יחסים מסוכנים (סרט, 1988)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחסים מסוכנים
Dangerous liaisons 1988 he.jpg
עטיפת ה-DVD העברי של הסרט
שם במקור: Dangerous Liaisons
בימוי: סטיבן פרירס
תסריט: כריסטופר המפטון
שחקנים ראשיים: גלן קלוז, ג'ון מלקוביץ', מישל פייפר, אומה תורמן, קיאנו ריבס
מוזיקה: ג'ורג' פנטון
צילום: פיליפ רוסלו
הקרנת בכורה: 16 בדצמבר 1988
משך הקרנה: 119 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 14 מיליון דולר
דף הסרט ב-IMDb

יחסים מסוכניםאנגלית: Dangerous Liaisons) הוא סרט אמריקאי משנת 1988, בבימויו של סטיבן פרירס, על פי מחזהו של כריסטופר המפטון "יחסים מסוכנים", שנכתב על פי רומן המכתבים מאת שודרלו דה לאקלו "יחסים מסוכנים".

הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתרחש בצרפת, בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית.

המרקיזה דה מרטיי (גלן קלוז) פונה לידידהּ, הוויקונט דה ולמונט (ג'ון מלקוביץ') בהצעה שיפתה את ססיל דה וולנז' (אומה תורמן), בתה הצעירה של דודתהּ, מאדאם דה וולנז' (סווזי קורץ). בדרך זו מנסה דה מרטיי לנקום במאהבה לשעבר, הרוזן דה בסטיד, העומד לשאת לאישה את ססיל דה וולנז', שהתחנכה במנזר. דה ולמונט מסרב להצעתה, בנימוק שהוא מעדיף אתגר גדול יותר, והוא פיתויה של מאדאם דה טורבל (מישל פייפר), השוהה בבית דודתו הזקנה, בזמן שבעלה טרוד במשפט המתנהל בעיר רחוקה. "לפתות אישה הידועה במוסר הנוקשה שלה, באדיקותה הדתית ובאושר בחיי נישואיה. מה יכול להיות יוקרתי מזה?" מסביר דה ולמונט לדה מרטיי, והיא עונה לו: "יש משהו משפיל בלהתמודד בבעל בתור יריב. זה משפיל אם אתה נכשל ונדוש אם אתה מצליח".

דה ולמונט מגלה שמאדאם דה וולנז' הזהירה מפניו את מאדאם דה טורבל, ולכן הוא משנה את תוכניותיו ומסכים לקבל את הצעתה של דה מרטיי. ססיל מאוהבת במורה שלה למוזיקה, האביר דנסני (קיאנו ריבס), אך הוא חסר פרוטה, ולכן אינו ראוי בעיני מאדאם דה וולנז' לשאת את בתהּ. דה ולמונט מנצל זאת, וכאשר ססיל מתארחת אצל דודתו (מילדרד נטוויק), הוא משכנע אותה לתת לה מפתח לחדרה, בתואנה שכך יוכל להעביר אליה מכתבים מדנסני. באמצעות המפתח הוא נכנס בלילה לחדרה, וספק מפתה ספק אונס אותה. ססיל מבקשת את עצתה של דה מרטיי, ואמה,ּ שאינה יודעת את שקרה לססיל אך חשה שהיא מוטרדת מאוד, מצטרפת לבקשה. דה מרטיי יועצת לססיל להמשיך ביחסים עם דה ולמונט ומוסיפה: "אם תנקטי מעט זהירות בסיסית, תוכלי לעשות את זה או לא, עם כמה גברים שתרצי, באיזה תדירות שתרצי, באילו דרכים שונות שתרצי". ססיל התמימה מקבלת עצה זו, וכעבור זמן קצר מבשר דה ולמונט לדה מרטיי שהצליח מעל המשוער: חתנה המיועד של ססיל יקבל אותה כשהיא בהריון. עניין זה משתבש קמעה כאשר ססיל מפילה את עוברה.

במקביל חותר דה ולמונט לכיבוש מטרתו העיקרית, מאדאם דה טורבל. זו מתנגדת בתוקף לחיזוריו, אך בהדרגה מתרככת ונענית לו ולבסוף מתאהבת בו נואשות.

דה מרטיי הבטיחה לדה ולמונט פרס – לילה בחברתה – אם יצליח בתוכניתו לפתות את דה טורבל, אך כאשר מתברר לה שדה ולמונט, שהוא רודף נשים מושבע, אכן התאהב בדה טורבל, היא מסרבת לתת לו את הפרס, אלא אם ינתק כליל את קשריו עם דה טורבל. ולמונט נענה לדרישה זו, ודה טורבל חולה אנושות כתוצאה מכך. דה ולמונט חוזר ודורש את הפרס שהובטח לו, אך דה מרטיי, שבינתיים לקחה את דנסני כמאהב, מסרבת.

דה מרטיי מגלה לדנסני שדה ולמונט פיתה את ססיל. דנסני ודה ולמונט יוצאים לדו-קרב, דה ולמונט מותיר את דנסני פעם אחר פעם בחיים, למרות שהיו לו מספר הזדמנויות לדקור אותו למוות במהלך הדו-קרב, לבסוף פוצע דנסני את דה ולמונט פצעי מוות. טרם מותו, דה ולמונט מבקש מדנסני לבקר אצל מאדאם דה טורבל ולספר לה על אהבתו אותה. הוא נותן לדנסני את מכתביה של דה מרטיי ומבקשו לפרסמם. לאחר ששמעה את המסר ששלח דה ולמונט, מאדאם דה טורבל מתה.

משנודע למרקיזה דה מרטיי על מותו של דה ולמונט, היא מאבדת עשתונותיה, פורצת בבכי סוער ומנתצת חפצים בדרכה, בהתקף של זעם. דנסני מפרסם את מכתביה של דה מרטיי, וכאשר היא מגיעה לבית האופרה הקהל מגרש אותה בקריאות בוז.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוא העיבוד הראשון לסרט דובר אנגלית של רומן המכתבים מאת שודרלו דה לאקלו "יחסים מסוכנים", והוא נעשה על פי העיבוד של הספר למחזה, שאף הוא "יחסים מסוכנים", ונעשה על ידי כריסטופר המפטון עבור ה"רויאל שייקספיר קומפני". הסרט צולם בשלמתו בצרפת, בעיקר בחבל איל-דה-פרנס. מופיעים בו מבנים היסטוריים, כגון טירת ונסן בעמק המארן, טירת שאנז-סיר-מארן, Château de Guermantes בסן ומארן, טירת סוסי באסון ותיאטרון מונטנסיה בוורסאי.

מוזיקה מקורית לסרט נכתבה על ידי ג'ורג' פנטון, ובפסקול נכללות גם יצירות מוזיקה קלאסית מאת ויואלדי, באך, הנדל וגלוק.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר: לתסריט המעובד הטוב ביותר, לעיצוב תלבושות הטוב ביותר ולעיצוב תפאורה הטוב ביותר. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר נוספים.

הסרט זכה בפרס סזאר לסרט הזר הטוב ביותר.

מישל פייפר זכתה בפרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר, וכריסטופר המפטון זכה בפרס באפט"א לתסריט הטוב ביותר. הסרט היה מועמד לפרס בשמונה קטגוריות נוספות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]