שייטת 13
| שייטת 13 | |
 "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם" |
|
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | הקומנדו הימי |
| מדינה |  ישראל |
| שיוך |  צה"ל |
| יחידת אם | חיל הים |
| סוג | קומנדו ימי |
| תאריכים וזמנים | |
| הקמה | 1 בינואר 1950 |
| מלחמות |
כל מלחמות ישראל למעט מלחמת העצמאות |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | נשק קל, אמצעים מיוחדים, סירות קומנדו |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראו כאן |
שייטת 13 היא יחידת הקומנדו הימי של חיל הים הישראלי. בסיס הקבע של היחידה הוא בסיס עתלית, והיא כפופה ישירות למפקד חיל הים. מפקד השייטת הוא קצין ים בדרגת אלוף משנה.
לוחמי היחידה מאומנים גם בכל צורות לוחמת היבשה, כולל פאסט-רופ (השתלשלות בחבלים ממסוקי סער). השייטת מפעילה גם צלפים ואף משתתפת בלחימה יבשתית שלא כוללת פשיטה מהים (למשל: בזמן האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמי שייטת 13 במספר רב של פשיטות, פעולות ומבצעי מעצר בשטחי יהודה ושומרון כנגד פעילי טרור). מוטו היחידה: "כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המנפץ בזעם". בעשורים האחרונים המוניטין של שייטת 13 עלה באופן ניכר וכיום היא נחשבת לאחת מיחידות הקומנדו הצבאיות הטובות ביותר בישראל, ולאחת מיחידות הכוחות המיוחדים הטובות בעולם[1].
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
שורשיה של השייטת נעוצים בימי שלטון המנדט הבריטי, כאשר פעלו מספר יחידות קומנדו ימי כגון: יחידת מבצעים משולבים Combined Operation שנוסדה מקבוצת הכ"ג ופעלה בעורף האויב הנאצי במסגרת הצי הבריטי המלכותי והחוליה לחבלה ימית שהוקמה במסגרת הפלי"ם, הזרוע הימית של הפלמ"ח. החוליה פעלה באמצעים פרימיטיביים להטבעת ספינות קרב ואוניות תובלה בריטיות שאורגנו במסגרת הסיירת הפלסטינית שהוקמה במטרה למנוע את ההעפלה לארץ.
עם פריצת מלחמת העצמאות בסוף 1947 והקמת השירות הימי לפני הכרזת העצמאות, החלו לפעול שתי יחידות קומנדו ימי, שמקורן בחוליה. אחת, של צוללנים והשנייה, מפעילי סירות, שביצעו מספר פעולות נועזות ,שהמפורסמת ביותר ביניהן היא הטבעת האמיר פארוק, אוניית הדגל של הצי המצרי. לאחר המלחמה התגבשו שתי היחידות, יחידת סירות הנפץ בפיקודו של יוחאי בן-נון שהייתה מוצבת ביפו ויחידת הצוללנים בפיקודו של יוסף דרור שהייתה מוצבת בשדות ים. בסוף שנת 1949 הוחלט לאחד את כל היחידות וב-1 בינואר 1950 הוקמה היחידה המאוחדת שנקראה שייטת 13. מקור השם בתקופת הפלי"ם, שחבריו נהגו להיפגש ב-13 מידי כל חודש בעקבות אירוע שאירע ב-13 לחודש. ספינה בה הפליג חבר הפלי"ם זאב פריד, טבעה והוא הצליח להגיע בשחייה אל החוף. חברי הפלי"ם החליטו להיפגש בתאריך זה ולהרים כוסית. הדבר אף הונצח בפזמון "שושנה", מאת חיים חפר, בשורה הבאה: "ב-13 דן (בן אמוץ) הרים עוד כוסית, לפתע הגיחו ספינות המשחית".[2] יוחאי בן-נון מונה למפקדה ויוסף דרור מונה לסגנו.
[עריכה] לאחר מלחמת העצמאות
בתקופה שבין מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים לא ניתנו לשייטת 13 הרבה הזדמנויות להדגים את כוחה. הגבולות של מדינת ישראל היו יבשתיים בעיקרם וליחידה היו בעיקר משימות של איסוף מודיעין בנמלי אויב ובחופיו (כמו מבצע שנונית). באחת הפעולות בנמל ביירות נתקלו הצוללים זאב אלמוג וזאב אריאל בשומר לבנוני. החלה מהומה בנמל ויריות באוויר וכמעט שהתפתחה תקרית אש בין ספינות חיל הים שהמתינו בעומק הים לבין ספינות משמר לבנוניות. מפקד הפעולה יוחאי בן נון ירה באוויר באחד מתותחי ספינות הטורפדו של חיל הים שליוו את הכוח כדי להרתיע ספינת משמר לבנונית[3].
[עריכה] מלחמת ששת הימים
במלחמת ששת הימים נחלה שייטת 13 מספר כשלונות:
- לוחמי שייטת 13 נשלחו לתקוף נמלים בסוריה, אך לא ביצעו את המשימות.
- כוח שהצליח לחדור לנמל פורט סעיד, ולאחר שסרק במשך קרוב לשלוש שעות את הנמל, מצא שהוא ריק ממטרות, ספינות הצי המצרי הוצאו מהנמל עוד טרם הגעתו של כוח השייטת לנמל.
- לוחמים שיצאו מהצוללת "אח"י תנין" חדרו לנמל אלכסנדריה, ושישה מהם נפלו בשבי.
[עריכה] מלחמת ההתשה
ב-20 ביולי 1969 השתתפו לוחמי השייטת, יחד עם לוחמי סיירת מטכ"ל, בפשיטה על האי גרין. סגן עמי אילון, לוחם השייטת, קיבל את עיטור הגבורה על חלקו בקרב זה. במהלך מבצע אסקורט הטביעו לוחמי הקומנדו שני סט"רים (סירות טורפדו) פי-183, הם חדרו למעגן בצפון מפרץ סואץ עם שני "חזירים" (צוללות ננס) ובאמצעות מוקשי "עלוקה" השמידו את הסט"רים. בדרכם חזרה, כנראה כתוצאה מתקלה של מנגנון השמדה עצמי, התפוצץ אחד החזירים וגרם למותם של שלושה לוחמים.
לאחר תום המלחמה ביצעה היחידה פעולות של חבלה ימית ופשיטות על קיני המחבלים בלבנון. שייטת 13 לקחה חלק במבצע אביב נעורים יחד עם סיירת מטכ"ל , סיירת צנחנים והמוסד בו חוסלו בביירות מחבלים מארגון ספטמבר השחור שהיו אחראים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים זכו לוחמי השייטת להשגים רבים, בין היתר, במבצע ליידי - חדירה למעגן בנמל פורט סעיד עם "חזירים" ופגיעה בארבע ספינות מלחמה: ספינת טורפדו, ספינת סיור, נחתת טנקים (נט"ק) וסטי"ל. שני הלוחמים סרן עודד אמיר ורס"ל עלי קמחי, לא חזרו ממשימתם והוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע. על מבצע זה הם זכו הראשון בעיטור גבורה והשני בעיטור העוז.
השג נוסף היה הטבעת שני סטי"לים מסוג קומאר באזור דרום מפרץ סואץ. האחד עם מוקשי עלוקה והשני בירי רקטות לאו (רקטת נ"ט M-72).
[עריכה] הלחימה בלבנון
לוחמי שייטת 13 פעלו גם בלבנון. באפריל 1980, במבצע מתח גבוה השמידו כוחות השייטת בסיס בדרום לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל והרגו תשעה עשר מהם. במבצע השתתף גם יואב גלנט ששב מקורס קצינים זמן קצר לפני כן, כמפקד צוות. משנפצע מפקדו לקח גלנט פיקוד על הכוח כולו והשלים את המשימה[4]. במאי 1981, קיבלה השייטת צל"ש יחידתי מהרמטכ"ל, על כך ש"לוחמי שייטת 13 בין ינואר 1979 - אפריל 1981 ביצעו 22 פעולות התקפיות יזומות כנגד המחבלים בגזרת לבנון"[5].
במבצע שלום הגליל פעלו כוחות השייטת להכנה ואבטחה של חוף הנחיתה בשפך נהר אל-אוואלי, מבצע שהסתיים בהצלחה גדולה וללא נפגעים. במהלך מלחמת לבנון פעלו נגד מטרות מחבלים ומטרות סוריות, ביוני 1983 יצא כוח השייטת למבצע שנועד לפגוע בכוחות מחבלים תוך ניסיון לשייך את הפעולה לקבוצת מחבלים אחרת, אך המבצע הסתיים בכישלון לאחר שהכוחות פגעו בניגוד לתכנון בחיילי הצבא הסורי. ביוני 1984 ביצע כוח השייטת בפיקודו של ידידיה יערי, פשיטה על "אי הארנבות" מצפון לטריפולי, בפעולה שולבו גם צוללת חיל הים "תנין", ספינות טילים ומטוסי חיל האוויר, סך הכל נהרגו 14 מחבלים ונפצעו 8, כשלכוחות השייטת נרשמו שני פצועים קל[6].
פעילות שייטת 13 במהלך השנים הבאות לוותה במספר קטן, יחסית, של נפגעים. הפעולה הקשה ביותר, מבחינת מספר הנפגעים, ידועה בשם אסון השייטת: בלילה שבין ה-4 ל-5 בספטמבר 1997, יצא כוח של 16 לוחמים למבצע שטיבו עדיין לא פורסם. הכוח נתקל במארב מטענים שהניח החזבאללה שגרם ל-11 הרוגים, ולכוח החילוץ היה הרוג נוסף. באותה פעולה נהרג מפל"ג לוחמים, סא"ל יוסי קורקין (נצר לחלוצים סובותניקים).
[עריכה] האינתיפאדה השנייה
במהלך האינתיפאדה השנייה שפרצה בשנת 2000, החליטו מפקדי השייטת לשלב את היחידה בלוחמה היבשתית באזור יהודה ושומרון מתוך תפיסה שכיחידה מובחרת עלייה להוביל בגזרות הלחימה הרלוונטיות ולאו דווקא בתווך הימי בו מומחיותה[7][8]. השייטת לקחה חלק פעיל בלחימה, דבר שעלה לה באבדות. לוחמי השייטת הרגו עשרות מחבלים, ועצרו מאות. כוח גדול של כוחות סדיר ומילואים מהשייטת השתתף בקרב בג'נין במהלך מבצע חומת מגן. בשנת 2004 הושעתה השייטת זמנית מפעילות לאחר שארגון בצלם האשים את החיילים בכך שבמהלך פעולה בג'נין ירו במבוקש ששכב פצוע ולא היווה סכנה לחיילים. תחקיר שנערך על ידי אלוף פיקוד המרכז הצדיק את הירי אל עבר המבוקש בטענה שהייתה לחיילים סיבה מוצדקת לחשוד שהוא מסתיר רימון יד בידו, אך מתח ביקורת על "כשלים מקצועיים" שהיו בפעולה. אחרי התחקיר הוחזרה השייטת לפעילות.
כמו כן, תפסו לוחמי השייטת שלוש ספינות שהבריחו נשק לפלסטינים - "קארין איי" (הגדולה שבהן, שללכידתה הייתה משמעות אסטרטגית), "סנטוריני" ו"אבו חסן"[9].
על פעילותה כנגד הטרור זכתה השייטת להערכה רבה, קיבלה את צל"ש הרמטכ"ל בשנת 2002 וזכתה פעמיים בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.
[עריכה] מלחמת לבנון השנייה
במהלך מלחמת לבנון השנייה נטלה שייטת 13 חלק במספר רב של פעולות בעומק שטח לבנון.
במהלך אחת הפעולות שנערכה בצור[10] נפצעו 8 לוחמים וביניהם קצין וחייל שנפצעו קשה. בפעולה חוסלו לפחות 10 מחבלים, בהם פעילים במערך הרקטות לטווח בינוני-ארוך של חזבאללה. לרופא השייטת, סרן ד"ר תמיר, הוענק בשל טיפולו בפצועים תחת אש, עיטור המופת [11]. צל"ש מפקד חיל הים הוענק למפקדי כוח השייטת רס"ן א'[12] וסא"ל ר'[13].
.jpg)
[עריכה] מבצעים מיוחדים
בשנים 1972 - 1973 קיימה השייטת (בשיתוף המוסד) כ-20 מבצעים להעלאת צעירים יהודים מסוריה לישראל דרך חופי טרטוס ולבנון[14].
בשנות ה-80 של המאה ה-20, במבצע משה ובתקופה שקדמה לו, השתתפו לוחמי שייטת 13 בהעלאת יהודים מאתיופיה לישראל בדרך הים[15].
במרץ 1985 הטביע כוח של שייטת 13 את הספינה "Moon Light" של ארגון פת"ח בנמל ענאבה באלג'יריה[16]. המודיעין הישראלי סבר, בעקבות הטעייה מוצלחת שביצע הפת"ח, שספינה זו הייתה מיועדת לביצוע פיגוע בישראל[17].
בעקבות חטיפתה של ספינת הנוסעים האיטלקית אכילה לאורו באוקטובר 1985 פותחו בשייטת שיטות מיוחדות ללוחמה בטרור ימי והשתלטות גלויה וחשאית על ספינות בלב ים. יכולת זו אפשרה לשייטת לסכל הברחות דרך הים ולהשתלט על כלי שיט.[18]
בפברואר 1988, בתחילת האינתיפאדה הראשונה, חיבל כוח של השייטת, בפיקוד יואב גלנט[19] בספינה היוונית "סול פרין" באמצעות הצמדת מטען חבלה לתחתיתה כשעגנה בנמל לימסול. הספינה, שנרכשה בידי אש"ף וכונתה על ידו "ספינת השיבה", עמדה להפליג לרצועת עזה ולהביא לשם 131 מאנשי הארגון שגורשו מהשטחים[20].
ב-26 באוקטובר 1995 סייעו לוחמי שייטת 13, עליה פיקד באותם ימים יואב גלנט[21], ללוחמי המוסד להיחלץ מן האי מלטה, לאחר ביצוע ההתנקשות בחיי פתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה[22].
ב-3 בנובמבר 2009, במסגרת מבצע ארבעת המינים, השתלטה השייטת על ספינת הובלה חשודה בשם "פרנקופ" שהתבררה כנושאת לפחות חמש מכולות עם אמצעי לחימה ותחמושת, במסווה של משלוח אזרחי. בספינה נמצאו רקטות, נשק קל, רימונים, פצצות מרגמה וטילים. ההשתלטות אירעה מעט לפני חצות במרחק של כ-180 ק"מ מהחוף, סמוך לקפריסין.
באפריל 2010 פורסם כי לשייטת יוענקו שני צל"שים מטעם הרמטכ"ל "על ביצועם המוצלח של רצף מבצעים מורכבים בשנה וחצי האחרונות"[23].
ב-31 במאי 2010, במבצע רוחות שמים, השתלטו לוחמי השייטת על 6 אוניות שניסו לשבור את ההסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה, מאז עליית חמאס לשלטון. במהלך ההשתלטות על הספינה הגדולה ביותר, "מאווי מרמרה", התפתח עימות אלים בין החיילים לפעילים שהיו על סיפונה, וכתוצאה ממנו נהרגו 9 פעילים ונפצעו 20. מבין לוחמי השייטת נפצעו 10, בהם שניים באורח קשה. כשבוע לאחר תקרית המשט, סיכלו לוחמי השייטת פיגוע שתכנן חמאס כאשר הרגו 4 מחבלים שניסו לחדור לישראל מרצועת עזה דרך הים.[24]
ב-2010 הוענק לשייטת 13 פרס מנחם בגין "על פעילותה למען ביטחון המדינה ואזרחיה"[25].
ב-15 במרץ 2011 השתלטו לוחמי השייטת על הספינה ויקטוריה שהובילה אמצעי לחימה בכמות של כ-50 טונות מאיראן דרך סוריה לרצועת עזה, בהם טילים נגד ספינות מדגם C-704, מערכות מכ"ם, פצמ"רים, כדורי קלשניקוב ועוד, במבצע השתלטות במרחק של כ-200 מיילים מחופי ישראל.[26]
[עריכה] מיון, קבלה והכשרה
פרופיל נדרש - 97 ללא סעיפים פוסלים.
מיון- גיבוש שאורכו 5 ימים (אחרי מעבר יום סיירות), שכולל מבדקי ים ויבשה, או, לבוגרי כיתות י"א גיבוש דרך גדנ"ע צלילה.
רפאל איתן שהיה קצין חי"ר וצנחנים ראשי בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, קבע שהשייטת חייבת להתאמן במתווה דומה ליחידות הצנחנים, בעקבות כך שונה מסלול ההכשרה בשייטת, ובתחילתו רוכזו מרבית הכשרות החי"ר ולאחר מכן הכשרות מקצועיות ימיות. כמו כן נקבע שהן הלוחמים מיחידת הצוללים והן מיחידת הפושטים יהיו בעלי מכנה לחימה משותף, המסוגלים לבצע את כלל הפעולות. תפיסה זו האריכה מאד את מסלול הכשרת הלוחם והיא השתנתה לאחר אסון השייטת בעקבותיו נוסחה מחדש תפיסת בניין הכוח ביחידה.[27] צוותי היחידה פועלים באופן אורגני לאורך שירות הלוחמים, והם עוברים התמקצעות שונה בהתאם לייעודם.
מסלול הכשרת הלוחם בשייטת נמשך כ-20 חודשים ונחשב לאחד הקשים בצה"ל. המסלול מתחיל בארבעה חודשים של טירונות חי"ר ואימון מתקדם, ולאחר מכן טירונות יחידה ("המכין"), קורס צניחה, צלילה קרבית, ניווטים ולוחמה בטרור בים וביבשה, שייט, הפעלת סירות תקיפה וכלי-שיט תת-ימיים, ושלב ייעודי. בשלב הייעודי יחולקו הלוחמים לשלוש מקצועות עיקריים: משיט, האחראי להפעלת כלי השיט, צולל, המתמחה בצלילה מבצעית, ופושט, לוחם המגיח מהים ומבצע משימות רגליות. בסיום הקורס מוענקים לבוגרים סיכת לוחם הקומנדו הימי ודרגת סמל ראשון.
לוחמי היחידה נדרשים לשנה ושמונה חודשי שירות קבע מעבר לשירות הסדיר.
היחידה מפעילה בחופשת הקיץ קורסי הכשרה לבני נוער בוגרי כיתות י"א, במסגרת גדנ"ע צלילה.
[עריכה] מפקדי השייטת
מפקדי השייטת ששמם פורסם:
| שם | תקופת כהונה כמפקד השייטת | הערות |
|---|---|---|
| יוחאי בן-נון | 1950 | מקים היחידה ומפקדה הראשון |
| איזי רהב | 1950 - 1951 | |
| יעקב עציון | 1951 - 1953 | |
| איזי רהב | 1953 - 1957 | תקופת כהונה שנייה |
| יוחאי בן-נון | 1957 - 1960 | תקופת כהונה שנייה |
| דוד פרומר | 1960 | |
| דב שפיר | 1960 - 1965 | |
| אהרון בן יוסף | 1965 - 1967 | |
| דב שפיר | 1967 - 1968 | תקופת כהונה שנייה, מפקדה במלחמת ששת הימים |
| זאב אלמוג | 1968 - 1971 | מפקדה בפשיטה על האי גרין |
| שאול זיו | 1971 - 1974 | מפקדה במבצע ברדס, מבצע אביב נעורים, מלחמת יום הכיפורים |
| צבי גבעתי | 1974 - 1976 | |
| גדי שפי | 1976 - 1978 | |
| חנינא עמישב | 1978 - 1979 | |
| עמי אילון | 1979 - 1981 | בתקופתו זכתה היחידה לצל"ש הרמטכ"ל |
| עוזי לבנת | 1981 - 1983 | |
| ידידיה יערי | 1983 - 1986 | |
| אורי גיל (טאיץ) | 1986 - 1987 | נפטר בזמן כהונתו במהלך אימון גופני |
| שי ברוש | 1987 - 1991 | מפקדה בעת חיסול אבו ג'יהאד |
| רן גלינקא | 1991 - 1994 | |
| יואב גלנט | 1994 - 1997 | |
| אלי גליקמן | 1997 - 1999 | מפקדה בעת אסון השייטת |
| ארז צוקרמן | 1999 - 2001 | |
| רם רוטברג | 2001 - 2004 | מפקדה במבצע ההשתלטות על קארין איי |
| נבו ארז | 2004 - 2007 | מפקדה בעת מלחמת לבנון השנייה |
| דרור פרידמן | 2007 - 2010 | מפקדה במבצע ארבעת המינים |
| אל"מ ש'[28] | 2010 - 2012 | מפקדה במבצע רוחות שמיים |
| אל"מ ר'[29] | מיוני 2012 |
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף דרור, הקומנדו הימי, אליו וממנו, משרד הביטחון, ההוצאה לאור.
- מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 13 - סיפורו של הקומנדו הימי, הוצאת ספריית מעריב.
- מיכאל (מייק) אלדר, שייטת 11 - הקרב על הצל"ש, הוצאת ספריית מעריב. (בספר פרק המשך לספר "שייטת 13").
- זאב אלמוג, עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים. הוצאת משרד הביטחון ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007.
- אברהם זהר, הקומנדו הימי בפלמ"ח, תג הוצאה לאור, המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה" על-שם ישראל גלילי, 1994.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- שייטת 13 באתר חיל הים
- שייטת 13 באתר "עולים על מדים"
- שייטת 13, באנציקלופדיה ynet
- תיאור צל"ש רמטכ"ל יחידתי שקיבלה שייטת 13 במאי 1981
- כלי נשק שתפסו שייטת 13 על הספינה קארין איי
- קובי פינקלר, הקומנדו צולל למחילות הקסבה, 15.7.2004
- שייטת 13, באתר יחידה
- יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שני: שייטת 13, באתר ynet, 17 בפברואר 2008
- שייטת 13, באתר isayeret.com (באנגלית)
- אמיר בוחבוט, אנשי הדממה מדברים: אנחנו איפה שקשה, באתר nrg מעריב, 19 באפריל 2010
- עמוס הראל, מפקד הקומנדו הימי הפורש: מפקד חיל הים הגביל פעילות התקפית במלחמה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2007
- נטעאל בנדל, טקס סיום שייטת 13
- עמוס הראל, מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (מיל') ידידיה יערי: השייטת יכולה להשתלט על כל ספינה, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2009
- עמוס הראל, הקומנדו הימי פעל בצור: לפחות שישה פעילי חיזבאללה נהרגו, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2006
- נטעאל בנדל, מח"י: "השייטת פעלה לאחרונה במספר רב של מבצעים", במחנה, 4 בנובמבר 2010.
- נטעאל בנדל, הרמטכ"ל אשכנזי: "האויבים יודעים על המבצעים שלכם יותר מהציבור", אתר חיל הים 2010.
- אמיר אורן, היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה, באתר הארץ, 22 ביולי 2011
- אל"מ ליאור לוטן, היחידות המובחרות של צה"ל, מתוך אתר הירחון "ישראל דיפנס", 29/9/2011.
- יואב לימור, עלילות הקומנדו הימי בסמטאות ג'נין, באתר ישראל היום, 30 במרץ 2012
- ynet, עשרות לוחמי שייטת חלו בסרטן לאחר שצללו בקישון, באתר ynet, 25 במאי 2000
- שי לוי, רוחות רפאים מתחת לפני הים: המבצעים הגדולים של שייטת 13, באתר mako, 28 בספטמבר 2012.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Uzi Mahnaimi, Gareth Jenkins, Jamie McGinnes ו- Jon Swain, Operation calamity, באתר TimesOnline, 6 ביוני 2010
- ^
- רב חובל זאב הים, ספינות מספרות, הוצאת אחיאסף, עמ' 177-178.
- אברום שביט, "בנתיבי שביט", 2007, עמ' 71
- יהודה בראגינסקי, "עם חותר אל חוף", הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ח, עמ' 296-297.
- יהודה בן-צור מחוליה לשייטת - http://www.palyam.org/KhabalaYamit/HTS13
- ^ שמשון עדן, אנשי הברזל על ספינות העץ, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2000, עמ' 126
- ^ ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", 02.02.2011, האלוף יואב גלנט: "סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי- 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ."
- ^ תאור הצל"ש היחידתי באתר הגבורה
- ^ מייק אלדר, דקר וסיפורה של שייטת הצוללות, הוצאת אריה ניר והוצאת מודן, עמ' 174-176
- ^ יואב לימור, עלילות הקומנדו הימי בסמטאות ג'נין, באתר ישראל היום, 30 במרץ 2012
- ^ חיל הים - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל
- ^ מסוקי העטלף של חיל-האוויר סייעו לשייטת בלכידת ספינת הטרור, בטאון חיל האוויר, גיליון 151, יוני 2003
- ^ אמיר בוחבוט ואיתמר ענברי, השייטת פשטה על צור; 8 לוחמים נפצעו, באתר nrg מעריב, 5 באוגוסט 2006
- ^ המופת שהוענק לד"ר תמיר באתר "בעוז רוחם"
- ^ צל"ש מפקד חיל הים לרס"ן א' כפי שמופיע ב"אתר הגבורה".
- ^ יואב לימור ואלון בן-דוד, מקום שני: שייטת 13, באתר ynet, 17 בפברואר 2008
- ^ מיכאל בר-זהר ונסים משעל - המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010, פרק 12.
- ^ שייטת 13 ו"מבצע משה", באתר "אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה", 25 באוגוסט 2008
- ^ אריאל שמידברג, אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28.04.2009
- ^ עמיר רפפורט, ארבע הנשמות של אבו ג'יהאד, מוסף סופשבוע, "מעריב", 4/4/2008
- ^ חיל הים - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל
- ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139-140.
- ^ משה רונן ואתי אברמוב, מטען קטן וגמרנו, "ידיעות אחרונות", 1/6/2010
- ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140-142.
- ^ עמוס הראל, מתנת הפרידה לגבי אשכנזי, הארץ, 14.02.2011.
- ^ עוזי ברוך, צל"ש הרמטכ"ל יינתן לסיירת מטכ"ל, באתר ערוץ 7, 14 באפריל 2010
- ^ אמיר בוחבוט, סוכל פיגוע: השייטת חיסלה 4 מחבלים שיצאו מעזה, באתר nrg מעריב, 7 ביוני 2010
- ^ ראובן לייב, שייטת 13 זוכה בפרס בגין, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1), 7 בדצמבר 2010
- ^ תפיסת אוניית הנשק "ויקטוריה", באתר דובר צה"ל.
- ^ ד"ר יועז הנדל, חיל הים - אתגרים ומשימות, האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל
- ^ עמוס הראל, תחקיר השייטת: שלושה לוחמים נחטפו בזמן הפשיטה לבטן האנייה, באתר הארץ, 4 ביוני 2010
- ^ אמיר בוחבוט, כתב לענייני צבא, מפקד שייטת 13 הבא: "הלוחם הנועז של היחידה", באתר וואלה!, 6 בספטמבר 2011
| חיל הים | ||
|---|---|---|
| מפקדת חיל הים |
מספן הים · מספן המטה · מספן המודיעין · מספן הציוד · מספן כוח האדם |
 |
| שייטות |
שייטת ספינות הטילים (שייטת 3) · שייטת הצוללות (שייטת 7) |
|
| פלגות הדבורים | ||
| כוחות מיוחדים |
שייטת 13 · יחידה למשימות תת-מימיות |
|
| יחידות נוספות |
יחידת האיתור התת-מימית · יחידת סנפיר · יחידת שליטה ימית · מספנת חיל הים |
|
| יחידות שפורקו |
השייטת הגדולה (שייטת 1) · שייטת ספינות הטורפדו (שייטת 5) · פלגה 788 (יחידת כנרת) · שייטת הנחתות (שייטת 11) |
|
| בתי ספר לפיקוד | ||
