חוק בויל-מריוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשה של חוק בויל-מריוט, מראה את היחס בין לחץ לנפח, כאשר הטמפרטורה וכמות החומר נשמרים

חוק בויל-מריוט - אחד מחוקי הגז האידאלי, אשר נוסח ב-1662 על ידי המדען האירי רוברט בויל, וקרוי על שמו. אדם מריוט הצרפתי גילה את אותו החוק באופן עצמאי 14 שנים לאחר-מכן, בשנת 1676, אך מדידותיו היו מדויקות יותר מאלה של בויל, ולכן החוק נקרא בשם הכפול, אף שיש המקצרים אותו לחוק בויל או חוק מריוט. החוק עצמו, כמו שהסתבר מאוחר יותר, הוא מקרה פרטי של משוואת הגז האידאלי לתהליך איזותרמי.

חוק בויל-מריוט קובע כי מכפלת הנפח בלחץ של כמות קבועה של גז אידאלי בטמפרטורה קבועה היא קבועה. או, במילים אחרות: בהינתן כמות קבועה של גז הנמצא בטמפרטורה קבועה, ככל שנגדיל את הלחץ המופעל עליו, כן יירד נפחו, ולהיפך.

הביטוי המתמטי של חוק בויל הוא: \qquad\qquad P V = K כאשר:

  • V - נפח הגז.
  • P - לחץ הגז.
  • K - קבוע.

ערכו של K מחושב על פי מדידות הלחץ והנפח של כמות גז קבועה. לאחר שמבצעים שינוי למערכת, לרוב על ידי שינוי נפח כלי הקיבול של הגז, נמדדים ערכיהם החדשים של הלחץ והנפח. מכפלת שני ערכים אלה תהיה שווה לערך הקבוע K.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]