לונה 2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לונה 2
מידע כללי
סוכנות חלל ברית המועצות
מפעיל תאגיד הטילים והחלל אנרגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן OKB-1
תאריך שיגור 12 בספטמבר 1959 עריכת הנתון בוויקינתונים
משגר SS-6/R-7
אתר שיגור כן שיגור גגארין עריכת הנתון בוויקינתונים
משימה
סוג משימה אימפקטור ירחי
משך המשימה הכולל 12 בספטמבר 1959 – הווה (64 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
משך המשימה 33.5 שעות
מידע טכני
משקל בשיגור 390.2 ק"ג
משקל 390.2 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 00114
מאגר המידע הלאומי 1959-014A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לונה 2רוסית: Луна-2) הייתה הגשושית הסובייטית השנייה בתוכנית לונה אשר נשלחה לעבר הירח, והעצם הראשון מעשה ידי אדם אשר פגע בגרם שמימי אחר.

רקע ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית לונה 1 ושלוש הגשושיות 1958B, 1958A ו-1958C שקדמו לה בתוכנית לונה וניסיון השיגור שלהן נכשל, היו חלק מסדרת ה-Ye-1 של גשושיות בעלות מסה של 156 קילוגרם.[1] משימות קודמות שנכשלו לא זכו להכרה פומבית, ונותרו ללא שם רשמי, כך שההתייחסות אליהן היא לפי שנת השיגור ולפי מספר ניסיון השיגור באותה השנה.[2][3] הגשושית הראשונה (1958A) התפוצצה בניסיון השיגור ב-23 בספטמבר 1958. שני שיגורים נוספים (1958B ו-1958C), ב-11 באוקטובר 1958 וב-4 בדצמבר 1958, כשלו גם הם.[4] ניסיון השיגור של לונה 1 היה הניסיון הרביעי לשיגור גשושית במסגרת התוכנית, וההצלחה החלקית הראשונה של התוכנית.[5] הניסיון התקיים ב-2 בינואר 1959 והגשושית החטיאה את הירח ב-5,965 קילומטרים.[6]

בין לונה 1 לבין לונה 2 הפרידה משימה אחת שניסיון השיגור שלה ב-18 ביוני 1959 נכשל.[7] השיגור של לונה 2 היה הניסיון השישי של ברית המועצות לשגר גשושית לירח.[8] לונה 2 הייתה דומה בעיצובה ללונה 1,[9] גשושית בעלת גוף כדורי עם אנטנות בולטות.[10] גם המכשור של הגשושית היה דומה גם ל-Luna 1,[9] וכלל מונה גייגר, מונה נצנוצים, מגנטומטר, מאתר מיקרו־מטאוריטים ומלכודת יונים. גוף הגשושית לא כלל מערכות הנעה.[11]

שיגורה ותוצאות משימתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשושית שוגרה ב־13 בספטמבר 1959 מקוסמודרום בייקונור שבקזחסטן. באותו יום שחרר רכב החלל ענן נתרן מתכתי כתום שסייע באיתור הגשושית, ופעל כניסיון לבדוק את התנהגות הגז בחלל. אחרי 33 וחצי שעות טיסה חדלה קבלת אותות הרדיו מלונה 2, עדות לפגיעתה בפני הירח. כחצי שעה לאחר מכן פגע בפני הירח גם חלק מהמרקיע. המשימה אישרה את ההשערה שלירח אין שדה מגנטי ממשי, ולא נמצאה עדות לחגורת קרינה סביבו.

טרם הפגיעה, היא שחררה שני מקבצים כדוריים של דסקיות־מתכת מחומשות עליהן נחרט תאריך השיגור באותיות קריליות, והם בתורם פיזרו אותן לכל עבר. הגשושית לא זיהתה קרינה או חגורות מגנטיות סביב הירח.

הגשושית פגעה בפני הירח בים הגשמים, בין המכתשים ארכימדס ואוטוליקוס, בקו רוחב של כ־30 מעלות צפון, ובקו אורך של 0 מעלות במורד מכתש אוטוליקוס, ממזרח לים הרוגע.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לונה 2 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 22, 30, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
  2. ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 24, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
  3. ^ Tom Lund, Early Exploration of the Moon: Ranger to Apollo, Luna to Lunniy Korabl, Springer, 2018-12-26, עמ' 333, ISBN 978-3-030-02071-2. (באנגלית)
  4. ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 22-24, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
  5. ^ USSR launches the first artificial planet, www.russianspaceweb.com
  6. ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 25, 27, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
  7. ^ Brian Harvey, Soviet and Russian Lunar Exploration, Springer Science & Business Media, 2007-08-17, עמ' 30-31, ISBN 978-0-387-73976-2. (באנגלית)
  8. ^ Russia's unmanned missions toward the Moon, www.russianspaceweb.com
  9. ^ 1 2 USSR - Luna 2, orbitalfocus.uk
  10. ^ Marina Koren, Why the Far Side of the Moon Matters So Much, The Atlantic, ‏2019-01-03 (באנגלית)
  11. ^ NASA - NSSDCA - Spacecraft - Details, nssdc.gsfc.nasa.gov
  12. ^ Luna 02, NASA Science