טרקלין נייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טרקלין ניידאנגלית: Mobile Lounge) הוא כלי רכב בשדה תעופה, המשמש להעברת נוסעים בין שערי עלייה למטוס לבין מטוסים.

הרכב הוא למעשה אוטובוס - קרון ובו מושבים לעד כמאה נוסעים, המותקן על גבי שלדה ממונעת. תחת הקרון מותקן מנגנון המאפשר להגביה או להנמיך אותו, באופן שניתן להביא את גובה רצפת הקרון לגובה מפלס שער היציאה או פתח המטוס. באופן זה, ובשונה מבאוטובוס, הנוסעים בטרקלין אינם נדרשים לשימוש במדרגות לצורך מעבר אל הקרון או ממנו.‏[1] בחלק מדגמי הטרקלין מותקן תא נהג בשני קצותיו לשימוש לפי הצורך.

הטרקלין הנייד פותח בשנות החמישים על ידי חברת קרייזלר בשיתוף עם חברת באד (Budd), במחשבה להשתמש בו לצורך עלייה למטוסים כמו גם לשם העברת נוסעים בין טרמינלים בשדות תעופה. השימוש בו שולב בתכנון הטרמינל הראשי בנמל התעופה וושינגטון-דאלס על ידי האדריכל אירו סארינן. הטרקלין היה מצוי בשימוש נרחב גם בנמל התעופה שארל דה גול שליד פריז ובנמל התעופה מונטריאול-פייר אליוט טרודו.

פיתוח גשר העלייה למטוס והרכבות הפנימיות, המובילות נוסעים בין הטרמינלים, דחקו את רגליו של הטרקלין הנייד. כיום הוא מצוי בשימוש במספר מוגבל של שדות תעופה. נמל התעופה דאלס ונמל התעופה במונטריאול מוסיפים להשתמש בו, אך בהיקף מצומצם יותר.

בתחילת עידן מעבורות החלל השתמשה נאס"א בטרקלין הנייד בבסיסיה במרכז החלל קנדי ובבסיס חיל האוויר אדוארדס על מנת להסיע אסטרונאוטים בין בניין המוצא לבין המעבורות לקראת המראה ובכיוון ההפוך לאחר נחיתתם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדגמים מוקדמים של הטרקלין הותקנו בקצותיו רמפות ניידות, שגישרו בין רצפת הקרון פתחי שערי היציאה והמטוסים.