יהושע הפרוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטרובלפטר (פטר הפרוע)
H Hoffmann Struwwel 03.jpg

דמותו של שטרובלפטר
מחבר היינריך הופמן
שם בשפת המקור DER STRUWWELPETER
שפת המקור גרמנית
שנת הוצאה 1844
סוגה ספרות ילדים
תרגום לעברית לילי צדק בשם יְהוֹ‏שֻׁעַ‏ הַ‏פָּ‏‏רוּ‏עַ‏ (1941)
אורי סלע בשם יפתח המלוכלך (1975)
אוריאל אופק בשם שוע הפרוע (1985)

יְהוֹ‏שֻׁעַ‏ הַ‏פָּ‏‏רוּ‏עַ‏ הוא גיבורו של ספר ילדים בעל אותו שם מאת דוקטור היינריך הופמן, רופא מפרנקפורט שעסק גם בפסיכיאטריית ילדים.

זהו ספר הילדים הגרמני המצליח ביותר בכל הזמנים, והוא תורגם למספר רב של שפות.

תולדות הספר ותוכנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריך הופמן כתב את הספר על מחברת כמתנת חג-מולד לבנו בן השלוש, קארל, בשנת 1844. המחברת הכילה חמישה סיפורים: פרידריך האכזר, שלושת הילדים והכושי, הצייד והארנב, מוצץ האגודל, וסרבן המרק. מכיוון שנותר בסוף המחברת דף ריק, הופמן יצר ברגע האחרון את אפיזודת שטרובלפטר. באותה שנה יצאה מהדורה של הספר, שעליה הופמן כתב "מעשיות עליזות ותמונות מבדחות עם לוחות צבעוניים ויפים לילדים מגיל שלוש עד שש שנים מאת חרזן עליז ואוהב-ילדים". שנה חלפה עד שהופיעה מהדורה שנייה, שעליה חתם הופמן בשם Heinrich Kinderlieb ("היינריך אוהב-ילדים"). במהדורה זו נוספו הסיפורים על פאולינכן והגפרורים ועל פיליפ המתנדנד. במהדורה החמישית נוספו הסיפורים על האנס המביט-באוויר ועל רוברט המעופף, והיינריך הופמן חתם בשמו המלא. באותה מהדורה, בעקבות ביקורות שהבליטו את דמותו של שטרובלפטר, הועבר הילד הפרוע מן העמוד האחרון אל העמוד הראשון, ומאז הספר נושא את השם Struwwelpeter. בשנת 1858 צייר הופמן את הציורים מחדש, בשיטה של תחריט-עץ, אחרי שאמרו לו כי ציוריו המקוריים של הספר אינם מתאימים לילדים.

הספר בעברית וביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומו הראשון של הספר, בידי לילי צדק, יצא בשם יְהוֹ‏שֻׁעַ‏ הַ‏פָּ‏‏רוּ‏עַ‏ עוד בשנת 1941, אחר כך בשם יפתח המלוכלך בתרגומו של אורי סלע (1975), ולבסוף בשם שׁוּ‏עַ‏ הַ‏פָּ‏‏רוּ‏עַ בתרגומו של אוריאל אופק (1985). ביידיש יצא הספר בשם פיניע שטרויקאַפ [יידיש: "פיניע ראש-קש"].

האפיזודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שטרובלפטר (Der Struwwelpeter): תיאורו המקוצר של ילד המסרב להסתפר ולגזוז את ציפורניו.
  • המעשה בפרידריך האכזר (Die Geschichte vom bösen Friederich): ילד רע המתעלל בחיות ובבני-אדם, עד שהוא ננשך על ידי כלב האוכל לאחר מכן את ארוחתו כאשר זה שוכב במיטה.
  • הסיפור הנורא על הגפרורים (Die gar traurige Geschichte mit dem Feuerzeug): ילדה לא שועה לאזהרות חתוליה ומשחקת בגפרורים וכתוצאה מכך נשרפת למוות.
  • המעשה בנערים השחורים (Die Geschichte von den schwarzen Buben): ילדים לועגים לילד כושי בגלל צבע עורו, ונענשים על ידי ניקולאס הקדוש בכך שהם מוטבלים בקסת-דיו והופכים לשחורים {עוד יותר מן הילד שלעגו לו}.
  • המעשה בצייד הפראי (Die Geschichte von dem wilden Jäger): ארנב גונב את רובהו של צייד, ומתחיל לצוד אותו, אך לאחר מכן נכווה מספל-קפה רותח.
  • המעשה במוצץ-האגודל (Die Geschichte vom Daumenlutscher): ילד מוזהר על ידי אימו שלא ימצוץ את אגודלו. אך לאחר מכן הוא מוצץ את אגודלו, עד שבא חייט עם מספריים ענקיים וקוצץ את אגודליו.
  • המעשה בקספר סרבן-המרק (Die Geschichte vom Suppen-Kaspar): ילד חסון מסרב לאכול מרק, וכתוצאה מכך הוא מרזה יותר ויותר עד שהוא מת. בגרסה אחרת הוא כמעט מת ולבסוף הסכים לאכול את המרק.
  • המעשה בפיליפ חסר-המנוח (Die Geschichte vom Zappel-Philipp): ילד מתנדנד עם כסאו בשעת הארוחה, ונופל עם השולחן והארוחה ושובר את מפרקתו.
  • המעשה בהאנס המביט-באוויר (Die Geschichte vom Hanns Guck-in-die-Luft): ילד לא מסתכל לאן הוא הולך ונופל לתוך נהר. הוא לא טבע אבל הילקוט שלו נסחף עם הזרם והדגים צחקו עליו.
  • המעשה ברוברט המעופף (Die Geschichte vom fliegenden Robert): ילד עף ברוח מפני שיצא מביתו בשעת סערה.


תרגום 1941 תרגום 1975 תרגום 1985
יְהוֹ‏שֻׁעַ‏ הַ‏פָּ‏‏רוּ‏עַ‏ יפתח המלוכלך שוע הפרוע
אֶ‏לְעָ‏זָ‏ר הָ‏אַ‏כְזָ‏ר יובל המנוול אלעזר האכזר
מַ‏עֲשֶׂ‏ה עָ‏צוּ‏ב בְּ‏גַ‏פְרוּ‏רִים דורית הגפרורית מעשה תמרורים בקופסת גפרורים
הַ‏זֵּ‏דִים הַ‏שְּׁ‏חוֹ‏רִים הסוף השחור ילד שחור ושלושה מאחור
מידד הצייד ויובב הארנב מעשה בצייד
איזה קץ בא לאצבע
עֶ‏זְרָ‏א הַ‏מְפֻנָּ‏‏ק ברק המפונדרק בלק והמרק
גָּ‏‏דִי נֻדְנָ‏דִי עודד המתנדנד עובד האובד
אֶ‏לְיָ‏קִים טָ‏ס בָּ‏‏אַ‏וִּ‏יר יוסף המעופף סטף, סטף, זה לא כיף להתעופף!
דָּ‏‏ן רוֹ‏אֶ‏ה בֶּ‏‏‏עָ‏בִים אפרים מביט לשמים מנחם החולם

ערך חינוכי-פדגוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה הפדגוגית החמורה שבה נוקט הספר נחשבת כיום למיושנת. עם זאת, טוענים חובבי הספר כי גם ילדים קטנים מסוגלים להבחין בהגזמה הסטירית בה מוצגים הסיפורים, וכי האפקט החזותי המתמשך שיש לאיורים המפורסמים מצליח לגרום לילדים לאמץ נורמות וכללי התנהגות מקובלים.

מצד שני, יש הנחרדים מהברוטליות של הסיפורים והאיורים כמו גם מהמסר החינוכי של הספר. בימי הזוהר של החינוך האנטי-סמכותי נתפס הספר כמיושן ובורגני-ריאקציונרי. בתקופה זו נכתב הספר הפופולרי "Anti-Struwwelpeter" מאת פרידריך וכטר, שהוא פרודיה אנטי-סמכותית של המקור ואחד מהטקסטים הקנוניים של מרד 68.

כתב היד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב היד המקורי של הספר, עם הכותרת מעשיות עליזות ותמונות מבדחות עם לוחות צבעוניים יפים לילדים מגיל שלוש עד שש שנים מאת חרזן-שופע אוהב ילדים, נמצא במוזיאון הגרמני הלאומי בעיר נירנברג.

פרשנות פסיכולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות עורר הספר עניין בחוגי הפסיכולוגיה ופסיכיאטריית הילדים, היות שהוא מתאר הפרעה הנפוצה מאוד בילדות: הפרעת קשב וריכוז, היכולה להיות משולבת בהיפראקטיביות (ADHD) או לעמוד בפני עצמה (ADD). בספר שתי דמויות המתאימות לתיאורי ההפרעה. תיאורו של Zappelphillip ("גָּ‏‏דִי נֻדְנָ‏דִי") הוא אופייני להפרעת קשב מלווה בהיפראקטיביות, בעוד Hans-Guck-in-die-Luft ("דָּ‏‏ן רוֹ‏אֶ‏ה בֶּ‏‏‏עָ‏בִים") החולמני אופייני להפרעת קשב ללא היפראקטיביות. יש המשערים כי הופמן עצמו סבל מהפרעת קשב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]