חינמון

חינמון הוא עיתון או כתב עת המחולק בחינם. החינמון מופץ באמצעות הצבתו או חלוקתו בנקודות נגישות לקהל היעד שלו, ולעתים באמצעות צירופו כנספח לעיתון גדול יותר המופץ בתשלום. את המילה "חינמון" טבע אורי אבנרי בשנות ה-60‏.

חלוקת גליונות של החינמון "ישראל היום" בירושלים

המודל העסקי העומד מאחורי חינמון הוא בדרך כלל מימון באמצעות פרסומות, כאשר העובדה שהוא מחולק חינם מגדילה משמעותית את תפוצתו והופכת אותו אטרקטיבי יותר למפרסמים. פרסום בחינמון נחשב כלי יעיל לחדירה בתפוצה נרחבת לקהל מגזרי ממוקד. ישנם חינמונים הממומנים בידי אגודות, ארגונים וגורמים בעלי עניין, הרואים בו פלטפורמה להפצת מסר בקרב קהל מטרה. לעתים קרובות מחולקים חינמונים בצמתים של תחבורה ציבורית, כגון תחנות רכבת תחתית, ומספקים לנוסעים חומר קריאה לשעת הנסיעה.

חינמון נחשב לעתים כנחות לעומת עיתון המופץ בתשלום, עקב ההנחה כי אלמלא היה ניתן חינם לא היה נדרש ונקרא. ברוב המקרים החינמונים קטנים יותר בהיקפם מעיתונים בתשלום וסגנונם קליל יותר ומיועד לקריאה זריזה ולא מתעמקת.

חלקם של החינמונים בשוק העיתונות רשם עלייה מאז סוף שנות התשעים של המאה העשרים, ועד המשבר הכלכלי העולמי שהחל בשנת 2008. החינמון מטרו, שהחל את דרכו בסטוקהולם שבשבדיה ב-1995 זכה להצלחה רבה ומהירה, וקבוצת התקשורת השולטת בו החלה להוציא עשרות חינמונים ברחבי העולם, חלקם עירוניים וחלקם ארציים. המשבר הכלכלי פגע קשות בענף החינמונים, כמו בכל ענף העיתונות בעולם [1].

בישראל

בישראל מופצים חינמונים רבים, החל מעיתונים מקומיים (מקומונים) ועד עיתונים בתפוצה ארצית ועלוני פרשת השבוע.

רשימת חינמונים בתפוצה ארצית:

• "ישראלי" של קבוצת הירש מדיה, החל לצאת לאור בתחילת 2006 ונסגר בינואר 2008
• "ישראל היום" בבעלות שלדון אדלסון, החל לצאת לאור ביולי 2007
• "ישראל פוסט", בבעלות אלי עזור ודודי ויסמן, החל לצאת לאור באוגוסט 2007
• "24 דקות" של קבוצת ידיעות אחרונות, החל לצאת לאור בראשון בינואר 2008, ונסגר ב-14 ביוני 2009.
• בתגובה לתפוצה העולה של החינמונים, החל "ידיעות אחרונות" להוציא בשנת 2011 מהדורת חינם מקוצרת של העיתון בתחנות רכבת ובאוניברסיטאות, הכוללת חלק מדפי החדשות ואת מוסף הספורט היומי.