משוואת קלאוזיוס-קלפרון
משוואת קלאוזיוס-קלפרון (Clausius-Clapeyron, על שם רודולף קלאוזיוס ואמיל קלפרון) בתרמודינמיקה, היא משאווה המתארת את הקשר בין הלחץ והטמפרטורה במעבר בין שני מצבי צבירה של החומר.
נהוג לתאר את מצבי הצבירה של החומר בדיאגרמת פאזות T-P. זהו תרשים דו-ממדי שבו ציר x הוא הטמפרטורה T ואילו ציר y הוא הלחץ P. בתרשים מציירים את העקומות המפרידות בין מצבי הצבירה של החומר: גז, נוזל ומוצק. בקווים המחברים בין שני אזורים החומר יכול להימצא בשיווי משקל בשתי הפאזות - כלומר חלק מהחומר בפאזה אחת והשאר בפאזה השנייה, מסיבה זו הם נקראים "קווי דו-קיום". משוואת קלאוזיוס-קלפרון מאפשרת לחשב את הקווים האלה.
משוואת קלאוזיוס-קלפרון לקווי הדו-קיום היא:
כאשר
הוא השיפוע (נגזרת) של עקומת הדו-קיום,
הוא החום הכמוס,
היא הטמפרטורה ו-
הוא השינוי בנפח בעת שינוי הפאזה.
הסקת המשוואה [עריכה]
נניח שתי פאזות, I ו-II, שנמצאות במגע תרמי ושיווי משקל אחת עם השנייה. אזי הפוטנציאלים הכימיים מקיימים את הקשר μI = μII. מאחר שזה נכון בכל נקודה בעקומת הדו-קיום, על עקומה זו מתקיים dμI = dμII. כעת, נעזר בקשרי גיבס-דוהם
כדי לקבל את הקשר
נעביר אגפים ונחלק dP ב-dT ונקבל
בתהליך הפיך מתקיים שהשינוי בחום δQ נתון על ידי δQ=T dS ולכן החום שהושקע בשינוי מצב הצבירה הוא
וזו בדיוק ההגדרה של חום כמוס.
נציב זאת במשוואה לעיל ונקבל את נוסחת קלאוזיוס-קלפרון.
יישומים [עריכה]
המשוואה משמשת כדי לחשב האם מעבר פאזה כלשהו יתרחש או לא.
לדוגמה, כדי להסביר החלקה על הקרח: הלחץ המוגבר של המחליק על הקרח גורם לו להתנזל. האם הסבר זה אכן נכון?
אם T = −2 °C אפשר להשתמש במשוואה עבור מעבר פאזה ממוצק לנוזל, ואז
ובהצבת נתונים אופיינים: L = 3.34*105 J/kg, T=271K,
= -9.05 *10-5m3/kg,
ואת העובדה שהלחץ גורם לשינוי ב-2 מעלות קלווין,
= 2K,
נקבל שהשינוי בלחץ יהיה
= 27.2 MPa.
השווה ללחץ שמפעיל מתאבק סומו (כ-150 ק"ג) שעומד על נעלי עקב (שטח של חצי סמ"ר)! כלומר, הלחץ גדול מדי מכדי שהקרח יתמוך בו ולכן זה לא ההסבר לתופעה.

(כאשר s ו-v הם ה



= 2K,
= 27.2 MPa.