וילהלם שטיאסני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילהלם שטיאסני
בית כנסת היובל בפראג

וילהלם שטיאסניגרמנית: Wilhelm Stiassny;‏ 15 באוקטובר 184211 ביולי 1910) היה אדריכל אוסטרי ממוצא יהודי, יליד סלובקיה. במהלך כחמישים שנות פעילות בנה שורה ארוכה של בנייני מגורים, בתי ספר, בתי חולים, בתי חרושת, בתי כנסת ומקומות קבורה – בווינה ובערים אחרות ברחבי האימפריה האוסטרו-הונגרית.

רקע משפחתי ושנות הצעירות והלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהם שטיאסני נולד בעיר הסלובקית פרסבורג אז פוז'ון, חלק מהממלכה ההונגרית. היה הבן הבכור של משפחה יהודית מרובת ילדים. אביו היה הסוחר אברהם שטיאסני, צאצא ליהודים מחבל מורביה ואמו הייתה יוזפינה, בת לבית ברסלאואר.

עוד בילדותו עברה המשפחה לווינה שם הילד למד בבית הספר העממי ואחר כך בבית ספר תיכון ריאלי וינה-לנדשטראסה (Wien-Landstrasse Oberrealschule). המשיך את לימודיו בתחום האדריכלות במכון הפוליטכני בווינה (כיום, האוניברסיטה הטכנית) (1857-1861) וסיים אותם בהצטיינות. עוד כסטודנט מעורב שלח בשנת 1859 לרקטורט של הפוליטכניקה הצעת רפורמה של הלימודים תוך דגש על ההתמקצעות. כהשלמה להכשרתו למד שטיאסני גם באקדמיה לאמנויות היפות בווינה (1861-1863) אצל מורים כמו זיקארדסבורג (Siccardsburg), ואן דר ניל (van der Nüll) ומאוחר יותר אצל פרידריך פון שמידט. גם בלימודי האמנויות היה סטודנט מצטיין וזכה בפרס מיוחד.

החל משנת 1862 נמנה עם מייסדי איגוד האדריכלים הווינאי "וינר באוהיטה" (Wiener Bauhütte).

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הפולני בווינה, לפני שנהרס ב 1938
בית הכנסת הגדול (ה"טמפל") של סטניסלבוב, כיום איוונו-פרנקיבסק

אחרי תקופת התמחות החל משנת 1866 התחיל שטיאסני לעבוד כאדריכל פרי-לאנסר בווינה. היה מעורב מאוד בתוכניות לבנית שיכוני פועלים ולצורך זה ערך כמה מסעות עיון בחו"ל. ב1867 השתתף מטעם האיגודים המקצועיים מאוסטריה תחתית כחבר בפאנל בינלאומי בנושא זה בתערוכה העולמית בפריז. הציע רפורמת מדיניות השיכון באוסטריה על ידי הקמת חברת שיכון שלא למטרות רווח. בו זמנית התחיל לבנות כאדריכל וגם כקבלן בתים לבורגנות האמידה. שמו הלך לפניו גם כמתכנן בתי כנסת ומוסדות דת אחרים.

בית קניגסווארטר בווינה, בראטהאוסשטראסה 15-17, נבנה לפי תכנונו של וילהלם שטיאסני בשנת 1881

החל משנת 1867 היה מעורב שטיאסני בעבודות הועדה להסדרת מי הדנובה. כיהודי ליברלי היה בין השנים 1878-1900 ובין 1904-1910 חבר במועצת הקהילה היהודית של וינה. בשנים 1894-1895 נבחר גם כחבר במועצת העיר וינה.

בשנת 1895 שטיאסני הקים את החברה לתחזוקה ולשימור האנדרטאות והמונומנטים ההיסטוריים היהודים. כמו כן ייסד את המוזיאון היהודי הראשון בווינה.

סגנון עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנציג של המגמה ה"היסטוריסטית" המאוחרת השתמש שטיאסני ביסודות נאו-רנסאנס, מהאמנות הפלורנטינית, נאו-בארוקיים וכמו בבתי הכנסת שתיכנן בסגנון נאו-מורי ונאו-רומנסקי. בנוסף שילב עיטורים ברוח ה"סצסיון" בנוגע לאימוצו הנלהב את סגנון "התחיה המורית" לבתי הכנסת שבנה, יש שמציינים בהקשר זה את קשריו הטובים עם המזרחנים ארמין ומברי ואיגנץ גולדציהר ואת געגועיו למזרח, לארץ ישראל. ‏[1]

פעילותו הציונית. קסם המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאוהד של הציונות, שטיאסני נפגש עם הרצל והיה בשנת 1904 ליושב ראש האיגוד להתיישבות מווינה.

שטיאסני היה, יחד עם עמיתו מווינה, אוסקר מרמורק בין האדריכלים והמהנדסים שנתבקשו על ידי ועד שכונת "אחוזת בית" על יד יפו, תל אביב העתידית, לעצב תוכנית ליישוב העירוני החדש. שניהם נתנו המלצות לספרות מקצועית, אבל אומרים שסטיאסני איחר בהגשת התוכנית.‏[2] התוכנית שלו, כפי שנחשפה ב"פרויקט להקמת קולוניה בארץ הקודש או באחת מהארצות השכנות" הקציבה שטח גדול למרחב ציבורי כולל גנים ("אף בית ללא גינה, אף רחוב ללא עצים, אף ככר ללא גן ומזרקות"), המליצה על המודל של דמשק - "לא עיר-גנים" אלא "עיר בתוך גן".‏[3] ויעדה לרחוב הראשי ולגימנסיה הרצליה מקום מרכזי בשכונה או היישוב החדש.‏[4]

וילהלם שטיאסני נפטר בשנת 1910 בעיירת הקייט באד אישל והובא לקבורה בבית הקברות המרכזי בווינה.

היה נשוי משנת 1868 ליוליה לבית טאוסיג (1848-1916) ובנם, זיגמונד (1873-1941) היה רופא ידוע.

ה"מאוזולאום" המשפחתי של הענף הווינאי של משפחת רוטשילד בבית העלמין המרכזי של וינה, 1894

מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס של האקדמיה לאומנויות יפות בווינה
  • 1872 - העיטור הגדול מכסף של רונגרס לאדריכלות בבריסל
  • 1873 צלב הזהב להצטינות עם כתר, של האימפריה האוסטרו-הונגרית
  • 1883 - יועץ לענייני בניה
  • 1893 - אזרח כבוד של העיר וינה
  • 1903 - מסדר הצלב של הקיסר פרנץ יוזף עם דרגת קצין

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לוח זיכרון הוצב על הבית ברחוב קרוגר (קרוגרשטראסה) מס. 8 בווינה, שבו חי בשנותיו האחרונות.

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • W. Stiassny: Spezialstudien über das Spitalsbauwesen. Wien 1867
(עיונים מיוחדים על בניית בתי חולים)
  • W. Stiassny: Denkschrift über die Gründung einer gemeinnützigen Baugesellschaft. Wien 1868
(פרויקט על הקמת חברת שיכון לצורכי הציבור)
  • W. Stiassny: Statistiken über den Einfluß d. Wohnqualität auf Gesundheit u. Sterblichkeit in Großstädten. Wien 1868
(נתונים סטטיסטיים על השפעת איכות הדיור על הבריאות ועל התמותה בערים הגדולות)
  • W. Stiassny: Freiherr v. Schmidt als Künstler und Lehrer. Wien 1891
(הברון פון שמידט כאמן ומורה)
  • W. Stiassny: Baunormalien, aufgestellt vom NÖ-Gewerbeverein über Antrag d. Abteilg. für Bauwesen. Wien 1881
(תקני בניה)
  • W. Stiassny: Programm zur Tätigkeit des Vereines auf dem Gebiet der jüdischen Kolonisation in Palästina. Wien 1909
(תוכנית לפעילות איגוד בתחום ההתיישבות בפלשתינה)
  • W. Stiassny: Das Projekt zur Anlage einer Kolonie im Heiligen Lande. Wien 1909
(פרויקט להקמת ישוב בארץ הקודש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתי מרום - "תל אביב - עיר עם קונספציה: מתכננים את תל אביב" הוצאת בבל, תל אביב 2010
  • Mark LeVine Overthrowing geography:Jaffa, Tel Aviv and the struggle for Palestine 1880-1948 University of California Press, 2005
  • ארכיון המדינה, תל אביב
  • הארכיון הציוני המרכזי, אוסף שוודרון, ירושלים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איוואן קלמר - הסגנון המורי - אורינטליזם, יהודים ואדריכלות בתי הכנסת Ivan Kalmar Moorish Style: Orientalism, the Jews, and Synagogue Architecture Jewish Social Studies: History, Culture, and Society 7(3): 68-100, 2001.
  2. ^ נתי מרום 2010
  3. ^ Ivan Kalmar op.cit
  4. ^ Mark LeVine p.116