חקלאות ימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוות גידול דגים באיי פארו
חוות גידול דגים בנורבגיה

חקלאות ימית היא סוג חדש יחסית של חקלאות, שמתמקד בניצול אזורים המוצפים במים לגידול צמחייה ובעלי חיים. אחד הגידולים הימיים הנפוצים כיום הוא גידול דגים.

כ-2,600 חוות דגים ימיות בעולם. איטליה ונורבגיה נחשבות ליצרניות הגדולות של ציוד גידול דגה. החוות המיוצרות כיום מיועדות לחוות במפרץ סגור (מוגן סערה). תקנות חדשות בעולם מחייבות העברת כלובים ממפרצים אל הים הפתוח. גם הגופים הירוקים‏[1], תובעים איסור הקמת החוות במפרצים סגורים, עקב הנזק האקולוגי הנגרם במפרץ. תקנות חדשות בארצות-הברית מחייבות למקם חוות במרחק של 4.5 עד 300 ק"מ מהחופים. בקנדה הארגונים הירוקים נאבקים לפינוי החוות אל הים הפתוח.

חקלאות ימית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כשמונים שנה עסקו חלוצים עבריים בדיג בימים הים התיכון, הים האדום ובאגמים החולה והכנרת ובגידול בבריכות דגים חפורות באדמה במרחק רב מהימים. גם מכלי גידול הונחו על האדמה, בסוגים מסוגים שונים ועד לפיתוחן של "חוות דגים בכלובים" המונחים בים ליד החוף (באילת ומאוחר יותר באשדוד).

בישראל צורכים 70,000 טון דגים בשנה, מהם 40% מסופקים על ידי גידול מקומי בבריכות דגים עם מים מתוקים ומדיג בימים ו-60% מיובאים.

ישראל, הענייה במים מתוקים-שפירים, הייתה אחת המדינות הראשונות בחלק זה של העולם שהחלה לנצל מי ים לגידול מיני דגים ויצורים ימיים אחרים‏[2] בעלי ערך חקלאי-כלכלי. תחילת החקלאות הימית בישראל הייתה כבר בתקופת היישוב בשנות עשרים של המאה העשרים שהתפתחה מדיג לגידול דגים במים מתוקים בבריכות ומכלים ביבשה, לא באגמים. בשנת -1970, במסגרת "החברה לחקר ימים ואגמים בע"מ" (חיא"ל), הוקם באילת "מרכז לאומי לחקלאות ימית" (מלח"י). המרכז עוסק בפיתוח טכנולוגיית חקלאות ימית בבריכות ביבשה. שם, מנוצלים מי הים לגידול זני דגים ואצות, צדפות, סרטנים וקיפודי ים.

במהלך השנים התנהל ויכוח בין חברות שהפעילו חוות גידול דגים ב"כלובים" במי הים האדום, לבין גורמים שונים, לגבי מידת הנזק האקולוגי, אשר נטען כי נגרם על ידי "כלובי גידול" אלה, לעולם החי והצומח במימי מפרץ אילת. לאחר ויכוחים, קמפיינים תקשורתיים של הצדדים ודיונים רבים ברשויות השלטון, הוחלט בשנת 2005 על פינוי והעברת כלובי הדגים אל הים התיכון והחוות הועברו לנמל אשדוד.

העברה לנמל אשדוד לא סיימה את הוויכוח. עלו טענות כי הגידול מזדהם משפכים של מפעלי הכימייה והדלקים, אם כי משרד הבריאות טוען כי רמת הזיהום במקום עומדת בתקן.

מערכות גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה מערכות גידול לגידול דגים, אך העקרות הן כלובי דגים וברכות דגים (כמו באילת).

המערכת גידול עשויה מכלובי דגים המונים בשרשרת של 5-6 כלובי דגים, המעוגנת בנקודה אחת. במערכת כלובים זו גדלה להקת דגים. כל כלוב רשת מכיל כ-10,000 דגים ובמשקל ממוצע של חצי קילוגרם, מדובר ב-5 טון לכלוב.

על פי תחזית מזג אוויר בתנאי סערה מערך הכלובים "צולל" לעומק המספיק למניעת נזק גלי ים ומתרומם לציפה בקו המים עם שוך הסערה. השליטה על הצלילה והציפה נעשית מרחוק.

המערכות לגידול דגים בברכות הנה מעט מורכבת ממערכת הכלובים, בשביל להפעיל ברכות דגים לשיווק ריווחי יש לגדל את הדגים בגידול אינטנסיבי, תחזוקה רבה, להרבות בפילטרים (כגון, פילטר ביולוגי, מקציף חלבונים, פילטר מכני, אגן שיקוע, חיוטי המים ועוד) ובקרה מתמשכת על כל הנעשה בברכה. למרות כל החסרונות, אפשר לעשות טיפולים לדגים (כשהם חולים אז אפשר לעצור את המים ולהכניס תורפה ובסיום הטיפול להזרים את המים), בקרה על גידול הדגים, השיווק קל יותר(הוצאת הדגים מהברכה לצורך שיווק הדגים) ועוד...

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]