התעשייה האווירית לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 32°0′16.44″N 34°54′9.34″E / 32.0045667°N 34.9025944°E / 32.0045667; 34.9025944

Disambig RTL.svg המונח "תע"א" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'תע"א (1710‏-1711), ראו ה'תע"א.
התעשייה האווירית לישראל
לוגו התעשייה האווירית לישראל
סוג: חברה ממשלתית
שנת הקמה: 1953
משרד ראשי: נמל התעופה בן-גוריון
מייסדים: אל שווימר
אנשי מפתח: יו"ר רפי מאור, מנכ"ל יוסי וייס
מוצרים עיקריים: תעופה, מערכות נשק
הכנסות: 3.34 מיליארד דולר (2012)
רווח: 69 מיליון דולר (2012)
עובדים: 16,258 (סוף 2012)
www.iai.co.il
שיגור הלוויין אופק 7

התעשייה האווירית לישראל בע"מ, או בקיצור: התעשייה האווירית, בראשי תיבות: תע"אאנגלית: Israel Aerospace Industries; בראשי תיבות: IAI) היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת בעיקר מוצרים תעופתיים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא החברה הגדולה בישראל בתחום תעשיית המטוסים והחלל. משרדיה ומתקניה של התעשייה האווירית נמצאים בחלקו המזרחי של נמל התעופה בן-גוריון על פני שטח של כ-2,000 דונם. בנוסף, קיימים מפעלים ביהוד, באשדוד, בבאר יעקב, בבאר שבע, בשדה התעופה עטרות וברמת הגולן. נכון לשנת 2012 מועסקים בחברה כ-16,500 עובדים, רובם מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, בנוסף מועסקים עוד כ-3,400 עובדים מקומיים בחברות קשורות וחברות בת ברחבי העולם. הכנסות החברה הסתכמו בשנת 2012 בכ-3.3 מיליארד דולר.

תולדות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה בשנת 1953 על ידי אל שווימר, בסיועם ובעידודם של בן-גוריון ושמעון פרס, פעלה בהאנגר בלוד שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", ונודעה בשם "חברת בדק מטוסים". עיקר עיסוקה של החברה בשנותיה הראשונות היה עבודות תיקון ושירות למטוסי הבוכנה של חיל האוויר הישראלי. שווימר שימש המנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית והתמיד בתפקידו זה במשך 24 שנים. בשנת 1965 מונה מיכאל פירון ליו"ר החברה‏[1]. בעקבות מלחמת יום הכיפורים התרחב הייצור של התעשייה האווירית ומספר עובדיו עלה מ-13,500 ל-15,000‏[2].

במשך השנים, גדלה התעשייה האווירית ממפעל קטן בשם "בדק מטוסים" והפכה לאחת מתעשיות התעופה הגדולות והידועות בעולם. החברה מחזיקה נציגויות באוסטרליה, ארצות הברית, בלגיה, הודו, צ'ילה, צרפת, קולומביה, קוריאה הדרומית, רוסיה, ותאילנד.

סופר דבורה סימן 2 של חיל הים הסלובני שיוצרה על ידי מפעל רמתא
דחפור D9R עם שריון ומיגון כלוב שפותחו ויוצרו על ידי מפעל רמתא ומש"א

לאורך שנות קיומה עסקה התעשייה האווירית בייצור ובשיפור מטוסי קרב, בבנייה ופיתוח מטוסי מנהלים בדגמי וסטווינד, ייצור מטוסי מנהלים של חברת גאלפסטרים (Gulfstream) וכן ביצעה עבודות אחזקה למטוסים צבאיים ואזרחיים. לחברה אף חטיבת מערכות טילים וחלל העוסקת בבניית מערכות טילים והנחייה. אף שעיקר פעילותה של התעשייה האווירית הוא בתחום תעשיית המטוסים ואמצעים אלקטרוניים מוטסים, החברה גם מייצרת מערכות צבאיות לכוחות יבשתיים וימיים. רבות מן המערכות הללו מעוצבות לצרכיו של צה"ל, חלקן מיוצאות לצבאות זרים.

ב-6 בנובמבר 2006 שונה שם התעשייה האווירית לישראל והלוגו באנגלית מ-"Israel Aircraft Industries" ל-"Israel Aerospace Industries". על פי החברה השם החדש מייצג נכון יותר את תחומי העסקים של החברה, לא רק תעשיית מטוסים אלא גם תעשיית מערכות בתחומי החלל, הים והיבשה.

מנכ"ל בולט נוסף היה משה קרת (ששימש בתפקיד מעל 20 שנה). בסוף שנת 2005, לאחר שנמנע מקרת למלא את תפקידו עקב חקירה בחשד שוחד, מונה המשנה למנכ"ל, עובדיה הררי, למ"מ מנכ"ל בפועל של התעשייה האווירית. הררי, שהיה ראש פרויקט הלביא בתעשייה האווירית בשנים 1980 -1987, לא מונה כמנכ"ל קבע. בפברואר 2006 מונה יצחק ניסן, על ידי יאיר שמיר (יו"ר התעשייה האווירית מאז יולי 2005) לתפקיד המנכ"ל. ביולי 2012 מונה למנכ"ל יוסי וייס.

מנהלי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לים
יושבי ראש מועצת המנהלים

פעילות עסקית וקווי מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבות וארגוני מטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה האווירית כוללת חמש חטיבות:

  • חטיבת מערכות טילים וחלל
  • חטיבת כלי טיס צבאיים
  • חטיבת כלי טיס אזרחיים
  • אלתא מערכות - חטיבת אלקטרוניקה צבאית
  • חטיבת בדק מטוסים
  • חטיבת הנדסה ופיתוח

חטיבת מערכות טילים וחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת מערכות טילים וחלל (מט"ח) עוסקת במערכות בתחומי השליטה והבקרה, טילים, כלים משוטטים וחימוש מונחה מדויק, לווינות ומשגרי לוויינים, אלקטרו-אופטיקה, ונווט וכן עזרים לאימון ולסימולציה. החטיבה מעסיקה כ-3,500 עובדים. בחטיבה שישה מפעלים:

  • מפעל מבת טילים - עוסק בפיתוח מערכות טילים נגד טנקים, חימוש מונחה מדויק, מערכות ביות, מערכות נשק ימיות, כלים משוטטים. המפעל ממוקם ביהוד. מקור שם מבת: מפעל בי"ת.
  • מפעל מערכות הגנה אוויריות - התפצל ב-2010 ממפעל הטילים, עוסק בפיתוח מערכות הגנה אווירית נגד מטוסים ונגד טילים.
  • מפעל חלל - עוסק בפיתוח, ייצור ושיגור לווייני תצפית ותקשורת, ובייצור ופיתוח תחנות קרקע.
  • מפעל תממ - עוסק בפיתוח וייצור מטע"דים אלקטרו-אופטיים, מערכות ניווט אינרציאלי, ורכיבי ייחוס ובקרה ללוויינים. המפעל ממוקם ביהוד. מקור שם תממ: תעשיות מכשירים מדוייקים.
  • מפעל טכנולוגיות - ייצור אלקטרוני ומכני, ייצור מערכות קרקעיות, אספקת שירותים למפעלים האחרים של התעשייה האווירית ביהוד.
  • מפעל מלמ - עוסק בפיתוח וייצור טיל החץ, מערכות חימוש טקטיות מדויקות כגון LORA, פיתוח וייצור משגרי לוויינים ומכלולי חלל מסוג שביט, מערכות אימון ותחקור (בהם מערכת "אהוד" לניטור ואימון טייסים), רשתות נתונים, מערכות תקשורת שליטה ובקרה. המפעל ממקום בבאר יעקב. מקור שם מלמ: מפעל לייצור מערכות.

חטיבת כלי טיס צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה מתמקדת בשלושה ענפי פעילות: פיתוח, ייצור ותפעול כלי טיס בלתי מאוישים (כולל כלי הטיס עצמם, מטע"דים, תחנות קרקעיות ותקשורת מוטסת וקרקעית), פיתוח וייצור מכלולים של כלי טיס צבאיים, השבחה ותחזוקה של כלי טיס צבאיים. בנוסף ישנה פעילות בחטיבה בתחום פיתוח וייצור מושבים סופגי אנרגיה למטוסים ומסוקים, פיתוח מערכי אימון ופיתוח מערכות שליטה ובקרה.

מפעלי החטיבה:

  • מפעל מלט - עוסק בפיתוח, ייצור, הפעלה ותחזוקה של כלי טיס בלתי מאוישים.
  • מפעל להב - עוסק בפיתוח מערכות אווירונאוטיקה להשבחת כלי טיס, מתן שירותי תחזוקה ולוגיסטיקה לחילות אוויר של ישראל ומדינות אחרות, ייצור מכלולים וחיווט לכלי טיס, תחזוקה ושיפוץ מטוסים, פיתוח כלי רובוטיקה קרקעית ופיתוח סימולטורים ומערכי אימון.
  • אתר תעשיות גולן - יחידה העוסקת בפיתוח, רישוי וייצור מושבים סופגי אנרגיה המיועדים להפחית מעוצמת האנרגיה בעת התרסקות או נחיתת אונס של מטוסים ומסוקים.

חטיבת כלי טיס אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת כלי טיס אזרחיים עוסקת בפיתוח, תכנון, ייצור והרכבה של מטוסי מנהלים סילוניים בגודל בינוני, מכלולים תעופתיים וכני נסע. ב-2010 הסתכמו הכנסות החטיבה בכ-800 מיליון דולר.

מפעלי החטיבה:

  • מפעל מטוסי מנהלים - עוסק בייצור והרכבת מטוסי מנהלים.
  • מפעל מכלולים תעופתיים - עוסק בייצור מכלולים תעופתיים, בהם מכלולי כנפיים, גופי וזנבות מטוסים בעיקר למטוסי נוסעים גדולים, משמש קבלן ראשי של חברת בת של בואינג לייצור בואינג 787 וקבלן משנה ליצרני מכלולים גדולים.
  • מפעל שהל (מפעל טכנולוגיות ייצור) - עוסק בייצור חלקים למטוסי המנהלים ולמכלולים. מקור שם שהל: שירותי הידרווליקה לוד.
  • מפעל רמתא - ממוקם בבאר שבע, הוקם ב-1967 ביוזמת ממשלת ישראל לפיתוח ומתן תעסוקה לתושבי הנגב. המפעל עוסק בתכנון, ייצור והרכבה של כלים יבשתיים (בהם רק"ם גלגלי, מיגון פלטפורמות, אמצעי פריצה לשדות מוקשים, רובוטיקה קרקעית והשתתפות בייצור טנק המרכבה), ייצור והרכבה של כלים ימיים (ספינות סיור ותקיפה מהירות) וייצור מקביל של מכלולים תעופתיים מחומרים מרוכבים. מקור שם רמתא: רכיבים ומערכות תעשיה אוירית.

אלתא מערכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלתא מערכות

אלתא מערכות היא חברה בת בבעלות מלאה של התעשייה האווירית, החברה עוסקת בפיתוח, ייצור ואספקה של מערכות לחימה אלקטרוניות ותקשורת ביטחונית. לחברה שלושה ענפי פעילות עיקריים: ענף מערכות מודיעין חזותי ומכ"ם, ענף מערכות התרעה מוטסות, וענף מערכות מודיעין אותות, לוחמה אווירית ותקשורת. ב-2009 הוקמה חטיבה חדשה בחברה בתחום ביטחון הפנים. בתחילת 2011 הוקמו שני תחומים חדשים תחום מערכות מכ"ם שטח והגנה מרחבית ותחום מערכות מכ"ם רב משימתיות מוטסות. כמו כן נמכרו אחזקות החברה באלישרא. החברה פועלת במעל 50 מדינות ברחבי העולם, מעסיקה כ-3,600 עובדים ב-2011 הסתכמו הכנסותיה בכ-866 מיליון דולר.

מפעלי החטיבה:

  • מפעל משגב - עוסק בפיתוח וייצור מערכות תצפית, מודיעין, הגנה ומיגון בתחום הימי והיבשתי.
  • מפעל מרום - עוסק בפיתוח וייצור מערכות תצפית מודיעין והגנה בתחום אווירי (כולל מטוסי משימה).
  • מפעל מעלות - עוסק בפיתוח וייצור מערכות לוחמה האלקטרונית, מודיעין אותות ותקשורת.
  • מפעל אלתא טכנולוגיות - מתמחה בפיתוח וייצור טכנולוגיות ליבה, מוצרי בסיס ומכלולים בתחומים. משדרים, מעבדי אותות ומחשבים ועוד, ומערכות בדיקה.
  • מפעל מיקרוגל - מתמחה בפיתוח מכלולים ואנטנות למערכות מכ"ם ומודיעין אותות.

חטיבת בדק מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס בואינג 767-300ER אשר הוסב לתדלוק אווירי בתעשייה האווירית, בעת טיסת ניסוי.

חטיבת בדק מטוסים היא המשכו של "מכון הבדק" שממנו התפתחה התעשייה האווירית. החטיבה מעסיקה 2,835 עובדים והכנסותיה ב-2011 הסתכמו בכ-600 מיליון דולר.

החטיבה כוללת ארבעה מפעלים:

  • מפעל מטוסים - מפעל מטוסים עוסק בשיפוץ והשבחת מטוסים, הסבות מטוסי נוסעים לתצורת מטען, ביצוע ביקורות תקופתיות ואחזקת ציי מטוסים
  • מפעל תוכניות - אחראי לפיתוח וחדשנות מתמדת של סל המוצרים של מפעל מטוסים.
  • מפעל לשיפוץ מנועים - מפעל שיפוץ מנועים עוסק בשיפוץ ותיקון מנועי מטוסים מסוגים שונים ומתמחה במנועי סילון אזרחיים וצבאיים מתוצרת General Electric ו- Pratt & Whitney
  • מפעל לשיפוץ אביזרים - מפעל אביזרים עוסק בשיפוץ אביזרי מטוס (כל מה שאינו גוף המטוס ומנועיו) כגון: מדי גובה, גנרטורים, A.P.U (מנוע עזר) כני נסע. כמו כן המפעל מייצר מערכות לתדלוק אווירי. באתר עטרות מנוהל קו שיפוץ אביזרי מסוקים (לשעבר מפעל מתא).

בחטיבה קיים גם אגף מבצעי אוויר שעוסק בניסויי טיסה.

חטיבת הנדסה ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה נותנת שירותי הנדסה בתחומי האווירונאוטיקה, מכונות וחומרים לשאר מפעלי התע"א. עוסקת בפיתוח כלי טיס כגון מטוסי מנהלים וכטב"מ מתחיל בשולחנות השרטוט בחטיבת הנדסה ופיתוח. בחטיבה מפותחים קוי עסקים חדשים כגון: אנרגיה ירוקה.

מפעלי החטיבה:

  • מפעל הנדסה - עוסק בהנדסת אווירונאוטיקה, ייזום ותכנון המוצרים וחלקי המטוסים, תכנון הסבות למטוסי נוסעים ומטוסי מטען, ניסויי קרקע וניסויי טיסה.

ארגוני מטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ממ"ן (מרכז מערכות נתונים) - אחראי על שרותי מיחשוב מינהליים לכלל המפעלים. מתמקד בישום תוכנת SAP ERP והתאמתה לצורכי החברה, לדוגמה הרחבה שבוצעה בתוכנה זו לניהול שיפוץ מנועי מטוסים. נוסד בשנות השישים.
  • מהו"ת (הדרכה ותעוד) - מפעיל מערך קורסים והשתלמויות בנושאים רלוונטיים ועוסק בהפקת תיעוד טכני.
  • ש.ת (שירותים תעשייתיים) - אחראי על נושאי בינוי ותחזוקת מבנים מוסכים.

ייצור מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאלפסטרים G200 מתוצרת התעשייה האווירית
הלביא
כלי טיס בלתי מאויש מדגם RQ-2 פיוניר תוצרת התעשייה האווירית

במהלך שנותיה עסקה התעשייה האווירית במיזמים אחדים של ייצור והרכבה של מטוסים, מרביתם עבור חיל האוויר הישראלי, וחלקם לחילות אוויר נוספים ולגורמים אזרחיים. במיזמים אלה:

  • פוגה מגיסטר: מטוס סילון דו-מנועי ודו-מושבי, מתוצרת חברת אירוספסיאל הצרפתית. המטוס נכנס לשירות כמטוס הדרכה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הישראלי בשנת 1957. מרבית מטוסי הפוגה של חיל האוויר הישראלי יוצרו בתעשייה האווירית.
  • ערבה: מטוס תובלה קל שתוכנן ויוצר בתעשייה האווירית. טס לראשונה בנובמבר 1969. בתצורה האזרחית הוא נושא 20 נוסעים, ובתצורה הצבאית הוא נושא 24 חיילים, או מטען במשקל 2.5 טון. המטוס שירת בחיל האוויר הישראלי משנות השבעים ועד לאמצע שנת 2004. הוא נמכר גם למדינות זרות, בעיקר בדרום אמריקה ובאפריקה. יתרונו הבולט - יכולת המראה ונחיתה קצרה (יכולת להמריא ולנחות ממסלולים קצרים ומשובשים). סך הכל, יוצרו מעל מאה מטוסים.
  • נשר: מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר על-פי התוכניות של מטוס המיראז' 5 הצרפתי. המטוס כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, כסא מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל האוויר-אוויר הישראלי שפריר. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן של 5 מטוסים (3 הופלו). בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים.
  • כפיר: מטוס קרב רב-משימתי, המשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנוע אמריקני. משנת 1975 יוצרו מעל 100 מטוסי כפיר. המטוס יוצר בשני דגמים עיקריים - למשימות יירוט ולתקיפת מטרות קרקע. בנוסף פותח דגם ייחודי לצילום אווירי.
  • לביא: פרויקט לייצור מטוס קרב חד-מנועי, רב משימתי, מודרני וזול. לאחר שהגיע לשלב של ייצור אבות טיפוס שטסו בטיסות ניסוי החליטה ממשלת ישראל על הפסקת הפרויקט.
  • וסטווינד: מטוס מנהלים דו-מנועי, שיכול לשאת בין שבעה לעשרה נוסעים. תכנונו התבסס על תכנון של חברת Aero Commander למטוס סילוני בשם Jet Commander, שזכויות הייצור שלו נמכרו לתעשייה האווירית. יוצרו 150 מטוסים מהדגם המקורי, ו-244 מטוסים מדגם מתקדם, שנקרא Westwind II. המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 1987.
  • מפעל מלט של התעשייה האווירית הוא היצרן המוביל בעולם מבחינת כלי הטיס הבלתי מאוישים שיוצרו, נמכרו והופעלו בעולם. "מלט" הוקם על בסיס מיזוג של מפעלי מזל"טים מתחרים שפעלו בשנות השמונים בתעשייה האווירית ובחברת תדיראן. במפעל מפותח התעתוע, מסוק ללא טייס (מסל"ט) טקטי המיועד לדרגי הפלוגה.

השבחת מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנותיה עסקה התעשייה האווירית במיזמים רבים של השבחת מטוסים, לחיל האוויר הישראלי, לחילות אוויר נוספים ולחברות תעופה אזרחיות. במיזמים אלה:

  • סטרטוקרוזר: יצירת גרסת כלאיים למטוס בואינג 377 סטרטוקרוזר, שבה הותקנה והותאמה מערכת זנב ודלתות אחוריות של הסי-97 הצבאי במטוסי סטרטוקרוזר נוסעים אזרחיים.
  • "סער": השבחת מטוס סופר מיסטר באמצעות החלפת מנועו במנוע J-52 של מטוס "A-4 סקייהוק". המנוע היה חסכוני בדלק, הגדיל את הטווח בכמעט 500 ק"מ ואפשר לשאת מגוון רחב של חימוש כולל טילי אוויר-אוויר מדגם שפריר 2.
  • "צוקית": השבחת מטוסי פוגה מגיסטר של חיל האוויר הישראלי.
  • "קורנס 2000": ביולי 1987 החלו טיסות ניסוי של אב טיפוס ראשון של "קורנס 2000" - שדרוג להארכת חיי הפנטום, שעיקרו מהפכה אמיתית במערכות האוויוניקה, החימוש, והמכ"ם. ב-9 באפריל 1989 נמסר קורנס 2000 סדרתי ראשון (מס' 668) על ידי התעשייה האווירית לחיל האוויר, ונקלט בטייסת 201.
  • "יסעור 2000": השבחת מסוקי CH-53 סי סטאליון של חיל האוויר הישראלי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]