ונרה 14
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוכנות חלל | ברית המועצות |
| יצרן | לאבוצ'קין |
| תאריך שיגור | 4 בנובמבר 1981 |
| משגר | פרוטון K ובנוסף שלב עליון ושלב הימלטות |
| אתר שיגור | קוסמודרום בייקונור |
| משימה | |
| סוג משימה | טיסה על פני כוכב הלכת נגה ונחיתה |
| משך המשימה הכולל |
4 בנובמבר 1981 – 9 באפריל 1983 (שנה ו־22 שבועות)  |
| מידע טכני | |
| משקל בשיגור | 4395 ק"ג |
| משקל | 1633 ק"ג (יחידת נחיתה) |
| קישורים חיצוניים | |
| מספר קטלוג לוויינים | 12938 |
| מאגר המידע הלאומי | 1981-110A |
ונרה 14 (ברוסית: Венера-14), היא משימת חלל סובייטית בלתי מאוישת לחקר כוכב הלכת נוגה, כחלק מתוכנית ונרה. ונרה 14 שוגרה ב־4 בנובמבר 1981 מכן שיגור 200/39 בקוסמודרום בייקונור. הגשושית נבנתה במשרד לאבוצ'קין.
ב-2 במרץ 1982 החל הליך של קירור יחידת הנחיתה. תהליך הקירור נמשך מספר ימים, ובסופו הטמפרטורה של תא מכשירי המדידה ביחידת הנחיתה הייתה 15 מעלות מתחת לאפס. במהלך ההכנות להתנתקות יחידת הנחיתה התברר שמנועי יחידת הטיסה לא פועלים באופן תקין. כתוצאה מכך לא היה ניתן להעביר אותה למסלול המתוכנן.
הגשושית התנתקה מפלטפורמת הטיסה ב-3 במרץ 1982 ונכנסה לאטמוספירה של נוגה ב-5 במרץ. במהלך הירידה היא הפעילה בלימה אווירודינמית ולאחריה בלימת מצנח שהתנתק בגובה 47 ק"מ. בהמשך הגשושית נבלמה בעזרת מעצור אוויר. היא ביצעה נחיתה רכה מוצלחת.
יחידת הנחיתה נשאה ציוד לחקר הטמפרטורה והתרכובת הכימית של הקרקע ושל האטמוספירה. המכשיר "גרוזה-2" זיהה ברקים בנוגה. העברת הנתונים החלה בגובה של 63 ק"מ. לאחר הנחיתה הועברו צילומים פנורמיים. בעזרת מקדח נלקחו דגימות קרקע. לאחר ניתוח הדגימות התברר שהקרקע באזור הנחיתה היא בזלת. נתוני מדידת הטמפרטורה הראו 467 מעלות צלזיוס והלחץ היה 96 בר. על יחידת נחיתה הותקן מיקרופון שהעביר רעש רקע של נגה.
יחידת הנחיתה פעלה כ-57 דקות לעומת תכנון של 32 דקות בלבד.
יחידת הטיסה המשיכה להעביר נתוני מדידות של מכשירים שהתוקנו בה. התשדורת האחרונה בוצעה ב-9 באפריל 1983.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: ונרה 13 |
תוכנית ונרה | הבא: ונרה 15 |