ווסטוק (חללית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ווסטוק Восток
Vostok spacecraft.jpg
מידע כללי
ייעוד נשיאת אסטרונאוטים למסלול LEO
יצרן קורוליוב
ארץ ייצור Flag of the Soviet Union.svg  ברית המועצות
צוות 1
היסטוריית פעילות
מפעיל סוכנות החלל הסובייטית
משגר ווסטוק 8K72K
יחידות שיוצרו 10+
טיסה ראשונה 15 במאי 1960
טיסה אחרונה 19 ביוני 1963
משימות 8 (6 מתוכם מאוישות)
כשלונות 6
ביצועים
עמידות 8 ימים

הווסטוקרוסית: Восток, באנגלית: Vostok, תרגום: מזרח) הייתה חללית שנבנתה על ידי ברית המועצות. הטיסה המאוישת הראשונה בהיסטוריה בוצעה בחללית זו ב-12 באפריל 1961 על ידי הקוסמונאוט יורי גגארין.

החללית נבנתה כחלק מתוכנית ווסטוק שבמהלכה בוצעו שש טיסות מאוישות משנת 1961 עד שנת 1963. שתי טיסות מאוישות נוספות בוצעו במהלך תוכנית ווסחוד על ידי חלליות ווסחוד שהיו בעצם שדרוג של חללית הווסטוק. בסוף שנות ה-60 החלליות הוחלפו בחללית חללית סויוז שעדיין נמצאת בשימוש.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללית הווסטוק תוכננה לשמש במקור גם כמישורת למצלמות (לתוכנית לווייני הריגול הסובייטית הראשונה, זניט), וכחללית מאוישת. הרב תועלתיות של החללית הייתה דרושה כדי לקבל את אישור המפלגה הקומוניסטית לבניית החללית. העיצוב הכללי של חללית הווסטוק שימש כ-40 שנה בלוויינים.

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החללית הייתה מורכבת משני חלקים. חלק כדורי (תא החזרה לכדור הארץ) שבו נמצא הקוסמונאוט, מכשירים שונים ומערכת המילוט, ותא השירות שבו היו הדלק והמנועים. בחדירה לאטמוספירה, הקוסמונאוט היה נפלט מתוך החללית בגובה של כ-7 ק"מ מפני הקרקע ונוחת בעזרת מצנח, בעוד הקפסולה עצמה נחתה בנפרד.

היו מספר גרסאות ראשוניות לפני שנבנה הדגם שהוביל קוסמונאוטים לחלל: ווסטוק 1K ששימש כאב-טיפוס, ווסטוק 2K שהיה דגם ריגול בעל מצלמות וקולטי אותות (לאחר מכן קיבל את השם זניט).

הווסטוק 3KA שימש לטיסות המאוישות לחלל. הם שוגרו מקוסמודרום בייקונור בעזרת משגר ווסטוק 8K72K. הטיסה הראשונה בוצעה ב-9 במרץ 1961. הטיסה המאוישת הראשונה (ווסטוק 1) בוצעה בוצעה ב-12 באפריל 1961, והייתה הטיסה המאוישת הראשונה לחלל. הטיסה האחרונה (ווסטוק 6), שנשאה את האישה הראשונה לחלל (ולנטינה טרשקובה), בוצעה ב-6 ביוני 1963.

סך הכל שוגרו 8 חלליות מדגם זה, שישה מהם מאוישים.

החדירה לאטמוספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתא החזרה לכדור הארץ של החללית ווסטוק כמעט ולא היו יכולות תמרון לאחר שנפרד מתא השירות שהכיל את המנוע. דבר זה גרם לכך שהקפסולה הייתה צריכה להיות מכוסה במגיני חום מכל צדדיה לכן נבחר המבנה הכדורי (לעומת המבנה החרוטי של כל החלליות האמריקאיות). מעט השליטה שהייתה יכולה להתקבל הייתה על ידי הזזת הציוד שהיה בתוך הקפסולה כך שמרכז הכובד שלה ישתנה. במהלך החזרה לכדור הארץ, הקוסמונאוט היה חווה לחץ של בין 8 ל-9 G (פי 8-9 מכוח המשיכה).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]