דיו קסיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיו קאסיוס קוקיאנוס (ידוע אף כקאסיוס דיו) (נולד ב-156, מת אחרי שנת 229 לספירה) היה היסטוריון ואיש ציבור רומי.

בנו של קאסיוס אפרוניאנוס, סנאטור רומי, נולד בניקיאה שבביתיניה באסיה הקטנה. כך, על אף שהיה מצד אמו ממוצא יווני, ועל אף שכתביו נכתבו ביוונית שהייתה נהוגה במחוז בו נולד, יש להתייחס אליו כרומאי.

את מרבית ימי חייו העביר דיו קאסיוס בשירות הציבור. הוא היה סנאטור בימי שלטון הקיסר המטורף קומודוס ומושלה של העיר סמירנה, כיום איזמיר שבטורקיה, לאחר מות הקיסר ספטימיוס סברוס. בערך בשנת 205 היה לקונסול, וכן לפרוקונסול באפריקה ובפאנוניה. הקיסר סוורוס אלכסנדר העריך אותו במידה רבה, ומינה אותו לקונסול לצדו בשנת 229 על אף שהמשמר הפריטוריאני התנגד לכך בשל היותו של דיו קאסיוס אדם תקיף. לאחר ששימש במשרה זו, פרש לגמלאות במולדתו, שם מת.

דיו פרסם היסטוריה של רומא, בשמונים כרכים, עליהם עבד במשך עשרים ושתיים שנים. ההיסטוריה הקיפה תקופה בת 983 שנים, והחלה מיום הגעתו של אניאס לאיטליה וייסודה של רומא עד לשנת 229.

עד לעליית יוליוס קיסר לשלטון נותן דיו קאסיוס רק סקירה מקוצרת של האירועים, אך לאחר מכן הוא יורד לפרטים באשר לתקופות מאוחרות יותר, ומזמנו של קומודוס הופכת ההיסטוריה למאוד מפורטת, ולמעשה לעדות ראייה.

משלושים ושישה הכרכים הראשונים נותרו אך שרידים מועטים. מן הכרך השלושים וחמישה נותר תיאור מפורט על מלחמתו של לוקולוס במיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ומן הכרך השישי תיאור של מלחמתו של פומפיוס בפיראטים, ושל כיבושיו במזרח. בין הכרך השלושים ושבעה לכרך החמישים וארבעה, העוסקים בתקופה שבין 65 לפנה"ס ובין 12 לפנה"ס, או מכיבושי פומפיוס ועד מותו של מרקוס ויפסניוס אגריפה, מצויים בידינו הכרכים בשלמותם. הספר החמישים וחמישי אבד ברובו, ובין הכרך החמישים ושישה לכרך השישים, דהיינו מתבוסתו של וארוס עד למותו של קלאודיוס מצויים הכרכים בידינו. לאחר מכן מצויים בידינו אך שרידים מועטים של עשרים הספרים הנוספים, לרבות קיצור שערך נזיר בשם יוחנן קסיפילינוס במאה האחת עשרה. הספר השמונים שרד, והוא מתאר את תקופת שלטונו של אלכסנדר סברוס בין שנת 222 עד שנת 229.

השרידים שנותרו מן הספרים האבודים הינם ציטוטים, ולעתים ציטוטים נרחבים, המצויים בספרי היסטוריונים אחרים.

דיו ראה בהיסטוריון תוקידידס משום מודל לחיקוי, אך הוא אינו משתווה אליו הן באופן בו הוא מחלק את נושאי כתיבתו ומארגן את החומרים העומדים לרשותו, והן בתקפות נימוקיו והסקותיו ההיסטוריות. סגנונו הוא בדרך כלל ברור, במקום בו הטקסט נותר במקורו.

חשיבות מרובה יש לדיו קסיוס בהיסטוריוגרפיה של תולדות עם ישראל. הוא אחד המקורות היחידים מהם ניתן ללמוד על מרד התפוצות ומרד בר כוכבא ובנוסף הוא מוסיף ידיעות ומאשש את כתבי יוסף בן מתתיהו הנוגעים למרד הגדול. דיו נוטה לדייק יותר כאשר הוא מתאר את היהדות ובניגוד להיסטוריונים לטינים ויוונים אחרים הוא לא נוקט עמדה לרעת היהודים ומעיר הערות מעליבות על טבעה של הדת היהודית ותכונותיו של עם ישראל. ככל הנראה גישתו החיובית של דיו היא תולדה של העובדה שמוצאו היה באסיה הקטנה, מקום שהפולייס ההלניסטיות היו במגע מתמיד עם היהודים, ובעובדה שבימי חייו חלה רגיעה ביחסים בין היהודים לרומאים.‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין איזק, קסיוס דיו על מרד בר כוכבא, מתוך: מרד בר-כוכבא מחקרים חדשים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ח, עמודים 106-112.
  • מרדכי גיחון, יחס המקורות הכתובים לבר-כוכבא ולמלחמתו ברומאים, מחקרי יהודה ושומרון יד (תשסה) 113-123, 2005.
  • M. Gichon, New Insight into the Bar Kokhba War and a Reappraisal of Dio Cassius 69.12-13, The Jewish Quarterly Review, New Ser., Vol. 77, No. 1. (Jul., 1986), pp. 15-43.
  • Isaac, Benjamin, Cassius Dio on the Revolt of Bar Kokhba, SCI 7 (1983-4), pp.68-76
  • Eliav, Yaron Z. Hadrian’s Actions in the Jerusalem Temple Mount According to Cassius Dio and Xiphilini Manus, Jewish Studies Quarterly 4 (1997) pp. 125-144

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, pp. 347-348