יחידה 155
 | |
| סמל יחידה 155 | |
| מוטו ? | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | ? |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 חיל האוויר הישראלי |
| בסיס האם |
בסיס פלמחים בסיס ראשוני: חצור |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | יוני 1969 – אוגוסט 1987[1] (כ־18 שנים) |
| נוצרה מתוך | סוללה 9 במערך הנ"מ |
| התמזגה לתוך | טייסת 153 בשנת 1987 |
| מקים היחידה | איתן יריב |
| מלחמות | מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה ושלל מבצעים |
| נתוני היחידה | |
| ייעוד |
איכון והכוונה באמצעות מכ"ם. הפעלת מערכת הפוטיפר (דצמבר 1973 עד 1975) |
| כוח אדם | הגיעו ישירות מיחידות חיל האוויר או גם מחילות אחרים? |
| ציוד עיקרי |
מכ"ם הינשוף[2] מעכ"ן "פָּרַש"[3] |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
בתחילה: סגן או סרן, בהמשך נקבע התקן לרס"ן |
| מפקדים | ראו רשימה למטה |
| עיטורים | |
| ? | |
יחידה 155 או י"ב 155 או יחידת הבקרה הניידת 155 הייתה יחידה שהחלה את דרכה בחודש יוני 1969 כסוללה 9 במערך הנ"מ שהיה שייך באותה העת לחיל התותחנים, כיחידת איכון והכוונה של צה"ל. סוללה 9 הייתה שייכת במקור לגדוד נ"מ 882. בחודש מרץ 1972 הוסדרה והוקמה כיחידה נפרדת, שאז קיבלה את מספרה י"ב 155.[פ.וינ. 1][4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצה"ל החליטו[דרושה הבהרה] לצייד כוחות מיוחדים ומסוקים במשיב מכ"ם שהיה מאוכן על ידי המכ"מים של יחידה 155 ומנתוני הטווח והכיוון ניתן היה לקבל נתוני מיקום על מפה טופוגרפית בדיוק של מטרים ספורים. כך ניתן היה להכווין כוחות מעבר לקווי האויב בכל מזג אוויר להנחית אותם במדויק ולהכווין אותם גם במסע הרגלי באמצעות ציוד נישא.
יחידה 155 עבדה באופן שוטף באימונים ובמבצעים עם טייסות המסוקים, טייסת 200, טייסות צילום והנרה, שייטת 13, שייטת 7, יחידת שלדג, סיירת מטכ"ל וכוחות פיקוד הדרום.
יכולות ההכוונה של יחידה 155 נוצלו לרבים מהמבצעים המיוחדים שערך צה"ל בשנים 1968–1987. ברבים מהמבצעים היא היוותה רכיב קריטי להצלחה, כגון מבצע מוביל שנערך בדרום לבנון אזור רמת ארנון באוגוסט 1980. במבצעים אחרים, עלומים עד היום, היא הושיטה סיוע בלת"מי בניווט והכוונה של כוחות מיוחדים למטרות חילוץ, בכל תנאי מזג האוויר.
במלחמת יום הכיפורים נוצלו יכולות האיכון של היחידה לצורך הכוונת מסוקים לחילוץ פצועים. לצורך זה היא מוקמה בראש ההר באום חשיבה באזור הצופה למרחבי סיני ועד לתעלת סואץ ועשתה עבודה חשובה בהכוונת טייסי 124 לפינוי פצועים.
מערכת פוטיפר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימיה האחרונים של מלחמת יום הכיפורים, הושלם במפעל מב"ת של התעשייה האווירית לישראל פיתוחה של מערכת שיגור טילים פוטיפר.[5]
יעודה של המערכת היה השמדת מכ"ם סוללות טילי הקרקע-אוויר של האויב (בעיקר מדגם SA-6 של סוריה ומצרים) על ידי נעילה על הקרינה המשודרת מהמכ"ם. המערכת הייתה הכלאה בין זחל"מים רוסיים שנלקחו שלל, לבין גרסה קרקעית של טיל אוויר-קרקע מסוג "AGM-45 שרייק" (כינוי צה"לי - "אגרוף"). טווח הטיל המקסימלי בתצורה זו היה 11 ק"מ. מערכת זו הוכנסה לשימוש במסגרת יחידה 155 מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים והייתה המערכת הקרקעית הראשונה להשמדת מטרות מכ"ם בצה"ל. מספר שבועות מתום מלחמת יום כיפור עבר צוות של י"ב 155 הכשרה במפעל מב"ת של "התעשייה האווירית" בתוספת הכשרת חי"ר קצרה והסוללה הראשונה נשלחה צפונה לתל א-שמס על כביש קוניטרה-דמשק.
אחרי מערכת פוטיפר פותחו מערכות הכחלילית (הקלשון) (משגר טילי אגרוף (AGM-45 שרייק) על תובה של טנק שרמן), שנכנסו לשימוש תחילה ביחידה אחרת של חיל האוויר. כל אלה יצאו סופית משירות בשנת 1979, עת הוחלפו באופן מלא על ידי מערכות "קרס"- משגר טילי אגרוף סגול (AGM-78 סטנדרד ארם) שהותקן על משאית ריאו.
טילי ה"פוטיפר" מעולם לא שוגרו בירי מבצעי.[פ.וינ. 2]
יתרונותיה של יחידת ההכוונה 155 באו לידי ביטוי בהרחבה של מעטפת היכולות המבצעיות של צה"ל במימד העומק, הדיוק והפעילות בלילות חשוכים. אגפי המבצעים של צה"ל וחילותיו למדו זאת, מרביתן אף תרגלו ושילבו בפעילויות המיוחדות את היחידה. האלוף דן שומרון, הקים, בהיותו אלוף פיקוד הדרום, פלגה ייעודית להכוונה ולשליטה על כוחות הקרקע הפיקודיים. הפלגה פעלה בכפיפות למפקד יחידה 155, סא"ל רם שמעוני, מפקדה החמישי של היחידה, אשר בצוותא עם קצין הקשר הפיקודי דאז, תא"ל שלמה וקס, הנביטו את אשר לימים התפתח והיה למרכיב מרכזי בתו"ל השליטה של צבא היבשה.
מפקדי היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם ודרגה בעת הכהונה |
תקופת כהונה | הערות |
| איתן יריב | אפריל 1969 – מאי 1972 | מפקדה ה-1 של היחידה ומקימה, עוד בטרם היותה סוללה 9, גם בתקופת מלחמת ההתשה, המעבר לבסיס פלמחים והקמתה כ-י"ב 155. |
| אל"ם רמי כהן | מאי 1972 – אפריל 1975 | מפקדה ה-2 של היחידה, גם בתקופת מלחמת יום כיפור והקמת גף "פוטיפר". |
| רס"ן יוסי קינן | אפריל 1975 – אפריל 1977 | מפקדה ה-3 של היחידה, גם בעת קליטת מערכת ינשוף דור II. |
| רס"ן עמירם לוין | אוגוסט 1977 – פברואר 1979 | מפקדה ה-4 של היחידה. |
| סא"ל רם שמעוני | פברואר 1979 – פברואר 1982 | מפקדה ה-5 של היחידה, גם בעת הקמת פלגת דרום באוגוסט 1980. |
| רס"ן אבינועם שרון | פברואר 1982 – יולי 1984 | מפקדה ה-6 של היחידה, גם בתקופת מבצע שלום הגליל. |
| סא"ל אביהו קול | יולי 1984 – אוגוסט 1987 | מפקדה ה-7 והאחרון של היחידה. |
סמל היחידה והתפתחותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרשים וינשופים - סיפורה של יחידת ההכוונה 155, עופר צידון ואנשי היחידה, שנת 2023, עמ' 75. באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר".
- סוללה 9, באתר "מרכז מורשת והנצחה – מערך ההגנה האווירית".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסיף טור־פז, מתוך הצללים, באתר חיל האוויר הישראלי
- נצנוץ של כחלילית, באתר חיל האוויר הישראלי.
- כחלילית בבקעת הלבנון, בטאון חיל האוויר, אפריל 1994, מס' 96 (197), עמ' 18–21. באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "עמותון" חיל האוויר מס' 12, עמ' 4, 25 בנובמבר 2012.
- ^ Omni-Directional Weapon Location (OWL) radar system.
- ^ מערכת כיוון שכללה את המכ"ם ויחידת השליטה ששימשה במקור לאיכון והכוונת תותחי בופורס.
- ^ סוללה 9, באתר "מרכז מורשת והנצחה – מערך ההגנה האווירית"
- ^ כחלילית בבקעת הלבנון, בטאון חיל האוויר, אפריל 1994, מס' 96 (197), עמ' 20. באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר".
- פרשים וינשופים - סיפורה של יחידת ההכוונה 155, עופר צידון ואנשי היחידה, שנת 2023. באתר "הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר".