הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברפואה, מקובל לראות בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, ADHD - Attention-Deficit and Hyperactivity Disorder, ובהפרעת קשב וריכוז (ללא היפראקטיביות), ADD - Attention-Deficit Disorder, הפרעות התפתחותיות הנובעות מפתולוגיה נוירולוגית המובנת באופן חלקי. ל-ADHD יש תסמינים משלוש קבוצות ואילו ל-ADD יש תסמינים מאחת מקבוצות אלה בלבד. ל-ADD אין תסמינים הקשורים בהיפראקטיביות [1], [2]. סיבת תופעות אלה היא רפואית, אך לצד אנשי מדע הרפואה חוקרים אותן גם פסיכולוגים, חוקרי חינוך ומדענים אחרים. יש מדענים המתייחסים ל-ADHD ול-ADD כאל שתי הפרעות שונות, למרות המאפיינים הדומים ביניהן. הערך הנוכחי נוקט בגישה המקובלת, שעל פיה ADD היא מקרה פרטי של ADHD.

תוכן עניינים 1 מקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות 2 תופעות התסמונת 3 שכיחות ההפרעה בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות 4 קשר להפרעות אחרות 4.1 ADHD ו-דיסלקציה 4.2 תסמונת טורט, טורדנות כפייתית ו ADHD 4.3 ADHD ודיכאון 4.4 ADHD, הפרעות שינה וחוסר ברזל 5 אבחון 5.1 תנאי ראשון 5.2 תנאי שני 5.3 אמצעי אבחון 6 בעיות למידה של אנשים בעלי ADHD 7 בעיות חברתיות של אנשים בעלי ADHD 8 דרכי הטיפול 9 בעיות הנגררות מחוסר טיפול מתאים ב-ADHD 10 צדדים חיוביים של ההפרעה 10.1 יצירתיות, חשיבה אבסטרקטית וחוש הומור 10.2 ספונטניות ונכונות לנטילת סיכונים 10.3 התמקדות-יתר ורמות אנרגיה גבוהות 11 צייד בעולם של חקלאים 12 ראו גם 13 לקריאה נוספת 14 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות

ADHD מוגדרת כהפרעה התפתחותית. ישנן תופעות דומות להפרעה שנוצרות בעקבות פגיעה אבל זוכות להגדרות שונות. תסמונת התפתחותית היא בעיה שכבר הייתה קיימת בתום תקופת הינקות, או שהמקור לה הוא גנטי [3], [4], או בתהליך ההריון או הלידה או לכל היותר בינקות המוקדמת.

עדיין לא עמדו על מכלול הסיבות, אולם התוצאה הנצפית היא שינוי נוירולוגי מובהק [5], שאותו ניתן לראות בתחום המטבוליזם של חומרים שונים באזורים שונים של המוח. במיוחד מדובר על דופמין ונוראפינפרין (אדרנלין) במספר אזורים במוח ובמיוחד באונה המצחית (frontal lobe), האזור האחראי בין היתר על ויסות. התוצאה היא בעיה בוויסות של מרכיבים שונים: תנועה (היפר קינטיות) תגובה (אימפולסיביות) והכרה (הפרעת קשב וריכוז).

ניתן להבחין בהבדלים פיזיים בין מוחו של אדם בעל ADHD למוח אדם רגיל.

1. מוח האדם מורכב מהרבה מאוד תאי עצב (נוירונים) המעבירים מידע ביניהם. מולקולות הנקראות "מוליכים עצביים" (נוירוטרנסמיטורים) עוברות בין התאים וכך מועבר המידע. ישנה השערה מקובלת שפעילות המוליך העצבי "דופמין" במרווח הבין-תאי (סינפסה) שבמוחם של אנשים בעלי הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות נמוכה מזו האופיינית למוח אדם נורמלי [6], בגלל הובלה תוך תאית לקויה אל הסינפסה [7], בגלל שהרצפטורים שלו פגומים [8], או בגלל שהפרוק שלו מהיר מדי. לאחרונה התחילו להצטבר עדויות הקושרות את המוטציה המפריעה לפעילות הדופמין את התרופה היעילה להקלת תסמיני ההפרעה[9]. מלבד זאת, התגלה שזיהום חמור במהלך ההריון של החומר Hexachlorobenzene (HCB) שידוע כמפריע לפעילות הדופמין מתאים סטטיסטית להגברת שכיחות הADHD וגורם לתסמינים דומי ADHD בחיות מעבדה [10].
2. נפח ושטח פנים קטנים יותר של ההמיספרה הימנית ושל האונות הקדמיות [11].
   1. מוח האדם מחולק לשני חלקים, כל חלק כזה מכונה "חצידור" (="חצי כדור", ובלעז - "המיספירה"). המוח אינו סימטרי. צדו הימני גדול בדרך כלל מצדו השמאלי. בקרב הלוקים בהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, צדו הימני של המוח קטן בממוצע ב-5.2% מזה של אנשים אשר לא אובחנו כלוקים בהפרעה.
   2. השוני המבני באונות הקידמיות מלווה גם בשוני מובהק סטטיסטית בפעילות הדופמין שבהן. בחלקי מוח אחרים בהם נבדק שוני זה מהנורמה, טרם נתגלתה מובהקות [12].
3. עוד התגלה שבמוחם של מבוגרים שסובלים מהתסמונות, המטבוליזם של הגלוקוז באזור מסוים של האונה המצחית של המוח הוא איטי יותר. המטבוליזם האיטי הזה מביא לתת פעילות באותם אזורים של המוח שקשורים לקשב ולשליטה מוטורית. שוני זה מיחד גם תהליכי הזדקנות בנשים עם ADHD [13].
4. חוסר איזון בסרום של המוליכים העצביים.
5. שוני בפעילות וגודל הצרבלום אצל אנשים שיש להם הפרעת קשב וריכוז [14], [15], [16], [17]. חשיבות ממצא זה שנויה במחלוקת. יש הרואים בו שווה לשאר הממצאים הנ"ל, יש הנוטים להתעלם ממנו [18] ויש הטוענים שהוא חשוב מהאחרים.

[עריכה] תופעות התסמונת

בעיות נוירולוגיות אלו גורמות אצל הלוקים בהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות למספר תופעות:

• בעיות קשב וריכוז - הלוקה ב-ADHD או ב-ADD אינו מסוגל להיות קשוב (to pay attention) לאורך זמן (חוסר ריכוז), או לחילופין אינו שם לב לדברים שאינם במרכז תשומת הלב שלו (ריכוז יתר).
• אימפולסיביות - הלוקה ב-ADHD פזיז, לא שם לב לפרטים חשובים, לוקה בבעיות בעיבוד מידע וביטוי הידע. תופעה זו לא קיימת ב-ADD.
• היפראקטיביות - הלוקים ב-ADHD נוטים בדרך כלל לתנועתיות יתר. אצל מבוגרים זה מתבטא לרוב בחוסר שקט. תופעה זו לא קיימת ב-ADD.

ה-ADHD נדיר בערך פי שלושה מה-ADD. קיים ויכוח לגבי קיומה של תופעה שלישית - היפר אקטיביות ואימפולסיביות ללא הפרעות קשב וריכוז. המצדדים בקיום התופעה טוענים שהיא נדירה בערך פי 10 מה-ADD [19], [20]. לעומת זאת, קיומן של בעיות ריכוז בלא בעיות קשב (יכולת להתמקד בדברים הנכונים ובעיה רק בשמירת ההתמקדות בהם) כנראה שאינה קיימת לכל הדיעות.

[עריכה] שכיחות ההפרעה בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות

הפרעת קשב והיפראקטיביות היא הפרעה נפוצה מאוד בקרב האוכלוסייה הכללית [21] וניתן למצוא אותה בכל שכבות החברה, הגילאים ורמות האינטליגנציה. לא קיים מידע מדויק על שכיחות ההפרעה, אך ההערכות המקובלות הן שבישראל ההפרעה נמצאת אצל בערך 5% מאוכלוסיית הילדים 3%-4% מהבוגרים. מספר הבנים שההפרעה מאובחנת אצלם גדול פי שניים עד פי שלושה ממספר הבנות המאובחנות. הפרעת קשב והיפראקטיביות היא הפרעה המתחילה כבר בילדות, ויש האומרים שהיא מתחילה להתפתח כבר אצל העובר לפני הלידה. 50%-70% מבני ה 6-12 שההפרעה אובחנה אצלם יאובחנו כך גם בגיל ההתבגרות ו-30% גם בתום תקופת ההתבגרות. האחוז היורד אין פירושו שההפרעה נעלמה, אלא סביר יותר להניח שהאנשים אצלם אובחנה ההפרעה טופלו, או פיתחו דרכי התמודדות עם ההפרעה כך שהתסמינים שלה הפכו למורגשים פחות, או שההיפראקטיביות של אותם אנשים ירדה כאשר התבגרו, אך בעיית הקשב שהיא קשה יותר לאבחון עדיין קיימת אצלם. סיבה נוספת לאחוז הנמוך של המאובחנים המבוגרים היא שהפרעת קשב והיפראקטיביות נחשבה עד לפני עשור בערך לבעיה של ילדים בלבד. אמנם המודעות לקיום ההפרעה גם אצל מבוגרים גדלה בשנים האחרונות, אך עדיין המודעות אליה בישראל גדולה הרבה יותר בקרב רופאים המטפלים בילדים.

[עריכה] קשר להפרעות אחרות

המנגנון הפתולוגי של ההפרעה ושל הפרעות נוירולוגיות רבות אחרות אינו מובן דיו. לכן קשה להצביע על קשר סיבתי בין הפרעה זו לבין הפרעות אחרות. מחקרים שונים הראו קשר סטטיסטי בין הפרעה זו להפרעות נוירולוגיות מסוימות אחרות. קשר סטטיסטי אינו מוכיח קשר סיבתי בין ההפרעות אולם חוסר קשר סטטיסטי כן מוכיח חוסר קשר סיבתי.

תופעות שקיים ביניהן חוסר קשר סטטיסטי הן תופעות שהסתברותה של אחת אינה משנה את הסתברותה של השנייה. דוגמה לתופעות כאלה הן IQ וקיום ADHD. התפלגות הIQ אצל האוכלוסייה בעלת ה-ADHD דומה מאוד לזו של האוכלוסייה הכללית. לכן ניתן להסיק שאין קשר בין משכל לADHD. לעומת זאת, מצב בו קיומה של תופעה אחת מעלה או מוריד מסיכויי קיומה של תופעה אחרת הוא מצב קשה לפירוש שכל טענה לגביו דורשת מחקר ניסויי (להבדיל ממחקר תצפיתי כגון מחקרים על שכיחות סטטיסטית).

[עריכה] ADHD ו-דיסלקציה

לאדם המאובחן באחת התופעות האלה יש סיכוי גבוה יותר מאשר לאוכלוסייה הכללית להיות מאובחן גם בשניה [22]. הפירוש שרוב החוקרים נותנים לממצא הסטטיסטי הזה הוא שאין קשר בין התופעות [23] אולם יש קשר בין המודעות לשתי התופעות. פירוש הדבר הוא, שהמדענים מאמינים, שלגבי שתי תופעות אלה, אוכלוסיית המאובחנים אינה מייצגת את האוכלוסייה הכללית של הלוקים בהפרעות אלה. אנשי המדע טוענים ששתי ההפרעות מתגלות בבית הספר ומתאבחנות אצל אותם מטפלים. לכן מי שיש לו משתי ההפרעות האלה סביר יותר שבית הספר יישלח אותו לאבחון מאשר מי שיש לו רק אחת מהן ומי שמגיע לאבחון בגלל אחת מהן סביר יותר שיימצאו אצלו גם את השנייה. לאחרונה החלו חוקרים שונים לחפש קשר סיבתי בין התופעות בעזרת מחקר ניסויי [24] אולם מחקרים אלה עדיין בראשית דרכם והם מיצגים דעת מיעוט.

[עריכה] תסמונת טורט, טורדנות כפייתית ו ADHD

מחקרים סטטיסיטים מצביעים על קשר בין הפרעת קשב והיפראקטיביות לבין הפרעה הנקראת הפרעה טורדנית כפייתית, או OCD - Obsessive Compulsive Disorder ולבין הפרעה הנקראת תסמונת טורט, או TS - Tourette Syndrome. הסבר הקשר הסטטיסטי עדיין דורש מחקר[25].

[עריכה] ADHD ודיכאון

ההערכות המקובלות הן, שבכל זמן נתון 30% מאלו שיש להם להם הפרעת קשב, סובלים גם מדיכאון בדרגה כלשהי (בדרך כלל דיכאון קל בלבד). הקשר בין הפרעת דיכאון להפרעת קשב נמצא באונה המצחית של המוח. גם בהפרעת דיכאון וגם בהפרעת קשב רמות הפעילות בלפחות חלק מהאונה המצחית של המוח הן נמוכות מבמוח של אדם נורמלי. בנוסף, כשלון בלימודים ובשאר תחומי החיים, הנובעים מההפרעה ולא מטופלים גורמים לרוב לתחושות תסכול. תחושות אלו נאספות במשך השנים ולכן אנשים רבים עם ADHD (או ADD) מפתחים תחושות דיכאון.

[עריכה] ADHD, הפרעות שינה וחוסר ברזל

תסמונת הפרעת השינה בשל תנועות רגליים טורדניות היא אחד הגורמים השכיחים להפרעות שינה. מה שמעניין בשכיחות הגבוהה יחסית של אבחונה יחד עם ADHD הוא שהסיבה לשכיחות הגבוהה מובנת היטב. בין התופעות אין קשר סיבה ומסובב. הן גם לא נגרמות מחוסר ברזל. אולם חוסר ברזל מגביר את הופעת התסמינים של שתי תופעות אלה [26], [27], [28] והופך אותן קלות לאבחון.

[עריכה] אבחון

הקריטריון לאבחון ADHD עפ"י ה DSM IV (מהדורה מתוקנת) המפורסם על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית הוא שאחד מתוך שני התנאים הבאים מתקיים עבור האדם הנבדק:

[עריכה] תנאי ראשון

ששה או יותר מהתסמינים הבאים של חוסר קשב התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:

1. לעתים קרובות אינו מקדיש תשומת לב לפרטים, או עושה שגיאות טפשיות בלימודים, בעבודה או בפעילות אחרת.
2. לעתים קרובות מתקשה לשמור על הקשב למשך זמן במטלות או במשחק.
3. לעתים קרובות נראה כמי שאינו מקשיב כשמדברים אליו.
4. לעתים קרובות אינו עוקב אחרי הוראות ומתקשה להשלים מטלות, כגון עבודות בי"ס, מטלות בעבודה וכו' (ולא כתוצאה מהפרעה מרדנית מתנגדת או מקושי בהבנת המטלות).
5. לעתים קרובות מתקשה בארגון מטלות ופעילויות.
6. לעתים קרובות נמנע, סולד או אינו מעוניין לעסוק בפעילויות הדורשות מאמץ מנטלי ממושך (למשל לימודים בביה"ס או שעורי בית).
7. לעתים קרובות מאבד חפצים הדרושים למטלות או פעילויות (למשל עבודות בית מביה"ס, עפרונות, ספרים, כלי עבודה).
8. לעתים קרובות מוסח על ידי גירויים חיצוניים.
9. לעתים קרובות שכחן בפעילויות יומיומיות.

[עריכה] תנאי שני

שישה או יותר מהתסמינים הבאים של היפראקטיביות ואימפולסיביות התקיימו במהלך ששת החודשים האחרונים לפחות בצורה שהיא לא הסתגלותית ולא תואמת את רמת ההתפתחות של הנבדק:

היפראקטיביות

1. לעתים קרובות ממולל בידיים וברגליים או מקפץ בכיסא.
2. לעתים קרובות עוזב את כיסאו בכיתה, או במצבים אחרים בהם יש ציפייה שיישאר ישוב.
3. לעתים קרובות רץ או מטפס במצבים בהם לא נהוג לעשות זאת (במתבגרים או במבוגרים תיתכן תחושת אי-שקט עזה).
4. לעתים קרובות חש קושי לשחק או להנות מפעילויות פנאי בשקט.
5. לעתים קרובות נמצא בתנועה מתמדת, או מתנהג כאילו יש לו "מנוע בישבן".
6. לעתים קרובות מדבר ללא הפסקה.

אימפולסיביות

1. לעתים קרובות פולט תשובות לפני תום השאלה, או מתפרץ לאמצע המשפט.
2. לעתים קרובות מתקשה לחכות לתורו.
3. לעתים קרובות מפריע או מציק לאחרים (למשל, מתפרץ למשחקים, נוגע וכו').

בנוסף, על-מנת שהקריטריון יתקיים יש צורך ש:

• חלק מתסמיני ההיפראקטיביות, האימפולסיביות, או של חוסר הקשב, הגורמים לבעיה, מתקיימים לפני גיל 7 שנים.
• חלק מהתסמינים יתקיים בשתי מסגרות התייחסות לפחות (למשל בית ובי"ס).
• חייבת להיות עדות ברורה של פגיעה תפקודית בבית, בביה"ס או בעבודה.
• התסמינים אינם מופיעים במהלך ההתפתחות של הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD), סכיזופרניה, או הפרעה פסיכוטית אחרת, ואינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעות נפשיות אחרות כגון הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות או הפרעות אישיות כלשהן.

במידה והקריטריון לאבחון ADHD מתקיים עבור האדם שנבדק, ניתן להגיד שאותו אדם הוא בעל הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות וההפרעה שלו מסווגת כ:

1. הפרעת חוסר קשב בעיקרה, אם התנאי הראשון העוסק בחוסר קשב מתקיים, אך התנאי השני העוסק בהיפראקטיביות ואימפולסיביות אינו מתקיים. במקרה זה מקובל גם לומר שהאדם הוא בעל הפרעת חוסר קשב, או ADD - Attention Deficit Disorder.
2. הפרעת היפראקטיביות ואימפולסיביות בעיקרה, אם התנאי השני העוסק בהיפראקטיביות ואימפולסיביות מתקיים, אך התנאי הראשון העוסק בחוסר קשב אינו מתקיים.
3. הפרעה משולבת חוסר קשב והיפראקטיביות ואימפולסיביות, אם גם התנאי הראשון העוסק בחוסר קשב וגם התנאי השני העוסק בהיפראקטיביות ואימפולסיביות מתקיימים.

[עריכה] אמצעי אבחון

למרות שמקור ההפרעה הוא רפואי, לפי שעה אמצעי האבחון המקובלים אליה הם שאלונים על אודות התנהגות האדם המאובחן - שאלונים מתחום הפסיכומטריה המודדים את הקריטריונים שפורטו למעלה. אמצעי שעשוי לעזור לאבחון הוא מכשיר הבדיקה הממוחשב TOVA, המודד את עיקביות זמן התגובה. אנשים שזמן התגובה שלהם אינו עקבי נחשדים בלקות ריכוז. בדיקת TOVA נערכת תחילה בלא השפעת תרופות אולם אם מתוצאותיה לא עולה בבירור רב כי לנבדק יש ADHD, היא נערכת שנית בהשפעת תרופות להקלת תסמיני ADHD לשם השוואה.

כמו כל אמצעי אבחון, ה-TOVA יכול לאבחן בריא כבריא, בעל הפרעה כבעל הפרעה, בריא כבעל הפרעה ובעל הפרעה כבריא. באמצעי אבחון מוצלח השגיאות נדירות. בבדיקת TOVA אחוז בעלי הפרעה המאובחנים בטעות כבריאים הוא מעט גבוה מהמקובל. לכן בדיקת TOVA משמשת בעיקר לחיזוק חשד ב-ADHD ופחות להחלשת חשד כזה והיא אינה יכולה להיות אמצעי אבחון יחיד.

לאחרונה נתגלה קשר בין אללים פגומים לגנים הקשורים לדופמין לבין תסמיני ADHD שונים והתגובה לתרופות מקלות תסמינים (ראו סעיף הגורמים ל-ADHD). לכן ייתכן שבעתיד הקרוב יעזרו בבדיקה גנטית לאבחון ADHD ולהחלטות בקשר לטיפול בו.

[עריכה] בעיות למידה של אנשים בעלי ADHD

אחת הבעיות היותר בולטות אצל אנשים עם ADHD היא בעיית הלמידה במסגרות החינוך הפורמליות. הפרעות הלמידה הנגרמות עקב ADHD אינן מקיפות את כל סוגי הלמידה, אלא מתמקדות, על פי רוב, בקושי ללמוד בתוך המסגרת הסטנדרטית. מסגרות החינוך הפורמליות עוצבו תוך פשרה בין צרכי התלמיד הממוצע לעלות החינוך. פשרה זו לא תמיד לקחה בחשבון את צרכיהם של תלמידים עם לקויות ריכוז (ראו גם נגישות שמע של חדרי כיתה). מספר ניסויים שנערכים בשנים האחרונות מצביעים על אפשרויות לשינוי של מערכת החינוך כך שישולבו אסטרטגיות הוראה מתאימות שיסייעו לקדם את התלמידים בעלי ADHD בהתאם לכישוריהם ויאפשרו להם להכיל את הצרכים המיוחדים שלהם בלי שאלו ייחשבו להפרעה.

הבעיה המרכזית של תלמידים אלו כרגע היא האנרגיה הרבה ש"מתבזבזת" סביב הקושי שלהם לעמוד בדרישות המסגרת. הקושי לשבת על הכיסא במשך 45 דקות רצופות, הקושי בהאזנה לשיעור פרונטלי, הצורך לבצע מבחנים וללמוד לבד לקראת מבחנים. כל אלו מובילים לבעיות שפוגעות באופן ניכר בתלמידים הסובלים מהתסמונת. לעומת זאת בשיטות שונות ובהן למשל טכניקת הדיבייט (Debate, נאומים) הביאו בניסויי חלוץ לשינויים דרמטיים ולהבלטת הכישורים הייחודיים של התלמידים הללו.

[עריכה] בעיות חברתיות של אנשים בעלי ADHD

הבעיות החברתיות הנגרמות כתוצאה מהפרעת קשב והיפראקטיביות הן מגוונות. בין היתר צריך להבין את המרכיבים העמוקים של התופעה כדי להבין את המרכיבים הללו.

דוגמה לבעיה חברתית הנגרמת על ידי ADHD היא הפרעת כשל בניהול העצמי (EDF). הפרעה זו יוצרת קושי להתארגן באופן כללי, ולכן אנשים הסובלים מ-ADHD נוטים להתקל בביקורת בעיקר מדמויות הסמכות במקומות רבים אליהם הם מגיעים (משפחה, צבא, עבודה וכו'). אותן דמויות סמכות רואות פעמים רבות את חוסר הארגון כחוסר בגרות, או כזלזול. שהרי למה אותו אדם הסובל מ-ADHD לא תכנן טוב יותר? איך שכח לארגן את...? וכדומה.

דוגמה נוספת לבעיה היא בעיה חברתית הנגרמת פעמים רבות על ידי האימפולסיביות, אשר הינה מרכיב בסיסי בהפרעה. האימפולסיביות של אנשים בעלי ADHD מהווה פעמים רבות הפרעה לשמירה על קודי התנהגות שונים בחברה. ילדים בעלי ADHD מרבים להיות מעורבים במריבות ועימותים. אנשים בוגרים נוטים לפעמים לדבר בלי לסנן את אשר על לבם וגורמים בכך לאי נעימויות חברתיות, או נתפסים כחסרי נימוס.

[עריכה] דרכי הטיפול

הטיפול בהפרעה נעשה במספר דרכים:

1. הדרכה, הכוונה והעשרה אינסטרומנטלית אשר מלמדים את הלוקה בהפרעה איך לבלום את התסמינים של ההפרעה ומקנים לו כלים לשליטה באימפולסיביות, לעיבוד וביטוי מידע. סוגים מקובלים של הדרכה הם אימון אישי (קוצ'ינג, ייעוץ קבוע להגדרת מטרות וניהול זמן) [29], עיצוב התנהגות [30] והדרכה בשיפור יחסי המשפחה [31],[32].
2. טיפול על ידי שימוש בתרופות [33] ממריצות כגון ריטלין, קונצרטה [34], או בתרופות ממשפחת ה SSRIs כמו וולבוטרין (Wellbutrin, Bupropion), או ממשפחת ה SNRIs כגון אפקסור (Effexor, Venlafaxine), סטרטרה (Strattera), או אדרונקס (Edronax, Reboxetine)
3. טכנולוגיות טיפוליות דוגמת ביופידבק, נוירופידבק וטכנולוגיה מסייעת [35] (טכנולוגיה שעוזרת לאנשים עם מוגבלויות מבלי לצמצם את התלות בה ואיננה שימושית לאנשים חסרי לקויות).

הטיפול אינו בהפרעה עצמה אלא בתסמינים שלה. הטיפול נועד להקל על הלוקה בה ללמוד, לעבוד ולשמור על קשרים חברתיים. הפתרונות הטיפוליים בהפרעה הם חלקיים ויש צורך לקבץ פתרונות שונים כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד של בעל ההפרעה. חלק מהפתרונות דורשני ולכן ההחלטה בדבר המדיניות הטיפולית המתאימה לבעל ADHD זה או אחר אינה פשוטה.

[עריכה] בעיות הנגררות מחוסר טיפול מתאים ב-ADHD

אחת התופעות הנראות בשנים האחרונות היא הזנחה של ילדים הסובלים מ-ADHD בעקבות הפצת מידע הסותר ממצאים מחקריים מצד ארגונים (כגון כת הסיינטולוגיה) ואנשים לא מקצועיים שונים המתנגדים לשימוש בתרופות המסייעות לסובלים מההפרעה [36] [37] [38].

ישנן עדויות לפיהן הזנחה גוררת כישלון בלימודים ובעבודה, כישלון ביחסי אנוש, תסכול והגדלת והסיכוי לפעילות עבריינית ולהתאבדות [39], [40].
אין דרך לרפא אנשים הסובלים מ-ADHD מהתופעות השליליות של ההפרעה, והסיוע העיקרי להם הוא בהפחתת הסימפטומים שלה. הדרך המוכחת והיעילה נכון להיום לעשות זאת היא באמצעות טיפול משולב של איזון תרופתי, לצד טיפול פסיכו-חינוכי. השאלה הקריטית העולה היא התוצאות השליליות של הטיפול התרופתי כנגד התוצאות השליליות של הימנעות מטיפול כזה, אולם בפועל המציאות מורכבת עוד יותר - התוצאות החיוביות או השליליות הן של תמהיל דרכי סיוע.

הפתרון האופטימלי הוא שילוב של אנשי המקצוע - רופא (פסיכיאטר או נוירולוג) לצד טיפול נפשי (פסיכולוג או פסיכותרפיה הבעתית) וכן סיוע גופני (מרפא בעיסוק או טכניקות סיוע דומות - טיפול ברכיבה, הידרו-תרפיה) וכן הנחיה בנוגע לתזונה נכונה. יחד עם כל אלו חייב להיות גם מי שרואה את התמונה החברתית הנכונה (יועץ, עובד סוציאלי או מתאם). במציאות בדרך כלל אין אפשרות לספק את כלל התמיכה לאדם הבודד בגלל מגבלות שונות ובעיקרן התקציב. חשוב לדעת ולהכיר מה התרומה של כל גורם ובכך ניתן יהיה לנבא גם מה יהיו תוצאות הלוואי של הזנחת נושא כזה או אחר.

[עריכה] צדדים חיוביים של ההפרעה

כמו הפרעות רבות אחרות, ADHD מקנה לא רק סבל אלא גם יתרונות מסוימים ונקודות חוזק לעומת אנשים שההפרעה לא קיימת אצלם.

[עריכה] יצירתיות, חשיבה אבסטרקטית וחוש הומור

נקודת חוזק אחת כזו היא יצירתיות גבוהה. ישנן השערות רבות לסיבות הגורמות ליצירתיות הזו. השערה מקובלת היא שאדם בעל ADHD המוצף במידע שזורם אליו מכל עבר, מסדר את המידע הזה בזיכרון בצורה אחרת מאדם נורמלי ויוצר קשרים שכיחים פחות בין חלקי מידע. מחקרים גם מראים שכאשר אנשים בעלי הפרעת קשב פותרים בעיה, ישנה אצלם נטייה גדולה מהרגיל לאיבוד ריכוז, קטיעת התהליך המכני של פתרון הבעיה והופעה של מחשבות ספונטניות המאירות את הבעיה באור שונה. נראה שבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות מצטיינים בהמשגה של הבעיה, או אף בהמשגתה של בעיה אחת במספר דרכים שונות זו מזו. תכונות אלו הם כנראה בין התכונות שגורמות לכך שבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות יצטיינו לא רק בחשיבה מחוץ למסגרת הבעיה שניתנה להם, אלא גם בחשיבה אבסטרקטית (מופשטת).

עוד תכונה קרובה ליצירתיות היא חוש הומור. הומור נובע פעמים רבות מראייה של דברים מוכרים באור חדש. היכולת לראות דברים מוכרים באור חדש בלתי צפוי, או היכולת לשמוע בדיחה שבה מוצג דבר מוכר באור חדש ולהבין בקלות את נקודת המבט החדשה היא למעשה חוש ההומור.

[עריכה] ספונטניות ונכונות לנטילת סיכונים

אימפולסיביות אינה תמיד תכונה שלילית. במקרים מסוימים האימפולסיביות של בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות דוחפת אותם ליוזמות חדשות, יצירת קשרים עם אנשים לא מוכרים, התחלת למידה של נושאים לא מוכרים וגילוי חוויות חדשות.

היעדר העכבות הזה בשילוב עם חוסר הסבלנות המאפיין בעלי הפרעת קשב הופך אותם לאנשים אוהבי סיכון. הנטייה לנטילת סיכונים יכולה להיות שלילית אם היא מתועלת להימורים לא מחושבים ולא אחראיים, אבל במידה והיא נעשית במידה מחושבת היא יכולה להיות מועילה מאוד. הנכונות לנטילת סיכונים והיצירתיות שהוזכרה בסעיף הקודם הופכת בעלי הפרעת קשב רבים ליזמים, לאנשי עסקים ולאמנים מוצלחים.

[עריכה] התמקדות-יתר ורמות אנרגיה גבוהות

אמנם נהוג לאפיין את הפרעת הקשב וההיפראקטיביות בחוסר קשב, אך כאשר בעלי הפרעת קשב, עוסקים בדבר בו יש להם עניין רב, הגירויים החיצוניים כאילו נעלמים, והם יכולים להגיע בקלות לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהתמקד בצורה יוצאת דופן בדבר בו הם עוסקים למשך זמן רב. ההשתקעות המוחלטת בפעילות מסוימת מביאה לתחושת סיפוק גדולה ומאפשרת לבעלי הפרעת הקשב להצטיין באותו עיסוק שכה מעניין אותם.

גם להיפראקטיביות יש צד חיובי. האנרגיה הרבה שקיימת אצל אנשים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות ואשר מפריעה להם כאשר הם נדרשים לעסוק בנושאים שלא מעניינים אותם וכאשר חוסר הקשב שלהם הוא גדול, יכולה להיות מתועלת למטרות חיוביות במקרים שאנשים אלה נחושים לבצע משימה שמעניינת אותם ולהביא את אותם אנשים לעבוד שעות וימים ארוכים תוך הרגשת סיפוק רב. תכונות אלה הן גם תכונות שנדרשות פעמים רבות בעולם העסקים.

[עריכה] צייד בעולם של חקלאים

תאורית ה"צייד בעולם של חקלאים" הוצעה לראשונה על ידי טום הרטמן (Thom Hartmann), פסיכותרפיסט שעבד עם ילדים עם הפרעת קשב. זוהי תאוריה אנטרופולוגית המסבירה את מקורותיה של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות במעבר של בני האדם מחיים בחברות לקט-צייד לחברות חקלאיות.

עפ"י התאוריה, בחברות לקט-צייד לאנשים עם הפרעת קשב יש יתרון השרדותי. הקשב של הגברים הציידים שרגיש להפרעות מהסביבה, בעיקר הפרעות רעש, היכולת לעבור למצב של התמקדות-יתר במצבים של סכנה, רמת האנרגיה הגבוהה, האימפולסיביות, הנטייה לקחת סיכונים והחיפוש אחרי אדרנלין (נוראפינפרין) - כל אלה הם תכונות מאפיינות של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות. עם הזמן כשהאדם עבר לתרבויות חקלאיות, חלה הסתגלות אבולוציונית וכיום רוב האנשים חסרים את מאפייני הפרעת הקשב וההיפראקטיביות. טום הרטמן גם מניח שבחברות של מהגרים, כמו החברה האמריקאית למשל, שיעור האנשים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות הוא גבוה מבחברות אחרות של יושבי קבע.

מנקודת המבט של תאוריית הצייד בעולם של חקלאים, הפרעת הקשב וההיפראקטיביות אינה לקות, אלא צורת פעילות שונה של המוח שיש לה יתרונות במצבים מסוימים. טום הרטמן שם דגש על היתרונות האלה ומציע לאנשים שההפרעה קיימת אצלם להכיר את היתרונות האלה ולבנות את חייהם בהתאם. למשל, בחירת מקצועות כמו כירורג, או כבאי שדורשים התמקדות-יתר תחת לחץ, עיסוק ביזמות או בשוק ההון בהם יש כל הזמן גירויים חיצוניים ששומרים על עניין והתמקדות-יתר ודורשים תפקוד בסביבה המשתנה כל הזמן, או ספורט שמשלב גם הוא את כל התכונות האלה.

[עריכה] ראו גם

• לקות למידה
• אמפטמין

[עריכה] לקריאה נוספת

• טלי היימן, הפרעת קשב והיפראקטיביות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
• שרית טגנסטקי, מי מפחד מ-AdHd - מדריך מעשי להורים ולאנשי מקצוע בתחום בעיות קשב וריכוז, הוצאת רימונים, 2006.
• איריס מנור, שמואל טיאנו, "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז ADHD", דיונון, מהדורה שלישית, 2005.
• מ. סוזן רוברטס וג'רלד ג'. יאנסן, לחיות עם ADD, דרכי עבודה למבוגרים עם הפרעת חוסר קשב, הוצאת ספרים "אח", ISBN 965-267-261-0
• מ.האלוול וג'ון ג'.רייטי, מריטת עצבים - הפרעת קשב ADHD, הוצאת אור עם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אורית גודקאר, הפרעת קשב וריכוז - מורה נבוכים
• נופר קרין ועדי פרי, אבחון של הפרעת קשב (ADHD) - האבחנה, ההשלכות של האבחנה, תהליך האבחון והתחלה של התערבות מערכתית.
• אבי שפירא, ADHD - חשיבות האיבחון המוקדם
• נופר ישי-קרין ומירב חן, ילדים מיוחדים: המפגש של ילדים היפראקטיביים (ADHD) ולקויי למידה עם מערכת החינוך עפ"י תאורית העצמי
• מידע על ADHD באתר ה NIMH (ה NIMH הוא גוף המחקר הפדרלי העיקרי בארצות הברית בנושאי בריאות הנפש)
• NIH Consensus Statement, 1998
• תמונות של סריקות MRI ו PET במוחם של אנשים עם ובלי ADHD
• אביב נוף, - היתרונות של הפרעת קשב וריכוז
• פורום הפרעות קשב בפורטל תפוז - זהו פורום תמיכה המשמש בעיקר הורים לילדים עם ADHD\ADD
• פורום תמיכה למבוגרים עם ADHD\ADD בפורטל תפוז
• פורום הפרעות קשב בפורטל כללית פורום פתוח לחברי כל הקופות, להגברת הידע והמודעות, בהנהלת ד"ר איריס מנור
• גישת הצייד בעולם של חקלאים, באתר של טום הרטמן.
• Amen Clinics, חברה רפואית שייסד דניאל אמן
• אתר בעברית של ADD/ADHD האתר כולל גם פורום בהנהלת ד"ר אבי שפירא
• איך זה להיות בעל הפרעת קשב וריכוז - מאמר באנגלית
• מידע על הפרעות קשב וריכוז באתר "מקום מיוחד" של מטח ו"קשר"
• בעיות מיקוד ראייה (פוקוס) המאובחנות בטעות כהפרעת קשב וריכוז או מחריפות את הבעיות התפקוד אם הן מופיעות לצד הפרעה זו