חריטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור קיר של חריטון במנזר דיר חג'לה
מנזר פרן בנחל פרת

חרִיטוֹן היה נזיר מתבודד בן המאה ה-4, מקים שלוש הלאורות הראשונות במדבר יהודה ונחשב למייסד תנועת הנזירות בתקופה הביזנטית. חריטון נולד באקוניום שבטורקיה, עלה לרגל לארץ ישראל והצטרף למנזר. חריטון הרבה לצאת למסעות התבודדות וסיגוף כאשר היעד העיקרי למסעות אלו היה מדבר יהודה - חבל ארץ בו פעלו אליהו הנביא, יוחנן המטביל ואפילו ישו עצמו. בשנת 330 הקים חריטון את הלאורה הראשונה, היא מנזר פרן המצוי ליד עין פרת שבואדי קלט.

מנזר פרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נזורה במדבר יהודה

על פי המסורת, באחד משיטוטיו התנפלו על חריטון שודדים, שבו אותו ועזבו אותו קשור במערת המסתור שלהם, אחר כך הזדחל נחש ארסי לתוך המערה אך כשזיהה את קדושתו של חריטון לא הכיש אותו אלא שפך את הארס שלו לתוך כד יין של השודדים.

מאוחר יותר חזרו השודדים למערה, שתו מן היין ומתו. חריטון ראה בנס זה אות, ובשלל שהשאירו השודדים השתמש כדי להקים מנזר באותו מקום. תהילתו יצאה למרחקים ומשכה מלווים נזירים ועוברי אורח.

מנזר פרן הוקם במקום נוח הן לאספקת מים – עין פרת הסמוך שהינו מעיין השופע כל השנה, הן להתיישבות – מצוקים ובהם מקום למערות ותאי התבודדות, הן ליישובים מהם ניתן לקבל אספקה וסיוע ולמכור להם את פרי עמלם של הנזירים – תל אל-כבוס המרוחק מהמקום כקילומטר בודד, ענתא במרחק דקות הליכה, וירושלים המרוחקת כ-9 ק"מ.

בימות השבוע היו הנזירים מתבודדים בתאיהם, אורח החיים במנזר כלל ארוחה אחת שכללה מים, לחם ומלח בלבד. שבע תפילות ביום, ביניהן עסקו הנזירים בשינון פסוקים, ומלאכות שונות כמו שזירת חבלים או מחצלות שהיו נמכרים לתושבי האזור. בימי שבת וראשון היו הנזירים נפגשים לתפילות משותפות, ארוחות משותפות, הצטיידות במזון לימות השבוע וחומרי גלם לשזירת חבלים וקליעת הסלים. הכנסת נשים ואף קבירתן בשטח המנזר הייתה אסורה.

מנזר חריטון היה אחד המנזרים הגדולים והחשובים במדבר יהודה גם במאות הבאות שאחרי ייסודו.

עם הזמן הפך המנזר שדגל בהכנסת אורחים לגדול והמוני וחריטון עזב אותו והקים עוד שתי לאורות נוספות. למנזר פרן חזר חריטון כשהיה זקן ושם נפטר.

המנזר נפגע קשות בשנת 614 עם פלישת הפרסים לאזור. בסוף המאה ה-19 נעשה ניסיון ליישב את המנזר אך הוא לא צלח.

בסוף המאה ה-20 המנזר שופץ על ידי הכנסייה הרוסית ואוכלס מחדש. כיום גר במנזר באופן קבוע נזיר אחד ונזירים בודדים פוקדים את המקום לתקופות קצרות. אורח החיים במנזר בימים אלו שונה מאוד מאז ימי חריטון וכיום המנזר פתוח לגברים ונשים, מחזיק בחנות מזכרות, בגינתו עובדים פועלים מן האזור והנזיר האחראי על המנזר הוא בעליו של רכב ופלאפון.

לאורות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרבות המגדל של מנזר סוקה, בנחל תקוע

כאשר נוספו נזירים רבים החליט חריטון לעזוב למקום מבודד יותר. לאחר עזיבתו את מנזר פרן הקים ליד יריחו את הלאורה דוקה המזוהה כדוק, במקום בו נמצא היום מנזר דיר אל-קרנטל. גם מקום זה משופע במים – עין דיוך שהיה גם מקור המים של נערן ומערכת בורות המים של מבצר דוק.

תוך זמן מה, גם דוקה הפכה גדולה מדי עבורו וחריטון נדד דרומה והקים את הלאורה סוקה בנחל תקוע המוכרת כחרבת חריטון. במקום כיום ניתן למצוא שרידי מבנים, ובורות מים. בלאורה סוקה התפרנסו הנזירים מגידול צאן ורעייתו. גם המקום בו הקים את סוקה היה בין שני מעיינות, הגדול בהם הוא עין א-נטוף וסמוך אליו "ביר אל עוניזיה", בריכת אגירה גדולה .

מערת חריטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערת חריטון

צמוד ליישוב תקוע, סמוך לחרבת חריטון, מצויה מערת חריטון. מערה מרשימה זו, היא מערת הקארסט הגדולה ביותר בארץ-ישראל.

היא משתרעת על 3,450 מ', מספר מפלסים וכוללת עשרות חדרים. המערה מופתה על ידי המרכז לחקר מערות של החברה להגנת הטבע. בראש הצוות הממפה עמד גדעון מן [1].