דיו קסיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דִּיוֹ קָסְיוּס קוֹקֵיָאנוּסלטינית: Cassius Dio Cocceianus;‏ 156 - אחרי שנת 229 לספירה) היה היסטוריון ומגיסטראט רומי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיו קסיוס נולד בניקיאה שבביתיניה באסיה הקטנה. אביו, קסיוס אפרוניאנוס, היה סנאטור רומי ואמו ממוצא יווני. למרות שכתב את חיבוריו ביוונית, שפת מולדתו, מתייחסים אליו כאל סופר רומאי.

את מרבית ימי חייו הבוגרים עשה דיו קסיוס בשירות הציבור. הוא היה סנאטור בימי שלטון הקיסר קומודוס, ושימש מושל העיר סמירנה, כיום איזמיר שבטורקיה, לאחר מות הקיסר ספטימיוס סברוס. בשנת 205 לערך נבחר לקונסול ולפרוקונסול באפריקה ובפאנוניה. הקיסר סוורוס אלכסנדר העריך אותו מאוד ומינה אותו לקונסול לצדו בשנת 229 חרף התנגדות המשמר הפרטוריאני שראה בדיו קאסיוס אדם תקיף מדי לטעמו. לאחר ששימש במשרה זו פרש אל מולדתו ושם מת.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיו כתב היסטוריה של רומא בשמונים ספרים, יצירה עליה עמל עשרים ושתיים שנים. החיבור מתאר את קורותיה של רומא מיום הגעתו של אניאס לאיטליה וייסודה העיר ועד שנת 229.

הארועים עד עלייתו של יוליוס קיסר לשלטון מתוארים בצורה מתומצתת, ואלו המאוחרים לה מפורטים יותר. תקופת השנים מזמנו של הקיסר קומודוס מתוארת בפרוטרוט, ולמעשה מהווה עדות ראייה למאורעות.

משלושים ושישה הספרים הראשונים נותרו חלקים בלבד. מספר שלושים וחמש נותר תיאור מפורט על מלחמתו של לוקולוס במיתרידטס השישי, מלך פונטוס, ומן הספר השישי שרד תיאור של מלחמתו של פומפיוס בפיראטים ושל כיבושיו במזרח. מהספר השלושים ושבעה ועד הספר החמישים וארבעה, העוסקים בתקופה שבין 65 לפנה"ס ל-12 לפנה"ס, או מכיבושי פומפיוס עד מות מרקוס ויפסניוס אגריפה, מצויים בידינו הספרים בשלמותם. הספר החמישים וחמישי אבד ברובו, ובין הספר החמישים ושישה לספר השישים, דהיינו מתבוסתו של וארוס עד למותו של קלאודיוס מצויים הספרים בידינו. לאחר מכן מצויים בידינו אך פרגמנטים מועטים של עשרים הספרים הנוספים, לרבות קיצור שערך נזיר בשם יואנס קסיפילינוס במאה ה-11. הספר השמונים שרד, והוא מתאר את תקופת שלטונו של אלכסנדר סוורוס בין שנת 222 עד שנת 229.

מן הספרים האבודים נותרו חלקים, לעתים רחבים למדי, המצוטטים בספרי היסטוריונים אחרים כמו זונאראס ואחרים.

דיו ראה בהיסטוריון תוקידידס מודל לחיקוי, אך הוא אינו משתווה אליו לא באופן בו הוא מחלק את נושאי כתיבתו ומארגן את החומרים העומדים לרשותו ולא בתקפות נימוקיו ומסקנותיו ההיסטוריות. סגנונו בדרך כלל ברור.

חשיבות מרובה יש לדיו קסיוס לחקר ההיסטוריוגרפיה של תולדות עם ישראל. הוא אחד המקורות היחידים מהם ניתן ללמוד על מרד התפוצות ומרד בר כוכבא. זאת ועוד, הוא מביא ידיעות נוספות ומאשש את כתבי יוסף בן מתתיהו בפרטים הנוגעים למרד הגדול. דיו נוטה לדייק יותר כאשר הוא מתאר את היהדות, ובניגוד להיסטוריונים לטינים ויוונים אחרים הוא לא נוקט עמדה לרעת היהודים ואינו מעיר הערות מעליבות על טבעה של הדת היהודית ועל היהודים. גישתו החיובית של דיו הושפעה ככל הנראה מארץ מוצאו באסיה הקטנה, שם היו הערים ההלניסטיות במגע מתמיד עם היהודים, וכן בעובדה שבימי חייו חלה רגיעה ביחסים בין היהודים לרומאים.‏[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין איזק, קסיוס דיו על מרד בר כוכבא, מתוך: מרד בר-כוכבא מחקרים חדשים, יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ח, עמודים 106-112.
  • מרדכי גיחון, יחס המקורות הכתובים לבר-כוכבא ולמלחמתו ברומאים, מחקרי יהודה ושומרון יד (תשסה) 113-123, 2005.
  • M. Gichon, New Insight into the Bar Kokhba War and a Reappraisal of Dio Cassius 69.12-13, The Jewish Quarterly Review, New Ser., Vol. 77, No. 1. (Jul., 1986), pp. 15-43.
  • Isaac, Benjamin, Cassius Dio on the Revolt of Bar Kokhba, SCI 7 (1983-4), pp.68-76
  • Eliav, Yaron Z. Hadrian’s Actions in the Jerusalem Temple Mount According to Cassius Dio and Xiphilini Manus, Jewish Studies Quarterly 4 (1997) pp. 125-144

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cassius Dio. Roman History. Translated by Earnest Cary. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1927. 9 vols. Digitized copy in: LacusCurtius.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, pp. 347-348