שעלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שעלת
Pertussis.jpg
ילד צעיר חולה שעלת בעת שיעול
שם בלועזית Pertussis
whooping cough
ICD-10
(אנגלית)
A37
ICD-9
(אנגלית)
033
DiseasesDB
(אנגלית)
1523
MedlinePlus
(אנגלית)
001561
eMedicine
(אנגלית)
emerg/394  ped/1778 
MeSH
(אנגלית)
D01491

שעלת (בלועזית: פרטוסיס, Pertussis או Whooping cough) היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק Bordetella Pertussis, השייך למערכת החיידקים הארגמניים. על-פי ארגון הבריאות העולמי נמנית המחלה כאחת מעשר המחלות הקטלניות בעולם.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-30 של המאה ה-20 הייתה מחלת השעלת גורם לתחלואה של מיליוני ילדים בעולם וגורם משמעותי בתמותת תינוקות, לפיכך שוייכה מחלה זו למחלות המכונות "מחלות ילדים".

מאז הוחלט לחסן באופן שיגרתי כנגד שעלת נצפתה ירידה דרמטית בתחלואה ובתמותה מהמחלה.

קליניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן הדגירה של המחלה הנו בין שבוע לשלושה שבועות. השלב הראשון של המחלה מתאפיין בהפרשה מוגברת של נזלת והפרשה מהעיניים "השלב הקטרלי". בשלב זה השעול עדיין לא בולט. המשך המחלה, הפוגעת בעיקר בתינוקות ובילדים קטנים, מאופיינת בהתקפים פתאומיים של שיעול רצוף הנגמרים בשאיפה שורקנית כאשר החולה שואף אוויר. תופעה זו נקראת באנגלית Whooping‏‏[2], ומכאן שמה האנגלי. מאפיינים נוספים לשעלת בילדים הנם האדמת הפנים בזמן שיעול, ושעול המביא להקאה חוזרת. המחלה עלולה לפגוע גם באנשים אשר חוסנו בעבר כנגד שעלת אם כי במקרה זה יהיו התסמינים לרוב קלים יותר.

שעלת עלולה לגרום לסיבוכים, בהם: פירכוסים, דימומים במוח, קרע סרעפת ודימום במערכת העיכול.

מעבדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספירת הדם אופייני למצוא אחוז גבוה של לימפוציטים.
  • סרולוגיה לחיידק השעלת - המצאות נוגדנים מסוג IgM או IgA אופייניים לזהום בשלב החריף. נוגדנים אלו עולים גם בתגובה לחיסון, כך שבתקופה הסמוכה לחיסון, המצאות נוגדנים לא מאשרת זיהום.
  • נוגדנים מסוג IgG מצביעים על זיהום בעבר או מצב של חיסון.
  • תרבית כיח לשעלת.
  • בדיקת PCR לשעלת: בדיקה זו בודקת המצאות DNA של חיידק השעלת, והנה הבדיקה הרגישה ביותר להמצאות זיהום. בדיקה זו אינה סטנדרטית עדיין, ואינה נכללת בסל הבריאות בישראל. (מבוצעת במרכז רפואי רמב"ם).

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידק השעלת הנו חיידק הנכנס ומתרבה בתוך תאי הגוף בדרכי הנשימה. טיפול יעיל דורש אנטיביוטיקה המסוגלת לחדור לתוך התא. הטיפול המקובל הנו באנטיביוטיקה ממשפחת המקרולידים כדוגמת אריתרומיצין הניתן למשך שבועיים, או אזיטרומיצין (אזניל) הניתן למשך 5 ימים.

יש חשיבות לסיים את מלוא הטיפול גם בכל בני הבית של החולה בין אם הנם חולים בשעלת או אם אין להם תסמינים של המחלה וזאת בשל אחוז ההדבקה הגבוה של המחלה. גם לאחר טיפול אנטיביוטי מלא, עלול החולה להמשיך להשתעל למשך מספר שבועות בשל נזק שנגרם לדרכי הנשימה, וזאת למרות שהחיידקים בגופו הושמדו.

חיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהורכב חיסון למחלה ירדו אחוזי התמותה ממנה בכלל מדינות העולם‏[3] וכיום היא כמעט ואינה קטלנית במדינות המערב.

חיסון צלולרי (whole-cell): היה החיסון המקובל לשימוש עד לפני מספר שנים.

לחיסון זה, הבנוי על חיידקים מומתים, מספר תופעות לוואי:
  1. עליית חום תוך 24 שעות ממתן החיסון.
  2. חוסר שקט חולף ומתבטא בבכי אצל תינוקות.
  3. יוחסה לחיסון פגיעה נדירה במערכת העצבים המרכזית. הנושא שנוי במחלוקת, ועם זאת מחמת הספק נמנעים מחיסון כנגד שעלת בילדים הידועים כסובלים ממחלה פרוגרסיבית (מתדרדרת) של מערכת העצבים.

חיסון א-צלולרי (acellular): הנו החיסון המקובל כיום. הוא מבוסס על רעלן השעלת (Pertussis toxin) וחלבונים המצויים על פני החידק. יתרונו בפחות תופעות לוואי, אם כי גם הוא לא מומלץ לילדים עם מחלות נאורולוגיות פרוגרסיביות (מחלות כגון שיתוק מוחין, לדוגמה, אינן פרוגרסיביות). החיסון ניתן בגילאים: חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה, והחל משנת 2005 גם בגיל שש שנים.

בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בתחלואה משעלת. יש לכך מספר גורמים:

  1. עליה באבחנת המחלה (לפי טענה זו לא השתנה מספר החולים)
  2. ירידה באחוז המחוסנים למחלה.
  3. עליה בתחלואת מבוגרים אשר חוסנו בעבר אך בהיעדר חשיפה חוזרת לחיידק ניצפית ירידה ברמת הנוגדנים בגופם.

בשפת היום-יום ניתן הכינוי שעלת לכל שיעול ממושך ואינטנסיבי שהוא. השואפים לדייק נמנעים מהחלפת המושגים ומבדילים בין המחלה הספציפית (שעלת) והתסמין (שיעול), אשר קיים במחלות רבות אחרות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.