שודד ים

בציור: שודד ים חופר כדי למצוא מטמון

ספינת שודדי ים מלגו לילדים

שודדי ים (או פיראטים) הם פושעים המבצעים את פשעם בלב הים, ולעתים על חופיו. בעיית הפיראטים, שבעבר נוהלה כ"לחימה בטרור", קיימת גם כיום (מעריכים כי כ-16 מיליארד דולר נלקחים מדי שנה בידי שודדי ים). תקיפות הפיראטים בימינו מתרחשות, בדרך כלל, באזורי מצרי מלאקה, סינגפור, סומליה, האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט.

העת החדשה

בימי הביניים, הצטרפו שוכני צפון אפריקה וצפון אירופה לשוד הימי. הפיראטים הצפון אפריקאים המשיכו בפעילותם עד למאה ה-19.

באמצע המאה ה-18 ניסתה בריטניה לדכא את השוד הימי על ידי החרמת הפיראטים וחקיקת חוקים נוקשים. היא החלה בבניית צי אוניות ענק ושכרה קפטנים כדי להשמידם. פעולה זו הייתה קרש קפיצה לכינון האימפריה הבריטית.

ניתן לסווג את הפיראטים באותה תקופה לשתי קבוצות:

א. פיראטים "אמיתיים" - פיראטים ששודדים, בוזזים והורגים בניגוד לחוק ולכן הם נרדפו בידי השלטונות.

ב.פריבטיר (privateer) - פיראטים בעלי רישיונות מבתי המלוכה (בדרך כלל ברישיון בית המלכות הבריטי) לתקיפת ספינות אויב בלבד (רבים מהם היו שודדי הים הקאריביים). הם אחזו בידיהם מסמך בשם "Letter of Marque" שהיה רישיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות אויב בלבד. פיראטים אלו החלו להופיע החל מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18.

בפועל, שני סוגי שודדי הים ביצעו פשעים באזורים בהם לא היה להם אישור סמכותי. אולם, שודדי הים בעלי רישיון נחשבו לאנשים "טובים", בעלי מטרה ונרדפו פחות על ידי הממשל. כך למשל, פרנסיס דרייק (1542-1596) פעל תחת חסות המלכה אליזבת הראשונה נגד ספינות ספרדיות ועל כך זכה בתואר אבירות. פיראטים מפורסמים נוספים הם אדוארד שחור הזקן טיץ', שנהרג בקרב עם אוניית כתר בריטית ב-1718 וקפטן ויליאם קיד, שנשכר בידי ויליאם השלישי כדי לתפוס פיראטים, אך הפך בעצמו לפיראט. ישנם הטוענים עד היום שזוהי עלילה בלבד, טענה שהשמיע קיד עצמו בעת הוצאתו להורג בתלייה.

חיי הפיראט

הפיראטים היו גנבים שחיו בספינה בה היה קפטן ששימש כמפקד הספינה. הקפטן נבחר והוחלף על פי הצבעה דמוקרטית בספינה. לרוב, הקפטן היה דמות שעוררה פחד והערצה בקרב אנשיו והם האמינו כי יוביל אותם לטוב ולעושר. רוב הפיראטים היו עניים והגיעו מהשכבות החלשות בחברה, רובם מתו בגיל צעיר.

בוקאינרים

כמו גם החלו להופיע "בוקאינרים" (צרפתית: בוקאן – גריל; מייבשי בשר). הם היו שודדי ים שחיו באמריקה, בעיקר באיים הקריביים שהיו באותה תקופה מוקד להרפתקנים, חיילים שננטשו על ידי מדינותיהם ופושעים לשעבר.

הבוקאינרים עסקו בחיתוך בשר אותו גנבו ממטעי הספרדיים באזור ההיספניולה, ובייבושו בטכניקה אינדיאנית של שבט אראוואק, מידי פעם הם פלשו לספינות ובזזו אותן. בעקבות השמדת הבקר והצאן על ידי הספרדים, הבוקיאנרים נדחקו לעיסוק בשוד ימי באופן קבוע.

הבוקאינרים היו בני לאומים שונים שהתאגדו לשם שוד הספינות הספרדיות, שהעבירו את העושר שנגזל בדרום ומרכז אמריקה לספרד. אחד הבסיסים הנודעים של שודדי הים הקאריבים היה באי התוכים, מקום ששימש כדגם עבור הספר אי המטמון.

ווקוו

ווקוו (Wokou), שודדי ים במזרח אסיה שפעלו במשך כ-300 שנים והחלו להופיע באסיה לאחר קרב המאג'אפהיטים (Majapahit) במהלכו נסוג מונגול יואן (Mongol Yuan) עקב בגידה של אחד מבני בריתו. הפיראטים החזקים ביותר באסיה בתקופה זו היו פירטים סינים. זינג אי (Zheng Yi) ואשתו סו זינג אי (Zheng Yi Sao), "מלכת הפירטים" אשר פעלו בתקופת שושלת צ'ינג, היו ידועים כמאיימים במיוחד. כאשר מת בעלה המשיכה סו זינג אי לשלוט על ספינותיו. סו הצליחה לכופף את הממשלה לטובתה ובעקבות כך הגדילה את עושרה. לבסוף, הממשלה העניקה לה חנינה בתמורה לכך שתפסיק לעסוק במקצוע.

קורסאיירס

קורסאיירס, היו שודדי ים מוסלמים שפעלו בים התיכון (בעיקר במרוקו ובאלג'יריה) כנגד ספינות נוצריות. נגדם לחמו ספינות פראטיות נוצריות, בעיקר תחת אבירי מסדר סנט ג'ון, שפעלו באי מלטה.

העימות החל ממניעים דתיים, אך משנחלשה האימפריה העות'מאנית השוד הימי התבצע בעיקר עבור רווח אישי של הפיראטים.

באותה תקופה, ארצות הברית הפכה למדינה עצמאית בעקבות הסכם פרסי. ומכיוון שכבר לא הייתה תחת הגנת בריטניה הקורסאיירסים החלו לתקוף את ספינותייה. בתקופת הנשיא ג'פרסון, הוחלט לשלם לשודדי ים אלו חמישית מהסכום המסוכם של 2 מיליון דולר. בתגובה לתשלום החלקי, יוסוף קרמנלי (הפשה של טריפוליטניה-לוב), צר על הקונסוליה האמריקאנית. ארצות הברית ראתה בזה קריאה למלחמה והגבילה את צי יוסוף לאזור הנמל בלבד.

כיום

גם בימינו קיימים פיראטים. הם נמצאים באזורים נידחים יחסית כמו אזור מזרח אסיה, אליהם הרשויות מתקשות להגיע. בתחילת המאה ה-21 החל שוד ימי לחופי סומליה באזור קרן אפריקה ומפרץ עדן בעקבות קריסת השלטון המרכזי במדינה במהלך מלחמת האזרחים בסומליה. מספר רב של אוניות מסוגים שונים הותקפו בידי סירות מהירות של סומאלים חמושים בנשק קל וטילי נ"ט, וחלקם אף נפלו בידיהם‏‏ ‏‏.

בחוק העונשין נקבע עונש של עשרים שנות מאסר על שוד ים.

בתרבות המודרנית - בקולנוע

בימינו, אומץ על ידי הקולנוע הדגל של "ג'ולי רוג'ר", דגל הגולגולת עם שתי העצמות בצורת X, בהדפס שחור לבן או אדום לבן. רוג'ר (Roger) הוא ביטוי גס המתאר מערכת יחסים בלתי הולמת עם אישה, בו החלו להשתמש משנת 1711. בפועל, שודדי הים לא תמיד הפליגו עם דגל ובמקרים שבהם היה להם דגל, הוא לא היה מחויב להיות בצבע שחור לבן עם גולגולת. לעומתם, סוחרים רבים הרימו דגל צהוב כדי להרתיע פיראטים (דגל צהוב סימן מחלה על הספינה).

ראו גם

• שודדי הים הקאריביים
• פריבטיר
• שוד ימי לחופי סומליה
• שוד ימי במצרי מלאקה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שודדי ים

• עידן רינג, הפיראטים הסומלים משפיעים על כלכלת אפריקה ועל הטרור העולמי, באתר הארץ, 05/12/2008
• אלון מרום, שודדי הים - הסיפור האמיתי, על השוד הימי בימינו, nrg
• שוד ים, באנציקלופדיה ynet
• פיראטים: דרייק, טיצ' ושחור הזקן, אדמירל עזאל באימגו.
• אליהו בירנבוים, יהודי עולמי - חול ים בבית הכנסת (על יהדות הקאריביים - מכיל בסופו מידע רב על פיראטים יהודיים), התפרסם בעיתון מקור ראשון.
• פירט של פעם: ההיסטוריה של שודדי הים - ד"ר הדס מור (2010), "גליליאו צעיר"
• אתר הפירטים, הסברים והיסטוריה של הפירטים
• פירטיות מודרנית - איום גם על עולם התיירות