נמל אשדוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 31°49′49″N 34°38′29″E / 31.83031568176826°N 34.641265869140625°E / 31.83031568176826; 34.641265869140625

לוגו חברת נמל אשדוד
נמל אשדוד - מבט מהאוויר

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. נמל אשדוד פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת. נמל אשדוד ממוקם צפונית לעיר אשדוד, לחוף הים התיכון, במישור החוף הדרומי של ישראל, ומשמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל אשדוד הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תל מור, אשדוד ים
מצודת אשדוד ים

אשדוד העתיקה, אחת מחמש ערי פלשתים, הייתה עיר נמל כבר מתקופת הברונזה המאוחרת. נמלה היה ממוקם בתל מור, תל ארכאולוגי קדום שנמצא סמוך לשפכו של נחל לכיש שהיה חלק מממלכת אשדוד הפלשתית, ותושביו התפרנסו מהנמל הסמוך. הנמל בתל מור הוחרב ביחד עם אשדוד במהלך המאה ה-10 לפנה"ס ולא שוקם. ב-732 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי סרגון השני, מלך אשור, שהחריבה והגלה את תושביה לאחר שמרדו בו ב-712 לפנה"ס.‏[1] סרגון בנה וביצר את העיר אשדוד-ים והפך אותה לעיר נמל חדשה לאשדוד. בין שתי הערים אשדוד ואשדוד-ים, היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, בדומה לקשרים בין הערים יבנה ויבנה-ים.‏[2]

עם דעיכתה של אשדוד היבשתית במאה ה-4, צמחה ושגשגה העיר הסמוכה לה אשדוד ים, שהפכה לעיר נמל מסחרית חשובה שנקראה אזוֹטוּס פאראליוּס, שפירושה "אשדוד-חוף". אשדוד ים מופיעה במפת מידבא, כעיר גדולה עם מזח ורציף, מדרגות שהוליכו לבתים וביניהן היו מזרקות, כנסיות ומבני ציבור רבים. במהלך המאה ה-10, בשלטון השושלת הפאטמית, נבנתה המצודה וכונתה קלעת אל-מינה, שפירושה "מצודת הנמל". היא הוקמה במטרה להגן על העיר מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. המצודה נפגעה ב-1033 מרעידת אדמה, ולאחר מכן, ב-1099, במסע הצלב הראשון, יושבה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קסטל ברואר. המצודה ננטשה סופית ב-1260, ונשמרה במצבה עד היום.

הנמל המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הבנייה בנמל, 1961
מטאטא בתורן הטרפדת, הסימן המסורתי לניצחון ימי, שהונף בחזרה לנמל אשדוד אחרי הניצחון בקרב רומני, ב-12 ביולי 1967
אוניית המשא "פרנקופ" שהובילה נשק מאיראן לארגון חזבאללה, מובלת על ידי כלי שיט של נמל אשדוד במבצע ארבעת המינים ב-2009
מבט על רציפים 21-24 של נמל היובל

בנייתו של נמל אשדוד החלה באפריל 1961. ב-31 ביולי 1961, הונחה אבן הפינה. הנמל נחנך בנובמבר 1963. כדי לבנות את שובר הגלים שאורכו 2,200 מטר הובאו 2.5 מיליון טונות של גושי סלעים ברכבות ובמשאיות מהמחצבות בטירת יהודה ובבנימינה. 40,000 טטראפודים ענקיים הונחו בזה אחר זה. כלונסאות נקבעו, קירות בטון נוצקו ואצבעות הרציפים נשלחו אל הים, מזמינות את האוניות להיכנס.

ב-25 באוקטובר 1965, נכנסו האוניות האחרונות לנמל יפו ולנמל תל אביב, וב-3 בנובמבר 1965, הופסקה הטעינה והפריקה בהם. חלק גדול מעובדי נמלים אלה, שהם מוותיקי היישוב העברי, עברו להתגורר באשדוד, עיר העולים החדשה, כדי להפעיל את נמל אשדוד החדש. ב-21 בנובמבר 1965 הופעל לראשונה הנמל לפריקה וטעינה, עם כניסתה של האונייה השבדית "וינגאלגד" שהביאה 1,621 טונות של סוכר. האונייה "מלטיאן" הייתה הראשונה שהטעינה בנמל, מטען של 55,000 תיבות פרי הדר. ב-1966 הושלמה סופית בניית שוברי הגלים. אורכו של השובר הצפוני 900 מטרים, ושל הדרומי 2,200 מטרים. בינואר 1967, הופעל לראשונה רציף הצובר (תפזורת), הכולל מערכות פריקת קרונות רכבת וטעינת אוניות. באוקטובר 1975, עם חתימת הסכם הביניים עם מצרים, החל בנמל אשדוד עידן התיירות הימית, עם בואה של אוניית התיירים הגדולה "סטלה סולריס" מנמל אלכסנדריה. בנובמבר 1975, הסתיימה בנייתו של רציף 5 באורך של 380 מטרים והוא הוכנס לעבודה שוטפת. חלקו הראשון של הרציף באורך 180 מטרים הוכן עוד באפריל 1973, לעגינה היסטורית חד פעמית, של אוניית התיירים הגדולה בעולם "קווין אליזבת' 2" (אנ'). ב-7 ביולי 1977 נפתח רציף מספר 7 - רציף המכולות, עת נקשרה "צ'לסי-סטרים" הבריטית לרציף, והפעילה אותו לראשונה.

"אני לא אשכח בחיים את הרגע שבו עמדתי על רציף חמש, שהוכן במיוחד לכניסת המלכה - הקווין אליזבת' שתיים, ספינת התיירים הגדולה בעולם! היא עגנה בישראל באופן חד פעמי – ובחרה לעשות זאת בנמל שלנו! על הרציף ניגנה תזמורת הנוער של אשדוד. כולם היו שם. גם שמעון פרס הצעיר, אז שר התחבורה והתקשורת, הגיע לאירוע..."

– מתוך סרטון הסברה במרכז המבקרים של נמל אשדוד

ב-17 בפברואר 2005 יושמה ה"רפורמה בנמלי הים"; נכנס לתוקף חוק רשות הספנות והנמלים התשס"ד-2004, אשר ביטל את רשות הנמלים ובמקומה הוקמו ארבע חברות ממשלתיות ובהן חברת נמל אשדוד בע"מ, אשר הוסמכה להפעיל את נמל אשדוד ולספק בו שירותי נמל. ב-1 במאי של אותה שנה מופעלת לראשונה המערכת הממוחשבת לבקרת מכולות (TOS) בשילוב GPS לאחסון ושיגור המכולות בנמל איתן החדש ובכך הופך נמל אשדוד לנמל הממוחשב הראשון בישראל. ה-TOS) Terminal Operating System), היא מערכת המאפשרת תיאום רציף, ניהול פריקה וטעינה של מטענים בפועל, לפי תכנון האונייה ופיקוח על קצב העבודה, זיהוי ופתרון הבעיות בתפעול. בהמשך שולבו מערכות ה-TOS וה-GPS בשאר מסופי המכולות.

ב-2013 הודיעה חברת נמלי ישראל על החברות הניגשות למכרז לבניית מסופי מכולות חדשים, "נמל המפרץ" בחיפה ו"נמל הדרום" באשדוד. למרות התוכניות הכפולות, הכוללות חפירה ימית ובניית רציפים שיאפשרו כניסת אוניות ענק, ממשלת ישראל תאשר פיתוח של נמל אחד בשלב הראשון מטעמים כלכליים. כתוצאה מזאת, שתי הערים, אשדוד וחיפה נאבקות על ההוצאה לפועל של הפרויקט במטרה שתעשה בעירן. התוכנית להרחבת הנמל באשדוד כוללת רציף ראשי באורך 1,050 מטרים וכן הארכת שובר גלים קיים יחד עם שוברי גלים משניים בעוד 2,800 מטרים. הנמל החדש מתוכנן לקלוט קיבולת של כ-1.1-1.4 מיליון מכולות בשנה.‏[3]

במאי 2014 נעצרו מספר בכירים בנמל אשדוד בחשד לשחיתות בנמל.‏[4]

הפיגוע בנמל אשדוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 במרץ 2004 נרצחו 8 מעובדי הנמל, שני אזרחים ו-13 נפצעו בפיגוע התאבדות כפול שביצעו החמאס וגדודי חללי אל-אקצא. למרות האבטחה הכבדה, הצליחו שני המחבלים לחדור לשטח הנמל, ובשעה 14:20 פוצצו עצמם. המחבל הראשון התפוצץ בתוך מתחם הנמל, בבניין משרדים אחורי, והשני על הגדר.

לאחר האירוע, נבנו שתי אנדרטאות זיכרון לנרצחים בפיגוע; האחת בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל בעיר אשדוד, אנדרטה עשויה כגשר מתכת מבוקע ומעליו שחפים מרחפים. השנייה היא כיכר בכניסה לנמל שנקראת '"כיכר השמונה", לזכר שמונה מעובדי הנמל שנהרגו בפיגוע, כיכר ובה שמונה עצי זית.

נמל היובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל היובל

תוכנית הפיתוח לנמל "היובל" אושרה עקרונית על ידי ממשלת ישראל בישיבתה מיום 16 ביולי 1995. הממשלה קיבלה את החלטתה לאחר שהוצגו בפניה תוכניות מפורטות שהוכנו על ידי צוות ההיגוי להקמת הנמל הצפוני שמונה על ידי שר התחבורה. מתוך החלטת הממשלה:

  • להכיר בצורך החיוני לפתח ולהרחיב את נמלי הים התיכון, חיפה ואשדוד, כדי לענות על גידול בתנועת המטענים והנוסעים, וכן עקב השינויים המדיניים שהושגו עם מדינות האזור.
  • לפתח את שני הנמלים לרמת השירות הנאותה, להכינם לתנאי תחרות, להבטיח רמות תעריפים תחרותיים, ולהגדיל את פעילותם העסקית.

ב-6 בספטמבר 1998, הונחה אבן הפינה לנמל היובל. לשם הקמת נמל זה היה צורך להאריך את שובר הגלים לצד צפון. ב-23 בנובמבר 2004, בעת שסערה קשה פקדה את הנמל, טבע למוות רפאל איתן, שניהל את פרויקט ההקמה של שובר הגלים. ב-2 באוגוסט 2005 נחנך נמל היובל אשר הסב את שמו לנמל איתן, על שמו. הנמל הוקם בהשקעה של 3 מיליארד ש"ח וביסס את מעמדו כשער כלכלי חשוב לישראל.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הנמל
תעשיות עורף הנמל במבט מגבעת יונה
מתחם האספקה וצי המכוניות המיובאות

נמל אשדוד ממוקם כארבעים ק"מ דרומית לתל אביב, ליד שפך נחל לכיש. הצורך להקמת נמל עמוק מים התעורר כבר בימיה הראשונים של המדינה, לאחר שהתברר, שאין אפשרות להרחיב את הנמלים הקיימים כדי להבטיח שינוע וטיפול יעיל במטעני היצוא והיבוא, שהיקפם הלך וגדל. ההחלטה להקים את הנמל הנוסף באשדוד, התבססה על מספר שיקולים:

  • הקמת הנמל עולה בקנה אחד עם מגמת פיזור האוכלוסין והקמת מרכזים עירוניים באזור הדרום.
  • מיקום הנמל מקצר משמעותית את מרחקי ההובלה היבשתית של מטענים ממרכז הארץ דרומה - וחזרה. לדוגמה - המרחק מפרדסי רחובות לנמל אשדוד, קצר ב-102 ק"מ מהמרחק מרחובות לנמל חיפה. דוגמה נוספת - הובלת אשלג מסדום לנמל אשדוד מקצרת את הנסיעה ב-120 ק"מ.
  • מיקום הנמל מבטיח כמה יתרונות חשובים נוספים והם: הנמל קרוב לעורקי התחבורה הקיימים ובנוסף לכך הוא קרוב למרכזי התעשייה והייצור של ישראל, ולתל אביב - מרכז המסחר של המדינה.

הנמל מקושר לקו מסילת לוד-אשקלון בשלוחה מיוחדת בת 7 ק"מ היוצאת מצומת פלשת, המייעלת ומקצרת את תהליכי העבודה למינימום. התוכנית מבטיחה את חיבור הנמל לשלושה עורקי תחבורה, מצפון, ממזרח, ומדרום, המסוגלים לשאת בהיקף המטענים אל הנמל וממנו.

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו לחלוטין משטחי המגורים שבה, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה כלל על התפתחותה של העיר שכן היא תוכננה מראש והוא נבנה בנפרד ממנה. מרחקו ממתחמי המגורים הביאה לכך שאין בינו לבין תושבי אשדוד אינטראקציה כלל, פרט לאלו שעובדים בו.

הנהלה ועובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו ועד ל-2005, היה הנמל יחידה שתפקדה כחוליה במסגרת רשות הנמלים והרכבות. עם הקמת חברת נמלי ישראל (חנ"י), הועברו תחת סמכותו של הגוף החדש, האחריות על נכסי הנמלים ופיתוחם. תפעול הנמל ומערך השירותים ללקוחותיו, הועברו לאחריותה של חברת נמל אשדוד בע"מ, המנוהלת על ידי מועצת מנהלים ומנכ"ל. 15 מנהלים (מ- 2005 מנכ"ל חברת הנמל) עמדו בראשות נמל אשדוד, מאז החל לפעול באמצע שנות ה-60 והם:

ההנהלה מתחלקת לשני חלקים: דירקטוריון נמל אשדוד והנהלת חברת נמל אשדוד.

הדירקטוריון מתווה את מדיניות החברה וקובע את תוכניות הפעולה שלה, אחראי לעריכתם ולאישורם של הדו"חות הכספיים ובדיקת מצבה הכספי של החברה, וכן מפקח על ביצוע תפקידי המנכ"ל ופעולותיו. יו"ר דירקטוריון החברה הוא רואה החשבון גדעון סיטרמן.

מנכ"ל חברת נמל אשדוד הוא יצחק בלומנטל. הנהלת חברת נמל אשדוד מורכבת ממספר חטיבות:

  • חטיבת לוגיסטיקה והנדסה
  • חטיבת תפעול, ים ומסופים
  • חטיבת הכספים
  • חטיבת משאבים
  • חטיבת תקשורת תאגידית
  • חטיבת לקוחות

כמו כן, לחברה לשכה משפטית ולשכה למבקר הפנימי של הנמל, מחלקת ביטחון, מִנהלת פרויקטים, ומִנהל סיכונים.

ב-2011 היה מספר העובדים בנמל אשדוד 1,317. שכרם הממוצע ברוטו של העובדים עמד על 24,557 ש"ח. וועד עובדי הנמל הוא וועד הכפוף לאיגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, והוא הוועד השני החזק במדינה, אחרי ועד עובדי הרכבת[5]. בראשו עמד בעבר יהושע פרץ. ראש הוועד הנוכחי הוא אלון חסן. הוועד גרם לשביתות וסכסוכי עבודה רבים לאורך השנים בנמל, בדרך כלל כמחאה על פגיעה בזכויות העובדים, פגיעה במאמצים של משרד התחבורה להפריט את הנמל, או סכסוכים פנימיים בין ראשי הוועד. אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות אמר כי שיעור של כ-40% מכלל העובדים בנמל אשדוד הם קרובי משפחה‏[6].

מבנה ותפקוד הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער 1 בכניסה לנמל לעת שקיעה
רציף 30 לפריקת חומרי נפץ ומלט, שנמצא על שובר הגלים המרכזי של הנמל
המגדלור של נמל אשדוד מעל גבעת יונה, שיצא מפעילות
אנדרטה לנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד
אוניית התענוגות "ריו", עוגנת בנמל אשדוד
נמל אשדוד נפתח למבקרים ביום העצמאות ה-63 לישראל
מרכז המבקרים בנמל אשדוד

שוברי הגלים והרציפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל אשדוד הוא אחד הנמלים עמוקי המים הבודדים בעולם שנבנו בים הפתוח, ובנייתו הייתה כרוכה בקשיים הנדסיים רבים. להחלטה על מיקום הנמל ובנייתו קדם סקר ימי ואקלימי, שאושש את ישימות הקמתו. בנמל אשדוד פועלים 13 רציפים תפעוליים, שאורכם הכולל מסתכם ב-4,123 מטרים; 2,074 מטרים שמיועדים לטעינת מטען כללי ופריקתו, 485 מטרים למטעני מכולות, 434 מטרים לרציף רב-תכליתי וכ-500 מטרים למטעני צובר. בנוסף לרציפים אלו ישנם גם שני רציפי תפזורת ונוזלים, הנמצאים בחלקו הדרומי של הנמל. מתקן התפזורת אחראי לייצוא מחצבים מישראל לאירופה ולאמריקה. סמוך לרציף 22, נמצא חניון המכוניות המיובאות.

11 כלי שיט משרתים את נמל אשדוד ונקראים "מחלקת הים". צי השיט של הנמל כולל חמש ספינות נתב, שלוש ספינות פיילוט ושלוש ספינות שירות.

מספר רציף תפקיד אורך (במטרים) עומק (במטרים)
1 חקלאות, מטען כללי וצובר, גלנוע 560 5-10.5
2 רציף המתנה/כלי שיט קטנים 150 5
3 אוניות נוסעים, מטען כללי וצובר, גלנוע 620 9-11.5
4 אוניות נוסעים, מטען כללי וצובר 207 12.5
5 מטען כללי, צובר, מכולות גלנוע 480 10.5-13.8
6 רציף המתנה/כלי שיט קטנים 150 7-10
7 מסוף מכולות 480 10-12
8 מסוף מכולות, מיכליות 105 12
9 פחם ומכולות 438 13.8
10 דוברת תדלוק 150 4
11,12 צובר, פוספטים, אשלג (רציפי התפזורת) 396 12-13.8
21 אוניות נוסעים ומטען כללי 850 15.5
22,23,24 מסופי מכולות (רציפי היובל) 250,600,250 13.5-15.5
30 חומרי נפץ 150 9.5

נמל אשדוד מוגן על ידי שובר גלים ראשי שאורכו 3,350 מטרים, אשר יוצא סמוך לקצה הדרומי של קו החוף, חודר לים, ונמשך לכיוון צפון. שובר גלים צדדי, אשר ממוקם בחלק הצפוני, חוסם את שטח המעגן מכיוון צפון באורך של 800 מטרים.

עורף הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורף הנמל כולל את משרדי לקוחות הנמל, ובהם: סוכני אוניות, עמילי מכס, חברות תובלה, חברות לתיקוני אניות ועוד, תחנת רכבת, מחסני ערובה ומטענים שונים, מחסנים לריקון ומילוי מכולות, מחסנים לאחסון מכולות, תבואות ותפזורות למיניהם, בתי קירור ומאגרי דלק לאספקה לאוניות. בעורף נמל אשדוד ממוקמות ממגורות גרעיני תבואה מיובאים, המופעלות על ידי חברת ממגורות אשדוד בע"מ שהוקמה ב-1983. פריקת התבואה מתבצעת ברציפי נמל אשדוד ומשונעת מהנמל לממגורות באמצעות משאיות.

בשטח עורף הנמל נמצא מרכז המבקרים של נמל אשדוד שהושק בסוף 2010. מרכז המבקרים מציע פעילויות רבות, ביניהן סרט פנורמי המציג את התפתחותו של נמל אשדוד, פלטפורמה מתקדמת המציגה את ההיבטים התפעוליים בעבודת הנמל, משחק מטענים ובו חידוני טריוויה וסימולטור ניתוב אונייה לנמל. מרכז המבקרים מעניק סיור בכל רחבי הנמל, בין הרציפים, חניון המכוניות המיובאות, מסופי המכולות והמנופים.

בנמל אשדוד קיימים 3 מסופי רכבת פרטיים בעלי קישור מסילתי אליהם. המסופים הם:

  • מסוף אוברסיז.
  • מסוף קונטרם.
  • מסוף 207 בע"מ (מרין קונטיינרס).

בעורף הצפוני של נמל אשדוד החל להיבנות על ידי חברת נמלי ישראל, פארק תעשייה ולוגיסטיקה שייקרא פארק נמלי ישראל‏[7]‬, שיכיל בתוכו חברות לוגיסטיקה והייטק, ומסוף עתידי לרכבות מטען. דב סבידור, מנכ"ל חברת נמלי ישראל, ציין כי ההשקעה בהקמת פארק תעשייה זה עומדת על כ-160 מיליון שקלים. פארק התעשייה והלוגיסטיקה מוקם במסגרת תוכנית ארוכת טווח לפיתוח עורף נמל מודרני, כפי שקיים בנמלים המתקדמים בעולם.

שערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לנמל אשדוד מתבצעת דרך שלושה שערים:

  • שער 1 - השער הראשי. דרכו נכנסות ויוצאות רוב המשאיות והנוסעים.
  • שער 3 - לבאים מתל אביב. נמצא סמוך לחניון המשאיות, ודרכו נכנסים לבניין המנהל ולאזור בתי המלאכה.
  • שער 5 - לבאים מכיוון אשדוד. דרכו נכנסים לבניין התפעול ולמרכז המבקרים. דרך שער זה אין כניסה למשאיות.

מסוף הפחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעורף נמל אשדוד נמצא מסוף פחם. ההקמה של המסוף החלה ב-1987 והסתיימה ב-1989. שטחו של מסוף הפחם הוא 420 דונם, מתוכם 380 דונם הם שטחים תפעוליים, ו-40 דונם הם שטחים המיועדים לשימוש אדמיניסטרטיבי. ביחד עם המסוף נבנה גם מזח לפריקת הפחם בעלות של 80 מיליון ש"ח, שיועד לשימוש בתחנת הכוח רוטנברג הפחמית שבאשקלון. ב-1999 המזח נסגר לאחר שנבנה מזח חדש באשקלון, ועורר הדים בנוגע לבזבוז הכסף המיותר של בניית המזח בנמל אשדוד‏[8].

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מגדלור אשדוד

מגדלור אשדוד ניצב על גבעת יונה (דרום מזרחית לנמל), בגובה 68 מטרים מעל פני הים, ואורו נראה למרחק 27 ק"מ. סימן ההיכר של המגדלור הוא שלושה הבהובים קצרים, מדי 20 שניות. בעשור הראשון של המאה ה-21 הופסק השימוש במגדלור עם כניסתם לשימוש של אמצעי ניווט מתקדמים יותר.

סמוך למחלקת הים, ממנה יוצאים כלי השיט של הנמל, נמצאת "תצפית ים", ובה מגדל הפיקוח של נמל אשדוד. מגדל תצפית נוסף ממוקם גם סמוך למסוף המכולות בנמל היובל.

מנופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורכו של נמל אשדוד פרושים כ-80 מנופים ועגורנים. חלוקתם לפי רציפים וערוגות‏[9]:

  • רציף 1: 10 מנופי זרוע בעלי כושר הרמה של עד 15-25 טון.
  • רציף 3: 7 עגורני זרוע כפולה בעלי כושר הרמה 35-50 טון.
  • רציף 5: 6 מנופי זרוע כפולה בעלי כושר הרמה של 32-35 טון.
  • רציף 7: 5 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של 40 טון.
  • רציף 9: 2 מנופי זרוע כפולה בעלי כושר הרמה של 50 טון ו-3 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של 40 טון.
  • ערוגות A-B-C:‏ 10 מנופי שער, בעלי כושר הרמה של 35 טון.
  • רציף 21: 6 עגורני גשר בעלי כושר הרמה של עד 50 טון.
  • רציף 23: 6 עגורני גשר בעלי כושר הרמה של 40-55 טון.
  • ערוגות YO-7:‏ 24 מנופי שער על גלגלים בעלי כושר הרמה של 40 טון.

פקידת אוניות ותנועת מכולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנמל אשדוד יכולות לעגון כ-25 אוניות בו זמנית. ב-2011 פקדו את נמל אשדוד 2,507 אוניות, על פי נתוני רשות הספנות והנמלים.

מכולות/שנה 2013 2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005 2004 2003 2002 2001 2000
מס' מכולות באלפי TEU 1,182 1,170 1,159 1,018 893 828 809 693 586 545 514 535 511 480

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים[10].

נוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2007, נחנך טרמינל הנוסעים החדש של נמל אשדוד. הטרמינל מכיל חניון אולם נוסעים, אולם יוצאים, בידוק ביטחוני וביקורת גבולות, המרת מטבע (Change), קפיטריה ושתי חנויות דיוטי פרי. כמו כן, הטרמינל מציע הסעות מחניון הנוסעים ואל האולם.

מספר העוברים ושבים בנמל אשדוד לפי שנים:

נוסעים/שנה 2013 2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005
מס' נוסעים 88,364 128,710 140,916 290,502 168,931 104,660 168,462 100,067 59,542

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים[11].

איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנמל אשדוד הופעלו עם תחילת המאה ה-21, מספר פרויקטים שמטרתם הגנה על הסביבה, שיפור איכות האוויר והמים. בין הפרויקטים ניתן למנות:

  • פרויקט הזנת החופים בחול - ייבוש ים, או הקמת שובר גלים חדש, גורמים להצטברות של חול הנלכד מדרום לו ולחוסר באספקת חול מצפון לו, מה שעלול לגרום לנסיגת קו החוף. פרויקט מיוחד בנמל אשדוד, מתמודד עם התופעה, באמצעות העברת כ-180,000 מטרים מעוקבים של חול בכל שנה, מדרום לשובר הגלים, אל החופים שמצפון לו.
  • מניעת זיהום אוויר בטעינת אוניות צובר - בנמל אשדוד מיוצאים מדי שנה מיליוני טונות של דשנים מסוג פוספט ואשלג. בעבר, הוטענו אוניות הצובר באמצעות מטען צינור אשר בדרך פעולתו גרם לפליטה מוגברת של אבק פוספטים, אשלג ולזיהום ים ואוויר. בתוכנית השקעות שנמשכה על פני ארבע שנים, הוחלפו כל המטענים הישנים במטענים אקולוגיים מדכאי אבק. כמו כן, מופעלים בנמל אשדוד מדלים פניאומטיים לפריקה נקייה של גרעינים ישירות מהאונייה למשאית.
  • מניעת זיהום ים בעת פריקת מטענים - לפתרון הבעיה, תוכננו כל רציפי צובר ומטען כללי בפרויקט היובל בנמל אשדוד עם מערכת ניקוז אחורית, בשילוב בורות שיקוע, המבטיחים שכל שארית מטען שתוותר על הרציף תיקלט על ידי בורות שיקוע ולא תגלוש לים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נמל אשדוד בוויקישיתוף

כתבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסע בהיסטוריה ובארכאולוגיה של ארץ ישראל, מקומות ואתרים, אשדוד
  2. ^ פטר פביאן - רשות העתיקות, יצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון
  3. ^ אלפי שאולי, חיפה או אשדוד: מי תהיה עיר הנמל של ישראל, באתר ynet‏, 7 באפריל 2013
  4. ^
  5. ^ ורד קלנר, ‏הרכבת או חברת חשמל: מיהו ועד העובדים החזק במדינה?, באתר גלובס, 6 במאי 2012
  6. ^ הדר קנה, אורי יוגב: "בנמל אשדוד למעלה מ-40% הם בני משפחה", באתר כלכליסט, 2 בדצמבר 2013
  7. ^ ‫יאיר הרוש, פארק התעשייה והלוגיסטיקה באשדוד - גדל, באתר mynet‏, 11 באוקטובר 2012‬
  8. ^ עמירם כהן, איך זורקים 80 מיליון דולר לפח, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2004
  9. ^ מנופים ויכולת נשיאה ברציפים, אתר נמל אשדוד
  10. ^ לוח 2.2: מכולות באלפי TEU - סה"כ תנועות בנמלי ישראל, משרד התחבורה - רשות הספנות והנמלים, אגף בכיר כלכלה וקשרי חוץ
  11. ^ לוח 6: סה"כ נוסעים שעברו בנמלי ישראל, משרד התחבורה - רשות הספנות והנמלים, אגף בכיר כלכלה וקשרי חוץ