חליל (יצירה מוזיקלית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חליל היא יצירה לחליל צד ותזמורת קאמרית מאת המלחין האמריקאי לאונרד ברנשטיין, אשר נכתבה בשנת 1981. אורך ביצוע ממוצע של היצירה הוא כ-16 דקות.

הרקע לכתיבת היצירה וההקדשה של ברנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חליל" נכתבה לזכרו של סמל ידין טננבוים (1954-1973), אשר נפל כתותחן-טנק במהלך מלחמת יום הכיפורים כשהיה בן 19 בלבד, וקיבל לאחר מותו את עיטור המופת על תפקודו בקרב.

טננבוים למד אצל אורי טפליץ, זכה במלגות ובתחרויות מטעם קרן שרת והקונסבטוריון הישראלי למוסיקה, והשתתף כחלילן ראשון בתזמורת הגדנ"ע ובתזמורת הנוער של עיריית תל אביב.

בחייו הקליט טננבוים יצירות רבות, ביניהן פסקול הסרט לאן נעלם דניאל וקס, הסוויטה התזמורתית השנייה בסי מינור של באך ועוד. הקלטותיו יצאו לאור בתקליט "החליל שלא נדם – קטעים לחליל בביצוע ידין טננבוים" (הד ארצי, 1975).

ברנשטיין, ששמר כל חייו על קשרים חמים עם מדינת ישראל והתזמורת הפילהרמונית הישראלית, התרגש מסיפור חייו של ידין, הקשיב להקלטותיו והחליט לכתוב יצירה לחליל ותזמורת לזכרו.

בכתב היד של "חליל", כתב ברנשטיין:

יצירה זו מוקדשת לרוחו של ידין וחבריו הנופלים. ידין טננבוים, חלילן ישראלי בן 19, אשר ב-1973, כשהוא בשיא כוחו המוזיקלי, נפל בקרב במלחמת יום הכיפורים. "חליל" שונה צורנית מכל יצירה אחרת שחיברתי, אך היא דומה ליצירות אחרות רבות מפרי עטי במאבק בין כוחות טונליים ולא טונליים. במקרה זה חשתי שהמאבק עוסק במלחמות ובאיומי מלחמה, ברצון העז לחיות, ובנחמה הטמונה באמנות, באהבה ובתקווה לשלום. זו מעין מוזיקת לילה, אשר מתחילתה ועד סופה יש בה עימות מתמשך של דימויים ליליים: חלומות ומשאלות, סיוטים, נדודי שינה, ביעותי לילה – ושינה, אחותו התאומה של המוות.... מעולם לא הכרתי את ידין טננבוים, אך אני מיטיב להכיר את רוחו.

תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב התזמורת הדרוש לביצוע היצירה הוא איננו סטנדרטי, וכולל סקציית כלי הקשה מורחבת:

כלי נשיפה מעץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי הקשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי פריטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי קשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שבסימפוניית "קדיש" ובבלט דיבוק (אנ') עושה ברנשטיין ניסיונות בשיטה הדודקפונית, הרי שב"חליל" השימוש בטכניקה זו הוא מורחב בהרבה.

"חליל" התקבל בחיוב על ידי מבקרי המוזיקה; מבקר המוזיקה של הוושינגטון טריביון ציין, כי "היצירה מצליחה לתאר בעזרת המוזיקה את האימה במהלך המלחמה על ידי דימוי לחישות מסויטות וזוועות חסרות שם".

עוד צוינו בביקורת הדואט בין תפקיד חליל האלט והויולה, כלי ההקשה אשר מדמים את קולות המלחמה, וכן הדעיכה האיטית של תפקיד הסולו לקראת סיום היצירה, המסמלת את מותו הטרגי של ידין.

בכורות של היצירה וביצועים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בכורה עולמית:

הבכורה נערכה בבריכת הסולטן שבירושלים, ישראל בתאריך 27.05.1981.

המבצעים היו לאונרד ברנשטיין שניצח על יצירתו, החלילן ז'אן-פייר רמפל והתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

  • בכורה אמריקאית:

הבכורה נערכה בטנגלווד שבמסצ'וסטס, ארצות הברית במהלך יום העצמאות האמריקאי - 04.07.1981.

המבצעים היו לאונרד ברנשטיין שניצח על יצירתו, החלילנית דורייט אנת'וני דוייר (אנ') והתזמורת הסימפונית של בוסטון.

ההקלטה של הביצוע הועלתה לאתר היוטיוב של התזמורת[1]

בעקבות ביצוע היצירה נערך ראיון בין גי אשד, החלילן הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואחותו של ידין, אלה קורן-טננבוים[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברנשטין: ״חליל״, נוקטורן לחליל ולתזמורת - גי אשד, חליל, להב שני, מנצח, באתר ערוץ היוטיוב של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ‏13 באפר׳ 2021
  2. ^ גי אשד בשיחה עם אלה קורן-טננבוים, באתר ערוץ היוטיוב של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ‏13 באפר׳ 2021