AGM-45 שרייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
AGM-45 שרייק
AGM-45 Shrike.jpg
מידע בסיסי
פעילות מבצעית ראשונה מלחמת וייטנאם, מלחמת פוקלנד
פלטפורמת שיגור מטוס קרב
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע דלק מוצק
משקל 177.06 ק"ג
ממדים
אורך 3.05 מטר
קוטר 203 מ"מ
מוטת כנפיים 914 מ"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי MK 5 MOD 1 במשקל 67.5 ק"ג
הנחיה ביות מכ"ם פאסיבי

AGM-45 שרייק (AGM-45 Shrike) הוא טיל נגד קרינה שתוכנן להתביית על מכ"מי בקרת אש של מערכות נ"מ. השרייק פותח במרכז הנשק של הצי בצ'יינה לייק ב-1963. הטיל היה בשירות הכוחות המזוינים של ארצות הברית וכן בשירות חיל האוויר הישראלי, שהיה המשתמש העיקרי שלו מלבד ארצות הברית, וכונה על-ידו "אגרוף". הטיל הוחלף במהלך שנות התשעים בטיל ה-AGM-88 הארם. בישראל פותחה גרסה המבוססת על השרייק ששוגרה מתובה של טנק M4 שרמן שכונתה כחלילית או קילשון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

AGM-45 שרייק משוגר ממטוס F-4 פנטום של חיל האוויר האמריקני

השרייק הופעל לראשונה במהלך מלחמת וייטנאם באמצעות F-105F ו-F-105G ת'אנדרצ'יף שיועדו למשימות דיכוי הגנה אווירית, ומאוחר יותר באמצעות מטוסי F-4 פנטום II שיועדו לאותן המשימות. הטווח של הטיל היה קצר יותר מהטווח של טיל הקרקע-אוויר (טק"א) SA-2 שנגדו שימש, אך אף על פי כן השימוש בו היה עדיף על השיטה הקודמת לתקיפת סוללות טק"א באמצעות רקטות ופצצות ממטוסי ה-F-100F סופר סייבר. השרייק שוגר לרוב כ-30 מעלות מעל לאופק כנגד מכ"ם קורן מסוג "פאן סונג" המרוחק כ-15 מייל (25 ק"מ) לזמן מעוף של כ-50 שניות. טקטיקת התקיפה השתנתה בהדרגה במהלך 1966 ו-1967 עד אשר נכנס לשירות טיל ה-AGM-78 סטנדרד ארם אותו ניתן היה לשגר מטווח גדול יותר משמעותית. אפילו לאחר שה-AGM-78 נכנס לשירות, הוסיפו האמריקנים להשתמש בשרייק לצורך תקיפה קרובה. אף על פי שהשרייק לא נכנס לשירות סדיר בבריטניה, הוא סופק בחשאי לחיל האוויר המלכותי הבריטי לשימושו במלחמת פוקלנד.

שירות בחיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי שרייק סופקו לחיל האוויר הישראלי לאחר מלחמת ההתשה וכונו על-ידו "אגרוף". יעילותם של טילים אלו הוכחה כמוגבלת. באחד השימושים הראשונים בטיל בחיל האוויר, ב-20 בספטמבר 1971, שיגרו מטוסי פנטום 12 טילים לעבר מכ"מי סוללות הטק"א המצריות שקודמו לעבר תעלת סואץ בסיום מלחמת ההתשה. התקיפה הייתה תגובה להפלת מטוס בואינג 377 סטרטוקרוזר שביצע גיחת צילום במרחק של כ-22 ק"מ מהתעלה, באמצעות טק"א, שלושה ימים קודם לכן. רק טיל אחד פגע בבסיס הבטון של אנטנת המכ"ם וגרם לנזקים. 11 הטילים האחרים החטיאו את מטרותיהם ופגעו בין קילומטר לחמישה קילומטר מהמטרות. המצרים, כנראה על סמך הנסיון שנצבר במלחמת וייטנאם, סגרו את המכ"מים ובכך מנעו פגיעה בהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]