קוסמודרום בייקונור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Baikonur seal.png
שיגור סויוז TMA-5 מבייקונור

קוסמודרום בַּייקוֹנוּר (קזחית: Байқоңыр ғарыш айлағы; רוסית: Космодром Байконур), הקרוי גם טיוּרה-טאם, הוא נמל החלל הגדול והוותיק בעולם.

הקוסמודרום נבנה על ידי ברית המועצות, וכיום הוא מופעל תחת פיקוח רוסיה, למרות שהוא נמצא בשטח קזחסטן, אף שגם סוכנות החלל הלאומית של קזחסטן מעורבת בהפעלתו. תוקף חוזה החכירה הנוכחי של רוסיה הוא עד שנת 2050. בייקונור נמצא כ-200 ק"מ ממזרח לימת אראל, על גדתו הצפונית של נהר הסיר דריה, ליד העיר טיורה-טאם בדרום קזחסטן.

השם "בייקונור" נבחר על מנת להטעות את המערב באשר למיקומו האמיתי של הבסיס, וכדי ליצור רושם כאילו מיקומו האמיתי הוא ליד העיר בייקונור, יישוב כורים הנמצא כ-320 ק"מ צפונית מזרחית למיקום הבסיס, באזור מדברי סמוך לדז'זקגאן.

בייקונור היה מרכז תוכנית החלל השאפתנית של ברית המועצות מסוף שנות ה-50 ועד שנות השמונים של המאה העשרים. היו בו מתקנים לשיגור חלליות מאוישות ובלתי-מאוישות, וניתן היה לשגר ממנו מגוון רחב של טילי שיגור: סויוז, פרוטון, ציקלון, דנייפר וזניט. שיגורים מבסיס זה מהווים חלק חשוב בפריסתה ובתחזוקתה של תחנת החלל הבינלאומית.

הבסיס נבנה במקור בשנות ה-50 כאתר לשיגור וניסוי של טילים ארוכי טווח, ומאוחר יותר הוסב לבסיס שיגורים לחלל. ליד הקוסמודרום נבנה יישוב שתפקידו לשרת את צורכי הקוסמודרום. בשנת 1966 הוא קיבל מעמד של עיר ונקרא לנינסק, אך שמו שונה לבייקונור ב-1995.

טיסות היסטוריות רבות לחלל שוגרו מבייקונור: הלוויין הראשון ב-4 באוקטובר 1957, האדם הראשון בחלל ב-1961, והאישה הראשונה בחלל ב-1963.

השיגורים לחלל נמשכו גם לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991, תחת חבר המדינות. במרץ 1996 חכרה רוסיה את הבסיס ל-20 שנה, תמורת תשלום שנתי של 115 מיליון דולר ואופציה להארכת החכירה בעשר שנים נוספות. בשנת 2004 סוכם על הארכת ההסכם עד לשנת 2050 ללא שינוי דמי תשלום שנתיים.

בשל חילוקי דעות בין רוסיה לקזחסטן על גובה דמי החכירה, החלה רוסיה להרחיב את קוסמודרום פּלֶסֶצק שבשטחה, במחוז ארכנגלסק שבצפון-מערב רוסיה. קיימות גם תוכניות להקים קוסמודרום חדש במזרח הרחוק (במחוז אמור).