יוהנס ברהמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוהנס ברהמס

Johannes Brahms

JohannesBrahms.jpg
נולד 7 במאי 1833

המבורג, גרמניה

נפטר 3 באפריל 1897 (בגיל 63)

וינה, אוסטריה

תקופה/זרם רומנטית
מספר יצירות ידוע 127

יוהנס ברהמס (גרמנית: Johannes Brahms, הגייה: בְּרַאמְס; 7 במאי 1833, המבורג - 3 באפריל 1897, וינה) מלחין גרמני מהזרם הרומנטי, שיצירתו מתאפיינת בסממנים קלאסיים מובהקים. נחשב ל"יורשו" המובהק של בטהובן ולאחד משלושת ה-B.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברהמס נולד בהמבורג. אביו, שהנחיל לו את שיעורי המוזיקה הראשונים, היה נגן קונטרבס. ברהמס גילה כשרון גדול בנגינה בפסנתר, ואף תרם להכנסה המשפחתית בנגינה במסעדות ובתיאטראות, וכן במתן שיעורי מוזיקה. מקובל לחשוב כי ברהמס נאלץ לנגן בפסנתר במסבאות ובבתי זונות, אבל אין לסברה זו תימוכין במחקר.

ברהמס הצעיר אף הופיע במספר קונצרטים כפסנתרן, אבל לא קנה לעצמו מוניטין בתחום זה.

נסיונותיו הראשונים בהלחנה לא זכו לתשומת לב ולהכרה עד שיצא ב-1853 לסיבוב קונצרטים. בסיור זה פגש את יוזף יואכים, פרנץ ליסט ורוברט שומן. יואכים היה לימים לאחד מחבריו הטובים, ואילו שומן תרם לביסוס שמו של ברהמס הצעיר בשבחו אותו בכתביו, כולל פרסום מאמר מיוחד בכתב העת שערך בעבר, Neue Zeitschrift für Musik, המביע התלהבות מהכשרון הצעיר והלא מוכר. הוא אף הגדיל לעשות וכינה את ברהמס "יורשו של בטהובן". לתואר הזה הייתה השפעה עצומה על עבודתו של ברהמס כמלחין, שכן על מנת להצדיק את התואר היה עליו לעבוד קשה במיוחד - עובדה זו התבטאה בכך שברהמס פרסם את הסימפוניה הראשונה שלו אך ורק בהיותו בן 45, גיל מאוחר מאוד - להשוואה, מוצארט והיידן פרסמו את הסימפוניות הראשונות שלהם לפני הגיעם לגיל 20.

ברהמס גם הכיר את אשתו של שומן, המלחינה והפסנתרנית קלרה שומן שהייתה מבוגרת ממנו ב-14 שנה. ב-1854 נשאר ברהמס עם קלרה, לאחר ששומן אושפז במוסד לחולי-נפש בעקבות ניסיון התאבדות. שומן מת כעבור שנתיים, והקשר ביניהם נמשך גם לאחר מותו. הקשר בין קלרה וברהמס נותר תמיד אפלטוני, על אף שהיה רגשי וסוער. ברהמס אמנם ניהל מספר רומאנים בחייו, אך הוא לא נישא מעולם.

בשנת 1862 עקר לווינה והפנה את מלוא מרצו להלחנה. בזכות יצירות כגון רקוויאם גרמני ושירת הגורל ביסס את המוניטין שלו וזכה עוד בימי חייו להיחשב למלחין דגול. תהילה זו העניקה לו את הביטחון העצמי להשלים את הסימפוניה הראשונה שלו, אותה פרסם ב-1876 לאחר עשר שנות עבודה. שלוש הסימפוניות הנוספות הופיעו אחר כך בקצב מהיר (1877, 1883, 1885). ב-1887 כתב ברהמס את הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו, ומאז לא חזר לכתוב מוזיקה תזמורתית.

ברהמס יצא למסעות רבים, למטרות הקריירה המוזיקלית שלו (סיבובי הופעות) וכן לשם בילוי. לרוב היה מבקר באביב באיטליה, ובקיץ היה בוחר בסביבה כפרית נעימה שבה יוכל להתרכז בעבודת ההלחנה.

ב-1890 החליט לפרוש מעיסוקיו כמלחין. במבחן הזמן לא עמד ברהמס במילתו שלו, שכן בשנים שקדמו למותו כתב כמה יצירות מופת חשובות, בהן שתי סונאטות לקלרנית אופוס 120 (1894) וארבעה שירים רציניים Vier ernste Gesänge אופוס 121 (1896).

קברו של ברהמס בבית הקברות המרכזי בווינה

ברהמס מת בווינה מסרטן הכבד (ולפי גרסה אחרת, סרטן הלבלב) ושם אף נקבר, בבית הקברות המרכזי בווינה בחלקת המוזיקאים, בסמוך לקברם של בטהובן, שוברט ואחרים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברהמס הלחין מספר יצירות בולטות לתזמורת, בהן ארבע סימפוניות, שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו "כפול" לכינור ולצ'לו, שתי פתיחות סימפוניות ואת היצירה הווקאלית הגדולה למקהלה, רקוויאם גרמני. ברהמס היה גם מלחין פורה בסוגת הנושא ווריאציות, וכתב בין השאר וריאציות לנושאים מאת הנדל, פגניני והיידן.

בשנת 2011 גילה המוזיקולוג והמנצח כריסטופר הוגווד דרך מקרה בארכיון של אוניברסיטת פרינסטון יצירה לא נודעת, שברהמס חיבר בגיל 20 והקדיש למארחו, מוזיקאי גרמני מגטינגן, בשנת 1853, כאשר ביקר בעיר לרגל הופעות עם הכנר אדוארד רמניי. את תווי היצירה הקצרה, בת שתי דקות, כתב לצד דברי תודתו בספר האורחים של המוזיקאי, שם מונצחות גם יצירותיהם של מלחינים אחרים, כאות תודה על האירוח. נושא היצירה שימש כעבור 12 שנים לפרק הסקרצו של שלישיית הקרן של ברהמס. הפסנתרן אנדרש שיף אמר על היצירה, כי היא נושאת אופי אלתורי, על אף הוראות הביצוע הכלולות בה, ורואה בה את אחד האינטרמצי של ברהמס. היצירה, על אף מידותיה המיניאטוריות, שלמה ועומדת בפני עצמה. ברהמס תיאר אותה כ"אלגרו און פוקו אג'יטאטו" (אלגרו, עם נופך התרגשות").‏[1]


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ברהמס

היצירה התזמורתית המוקדמת ביותר שברהמס כתב היא הקונצ'רטו ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15. ליצירה זו היסטוריה משלה. בשנת 1854 עלה שלד סימפוני במוחו של ברהמס. ברהמס התווה את כל הפרקים של הסימפוניה בכתיבה לשני פסנתרים. מלאכת התיזמור לא הייתה קלה לברהמס. לאחר זמן הוא נטש את הרצון להתוות לסימפוניה מבנה וצורה. אלא שלא יכול היה להשתחרר מצליל הפסנתר ולא מצליל התזמורת. מכיוון שרצה לבטא את רעיונותיו במוזיקה, בחר לעצב את הרעיונות בכללותם לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא ויתר על הפרק השני של הסימפוניה שהיה כתוב בצורת סרבנד וכתב פרק איטי חדש. הפרק שהוצא מצא את מקומו לאחר זמן ברקוויאם הגרמני כפרק השני של היצירה, בשינוי צורה ותוכן. כן חיבר רונדו כפרק סיום לקונצ'רטו. התוצאה הייתה קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אשר איננו מעמיד את הפסנתרן כעיקר על הבמה על מנת להראות את יכולתו הווירטואוזית, אלא מציב את הפסנתר ככלי המשתתף יחד עם התזמורת בבנית היצירה, כפי שהיה בימיהם של מוצרט ובטהובן. תפיסה זו הביאה על הקונצ'רטו כישלון חרוץ בביצוע הבכורה שלו. ברהמס סיים את כתיבת הקונצ'רטו בשנת 1859.


היצירה התזמורתית השנייה שכתב ברהמס היא הסרנדה הראשונה ברה מז'ור אופוס 11, שנכתבה בשנים 1857-8. בתחילה תכנן ברהמס לכתוב יצירה זו לשמונה כלי סולו, אלא שלאחר זמן מה שינה את תוכניתו לתזמורת שלמה על פי הדגם הקלאסי שהיה נהוג בתקופת בטהובן, עם שתי קרנות נוספות. היצירה על ששת פרקיה מייצגת את ההפך הגמור מהקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. בקונצ'רטו התיזמור של ברהמס מסיבי ביותר. היצירה אף נשמעת לעתים אפלה. ואילו בסרנדה התיזמור שקוף וצלול ביותר. אפשר לומר, שיצירה זו נשמעת לעתים כמו נכתבה בתקופה שבין מוצרט לבטהובן ונושאים מסוימים בפרקיה השונים נשמעים כמו נכתבו על ידי מלחינים אלו.

בהמשך לסרנדה הראשונה כתב ברהמס את הסרנדה השנייה בלה מז'ור לתזמורת אופוס 16. סרנדה זו, בניגוד לראשונה, מזכירה דיוורטימנטו. הפרקים קצרים יותר מאשר בסרנדה הראשונה ויש בהם חירות מסוימת מהמבנים הקלאסיים, האהובים כל כך על ברהמס. ביצירה זו ויתר ברהמס על החצוצרות, תופי הדוד והכינורות. כלי המיתר הגבוהים ביותר הם הוויולות. ליצירה זו קסם מצלולי מיוחד בשל התיזמור, המעניק לכלי הנשיפה מעץ תפקידי סולו רבים ובשל המצלול העמוק, הניתן לכלי הקשת הנמוכים. ברהמס אהב יצירה זו מאוד והקדיש לתזמורה מחשבה רבה.

בקיץ 1873 כתב ברהמס את היצירה התזמורתית הרביעית שלו: ואריאציות על נושא מאת יוזף היידן בסי במול מז'ור אופוס 56a. היצירה נכתבה תחילה לשני פסנתרים אך יש ראיות לכך, שברהמס הועיד אותה מלכתחילה לתזמורת. ברהמס התוודע לנושא היצירה ב-1870, כאשר גילה יצירה מאת היידן, ה"פלדפרטיטה" בסי במול מז'ור. ברהמס התלהב מהפרק השני ביצירה זו, המכונה "כוראל אנטוני הקדוש". ברהמס השאיר את התיזמור של היידן לכוראל ועליו בנה שמונה ואריאציות שונות. התיזמור של ברהמס השתבח והשתנה עם השנים. הוא רכש מיומנות בשיטת האינטנסיפיקאציה, שבה המוטיבים והמלודיות השונים עוברים כל הזמן בין כלי התזמורת השונים והאגפים השונים שבה. אין כלי יחיד אשר מנגן מלודיה שלמה מתחילתה ועד סופה, בניגוד למה שמוצאים אצל ברליוז וליסט. התיזמור של ברהמס תמיד עשיר ומלא ועם זאת איננו נשמע כבד ובומבסטי. הוואריאציות מעניינות במיוחד, מכיוון שברהמס לקח לעצמו חירות רבה בחיבורן. בכול ואריאציה ברהמס מתבסס על מוטיב אחר מתוך הכוראל הראשי וכך הוא יוצר מבנה, המגיע אל שיאו בוואריאציה האחרונה, פאסאקליה הנבנית על בסו אוסטינאטו בן חמש תיבות, המבוסס על הנושא הראשי עצמו. ברהמס נקט קפדנות רבה בכתיבתו המוזיקלית ודווקא הקפדה זו על עוררה את דמיונו למציאת פתרונות, שיתגברו על מגבלות הצורה והמבנה שכפה על עצמו, כפי שאפשר לשמוע בוואריאציות אלו ואף ביצירות רבות אחרות משלו.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסימפוניה הראשונה בדו מינור של ברהמס

לאחר שנים רבות של כתיבה, הכנה, עיבוד, מחיקות ושינויים יצאה לאוויר העולם היצירה החמישית לתזמורת מאת ברהמס: הסימפוניה הראשונה בדו מינור, אופוס 68. את המתווים הראשונים לפרק הראשון של סימפוניה זו ניתן למצוא עוד בשנות החמישים של המאה ה-19, כשברהמס היה בתחילת דרכו. הפרק הראשון הושלם חלקית בשנת 1862. ברהמס חזר לעסוק בסימפוניה זו באינטינסיביות בשנים 1874-6 עד אשר הושלמה.

הסימפוניה השנייה ברה מז'ור אופוס 73 הושלמה ב-1877. בניגוד לראשונה, זוהי יצירה קלה וחופשית יותר, ויש המכנים אותה "הפאסטוראלית" של ברהמס.

ברהמס הלחין גם יצירות קאמריות רבות, בהן שתי סונאטות לצ'לו ופסנתר, שלוש סונאטות לכינור ופסנתר, שלוש סונאטות לפסנתר, שתי סונאטות לקלרנית ולפסנתר, שלישיות פסנתר שונות (אחת יוצאת דופן משום שיש בה תפקיד קרן במקום תפקיד הצ'לו כמקובל), רביעיות מיתרים ורביעיות פסנתר, חמישיית פסנתר, חמישיית קלרנית, שתי חמישיות מיתרים, שתי שִׁשיות מיתרים. כמו כן קטעי סולו לפסנתר, ("מיניאטורות") - בלדות, אינטרמצי, רפסודיות וכיוצא בזה. הוא גם בין המלחינים הבולטים ביותר בסגנון הליד ("השיר האמנותי"), והלחין כמאתיים לידר.

בכתיבת ליד השתדל להתרחק מנושא ה"אהבה" (בולט בחריגותו השיר "היכן את, מלכתי?"). בלידר של ברהמס אנו רואים יותר נושאים של נוסטלגיה: זיכרון הילדות, חזרה אל התמימות והתרפקות על העבר. בשיריו מוטיבים עממיים וכפריים רבים (הן טקסטואלית והן מוזיקלית). בלידר של ברהמס הפסנתר חוזר לתפקידו הראשון כתשתית ליווי, הנותנת תמיכה לזמר, ולא כשותף שווה ערך. בין שיריו המשובחים ביותר: "המוות, זהו לילה קריר", "היכן את, מלכתי?", "בדידות שדה", "מסע ים", "לו ידעתי הדרך חזרה", "בשורת אהבה" וכמו כן מחזור השירים "ארבעה שירים רציניים" (היצירה לפני-האחרונה שכתב בחייו) אופוס 121 שכתב למלים מתוך ספר קהלת ובן-סירא, מחזור של עגמומיות והרהורים עמוקים על הבלי החיים.

השפעות על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברהמס היה מעריץ מושבע של בטהובן, והתאפיין בכך יותר מכל מלחין רומנטי אחר. בחדר עבודתו השקיף על שולחנו דיוקן שיש של המלחין הקלאסי המוערץ עליו. ביצירותיו של ברהמס ניתן להבחין בהשפעות ברורות, ואף חיקויים, ליצירתו של בטהובן, ובכלל זה הסימפוניה התשיעית.

ברהמס אהב גם מלחינים אחרים מהזרם הקלאסי, בהם מוצארט והיידן. הוא אסף מהדורות ראשונות של יצירותיהם, וכן ערך גרסאות ביצוע לעבודתם.

מלחינים נוספים שהשפיעו על ברהמס הם באך, שוברט, מנדלסון, ושומאן.

חיבתו של ברהמס לזרם הקלאסי מתבטאת גם בצורות המוזיקליות בהן בחר ללחניו. הוא הרבה לכתוב בצורות הקלאסיות של סונאטה, סימפוניה וקונצ'רטו. ניתן לומר כי ברהמס הוא הקלאסי ביותר מבין המלחינים הרומנטיים. בכך נבדל מתלמידיו של ריכרד וגנר, והמחלוקת בין שתי האסכולות הייתה לאחד ממאפייניו הבולטים של עולם המוזיקה הגרמני בשלהי המאה ה-19.

השפעה נוספת על יצירתו של ברהמס נודעה למוזיקה העממית. ברהמס עיבד 144 שירי עם גרמנים לפסנתר ולסולן, ורבים מבין הלידר שכתב מתארים סביבה כפרית ומפתחים נושאים מחיי העם. הריקודים ההונגריים הם בין יצירותיו האהובות והמוכרות ביותר עד ימינו, במיוחד בגרסתם לתזמורת.

ברהמס עשה שימוש נרחב בחידושים הטכנולוגיים שהוכנסו לפסנתר, שקיבל את צורתו העכשווית במהלך חייו. ביצירותיו לפסנתר ובלידר שלו הוא משתמש בצלילי הבס העמוקים ובדוושה לשם יצירת צליל עשיר וחזק.

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת ברהמס בכיכר קרל בווינה

בדומה לבטהובן הנערץ עליו, אהב ברהמס את הטבע ויצא לעתים תכופות לטיולים רגליים ביערות המקיפים את וינה. הוא נטה חיבה לילדים, ובטיוליו היה מחלק להם ממתקים, שהכין מבעוד מועד. יחסו למבוגרים, לעומת זאת, היה סרקסטי וקצר-רוח לעתים, מה שהביא להתרחקותם. עם זאת, אלה שהתמידו בקשרים עמו, שמרו לו אמונים ללא סייג.

החל בשנות השישים של המאה ה-19, היה ברהמס לאדם אמיד למדי בזכות יצירותיו שנמכרו בתפוצה רחבה. עם זאת, אימץ סגנון חיים פשוט, והתגורר בדירת שלושה חדרים צנועה עם סוכנת בית. חלק נכבד מכספו העניק לקרוביו, ותמך בסתר במוזיקאים צעירים.

ברהמס הקפיד מאוד על שלמות. יש הסבורים כי הסימפוניה הראשונה שלו למעשה איננה הראשונה שכתב, שכן נהג להשמיד לעתים יצירות שלמות שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו. הראיה לכך הוא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת ברה מינור אופוס 15 אשר נכתב בהתחלה כסימפוניה ורק לאחר מכן ברהמס שינה את תוכניתו והפך את הסימפוניה לקונצ'רטו. נבואתו של שומן כי ברהמס עתיד להיות המלחין הגדול הבא אחרי בטהובן תרמה למעמסה שנחה על כתפיו, והפכה אותו ביקורתי יותר כלפי עצמו. נבואה זו עירערה את ביטחונו העצמי, וייתכן כי עיכבה גם את פרסום הסימפוניה הראשונה.

שנים של פופולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצוע הבכורה של הרקוויאם הגרמני, יצירתו הכוראלית הגדולה ביותר, בברמן בשנת 1868 נתנה גושפנקה למוניטין של ברהמס באירופה והביאה רבים לקבל את מעמדו, כמי שגבר על חששותיו ממורשת בטהובן והסימפוניה. ייתכן שעובדה זו נתנה לו לבסוף את הביטחון הדרוש להשלים מספר יצירות, שעמן נאבק שנים רבות, כמו הקנטטה "רינלדו", רביעיית המיתרים הראשונה שלו, רביעיית הפסנתר השלישית והידועה בכולן, הסימפוניה הראשונה. שלוש הסימפוניות הבאות הופיעו בשנים 1877, 1883 ו-1885. משנת 1881 יכול היה לנסות את יצירותיו התזמורתיות החדשות עם תזמורת החצר של דוכס מיינינגן, שמנצחה היה הנס פון בילוב. ברהמס היה סולן בביצוע הבכורה של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של ברהמס.

בשנת 1889 בא אדם בשם תיאו ונגמן (Theo Wangemann), נציג של הממציא האמריקאי תומאס אדיסון, לביקור אצל ברהמס בווינה והציע לו לערוך הקלטת ניסיון. ברהמס ניגן גרסה מקוצרת על המחול ההונגרי הראשון שלו על גבי הפסנתר. ההקלטה יצאה בהמשך על תקליט ארך-נגן של ביצועי פסנתר מוקדמים (בעריכת גרגור בנקו). אף כי ההקדמה המדוברת לקטע המוזיקה הקצר ברורה לגמרי, נגינת הפסנתר איננה ניתנת לשמיעה ברובה, בשל רעש רקע כבד. אף על פי כן, זו ההקלטה המוקדמת ביותר של מלחין חשוב. אנליסטים וחוקרים חלוקים בשאלה, אם הקול הדובר להצגת הקטע הוא של ונגמן או של ברהמס.‏[2] נעשו מספר ניסיונות לשפר את איכות ההקלטה ההיסטורית הזאת; גרסה של אוניברסיטת סטנפורד מתיימרת לפתור את המסתורין.

יצירות חשובות שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתיחה אקדמית חגיגית בדו מז'ור אופוס 80
  • פתיחה טראגית ברה מינור אופוס 81
  • ארבע סימפוניות:
    • סימפוניה מס' 1 בדו מינור אופוס 68
    • סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור אופוס 73
    • סימפוניה מס' 3 בפה מז'ור אופוס 90
    • סימפוניה מס' 4 במי מינור אופוס 98
  • ואריאציות על נושא מאת היידן בסי במול מז'ור אופוס 56a
  • שני קונצ'רטי לפסנתר ותזמורת:
    • קונצ'רטו מס' 1 ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15
    • קונצ'רטו מס' 2 בסי במול מז'ור לפסנתר ותזמורת אופוס 83
  • קונצ'רטו ברה מז'ור לכינור ותזמורת אופוס 77
  • קונצ'רטו בלה מינור לכינור, צ'לו ותזמורת אופוס 102 "הקונצ'רטו הכפול"
  • שתי סרנדות לתזמורת:
    • סרנדה מס 1 ברה מז'ור אופוס 11
    • סרנדה מס 2 בלה מז'ור אופוס 16 (בסרנדה זו הוציא ברהמס את הכינורות הראשונים והשניים, את החצוצרות ואת הטימפני מהפרטיטורה, לכן לסרנדה זו יש תצליל שונה. כלי הנשיפה מעץ מקבלים תפקידים משמעותיים לעומת הוויולות, הצ'לי והקונטראבסים.)
  • מחולות הונגריים ללא מספר אופוס.
    • מספר 1, 3 ו-10 בתזמור ברהמס.
    • מספר 2 ו-7 בתזמור יוהאן אנדריאס האלין (Johan Andreas Hallén)
    • מספר 4 בתזמור פאול יואון(Paul Juon)
    • מספר 5, 6 ו-7 בתזמור מרטין שמלינג (Martin Schmeling)
    • מספר 8 ו-9 בתזמור הנס גאל (Hans Gál)
    • מספר 11, 12, 13, 14, 15 ו-16 בתזמור אלברט פארלוב (Albert Parlow)
    • מספר 17, 18, 19, 20 ו-21 בתזמור דבוז'אק.

מוזיקה ווקאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופוס 3 שישה שירים לקול טנור או סופרן ופסנתר
  • אופוס 6: שישה שירים לקול טנור או סופרן ופסנתר
  • אופוס 7: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 12: אווה מאריה, למקהלת נשים בליווי תזמורת או עוגב
  • אופוס 13: שיר קבורה למקהלה ולכלי נשיפה
  • אופוס 14: שמונה שירים ורומנסות לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 17: ארבעה שירים למקהלת נשים בליווי שתי קרנות ונבל
  • אופוס 19: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 20: שלושה דואטים לסופרן, אלט ופסנתר
  • אופוס 22: שישה שירי מריה למקהלה מעורבת - א-קאפלה
  • אופוס 27: מזמור תהילים י"ג למקהלת נשים בליווי פסנתר או עוגב
  • אופוס 28: ארבעה דואטים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 29: שני מוטטים למקהלה של חמישה קולות א-קאפלה
  • אופוס 30: שיר קודש למקהלה בארבעה קולות בליווי פסנתר או עוגב
  • אופוס 31: שלושה שירים לארבעה קולות סולו ופסנתר
  • אופוס 32: שמונה שירים לקול אחד עם פסנתר
  • אופוס 33: חמש עשרה רומנסות מתוך "מאגלונה" מאת טיק לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 37: שלוש מקהלות קודש לקולות נשים א-קאפלה
  • אופוס 41: חמישה שירים למקהלת גברים א-קאפלה
  • אופוס 42: שלושה שירים למקהלה בת שישה קולות א-קאפלה
  • אופוס 43: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 44: שנים עשר שירים ורומנסות למקהלת נשים א-קאפלה
  • אופוס 46: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 47: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 48: שבעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 49: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 52: ואלסים על שירי אהבה למקהלה ופסנתר בארבע ידיים
  • אופוס 57: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 58: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 59: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 61: ארבעה דואטים לסופרן ואלט, בליווי פסנתר
  • אופוס 62: שבעה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
  • אופוס 63: תשעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 64: שלוש רביעיות לארבעה קולות ופסנתר
  • אופוס 65: ואלסים על שירי אהבה חדשים לארבעה קולות בליווי פסנתר בארבע ידיים
  • אופוס 66: חמישה דואטים לסופרן ואלט, בליווי פסנתר
  • אופוס 69: תשעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 70: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 71: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 72: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 74: שני מוטטים למקהלה מעורבת א-קאפלה
  • אופוס 75: חמש באלדות ורומנסות לשני קולות ופסנתר
  • אופוס 84: חמישה שירים ורומנסות לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 85: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 91: שני שירים לקונטראלט וויולה
  • אופוס 92: ארבעה שירים לארבעה קולות סולו ופסנתר
  • אופוס 93a: שישה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
  • אופוס 93b: שיר המסובין למקהלה מעורבת ופסנתר
  • אופוס 94: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 95: שבעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 96: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 97: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 103: שירי צוענים לארבעה קולות ופסנתר
  • אופוס 104: חמישה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
  • אופוס 105: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 106: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 107: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
  • אופוס 110: שלושה מוטטים למקהלה א-קאפלה
  • אופוס 112: שישה שירים לסופרן, אלט, טנור ובס בליווי פסנתר
  • אופוס 113: שלושה עשר קנונים למקהלת נשים א-קאפלה
  • אופוס 121: ארבעה שירים רציניים לקול באס ופסנתר
  • רקוויאם גרמני בפה מז'ור לסולנים, מקהלה ותזמורת גדולה, אופוס 45 עם עוגב
  • "רינאלדו" קנטטה לטנור, מקהלת גברים ותזמורת אופוס 50 על פי גתה
  • רפסודיה לאלט, מקהלת גברים ותזמורת אופוס 53 על פי גתה
  • "שיר הגורל" למקהלה ותזמורת אופוס 54
  • "שיר הניצחון" למקהלה בת שמונה קולות ותזמורת אופוס 55
  • "נניה" למקהלה, נבל ותזמורת אופוס 82 על פי שילר
  • "שיר אלות הגורל" למקהלה בת שישה קולות ותזמורת על פי גתה

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חמישייה בפה מינור לפסנתר וכלי-קשת אופוס 34
  • חמישייה בסי מינור לקלרנית, שני כינורות, ויולה וצ'לו אופוס 115
  • שלישיות לפסנתר, כינור וצ'לו:

שלישייה ראשונה בסי מז'ור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 8
שלישייה שנייה בדו מז'ור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 87
שלישייה שלישית בדו מינור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 101

  • שלוש רביעיות לפסנתר וכלי-קשת:

רביעייה מס 1 בסול מינור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 25
רביעייה מס 2 בלה מז'ור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 26
רביעייה מס 3 בדו מינור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 60

  • שתי חמישיות מיתרים:
    • חמישייה מס 1 לשני כינורות, שתי ויולות וצ'לו בפה מז'ור אופוס 88
    • חמישייה מס 2 לשני כינורות, שתי ויולות וצ'לו בסול מז'ור אופוס 111
  • שלישייה בלה מינור לקלרנית (או ויולה), פסנתר וצ'לו אופוס 114
  • שלוש סונאטות לכינור ופסנתר:

סונאטה מס 1 בסול מז'ור לפסנתר וכינור אופוס 78
סונאטה מס 2 בלה מז'ור לפסנתר וכינור אופוס 100
סונאטה מס 3 ברה מינור לפסנתר וכינור אופוס 108

  • שתי סונאטות לפסנתר וצ'לו:
    • סונאטה מס 1 במי מינור לפסנתר וצ'לו אופוס 38
    • סונאטה מס 2 בפה מז'ור לפסנתר וצ'לו אופוס 99
  • שתי סונאטות לקלרנית (ויולה)ופסנתר:
    • סונאטה בפה מינור לקלרנית ופסנתר אופוס 120 מספר 1
    • סונאטה במי במול מז'ור לקלרנית ופסנתר אופוס 120 מספר 2
  • שלוש רביעיות מיתרים:

רביעית מיתרים בדו מינור אופוס 51 מספר 1
רביעית מיתרים בלה מינור אופוס 51 מספר 2
רביעית מיתרים בסי במול מז'ור אופוס 67

  • שתי שישיות מיתרים:

שישיה מס 1 בסי במול מז'ור לשני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לים אופוס 18
שישיה מס 2 בסול מז'ור לשני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לים אופוס 36

  • שלישייה במי במול מז'ור לפסנתר, כינור וקרן יער (או ויולה או צ'לו) אופוס 40

מוזיקה לפסנתר סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלוש סונאטות לפסנתר:
    • סונאטה מס 1 בדו מז'ור לפסנתר אופוס 1
    • סונאטה מס 2 בפה דיאז מינור לפסנתר אופוס 2
    • סונאטה מס 3 בפה מינור לפסנתר אופוס 5
  • סקרצו במי במול מינור לפסנתר סולו אופוס 4
  • ואריאציות לפסנתר על נושא מאת רוברט שומאן אופוס 9
  • ארבע בלדות אופוס 10
  • ואריאציות מס 1 על נושא מקורי מאת המלחין לפסנתר סולו אופוס 21 מס' 1
  • ואריאציות מס 2 על שיר עם הונגרי לפסנתר סולו אופוס 21 מס' 2
  • ואריאציות לפסנתר ב4 ידיים, על נושא מאת רוברט שומאן אופוס 23
  • ואריאציות ופוגה על נושא מאת הנדל לפסנתר סולו אופוס 24
  • סונאטה לשני פסנתרים בפה מינור אופוס 34ב' (לאחר מכן עובדה לחמישייה לפסנתר וכלי קשת)
  • אטיודים לפסנתר. ואריאציות על נושא מאת פאגאניני (שתי חוברות) אופוס 35
  • ואלסים לפסנתר ב4 ידיים אופוס 39 (ישנו עיבוד לנגינה בשתי ידיים)
  • ואריאציות בסי במול מז'ור על נושא מאת היידן לשני פסנתרים אופוס 56ב'
  • קטעים לפסנתר סולו - קאפריצ'י ואינטרמצי אופוס 76
  • שתי רפסודיות לפסנתר סולו:
    • רפסודיה מס' 1 בסי מינור אופוס 79
    • רפסודיה מס' 2 בסול מינור אופוס 79
  • פנטזיות לפסנתר סולו (שתי חוברות) אופוס 116
  • שלושה אינטרמצי לספנתר סולו אופוס 117
  • קטעים לפסנתר סולו - אינטרמצי, בלאדות ורומנסות אופוס 118
  • קטעים לפסנתר סולו - אינטרמצי ורפסודיות אופוס 119

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיטר לאתם, ברהמס, תרגם: אמיר שלח, הוצאת כתר, 1986. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי חיטרון, עיתון הארץ, "חדשות תרבות ובידור", 22.1.2012
  2. ^ י. ברהמס מנגן קטע מתוך המחול ההונגרי מס' 1 (2:10), באתר YouTube