יום עבודה בן 8 שעות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרזת תמיכה ביום עבודה בן 8 שעות, מלבורן, 1856

התנועה למען יום עבודה בן 8 שעות, או שבוע עבודה בן 40 שעות, הייתה תנועה חברתית שנאבקה למען הגבלת יום העבודה ל-8 שעות. מקורה של התנועה בתקופת המהפכה התעשייתית בבריטניה, שבה הייצור התעשייתי במפעלים גדולים שינה את אורח החיים של האדם העובד, וכפה שעות עבודה ארוכות, ותנאי עבודה קשים. תנאי העבודה היו ללא פיקוח, וכתוצאה מכך נפגעה בריאותם ורווחתם של העובדים. בתקופה זו, העסקת ילדים הייתה דבר שבשגרה, ויום העבודה ארך בין 10 ל-16 שעות, שישה ימים בשבוע.

הסוציאליסט, רוברט אואן, העלה את הדרישה ליום עבודה בן 10 שעות בשנת 1810, ויישם אותו בבית החרושת שלו בניו לאנארק. בשנת 1817 הוא ניסח את הדרישה ליום עבודה בן 8 שעות. נשים וילדים באנגליה קיבלו את הזכות ליום עבודה בן 10 שעות בשנת 1847. העובדים בצרפת זכו ביום עבודה בן 12 שעות לאחר הקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה. הדרישה לקיצור יום העבודה ושיפור תנאי העבודה הייתה חלק מהמאבק הכללי של הצ'ארטיסטים והתאגדויות העובדים הראשונות.

הסתדרות הפועלים הבינלאומית אימצה את הדרישה ליום עבודה בן 8 שעות בקונגרס הראשון שלה בעיר ז'נבה, ואף הגדירה אותו כתנאי הכרחי, שבלעדיו לא יתאפשרו שיפור תנאי העבודה ושחרורו של מעמד הפועלים. על אף שהיה מספר מצומצם של עובדים מיומנים בניו-זילנד ואוסטרליה שזכו ליום עבודה בן 8 שעות בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19, הזכות הזו אושרה בצורה נרחבת בעולם המערבי, רק בתחילת ואמצע המאה ה-20.

השביתה הכללית בברצלונה בשנת 1919 הביאה לכך שספרד הייתה המדינה הראשונה בעולם בה הושגה הסכמה ליום עבודה של שמונה שעות בלבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.