טיטוס לביאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיטוס לביאנוס (98 לפנה"ס - 17 במרץ 45 לפנה"ס), איש צבא רומאי אשר פעל בשלהי תקופת הרפובליקה הרומאית.

תוכן עניינים

שנותיו הראשונות [עריכה]

לביאנוס נולד בשנת 98 לפנה"ס למשפחה ממעמד הפרשים באזור פיקניום שבאיטליה וככל הנראה היה מיודד בתחילת הקריירה שלו עם פומפיוס שנולד באותו אזור.

לביאנוס התחיל את שירותו הצבאי כטריבון צבאי בקיליקיה תחת הפרוקונסול פובליוס סרווילוס וטיה איסאוריקוס בזמן מלחמתו בשודדי הים בין השנים 78-75 לפנה"ס.

לביאנוס נבחר לכהן כטריבון הפלבס בשנת 63 לפנה"ס, במסגרת תפקידו הוא שימש כבן בריתו של פומפיוס ויצר את הקשר הראשוני עם יוליוס קיסר שגם הוא היה בן בריתו של פומפיוס. לביאנוס חוקק חוק שהעניק מספר תוארי כבוד לפומפיוס והחזיר את זכות בחירת הפונטיפקסים (כוהנים) לעם.

במהלך כהונתו, לביאנוס, בעידודם של קיסר ופומפיוס, האשים את הסנאטור גאיוס רביריוס ברציחתו של הטריבון לוקיוס אפולאיוס סטורנינוס, שקיפח את חייו במהומה במהלך הבחירות לקונסול בשנת 99 לפנה"ס, ותבע אותו בעוון בגידה חמורה (perduellio). מטרתו של המשפט הייתה לפגוע במעמד הסנאט שניסה להצר את כוחה של סיעת הפופולרים שעליה נמנו קיסר ופומפיוס.

המלחמות הגאליות [עריכה]

כשיוליוס קיסר מונה למושלה של גאליה בשנת 58 לפנה"ס הוא פתח במסע כיבושים המכונה המלחמות הגאליות. לביאנוס נבחר על ידי קיסר להיות אחד מסגניו (תוארו הרשמי היה לגאטוס פרופראיטור).

בזמן המלחמה לביאנוס שימש כיד ימינו של קיסר, דבר זה נכון במיוחד לתחילת המלחמה ואף הוא זה שקיסר מזכיר בספרו על המלחמות הגאליות. אחרי שקיסר חזר לאיטליה כדי לגייס תגבורת הוא השאיר את לביאנוס כאחראי על הביצורים ברון שנועדו למנוע את פלישתם של ההלווטים לגאליה.

לביאנוס המשיך לכהן כאחד מסגניו של קיסר כאשר מסע המלחמה התחדש. לפי פלוטארכוס הוא היה אחראי להבסתם וכיבושם של השבט הגאלי טיגוריני. לביאנוס פיקד על שני לגיונות במהלך ההתקפה המחודשת של קיסר על ההלווטים בקרב ביברקטה.

לביאנוס פיקד על הלגיון העשירי אקסטריס ותשיעי בקרב סביס, שבמהלכו הוא הצליח להציל את קיסר כשזה נלחץ באגפו הימני על ידי הנרוונים.

משימתו הבאה של לביאנוס הייתה בטרוורי, שם הוטל עליו להבטיח את בריתם של הרמים, לדאוג שהבלגים המובסים לא יתמרדו והחשוב מכל לעצור את השבטים הגרמאניים במקרה שהאחרונים יחליטו לפלוש. לבינאוס גם פיקד על הלגיון השביעי קלאודיה והעשירי בעת המערכה להכנעת המורינים בשנת 55 לפנה"ס.

לביאנוס כנראה השתתף בניסיון הפלישה הראשון של קיסר לבריטניה. לאחר כישלון הניסיון הזה קיסר סבר שהוא צריך בסיס פעולה בטוח כדי להבטיח אספקה לכוחות הפלישה, לכן כאשר הוא פלש לבריטניה בשנית לביאנוס נשאר בגאליה עם שלושה לגיונות כדי להבטיח את האחיזה הרומאית בנמל ואת הספקת המזון לצבאו של קיסר. מאחר שלא היו כל ניסיונות למרידות לביאנוס התרכז בבניית ספינות ובשליחתם אל קיסר.

לביאנוס התגבר, למרות נחיתותו, על ראש השבט הגאלי אינדוטיאומרוס שמרד בשנת 54 לפנה"ס כנגד רומא ותכנן לאחר הבסתו של לביאנוס לחסל את בני בריתה הגאלים של רומא ולעורר מרד כללי בגאליה. בשנה שלאחר מכן הוא המשיך להילחם בקרובי משפחתו של אינדוטיאומרוס , שוב הוא היה בנחיתות מספרית ובנוסף לכך האויב ציפה להגעתה של תגבורת גארמנית, לביאנוס הצליח למשוך אותם לקרב שהסתיים בתבוסתם.

לביאנוס נשלח, יחד עם ארבעה לגיונות, על ידי קיסר בשנת 52 לפנה"ס להילחם בשבט הפריסי, הוא כבש את מקלוסדום והתקדם במטרה לתקוף את לוטטיה כשקיבל הודעה על כך שצבאו של קיסר נקלע לצרות ולכן הוא בחר לסגת. לביאנוס הגיע לאגניקום ונלחם לצידו של קיסר כנגד הגאלים.

אחרי סיום המלחמה קיסר מינה את לביאנוס למושל גאליה קיסאלפינה.

מלחמת האזרחים [עריכה]

בזמן שלביאנוס שימש כמושלה של גאליה קיסאלפינה הסיעה האופטימאית, שהייתה מורכבת מיריביו של קיסר, פנתה אליו ושכנעה אותו להחליף את נאמנותו. דיו קסיוס כותב שהמעבר נגרם מכיוון שלביאנוס נטר לקיסר על כך שהוא ייחס את הישגיו הצבאיים לעצמו וסבר שהוא מצביא בדרגה שווה לקיסר. היסטוריונים כדוגמת תאודור מומזן נוטים לקבל את הסברו של דיו אולם מציינים שהתיאור הרווח של המהלך כ"עריקה" הוא לא הוגן ונובע מהטיה היסטוריוגרפית לטובתו של קיסר מאחר שלביאנוס בחר לתמוך בממשלה הלגיטימית כנגד מצביא שמרד בה.

לביאנוס עודד את פומפיוס להתייצב כנגד קיסר באיטליה אולם עם התקדמותו של קיסר הוא נסוג יחד עם כוחותיו של פומפיוס. פומפיוס מינה אותו למפקד חיל הפרשים בקרב פארסלוס, אחרי התבוסה המוחצת לביאנוס נמלט לאפריקה שם הוא הצטרף לכוחותיו של קאטו הצעיר ועסק בבנייה מחדש של חיל הפרשים.

כשקיסר נחת באפריקה בשנת 47 לפנה"ס, חיל הפרשים של לביאנוס נלחם בכוחותיו של קיסר בקרב רספוניה וכמעט ניצח אותו אולם פציעה שיבשה את תוכניותיו ואיפשרה לקיסר להימלט, כשבני בריתו הצטרפו אליו הוא המשיך את ההתקפה על קיסר והצליח להטיל עליו מצור ברספוניה.

בנקודה זאת התגלעה מחלוקת בין בעלי הברית, לביאנוס רצה לנצל את המומנטום ולתקוף את הקיסר בכל הכוח בעוד קווינטוס מטאלוס סקיפיו רצה להסתפק בהמשך הטלת מצור על קיסר עד התשת כוחותיו. כתוצאה מן המחלוקת סקיפיו סירב להעמיד לטובת לביאנוס את חייליו ולכן כל התקפותיו על קיסר נכשלו. בסופו של דבר קיסר קיבל אספקה ותגבורת ושבר את המצור עליו. אחרי הכישלון בקרב תספוס לביאנוס נמלט לספרד שם הוא התאחד עם בנו הבכור של פומפיוס, גנאיוס פומפיוס ומונה לסגנו. לביאנוס פיקד על האגף הימני בקרב מונדה שבמהלכו הוא נהרג בשדה הקרב.

קישורים חיצוניים [עריכה]