יאנוש ימניץ
 | |
| לידה |
27 בנובמבר 1930 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
20 ביולי 2014 (בגיל 83) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
  | |
יאנוש ימניץ (בהונגרית: Jemnitz János; בודפשט, 27 בנובמבר 1930 – בודפשט, 20 ביולי 2014) היה היסטוריון יהודי-הונגרי, חוקר בכיר במכון להיסטוריה של האקדמיה ההונגרית למדעים, דוקטור להיסטוריה. תחום המחקר העיקרי שלו היה ההיסטוריה של תנועת הפועלים הבינלאומית, כולל ההיסטוריה של הסוציאל-דמוקרטיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע משפחתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו, שאנדור ימניץ (1890–1963), היה מלחין, מנצח, אסתטיקן ואחד ממבקרי המוזיקה ההונגריים החשובים ביותר, תלמידו של ארנולד שנברג, תאודור אדורנו, בלה בארטוק, אלדאר טוט, לאיוש קאשאק, שהתגורר בגרמניה במשך כמה שנים בין השנים 1908–1919 ונותר גם נציגו האופייני של המודרניזם של רפובליקת ויימר, מבקר מוזיקה של היומון החשוב נפסבה בשנים 1924–1950. אמו הייתה יוליאנה וייס.
פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1949–1953 יאנוש ימניץ היה סטודנט להיסטוריה בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת אטווש לוראנד. הוא החל את עבודתו המדעית במכון להיסטוריה של מפלגת העובדים ההונגרית, אך אחרי כישלון המרד ההונגרי בשנת 1956 הודח מסיבות פוליטיות. מסוף שנות החמישים עבד במכון להיסטוריה של האקדמיה ההונגרית למדעים, שם קיבל בשנת 1964 את התואר המדעי של דוקטור. בשנת 1974, הגן על עבודת הדוקטורט שלו בנושא היבטי תנועת הפועלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הוא כתב ביוגרפיות של כמה מנהיגי פועלים, ביניהם קייר הארדי מבריטניה, ז'אן ז'ורס מצרפת ולאון בלום. הוא פרסם את פרוטוקול האינטרנציונל השני בהונגרית, שהווה מקור חשוב להיסטוריוגרפיה של התקופה. הוא ייצג את מקצוע של ההיסטוריונים ההונגרים במספר רב של כנסים בינלאומיים, הוא נכח מהתחלה והיה משתתף קבוע באירוע השנתי של הוועידה הבינלאומית להיסטוריונים של תנועת עובדים (ITH) בלינץ. יאנוש ימניץ היה היוזם והעורך הראשי משנת 1974 של שנתון ההיסטוריה של תנועת העבודה הבינלאומית, אשר כובד על ידי סופרים כגון אריק הובסבאום, טוני בן, אישטוואן מסארוש, פרנץ פייטה, מדלן רבריה, ראלף מיליבנד, גרד קאלסן, ניקולאי בוכארין, נכדו של ניקולאי איבנוביץ' בוכארין (היסטוריון של האקדמיה הרוסית למדעים), רוברט יבזרוב, אלדו אגוסטי או נריהיקו איטו, נשיא האגודה הבינלאומית לזכר רוזה לוקסמבורג.
הוא פרש לגמלאות כיועץ מדעי, אך המשיך את עבודת המחקר והעריכה שלו. הוא איבד את ראייתו ובסופו של דבר התעוור לחלוטין, אך גם בתקופה זו פרסם מספר ספרים חשובים העשירים במידע חדש. הביבליוגרפיה של יצירותיו מורכבת מאלפי פריטים. נותרה כמורשת גדולה במיוחד של ספרים וכתבי יד.
עבודותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- השביתה הכללית האנגלית של 1926 (1961)
- סכנת המלחמה והאינטרנציונל השני (1966)
- טום מאן, ז'אן ז'ורס (1970)
- תנועת העובדים הבינלאומית במלחמת העולם הראשונה (1975)
- אהב את האמת. חייו של מיהאי קארויאי (עם ג'רג' ליטוואן, 1979)
- תפנית בהיסטוריה של מלחמת העולם השנייה ותנועת העבודה הבינלאומית (1983)
- לידת ה-1 במאי (1986)
- Karl Kautsky und die Sozialdemokratie Südosteuropas 1893–1938 (מחבר משותף, 1986)
- מינכן 1938 (מחבר משותף, 1988)
- הפרוטוקולים של האינטרנציונל השהי (1989)
- ליאון בלום (1993)
- ג'יימס קיר הארדי (2007)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- TGM 2014: Tamás Gáspár Miklós: Jemnitz János meghalt (בהונגרית). Élet és Irodalom, 2014. augusztus 1. (יאנוש ימניץ נפטר)
- PTI 2014: Elhunyt Jemnitz János (בהונגרית). Politikatörténeti Intézet, 2014. július 20.(יאנוש ימניץ הלך לעולמו)
- Harsányi–Székely 2014: Harsányi Iván–Székely Gábor: Búcsú Jemnitz Jánostól. in.: Évkönyv 2015. A nemzetközi
- ITH 2014: János Jemnitz (1930–2014) (באנגלית). International Conference of Labour and Social History (ITH). [2018.
- Janos Jemnitz (בדנית). Leksikon for det 21. århundrede.