר לכתוב מוזיקה תזמורתית.
ברהמס יצא למסעות רבים, למטרות הקריירה המוזיקלית שלו (סיבובי הופעות) וכן לשם בילוי. לרוב היה מבקר באביב באיטליה, ובקיץ היה בוחר בסביבה כפרית נעימה שבה יוכל להתרכז בעבודת ההלחנה.
ב1890 החליט לפרוש מעיסוקיו כמלחין. במבחן הזמן לא עמד ברהמס במילתו שלו, שכן בשנים שקדמו למותו כתב כמה יצירות מופת חשובות, ביניהן שתי סונטות לקלרנית אופוס 120 (1894) וארבעה שירים רציניים Vier ernste Gesänge אופוס 121 (1896).
ברהמס מת בווינה מסרטן הכבד (ולפי גרסה אחרת, סרטן הלבלב) ושם אף נקבר, בבית הקברות המרכזי (Zentralfriedhof) בחלקת המוזיקאים, בסמוך לקברם של בטהובן, שוברט ואחרים.
[עריכה] יצירתו
ברהמס הלחין כמה יצירות בולטות לתזמורת, ביניהן ארבע סימפוניות, שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו "כפול" לכינור ולצ'לו, שתי פתיחות סימפוניות ואת היצירה הווקאלית הגדולה למקהלה, "רקוויאם גרמני". ברהמס היה גם מלחין פורה בשיטת הנושא ווריאציה, וכתב בין השאר וריאציות לנושאים מאת הנדל, פגניני והיידן.
היצירה התזמורתית המוקדמת ביותר שברהמס כתב היא: הקונצ'רטו ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15. ליצירה זו היסטוריה משלה. בשנת 1854 עלה שלד סימפוני במוחו של ברהמס. ברהמס התווה את כל הפרקים של הסימפוניה בכתיבה לשני פסנתרים. מלאכת התיזמור לא הייתה קלה בעבור ברהמס. לאחר זמן הוא נטש את הרצון להתוות לסימפוניה מבנה וצורה. אלא שברהמס לא יכל להשתחרר מצליל הפסנתר ולא מצליל התזמורת. מכיוון שהוא רצה לתת ביטוי וצורה מוזיקאלית לרעיונותיו הוא מצא מוצא, לעצב את הרעיונות בכללותם לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא ויתר על הפרק השני של הסימפוניה שהיה כתוב בצורת סראבנד וכתב פרק איטי חדש. הפרק שהוצא לאחר זמן מצא את מקומו ברקוויאם הגרמני כפרק השני של היצירה עם שינוי צורה ותוכן. וכן חיבר רונדו כפרק סיום לקונצ'רטו. כמובן שכתיבה שכזו יצרה קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת אשר איננו מעמיד את הפסנתרן כעיקר על הבמה על מנת להראות את יכולתו הוירטואוזית, אלא הפסנתר הינו כלי המשתתף יחד עם התזמורת בבנית היצירה כפי שהיה בימייהם של מוצרט ובטהובן. בשל זאת זכה הקונצ'רטו בכישלון חרוץ עם ביצוע הבכורה שלו. ברהמס סיים את כתיבת הקונצ'רטו בשנת 1859
היצירה התזמורתית השניה אותה כתב ברהמס הינה: הסרנדה הראשונה ברה מג'ור אופוס 11 סרנדה זו נכתבה בין השנים 1857-8 בתחילה תכנן ברהמס לכתוב יצירה זו לשמונה כלי סולו, אלא שלאחר זמן מה שינה את תוכניתו וכתב יצירה זו לתזמורת שלמה על פי הדגם הקלאסי אשר היה נהוג בתקופת בטהובן, בתוספת שתי קרנות נוספות. היצירה על ששת פרקיה מייצגת את ההיפוך הגמור מהקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. בקונצ'רטו התיזמור של ברהמס מסיבי ביותר. היצירה נשמעת אך לעתים אפלה. ואילו בסרנדה התיזמור שקוף וצלול ביותר. אפשר לומר שיצירה זו לעתים נשמעת כמו בת תקופתו של מוצרט ועד בטהובן ויש אף נושאים מסוימים בפרקייה השונים אשר ניתן לדמות כמו נכתבו על ידי מלחינים אלו.
היצירה התזמורתית השלישית אותה כתב ברהמס הינה: הסרנדה השניה בלה מג'ור לתזמורת אופוס 16 סרנדה זו בניגוד לראשונה ניתן לדמות לדיוורטימנטו. הפרקים קצרים יותר מאשר בסרנדה הראשונה ויש בהם חופש מסוים וחירות מסוימת מהמבנים הקלאסיים האהובים כל כך על ברהמס. ביצירה זו מסלק ברהמס את החצוצרות, התופי הדוד ואת הכינורות. כלי המיתר הגבוהים ביותר הם הויולות. ליצירה זו קסם מצלולי מיוחד בשל התיזמור אשר מעניק לכלי הנשיפה מעץ פרטיות סולו מרובות ובשל המצלול העמוק הניתן לכלי הקשת הנמוכים. ברהמס אהב יצירה זו מאוד והקדיש לתיזמורה מחשבה ייתרה.
בקייץ 1873 כתב ברהמס את היצירה התזמורתית הרביעית שלו: ואריאציות על נושא מאת יוזף היידן בסי במול מג'ור אופוס 56a מכיוון שיצירה זו נכתבה בתחילה לשני פסנתרים ויחד עם זאת העדויות אומרות שברהמס מלכתחילה חשב על יצירה זו לתזמורת. ההיכרות של ברהמס עם נושא היצירה נוצר ב-1870 כאשר גילה ברהמס יצירה מאת היידן, ה"פלדפארטיטה" בסי במול מג'ור. ברהמס התלהב מהפרק השני ביצירה זו אשר מכונה בשם "כוראל אנטוני הקדוש" ברהמס השאיר את התיזמור של היידן לכוראל ועליו הוא בנה שמונה ואריאציות שונות. התיזמור של ברהמס השתבח והשתנה עם השנים. ברהמס רכש מיומנות בשיטת האינטנסיפיקאציה. כלומר: המוטיבים השונים והמלודיות השונות עוברים בלי הרף בין כלי התזמורת השונים והאגפים השונים. אין כלי יחיד אשר מנגן מלודיה שלמה מתחילתה ועד סופה כשם שכתבו "ברליוז" וליסט" התיזמור של ברהמס תמיד עשיר ומלא ויחד עם זאת איננו נשמע כבד ובומבסטי. ואריאציות אלו מעניינות ביותר מכיוון שברהמס לוקח לעצמו חירות רבה בחיבור הואריאציות השונות. בכול ואריאציה ברהמס מבסס את עצמו על מוטיב אחר מתוך הכוראל הראשי וכך הוא בונה מבנה אשר מגיע אל שיאו בואריאציה האחרונה, פאסאקליה הניבנית על בסו אוסטינאטו בן חמש תיבות המבוסס וניגזר מהנושא הראשי עצמו. ברהמס אהב לדון ולכתוב ביצירותיו תחת הקפדות ייתרות. וככול שהמבנה יותר מוקפד, כך דמיונו השתלהב. אילו פתרונות יש למצוא בשל מיגבלות המבנה, הצורה וכו'. את זאת ניתן לשמוע בואריאציות אלו ואף ביצירותיו הרבות האחרות.
לאחר שנים רבות של כתיבה, הכנה, עיבוד, מחיקות ושינויים יצאה לאוויר העולם היצירה החמישית לתזמורת מאת ברהמס: הסימפוניה הראשונה בדו מינור אופוס 68 את המיתוות הראשונות לפרק הראשון של סימפוניה זו ניתן למצוא עוד בשנות החמישים של המאה ה-19 בתחילת דרכו של ברהמס. הפרק הראשון הושלם חלקית בשנת 1862. ברהמס חזר לעסוק בסימפוניה זו באינטינסיביות בשנים 1874-6 עד אשר הושלמה. ביצירה זו ניתן למצוא הקשר ישיר לסימפוניות מאת בטהובן, ובעיקר לסימפוניות החמישית והתשיעית. הקשר לסימפוניות של בטהובן לא נוצר בשל רמז לדמיון בין הנושא הראשי בפרק אחרון בסימפוניה זו ל"אודה לשמחה" בפרק האחרון בתשיעית של בטהובן. אלא בשל הדמיון בתוכן הפואטי. המאבק העיקש בין כוחות הנפש השונים והבאתו לכדי העצמה ופתרון באמצעות דחף וכוח יוצר. תחושה של מילחמה בין הטוב לרע, בין דיכוי לשחרור הוא זה המוביל פרק ראשון של סימפוניה זו אל תחילתו של הפרק האחרון עד אשר מופיעה קרן היער ובקול צלול מכריזה על רווחה. קרן שמש מאירה מפציעה בשמיים. שני הפרקים האמצעיים מהווים ניגוד גמור לשני הפרקים החיצוניים. זוהי אתנחתא קלה מהמאבק ההירואי בגורל.
הסימפוניה השניה ברה מג'ור אופוס 73 הושלמה ב-1877. בניגוד לראשונה, זוהי יצירה קלה וחופשית יותר, ויש המכנים אותה "הפאסטוראלית" של ברהמס.
ברהמס הלחין גם יצירות קאמריות רבות, ביניהן שתי סונטות לצ'לו ולפסנתר, שלוש סונטות לכינור ולפסנתר, שלוש סונטות לפסנתר, שתי סונטות לקלרנית ולפסנתר, שלישיות פסנתר שונות (אחת יוצאת דופן בהּ יש תפקיד קרן במקום תפקיד הצ'לו כמקובל), רביעיות מיתרים ורביעיות פסנתר, חמישיית פסנתר, חמישיית קלרנית, שתי חמישיות מיתרים, שתי שִׁשיות מיתרים. כמו כן קטעי סולו לפסנתר, ("מיניאטורות") - בלדות, אינטרמצי, רפסודיות וכיו"ב. הוא גם בין המלחינים הבולטים ביותר בסגנון הליד ("השיר האמנותי"), והלחין כמאתיים מהם.
בכתיבת ליד השתדל להתרחק מנושא ה"אהבה" (יוצא דופן בולט: השיר "היכן את, מלכתי?"). בלידר של ברהמס אנו רואים יותר נושאים של נוסטלגיה: זיכרון הילדות, חזרה אל התמים והתרפקות על העבר. בשיריו מוטיבים עממיים וכפריים רבים (הן טקסטואלית והן מוזיקלית). בלידר של ברהמס הפסנתר חוזר לתפקודו הראשון כתשתית ליווי הנותנת תמיכה לזמר ולא כפרטנר-מבצע שווה ערך. בין שיריו המשובחים ביותר: "המוות, זהו לילה קריר", "היכן את, מלכתי?", "בדידות שדה", "מסע ים", "לו ידעתי הדרך חזרה", "בשורת אהבה" וכמו כן מחזור השירים "ארבעה שירים רציניים" (היצירה לפני-האחרונה שכתב בחייו) אופוס 121 שכתב למלים מתוך ספר קוהלת ובן-סירא. מחזור של עגמומיות והרהורים עמוקים על הבלות החיים.
[עריכה] השפעות על יצירתו
ברהמס היה מעריץ מושבע של בטהובן, והתאפיין בכך יותר מכל מלחין רומנטי אחר. בחדר עבודתו השקיף על שולחנו דיוקן שיש של המלחין הקלאסי המוערץ עליו. ביצירותיו של ברהמס ניתן להבחין בהשפעות ברורות, ואף חיקויים, ליצירתו של בטהובן, ובכלל זה הסימפוניה התשיעית.
ברהמס אהב גם מלחינים אחרים מהזרם הקלאסי, בהם מוצארט והיידן. הוא אסף מהדורות ראשונות של יצירותיהם, וכן ערך גרסאות ביצוע לעבודתם.
מלחינים נוספים שהשפיעו על ברהמס הם: יוהן סבסטיאן באך, פרנץ שוברט, פליקס מנדלסון-ברתולדי, ורוברט שומאן.
חיבתו של ברהמס לזרם הקלאסי מתבטאת גם בצורות המוזיקליות בהן בחר ללחניו. הוא הרבה לכתוב בצורות הקלאסיות של סונטה, סימפוניה וקונצ'רטו. ניתן לומר כי ברהמס הוא הקלאסי ביותר מבין המלחינים הרומנטיים. בכך נבדל מתלמידיו של ריכרד וגנר, והמחלוקת בין שתי האסכולות הייתה לאחד ממאפייניו הבולטים של עולם המוזיקה הגרמני בשלהי המאה ה-19.
השפעה נוספת על יצירתו של ברהמס נודעה למוזיקה העממית. ברהמס עיבד 144 שירי עם גרמנים לפסנתר ולסולן, ורבים מבין הלידר שכתב מתארים סביבה כפרית ומפתחים נושאים מחיי העם. הריקודים ההונגרים הם בין יצירותיו האהובות והמוכרות ביותר עד ימינו, במיוחד בגרסתם לתזמורת.
ברהמס עשה שימוש נרחב בחידושים הטכנולוגיים שהוכנסו לפסנתר, שקיבל את צורתו העכשווית במהלך חייו. ביצירותיו לפסנתר ובלידר שלו הוא משתמש בצלילי הבס העמוקים ובדוושה לשם יצירת צליל עשיר וחזק.
[עריכה] אישיותו
בדומה לבטהובן הנערץ עליו, אהב ברהמס את הטבע ויצא לעתים תכופות לטיולים רגליים ביערות המקיפים את וינה. יחסו לילדים היה מצוין, ובטיוליו היה מחלק לילדים ממתקים שהכין מבעוד מועד. מנגד, היה יחסו למבוגרים סרקסטי וקצר-רוח לעתים, מה שהביא להתרחקותם. אלו מביניהם שנותרו חבריו, נשארו נאמנים לו ביותר.
החל בשנות השישים של המאה ה-19, היה ברהמס לאדם אמיד למדי בזכות יצירותיו שנמכרו בתפוצה רחבה. עם זאת, אימץ סגנון חיים פשוט, והתגורר בדירת שלושה חדרים צנועה עם סוכנת בית. חלק נכבד מכספו העניק לקרוביו, ותמך בסתר במוזיקאים צעירים.
ברהמס הקפיד מאוד על שלמות. יש הסבורים כי הסימפוניה הראשונה שלו למעשה איננה הראשונה שכתב, שכן נהג להשמיד לעתים יצירות שלמות שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו. הראיה לכך הוא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת ברה מינור אופוס 15 אשר נכתב בהתחלה כסימפוניה ורק לאחר מכן ברהמס שינה את תוכניתו והפך את הסימפוניה לקונצ'רטו. נבואתו של שומן כי ברהמס עתיד להיות המלחין הגדול הבא אחרי בטהובן תרמה למעמסה שנחה על כתפיו, והפכה אותו ביקורתי יותר כלפי עצמו. נבואה זו עירערה את ביטחונו העצמי, וייתכן כי עיכבה גם את פרסום הסימפוניה הראשונה.
[עריכה] יצירות חשובות שכתב
[עריכה] מוזיקה לתזמורת
- פתיחה אקדמית חגיגית בדו מז'ור אופוס 80
- פתיחה טראגית ברה מינור אופוס 81
- ארבע סימפוניות:
- סימפוניה מס' 1 בדו מינור אופוס 68
- סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור אופוס 73
- סימפוניה מס' 3 בפה מז'ור אופוס 90
- סימפוניה מס' 4 במי מינור אופוס 98
- ואריאציות על נושא מאת היידן בסי במול מז'ור אופוס 56a
- שני קונצ'רטים לפסנתר ותזמורת:
- קונצ'רטו מס' 1 ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15
- קונצ'רטו מס' 2 בסי במול מז'ור לפסנתר ותזמורת אופוס 83
- קונצ'רטו ברה מז'ור לכינור ותזמורת אופוס 77
- קונצ'רטו בלה מינור לכינור, צ'לו ותזמורת אופוס 102 "הקונצ'רטו הכפול"
- שתי סרנדות לתזמורת:
- סרנדה מס 1 ברה מז'ור אופוס 11
- סרנדה מס 2 בלה מז'ור אופוס 16 (בסרנדה זו הוציא ברהמס את הכינורות הראשונים והשניים, את החצוצרות ואת הטימפני מהפרטיטורה, לכן לסרנדה זו יש תצליל שונה. כלי הנשיפה מעץ מקבלים תפקידים משמעותיים לעומת הוויולות, הצ'לי והקונטראבסים.)
- מחולות הונגריים ללא מספר אופוס.
מספר 1, 3 ו10 בתזמור ברהמס. מספר 2 ו7 בתזמור האלין. מספר 4 בתזמור ג'און. מספר 5, 6, 11, 12, 13, 14, 15 ו16 בתזמור פארלוב. מספר 8 ו9 בתזמור ג'אל. מספר 17, 18, 19, 20 ו21 בתזמור דבוז'אק.
[עריכה] מוזיקה ווקאלית
- אופוס 3 שישה שירים לקול טנור או סופרן ופסנתר
- אופוס 6: שישה שירים לקול טנור או סופרן ופסנתר
- אופוס 7: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 12: אווה מאריה, למקהלת נשים בליווי תזמורת או עוגב
- אופוס 13: שיר קבורה למקהלה ולכלי נשיפה
- אופוס 14: שמונה שירים ורומנסות לקול אחד ופסנתר
- אופוס 17: ארבעה שישים למקהלת נשים בליווי שתי קרנות ונבל
- אופוס 19: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 20: שלושה דואטים לסופרן, אלט ופסנתר
- אופוס 22: שישה שירי מריה למקהלה מעורבת - א-קאפלה
- אופוס 27: מזמור תהילים י"ג למקהלת נשים בליווי פסנתר או עוגב
- אופוס 28: ארבעה דואטים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 29: שני מוטטים למקהלה של חמישה קולות א-קאפלה
- אופוס 30: שיר קודש למקהלה בארבעה קולות בליווי פסנתר או עוגב
- אופוס 31: שלושה שירים לארבעה קולות סולו ופסנתר
- אופוס 32: שמונה שירים לקול אחד עם פסנתר
- אופוס 33: חמש עשרה רומנסות מתוך "מאגלונה" מאת טיק לקול אחד ופסנתר
- אופוס 37: שלוש מקהלות קודש לקולות נשים א-קאפלה
- אופוס 41: חמישה שירים למקהלת גברים א-קאפלה
- אופוס 42: שלושה שירים למקהלה בת שישה קולות א-קאפלה
- אופוס 43: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 44: שנים עשר שירים ורומנסות למקהלת נשים א-קאפלה
- אופוס 46: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 47: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 48: שבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 49: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 52: ואלסים על שירי אהבה למקהלה ופסנתר בארבע ידיים
- אופוס 57: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 58: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 59: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 61: ארבעה דואטים לסופרן ואלט, בליווי פסנתר
- אופוס 62: שבעה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 63: תשעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 64: שלוש רביעיות לארבעה קולות ופסנתר
- אופוס 65: ואלסים על שירי אהבה חדשים לארבעה קולות בליווי פסנתר בארבע ידיים
- אופוס 66: חמישה דואטים לסופרן ואלט, בליווי פסנתר
- אופוס 69: תשעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 70: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 71: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 72: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 74: שני מוטטים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 75: חמש באלדות ורומנסות לשני קולות ופסנתר
- אופוס 84: חמישה שירים ורומנסות לקול אחד ופסנתר
- אופוס 85: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 91: שני שירים לקונטראלט וויולה
- אופוס 92: ארבעה שירים לארבעה קולות סולו ופסנתר
- אופוס 93a: שישה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 93b: שיר המסובין למקהלה מעורבת ופסנתר
- אופוס 94: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 95: שבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 96: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 97: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 103: שירי צוענים לארבעה קולות ופסנתר
- אופוס 104: חמישה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 105: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 106: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 107: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 110: שלושה מוטטים למקהלה א-קאפלה
- אופוס 112: שישה שירים לסופרן, אלט, טנור ובס בליווי פסנתר
- אופוס 113: שלושה עשר קנונים למקהלת נשים א-קאפלה
- אופוס 121: ארבעה שירים רציניים לקול באס ופסנתר
- רקוויאם גרמני בפה מז'ור לסולנים, מקהלה ותזמורת גדולה, אופוס 45 עם עוגב
- "רינאלדו" קנטטה לטנור, מקהלת גברים ותזמורת אופוס 50 על פי גיתה
- רפסודיה לאלט, מקהלת גברים ותזמורת אופוס 53 על פי גיתה
- "שיר הגורל" למקהלה ותזמורת אופוס 54
- "שיר הניצחון" למקהלה בת שמונה קולות ותזמורת אופוס 55
- "נניה" למקהלה, נבל ותזמורת אופוס 82 על פי שילר
- "שיר אלות הגורל" למקהלה בת שישה קולות ותזמורת על פי גיתה
[עריכה] מוזיקה קאמרית
- חמישייה בפה מינור לפסנתר וכלי-קשת אופוס 34
- חמישייה בסי מינור לקלרנית, שני כינורות, ויולה וצ'לו אופוס 115
- שלישיות לפסנתר, כינור וצ'לו:
שלישיה ראשונה בסי מז'ור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 8
שלישיה שניה בדו מז'ור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 87
שלישיה שלישית בדו מינור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 101
- שלוש רביעיות לפסנתר וכלי-קשת:
רביעיה מס 1 בסול מינור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 25
רביעיה מס 2 בלה מז'ור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 26
רביעיה מס 3 בדו מינור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 60
- שתי חמישיות מיתרים:
- חמישיה מס 1 לשני כינורות, שתי ויולות וצ'לו בפה מז'ור אופוס 88
- חמישיה מס 2 לשני כינורות, שתי ויולות וצ'לו בסול מז'ור אופוס 111
- שלישיה בלה מינור לקלרנית (או ויולה), פסנתר וצ'לו אופוס 114
- שלוש סונטות לכינור ופסנתר:
סונטה מס 1 בסול מז'ור לפסנתר וכינור אופוס 78
סונטה מס 2 בלה מז'ור לפסנתר וכינור אופוס 100
סונטה מס 3 ברה מינור לפסנתר וכינור אופוס 108
- שתי סונטות לפסנתר וצ'לו:
- סונטה מס 1 במי מינור לפסנתר וצ'לו אופוס 38
- סונטה מס 2 בפה מז'ור לפסנתר וצ'לו אופוס 99
- שתי סונטות לקלרנית (ויולה)ופסנתר:
סונטה בפה מינור לקלרינט ופסנתר אופוס 120 מספר 1
סונטה במי במול מז'ור לקלרינט ופסנתר אופוס 120 מספר 2
- שלוש רביעיות מיתרים:
רביעית מיתרים בדו מינור אופוס 51 מספר 1
רביעית מיתרים בלה מינור אופוס 51 מספר 2
רביעית מיתרים בסי במול מז'ור אופוס 67
- שתי שישיות מיתרים:
שישיה מס 1 בסי במול מז'ור לשני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לים אופוס 18
שישיה מס 2 בסול מז'ור לשני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לים אופוס 36
- שלישה במי במול מז'ור לפסנתר, כינור וקרן יער (או ויולה או צ'לו) אופוס 40
[עריכה] מוזיקה לפסנתר סולו
- שלוש סונטות לפסנתר:
- סונטה מס 1 בדו מז'ור לפסנתר אופוס 1
- סונטה מס 2 בפה דיאז מינור לפסנתר אופוס 2
- סונטה מס 3 בפה מינור לפסנתר אופוס 5
- סקרצו במי במול מינור לפסנתר סולו אופוס 4
- ואריאציות לפסנתר על נושא מאת רוברט שומאן אופוס 9
- ארבע בלדות אופוס 10
- ואריאציות מס 1 על נושא מקורי מאת המלחין לפסנתר סולו אופוס 21 מס' 1
- ואריאציות מס 2 על שיר עם הונגרי לפסנתר סולו אופוס 21 מס' 2
- ואריאציות לפסנתר ב4 ידיים, על נושא מאת רוברט שומאן אופוס 23
- ואריאציות ופוגה על נושא מאת הנדל לפסנתר סולו אופוס 24
- סונטה לשני פסנתרים בפה מינור אופוס 34ב' (לאחר מכן עובדה לחמישיה לפסנתר וכלי קשת)
- אטיודים לפסנתר. ואריאציות על נושא מאת פאגאניני (שתי חוברות) אופוס 35
- ואלסים לפסנתר ב4 ידיים אופוס 39 (ישנו עיבוד לנגינה בשתי ידיים)
- ואריאציות בסי במול מז'ור על נושא מאת היידן לשני פסנתרים אופוס 56ב'
- קטעים לפסנתר סולו - קאפריצ'י ואינטרמצי אופוס 76
- שתי רפסודיות לפסנתר סולו:
- רפסודיה מס' 1 בסי מינור אופוס 79
- רפסודיה מס' 2 בסול מינור אופוס 79
- פנטזיות לפסנתר סולו (שתי חוברות) אופוס 116
- שלושה אינטרמצי לספנתר סולו אופוס 117
- קטעים לפסנתר סולו - אינטרמצי, בלאדות ורומנסות אופוס 118
- קטעים לפסנתר סולו - אינטרמצי ורפסודיות אופוס 119
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוהנס בראהמס, הספרייה הוירטואלית של מט"ח
- רשימת קישורים אודות ברהמס
- תולדות חייו של ברהמס מסודרים על פני ציר זמן
- ביצועים של ברהמס
- הסימפוניות של ברהמס קטעים להאזנה
- ביוגרפיה ויצירות לפסנתר, אתר אגודת הפסנתרנים
- ביצועים של ברהמס להורדה חופשית
- קישורים לביצועים של ברהמס באתר Classic Cat
