ויקיפדיה:הטילדה הרביעית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
HatildaHarviit-new.png
ביטאונה של קהילת ויקיפדיה העברית
חתמו מנוי לעיתון
מספר גיליון: 28
תאריך הוצאה: 22 בנובמבר 2013
עורך ראשי ויזם: נהוראיי מבורך כחלון. יועץ מיוחד: Gilgamesh. משתתפים: ערן, שלומית קדם, Dekel E, עיצובית
הערות? תיקונים? גשו לדף השיחה של הגיליון.

דבר העורך - ליזום

מאת נהוראיי מבורך כחלון

שנה עברה מאז הגיליון האחרון, ולא יזמו חדש - רק אני התעניינתי בחידוש הביטאון שלנו. אז חברים, תודה לכל מי שלקח חלק בחידושו, אני מקווה שאוכל בעוד חודשיים לחדש ולקבל יותר עזרה. קריאה מהנה!

ויקיפדיה כתרפיה

מאת שלומית קדם

לא מכבר פקדה אותי תובנה פתאומית, הארה שלא ברור מה גרם לה להופיע דווקא עכשיו. במשך קרוב לשש שנים ידעתי, שאני בוויקיפדיה כי אני אוהבת כתיבה, מוזיקה ותרגום, וחושבת שחשוב לחלוק ידע עם כלל הציבור, באנציקלופדיה חופשית וחינמית.

כל הדברים האלה נכונים בה במידה גם כיום, אלא שפתאום תפסתי, שמאחורי כל אלה יש עוד משהו, עמוק ואישי, שמקורו במעשה שהיה לפני קרוב ליובל שנים.

ומעשה שהיה כך היה.

בספטמבר 1964 התגייסתי לצבא ועם תום הטירונות נשלחתי למחנה מטכ"ל אשר בקריה בתל אביב, קרוב הביתה, כמו שרציתי. ההתחלה הייתה קצת מוזרה, אם כי אז לא הייתי מודעת לכך. הוצבתי לפיקוד גדנ"ע, למחרת הודיעו לי שאני עוברת לחיפה ועוד לפני שהספקתי לשאול מה פתאום, נשכחה חיפה וכבר נשלחתי לשיבוץ אצל השליש, משם הפנו אותי ללשכת אחד האלופים. עשרה ימים תייקתי, הרמתי טלפונים ורצתי בשליחויות וביום העשירי נתפסתי בעבירה חמורה – נתנו לי לתייק מכתבים, מהם סודיים, לפני שעברתי תחקיר ביטחוני. לי לא נאמר דבר, מה נאמר לפקידה הראשית אני יכולה רק לתאר לעצמי, אבל למחרת בבוקר נתנו לי את הניירות ושלחו אותי חזרה אל השליש.

שבועיים תמימים ישבתי שם על הספסל במסדרון המפקדה, הספקתי להתיידד עם כל הפקידים והפקידות, לפטפט עם חיילים אחרים שהמתינו לשיבוץ, קיבלו אותו והתחלפו באחרים, והמשכתי לחכות. ואז הגיע היום הגדול – פקידת השליש קראה לי אליה ובישרה לי בחיוך, שאני משובצת למשרד שלה כפקידת רישום. הפקידה הקודמת, שסיימה את הטירונות יחד אתי, השתעממה בתפקיד ורצתה העברה למשהו זוהר יותר – למשל לשכת אלוף. משאלתה נענתה ואחרי שבוע חפיפה, עזבה אל מחוזות הזוהר של תיוק ושליחויות שהשארתי מאחורי, ואני התחלתי בקריירה של פקידת רישום במשרד השליש. והלא-יאומן התרחש – לגמרי במקרה ולא בכוונה, הצליח הצבא בשיבוץ חיילת לתפקיד, שהתאים לה ככפפה ליד. התפקיד דרש זריזות, אחריות, זיכרון טוב ומאור פנים לקהל, ונתן עצמאות גמורה לעוסקת במלאכה – פעמיים ביום הגיע הדואר לשולחני ומכאן ואילך היה הכל תלוי בי בלבד - סדר הטיפול במסמכים, קבלת החלטה במה לטפל מיד, מה להשאיר לאחר כך ומה לשים לטיפול נדחה. היו שם המון ניירות שונים, אלה חייבו רישום ותיוק, אחרים רישום והעברה הלאה, אחרים רק תיוק ללא רישום או רק משלוח וכן הלאה וכן הלאה, וכמובן, ילקוטי השירות בהמוניהם. את כל התהליכים, השמות, הנהלים ואפילו רבים מן המספרים למדתי תוך זמן קצר, ולמרבה הפלא, נהניתי מכל רגע. היה לי עולם קטן משלי, ואני שלטתי בו ללא מצרים, בביטחון ובאחריות, בלי פיגורים ובלי עומס מצטבר. גם במשרד עצמו שררה רוח טובה, הומור, חברות ועזרה הדדית בשעת הצורך, וגם השליש, שהתחלף זמן קצר אחרי בואי, היה הגון וחביב. אפילו הרעה החולה של השמירות הייתה נסבלת. ראיתי את עצמי ממשיכה כך בשמחה עד השחרור.

באחד הימים אירע משהו מתמיה, אך עוד לא מדאיג – הסמל של הקב"ט מן החדר הסמוך בא לקרוא לי לביטחון שדה. לא הבנתי מה לי ולביטחון שדה, שהרי את התחקיר הביטחוני השגרתי עברתי לפני חודשים, אצל אותו סמל חביב עצמו, אבל בצבא לא שואלים למה – קוראים, הולכים.

הקצין בביטחון שדה היה גם הוא נעים הליכות, לא בדיוק איש ועדת מקארתי, אבל אחרי כמה שאלות פתיחה שגרתיות, הימם אותי בשאלה ישירה – "את קומוניסטית, נכון?" אכן, הייתי המומה. אני? קומוניסטית? בפוליטיקה לא היה לי כל עניין בגיל שמונה-עשרה, ואפילו בתנועת נוער לא הייתי מימי, אבל מאז קראתי את "מרד הנפילים" בגיל 14, ראיתי בקומוניזם שורש כל רע ומן הסתם הייתי קרובה לקפיטליזם יותר מבכל זמן אחר בחיי. ביתנו היה סוציאליסטי-ציוני מובהק וויכוחים אין סופיים התנהלו ביני לבין אבי בשאלות חברה וכלכלה הרות גורל, אבל תמיכה בקומוניזם לא הייתה שם מעולם.

אמרתי את כל זה, בקיצור, לחוקר והוא ענה: "טוב, אם לא את, אז אביך הוא קומוניסט." הבהרתי לו, שהקשר היחיד של אבי אל הקומוניזם היה בכתיבת ביקורות ספרות ותיאטרון לעיתון "קול העם", שאותו עזב בשנת 1953, כשנודעו מעללי סטלין, ושוב לא חזר אליו. אני הייתי אז בת שבע. אבי לא היה מעולם חבר מפלגה או אפילו אוהד.

החוקר שמע, כתב מה שכתב והזמין את הורי לשיחה. כמו בבית הספר. הם באו, דיברו מה שדיברו ויותר לא שמעתי מביטחון שדה. שכחתי את כל העניין, ואז באה פרשת הדוד וליל הסדר.

מפקד חיל הים לשעבר, אלוף (מיל) שמואל טנקוס ז"ל, היה דודי. היינו נפגשים בלילות הסדר המשפחתיים. שמו הופיע ברשימות קציני המילואים הגבוהים שנדרשתי לשלוח להם הודעות ומזכרים מדי פעם במסגרת תפקידי. במזכר ששלחתי כשבועיים לפני פסח, הגנבתי בשולי הדף הודעה קטנה – להתראות בליל הסדר, שלומית. לא תיארתי לעצמי איזו פצצה טמנתי שם בבלי דעת!

כעבור יום-יומיים נקראתי להתייצב בדחיפות לפני מפקד המטכ"ל, סא"ל דפני. ברגליים רוטטות ופה יבש מחרדה עשיתי את הדרך הקצרה מצריף המפקדה אל ביתן המפקד. לא ידעתי מה פשעי. הייתי חיילת טובה, ממושמעת, זהירה בכל חוקי המטכ"ל. מה רוצה ממני המפקד? לצעוק עלי, זה מה שהוא רצה. איך אני מרשה לעצמי להוסיף הודעות אישיות לתכתובת צבאית? מה פתאום כתבתי לאלוף טנקוס מה שכתבתי? מה הייתה הכוונה? גמגמתי, מלמלתי, הסברתי איך שהוא בקול רועד, שזה הדוד שלי, והמשפחה, ליל הסדר, כל שנה... טוב, הטון השתנה, קצת. הוא כנראה לא חשב עוד שניסיתי להפליל את מפקד חיל הים לשעבר או לסבך אותו בפרשיות ריגול, אם זה מה שחשב קודם (הוא לא אמר). הוא רק פקד עלי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שלא לחרוג יותר מן הנוסח הצבאי הקבוע לתכתובות כאלה. הבטחתי. הצדעתי. יצאתי בלב הולם ורגליים רועדות. חשבתי שבזה הסתיימה הפרשה.

פסח עבר, מאי הגיע ועבר. מועד קבלת הרב"ט הגיע – ועבר ללא דרגה וללא הסבר. נעלבתי קצת, אבל לא יותר מדי. בשביל הקריירה הצבאית המרשימה שתכננתי לעצמי יכולתי להסתפק גם בטר"ש.

ואז נחתה המהלומה, ללא כל הכנה מוקדמת. השליש קרא לי אליו בסוף היום והודיע לי, שלאור גלגולים ושינויים במפקדה, אני עוזבת את משרדו ועוברת למרפאת מטכ"ל. הייתי המומה, נדהמת, ניסיתי להעביר את רוע הגזירה, לפחות להבין על מה ולמה – לשווא. הוא אישר שאני חיילת טובה וממושמעת, שביצעתי את העבודה על הצד הטוב ביותר וכולם מרוצים ממני, והוא מבין שאני אוהבת את התפקיד – אבל אין מה לעשות ושלא אשאל אותו כי ההוראה באה מגבוה ואם אתווכח, יעבירו אותי מן המפקדה ואולי מן המטכ"ל.

עברתי למרפאה. הובטח לי שמחכה לי שם תפקיד מעניין, חדשני, שעוד לא היה כמותו. שאוכל ללמוד דברים חדשים ומעניינים, שיהיה לי קל יותר להשתחרר בשעה מוקדמת כשיש נסיעה לחזרה או קונצרט של המקהלה, ועיקר העיקרים – מעתה אעשה רק תורנויות מרפאה במקום שמירות. ממש חגיגה.

התפקיד "החדש והמעניין" התגלה כישיבה בטלה בחוסר מעש מוחלט בחדר ההמתנה של המרפאה. קראו לזה "פקידת חדר המתנה" ותוכן התפקיד היה ניהול ספר שחור וגדול, שעדכונו גזל ממני רבע שעה ביום, והפניית חולים, שידעו בדיוק לאן לפנות ולא הבינו מה אני רוצה מהם. "בתפקיד" אסור היה לקרוא, אסור היה לדבר, אסור היה לעזור, אסור היה לצאת מחדר ההמתנה, גם כשאין שם נפש חיה. אסור היה להחליף מילה עם חיילים מכרים שבאו למסדר חולים. אסור היה לאכול את הכריך בארוחת עשר. לא הייתה פינה, לא כיסא קבוע, לא שולחן ולא ארונית לשים את התיק. היה שיממון אחד גדול ומדכא, משמונה עד שתים-עשרה וחצי ומשתיים עד חמש. ומעל לכל ריחפה השאלה הגדולה והמנקרת – למה? לשם מה? האם זה עונש ואם כך, על מה אני נענשת?

כך עברו הימים, חודש וחצי, אולי חודשיים, ארוכים כשנות דור. ואז קרה הנס – מפקד המרפאה, סרן ד"ר מן, יצא לחופשה של חודש. ופתאום התברר, שבמרפאה יש אין ספור מטלות שאני יכולה למלא, אין ספור דברים קטנים וגדולים שאני יכולה לעזור בהם. פתאום הייתי עסוקה מן הבוקר עד הערב, בקשת של עבודות, מבדיקות א.ק.ג. עד שטיפת רצפה בחדר בידוד, וכל מה שביניהן. עזרתי לחובשת בחדר הטיפולים, עזרתי לרוקח בחלוקת תרופות, ישבתי עם רופאים לרשום ביומן בזמן קבלת חולים, עזרתי לפקידה בשעת עומס – וחדר ההמתנה הרגיש מצוין בלעדי, אולי אפילו נשם לרווחה, כשעלטת הדכדוך שלי סולקה ממנו.

החודש עבר, ויום אחד אמר לי רס"ר המרפאה בנימת התנצלות (כן, רס"ר מתנצל – יש דבר כזה! ואפילו עם שפם!) שמחר ד"ר מן חוזר ואם לא אכפת לי, שאשב בחדר ההמתנה לפחות בבוקר, כי הוא מצפה לראות אותי שם. נראה לי תמוה במקצת, שבדיוק זה מעסיק את סרן ד"ר מן בשובו מחודש חופשה למרפאה שבפיקודו, אבל לא התווכחתי. ישבתי, כמו פעם, באפס מעשה, אבל לא בדיכאון, כי ידעתי שבשתיים מחכה לי בדיקת א.ק.ג. שד"ר אטלס מסר לי אותו בוקר ובהיעדרו, אני חייבת לבצע אותה. אחר כך נראה הלאה.

כשהחזרתי את מכשיר הא.ק.ג. לחדרו של ד"ר מן, הוא המתין לי שם עם הרס"ר. אחרי שחקר אותי למה לא הייתי בחדר ההמתנה לאחר הפסקת הצהריים ואחרי שהשבתי לו, הודיע לי בהאי לישנא: "יש לך שתי אפשרויות ואת צריכה להחליט מיד: או שאת יושבת כל היום בחדר ההמתנה ולא זזה משם בלי הוראה מפורשת ממני, ורק ממני – או שאת לוקחת ברגע זה את הניירות שלך וחוזרת לשליש."

הבחירה לא הייתה קשה. הסרתי את חלוק המרפאה, לקחתי את התיק האישי וחזרתי לשליש.

למחרת נקראתי אל קצינת הח"ן. היא הודיעה לי, שד"ר מן הגיש נגדי תלונה, לפיה אני חצופה, לא ממושמעת, ובעיקר עצלנית ובטלנית, משתמטת מעבודה. מה יש לי לענות על כך?

עניתי. ועוד איך עניתי, אם כי בזהירות מופלגת בכל מילה. סיפרתי לה דברים כהווייתם, ממשרד השליש עד ההעברה למרפאה, הבטלה הכפויה, הדיכאון, השחרור לתעסוקה מתמדת בהיעדרו של ד"ר מן והאולטימטום שהציג לי מיד עם שובו. היא שאלה, "אם כן, את אומרת שד"ר מן משקר?" "אולי הוא טועה", עניתי כפי שראוי לחיילת חפצת חיים לענות, כשמדובר במפקדים. נשלחתי לאפסנאות, באזהרה חמורה, שזו התחנה האחרונה במטכ"ל – משם אפשר רק להישלח החוצה (לסיביר, כנראה). אני חושבת, שהיא ידעה עד כמה האזהרה מיותרת ובלתי הוגנת, אבל לויאליות של מפקדים אילצה אותה כנראה לאמור מה שאמרה.

חודשי השירות האחרונים עברו עלי באפסנאות בלי מאורעות מיוחדים, תחילה ככתבנית ואחר כפקידת רישום. הוצע לי לחתום קבע, ובמצב המיתון ששרר בארץ ב-1966 ייתכן שהייתי חותמת – לו הייתי משרתת עדיין בתפקידי הראשון במשרד השליש. במצב הנוכחי, ידעתי ששום דבר בעולם לא ישכנע אותי ללבוש מדים ולו רגע אחד מעבר להכרחי.

ארבעים ושמונה שנים חלפו מאז. מעולם לא פגשתי את המעורבים בדבר ועד היום אינני יודעת מה עמד מאחורי המהלך התמוה הזה. האם היה זה ניסוי במעבדת אנוש – כמה זמן עובר עד שחיילת נורמטיבית נשברת? או שמא סברו באמת שאני מרגלת קומוניסטית שהכרח להרחיקה מכל מידע רגיש? אגב, רק להבהרה – לא הכרתי קודם את ד"ר מן ואם היה משהו אישי בהתייחסותו, לי לא ידוע על כך. כל הפרשה נשארה סתומה וחסרת הגיון לחלוטין, כאז כן עתה.

והיכן הקשר לוויקיפדיה? או! לפתע הבנתי, בהארה פתאומית, שבעבודתי כאן אני עושה בדיוק מה שעשיתי במשרד השליש – יוצרת לי נישה משלי, עולם מוגדר וסדור היטב, שבו אני עושה כמיטב יכולתי, קובעת לעצמי את סדר עבודתי, מחליטה מה קודם ומה אחר כך, מקיימת יחסי אמון וחיבה הדדיים עם הסובבים ומשתדלת להביא תועלת. אלא שהפעם לא תוכל יד ענקים זדונית לשים קץ לעמלי, לתקוע טריז בגלגלי ולכפות עלי בטלה ושיממון. אין בוויקיפדיה דמוי-ד"ר מן שיוכל להמיט עלי חסימה לצמיתות על לא עוול בכפי, וחנה או רווית לא תתחפשנה לקצינת ח"ן לאיים עלי בגירוש ללא עילה. זה התיקון שלי, זו התרפיה.

רשימת מוזיקאים נטולי-ערכים:

  1. אסתר אדמון, זמרת מצו-סופרן ומורה לפיתוח קול, אשתו של ידידיה (גורוכוב) אדמון
  2. מיכאל טאובה, מנצח
  3. לסלו וינצה, צ'לן, בעלה של הפסנתרנית אילונה וינצה-קראוס
  4. דליה אטלס, מנצחת
  5. וילי הפרנס, זמר
  6. ישראלה מרגלית, פסנתרנית
  7. ולטר אופהויזר, פסנתרן ומורה לפסנתר
  8. עליזה שמוקלר-הס, פסנתרנית ומורה לפסנתר
  9. נדיה אטינגון-רייכרט, פסנתרנית ומורה לפסנתר
  10. היינץ פרוידנטל, מנצח
  11. אליהו רודיאקוב, פסנתרן ומורה לפסנתר
  12. רחל אדוניילו, זמרת
  13. פרנסואה שפירא, מורה למוזיקה, יש פרס מוזיקה על שמו אבל אין שום פרטים על חייו.


קצת על תחרות הכתיבה

מאת Gilgamesh

את תחרות הכתיבה קיבלנו בירושה מהוויקיפדיה הגרמנית בשנת 2006. הרקע ליצירת התחרות נעוץ במיזמי כתיבה מרוכזים להשלמת ערכי ליבה. המיזם החשוב והגדול ביותר היה בית השיטה שהושק עוד בשנת 2004. את הפרויקט יזם משתמש:Tal Cohen.

בשנת 2006 מיזם בית השיטה די מיצה את עצמו ומשתמש:Harel הציע להשיק שני פרויקטים חדשים, על בסיס וויקיפדיה הגרמנית. הראשון היה תחרות הכתיבה והשני ויקיפדיה:מתקפת איכות. תחרות הכתיבה נקראה בהתחלה "מקצרמר למובחר" ומטרתה הייתה הרחבתו של קצרמר לכדי ערך "מובחר", כלומר ערך גדול ויפה. בהמשך החל מהתחרות הרביעית הותר גם לערכים המועמדים לשכתוב ולעריכה להשתתף בתחרות, בלי קשר לגודלו של הערך ההתחלתי.

תחרות הכתיבה צברה מיד פופולריות עצומה בוויקיפדיה העברית. לתחרות הכתיבה הראשונה נרשמו עשרות משתתפים, מטובי כותביה של ויקי. התחרות הראשונה הייתה הדגם שעליו נבנו גם כל התחרויות הבאות אחריה. בניגוד לדיונים אודות ערכים, דיונים אודות כללי התחרות עברו בשקט יחסי. את הפרסים שהציעו המשתמשים השונים כגון צנצנת ריבה שהציע הראל או תלושים לקניית ספרים שהציע משתמש:Yonidebest לא קיבלנו עד היום. גורל זה היה משותף גם ליתר הפרסים בכל התחרויות העוקבות. במקומות הראשונים זכו הערכים עץ, יוסף בכור שור ורכבת העמק‎. ערכים רבים אחרים זכו בציונים לשבח.

לאור הצלחת התחרות הראשונה נערכה תחרות כתיבה נוספת כחצי שנה לאחר מכן. בתחרות זו הושקה לראשונה תחרות המשנה. גם תחרות זו זכתה להשתתפות גדולה מאוד בוויקיפדיה. נכתבו ערכים רבים שהפכו למומלצים. תחרות זו בדומה לתחרות הקודמת התוותה דרך לכתיבת ערכים מצוינים בוויקיפדיה העברית.

המיזם המשיך עם הצלחה רבה גם בהמשך.

התחרות השלישית הייתה אחת מתחרויות הכתיבה הגדולות ביותר בוויקיפדיה העברית. מבנה דף התחרות השתנה ונוספה לו עבודה גרפית רבה. הערכים המועמדים עוצבו ברשימה יפה במקום רשימה אקראית כמו מקודם. גם התחרות הרביעית הייתה מוצלחת מאוד. ערכים רבים וחשובים נכתבו במסגרת התחרות. היה חידוש חשוב במסגרת התחרות - ערכים מועמדים לשכתוב הורשו להשתתף בתחרות.

לאחר תחרות זו לא נוספו חידושים בכללים לכתיבה, אבל הדרישות עלו כחלק מעליית דרישות האיכות הכלליות בוויקיפדיה העברית. דרישה לכתיבה אמינה הייתה קפדנית במיוחד כלפי משתתפי התחרות. הערות שוליים וביבליוגרפיה איכותית הפכו לסימן ההכר של הערכים הזוכים בתחרויות הכתיבה. ערכים רבים הן הזוכים במקומות הראשונים והן הערכים שצוינו לשבח הגיעו לדרגת הערך המומלץ.

עם הזמן להט הכתיבה במסגרת התחרות הלך וירד ותדירות התחרויות ירדה משתי תחרויות בשנה לאחת בשנה ובהמשך הסתיים כליל בשנת 2010. כיום מושקת תחרות כתיבה חדשה בתקווה להפיח רוח חדשה במיזם הוותיק.

ארשה לעצמי גם זווית אישית. השתתפתי בתחרויות כתיבה רבות. באחת מהן זכיתי במקום ראשון בבית השלישי ואילו באחרות שימשתי כשופט. תחרות הכתיבה דורשת מאמץ רב הן מהמשתתף והן מהשופט. המשתתף צריך לא רק לכתוב ערך אחד, אלא לדאוג ל"קישוריות". כלומר, עליו להכחיל קישורים אדומים ובמידת הצורך לעבות את הנושא עם ערכים נוספים כדי לתת גוף לערך הנכתב. דרישה זו היא אחת הקשות בתחרות והיא מקבלת בדרך כלל ניקוד גבוה מאד אצל השופטים. פעמים רבות מציינים בדף שיחת הערך את הערכים הנוספים שנכתבו כדי לאפשר לשופטים להעריך את כל היקף העבודה ולא רק הערך הבודד. דרישה חשובה נוספת היא שיתוף הקהילה. הערך נכתב אמנם על ידי מתחרה בודד, אבל חשובה מאוד ביקורת העמיתים שניתנת במהלך הכתיבה ובסופה. יכולת שיתוף הפעולה זוכה להערכה רבה אצל השופטים ולא פעם הייתה אחת השיקולים החשובים בהכרעה אודות הערך הזוכה.

מיזמים בפוקוס

מיזם אנימציה

מאת נהוראיי מבורך כחלון

אנימציה הוא התחום האהוב עליי. לא מזמן שמתי לב כי התחום פשוט ריק כאן, אז הקמתי את המיזם. במיזם יש 139 ערכים לכתיבה, 18 כבר נכתבו, מתקדם לאט - אוהבים אנימציה? רוצים לכתוב? בואו לעזור בתחום. בנוסף, כאשר יסתיים המיזם תתחיל העבודה על פורטל אנימציה. ועוד משהו חשוב שכדאי לי להגיד - עזרו למצוא ציטוטים לאנימציה.

מיזם תאילנד

מאת Dekel E
הקמתי מיזם זה לאחר ביקורי בגן העדן תאילנד. ראיתי שהנושא כמעט ולא מיוצג בוויקיפדיה העברית - והחלטתי לנסות לעזור. אני ממליץ לכם בחום להצטרף למיזם ולעזור לי ולמשתמשים נוספים לכתוב אודות ארץ החופש.

דרושים

מאת GuySh
דרושים:

  • דרושים מטפלים בקישורי שפה של ויקינתונים. במיוחד הקישורים המוזנחים של קטגוריות. אפשר לראות את רשימת הדפים הכללית כאן:

מיוחד:UnconnectedPages, [1]

  • דרוש מפתח ליצירת בוט שיצור דף מעקב אחרי השחתות בויקינתונים. ראו שיחה כאן:

שיחת ויקיפדיה:ויקינתונים#השחתות בויקינתונים


הידעת? ויקיפדיה

מאת ערן

לעתים כותבים בוויקיפדיה סדרת ערכים בנושא מסוים ומעוניינים להתחיל את העבודה על ערך מתוך תבנית, שתגדיר את סדר הכותרות והתבניות המופיעות בדף. דרך נוחה לעשות זאת היא באמצעות תיבות קלט, שמאפשרות להגדיר תבנית מוכנה ביצירת דף, והוראות לכתיבת הערך המופיעות מעל תיבת העריכה.

תיבות קלט לנושאים כללים נמצאות בויקיפדיה:יצירה על פי תבנית ומיועדות בעיקר לעורכים חדשים, שיכולים להיעזר בתבניות אלו כדי לבנות את הערך הראשון שלהם בצורה פשוטה יותר (ללא צורך להיכנס לערך אחר ולהעתיק ממנו תבנית קיימת למשל). ניתן להגדיר גם תיבות קלט לנושאים ספציפיים יותר, למשל במסגרת מיזמי שיתוף פעולה עם האקדמיה שבהם נושא הקורס מוגדר היטב, או תיבות קלט אישיות בדף המשתמש ליצירה של ערך במסגרת סדרת ערכים בנושא מסוים.

דוגמה להגדרה של תיבת קלט לכתיבת ערך על סרט



קרב איגרוף – סימפסון נגד הומר סימפסון

מאת נהוראיי מבורך כחלון

הזוג הזה נשוי כבר המון שנים, הם נראים מעולה לקרב - בחרתי אותם. הקרב היה מותח עד הרגע האחרון... אבל הסוף היה צפוי קריצה.

למי שזוכר, הקרב הקודם בטילדה הקודמת נערך בין גדעון לוי וסקאזי, ולוי לקח בגדול. היום סיבוב קצת יותר מותח, עם שתי דמויות קצת יותר "משוגעות", שאני מאחל להם חיים ארוכים ומאושרים - להמשיך להיות מצוירים לעד. בפינה השמאלית קבלו את הומר "ד'או" סימפסון ובפינה הימנית קבלו את מארג' "מאמא" סימפסון.

גלינג!

קטגוריה הומר מארג' המנצח בסיבוב
מספר תמונות בערך 2 2 ללא הכרעה
מספר הערות שוליים 0 2 מארג'
מספר קישורים חיצוניים 1 0 הומר
מספר קישורים למיזמי ויקימדיה 2 0 הומר
ערכים המקשרים לערך 54 58 מארג'
מספר קטגוריות 1 1 ללא הכרעה
מספר הקישורים לוויקיפדיות זרות עובר את ה-55 43 הומר

והמנצח בנוק אאוט צמוד – הומר סימפסון! בעוד שמארג' בוכה ללא הרף אחרי הנוק אאוט, פרשנינו יכולים להבחין שהסיבובים היחידים בהם היא ניצחה הם 'ערכים המקשרים לערך' ו'מספר הערות שוליים'.

נראה שבוויקיפדיה שלנו שחיה ונושמת ההומוריסטיות של הומר, מארג' נשארת עקרת בית נואשת והומר גובר כנגד כל הסיכויים!.


תשבץ ויקיפדיה

TildaTash'hetz.jpg

הגדרות:

  1. ממשק עריכה שנוסף לאחרונה
  2. כינוי לעורך בוויקיפדיה
  3. התוכנה שמריצה את ויקיפדיה
  4. כינוי לערך שאינו מכיל מידע רב
  5. דף המכיל קישורים לכל הערכים בוויקיפדיה בנושא מסוים
  6. ערך שערכים אחרים אינם מקשרים אליו
  7. אנציקלופדיית אינטרנט חינמית שהינו העתק סטטי של וויקיפדיה העברית
  8. שם המהווה קיצור לתבנית "ברוך בואך"
  9. דף הדיונים למינוי מפעילי מערכת חדשים
  10. משמש ליצירת אחידות כתיב ותעתיק בוויקיפדיה
  11. הביטאון הוויקיפדי
12. הרשאה בוויקיפדיה העברית
13. מוטו תחרות הכתיבה (4,6,4,5)
14. אחד ממיזמי האחות
15. הערך הראשון שנכתב בוויקיפדיה העברית
16. דף אשר מידי חודש מתארחים בו מספר עורכים חדשים בוויקיפדיה
17. עיר בישראל אשר נערך בה מפגש ויקימניה
18. הדף בו נערכות הצבעות אודות המדיניות
19. נושא מפגש ויקיפדי שבוטל
20. קישורים לוויקיפדיות זרות
21. דף פרטי במרחב המשתמש, המשמש לניסויי כתיבה
22. מייסד וויקיפדיה (4,5)

מכתבים למערכת

יש לכם הערה? שאלה? תוספת? התחכמות? אם יש לכם משהוא מהנזכר לעיל על כתבה שפורסמה - כתבו לנו בדף האדום וייתכן כי פנייתכם תפורסם בגיליון הבא.

השתתפות, רעיונות והצעות

רוצים להשתתף ביצירת העיתון "הטילדה הרביעית"?
המציאו רעיון, חשבו על נושא שבמוקד ההתעניינות, העלו חוויה שתרצו לחלק עם הכלל, או אתרו מידע מעניין שראוי להיכנס לגיליון הבא. הצטיידו במקלדת, ואספו רצון טוב והרבה סבלנות! תוכלו לעדכן אותנו בדף השיחה, במייל או בדף האדום החם.

הצפייה בעיתון הותאמה בצורה אופטימלית לרזולוציות 1024X768 ו-1280X1024.

קיצור דרך: וק:הה