יוהאן אדולף האסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האסה

יוהאן אדולף האסה (גרמנית: Johann Adolph Hasse;‏ 25 במרץ 1699 - 23 בדצמבר 1783) היה מלחין גרמני.

האסה נולד בברגדורף, סמוך להמבורג וקיבל את שיעוריו הראשונים במוזיקה מאביו. כיון שהיה מחונן בקול טנור יפה, בחר בקריירה תיאטרלית והצטרף ללהקה אופראית בניצוח ריינהארד קייזר, שבתזמורתו ניגן הנדל כינור שני כמה שנים לפני כן. הצלחתו של האסה הובילה למשרה בתיאטרון החצר של ברונשוויק-לינבורג ושם, בשנת 1723, התחילה הקריירה שלו כמלחין, בביצוע האופרה "אנטיגונוס". הצלחת היצירה המריצה את הדוכס לשלוח את האסה לאיטליה להשלמת לימודיו ובשנת 1724 נסע לנאפולי והתייצב אצל ניקולא פורפורה. יחסיו עם פורפורה עלו כנראה על שרטון, הן כאדם והן כאמן, לעומת זאת קשר ידידות עם אלסנדרו סקרלטי, שעזר לו להשיג את ההזמנה הראשונה שלו, סרנדה לשני קולות, ששרו, בחגיגה משפחתית אצל סוחר עשיר, שניים מגדולי הזמרים של איטליה בשנים ההן, פארינלי וסיניורה טסי.

אירוע זה ביסס את תהילתו של האסה; הוא נעשה פופולרי מאוד והאופרה שלו, "ססוסטראטו", שנכתבה לאופרה המלכותית בנאפולי בשנת 1726, פרסמה את שמו בכל רחבי איטליה. בונציה, לשם נסע בשנת 1727, התוודע אל הזמרת פאוסטינה בורדוני (ילידת ונציה ב-1693), שהייתה לאשתו בשנת 1730. שני האמנים נסעו לאחר זמן קצר לדרזדן, בהזמנה מזהירה שהגיש להם הנסיך הבוחר חובב הפאר של סקסוניה, אוגוסטוס השני. האסה נשאר שם שנתיים ואז חזר לאיטליה. בשנת 1733 יצא ללונדון וחבורת בני אצולה, ששטמה את הנדל, ניסתה לגייס אותו ליצירת יריבות עוינת למלחין נודע זה. האסה דחה בחוכמה את הצעתם ונשאר בלונדון רק די הצורך לפקח על החזרות לאופרה שלו, "ארתחשסתא" (שהופקה לראשונה בוונציה ב-1730).

ארחשסתא", 1730

במשך כל הזמן הזה, פאוסטינה נשארה בדרזדן, חביבת הקהל וכן, לרוע המזל, חביבת הנסיך הבוחר; בעלה, שנשאר קשור אליה, לא הורשה לראותה אלא לעתים רחוקות. בשנת 1739, אחרי מות אוגוסטוס השני, השתקע האסה בקביעות בדרזדן ונשאר שם עד 1763, כשהוא ואשתו פרשו משירות החצר, נהנים מקצבאות נכבדות. אבל האסה היה עדיין צעיר מכדי לנוח על זרי הדפנה. הוא נסע עם משפחתו לוינה והוסיף עוד כמה אופרות למספר הרב של יצירות שכתב עד אז. יצירתו האחרונה לבימה הייתה האופרה "רוג'רו" (1771), שנכתבה לכבוד חתונת הארכידוכס פרדיננד מאוסטריה-אסטה במילנו.

באותה הזדמנות בוצעה גם אסקניו באלבה, אופרה של מוצרט, אז בן ארבע-עשרה, והאסה חיווה את דעתו: "הצעיר הזה עוד יעבור את כולנו." על פי תיאוריו של ליאופולד מוצרט ועיתונים מן התקופה האפילה האופרה המוקדמת של הנער הגאון על האופרה הבשלה של בכיר מלחיני האופרה האוסטריים. לבקשת אשתו, התיישב האסה בעיר הולדתה, ונציה, ושם מת.

יצירותיו כוללות הרבה מאוד אופרות, 120 במספר, ומלבדן גם אורטוריות, קנטטות ומוזיקה אינסטרומנטלית מסוגים והרכבים שונים. במשך המצור הפרוסי על דרזדן בשנת 1760, עלו רוב כתבי היד שלו, שנאספו להכנת מהדורה מלאה, שנועדה לצאת במימון הנסיך הבוחר, באש. כמה מיצירותיו, ביניהן האופרה "אלסיד אל ביביו" (1760) יצאו לאורוספריות וינה ודרזדן שמורים כתבי יד מקוריים של יצירות אחרות.

כמו מלחינים אחרים מראשית עד אמצע המאה ה-18, האסה כתב לתזמורות קטנות, שרובן כלי מיתר. בהרכבים שלו אין שום עניין מיוחד. גם להט דרמטי לא היה הנקודה החזקה שלו, אבל היה לו מקור לא אכזב של מלודיה אמיתית ונעימה לאוזן, ונראה שזו הסיבה לפופולריות העצומה שלו במשך חייו. שני השירים שפארינלי נדרש לזמר מדי יום ביומו במשך עשר שנים באוזני המלך המלנכולי של ספרד, פליפה החמישי, היו שניהם פרי עטו של האסה.

על פאוסטינה האסה די יהיה להוסיף, שהייתה, לתמימות דעתם של מבקרי מוזיקה (כולל ד"ר צ'ארלס ברני), אחת הזמרות הגדולות בתקופה, שאמני הקול רבו בה כחול על שפת הים. שנת מותה אינה ידועה בוודאות (כנראה 1783). קרוב לוודאי, שהקדימה במעט את בעלה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frederick L. Millner: The Operas of Johann Adolf Hasse. Ann Arbor MI: UMI Research Press, 1979 Studies in Musicology, 2). ISBN 0-8357-1006-8