יישוב קהילתי
בישראל, יישוב קהילתי הוא ישוב המבוסס על שיתוף חברתי ועל כן מורשה למיין את מי שיורשה להתגורר בו, אולם אין בו הכוונה תעסוקתית המחייבת את התושבים לעיסוק מסוים, או שיתוף כלכלי כמו במושב וקיבוץ.
תוכן עניינים |
[עריכה] אופי היישוב הקהילתי
בניגוד ליישוב עירוני על מנת לרכוש קרקע או בית בישוב קהילתי, נדרש המועמד לעבור ועדת קליטה, הקובעת האם המועמד מתאים למרקם החברתי של היישוב[1]. מבחינה חוקית, החלטות אלו מעוגנות באמצעות אגודה שיתופית אשר תושבי היישוב חברים בה, ומזכירות האגודה מוכרת על ידי המדינה כועד מקומי המנהל את היישוב במסגרת מועצה אזורית או ועד רובע עירוני במסגרת עירייה.
באופן כללי, יישוב קהילתי מאופיין על ידי אופי, אידאולוגיה או חזון משותף לתושבים כמו יישוב חרדי, יישוב דתי, יישוב דתי תורני, יישוב דתי חילוני משותף עם איזונים מסוימים, יישוב טבעוני, דגש על איכות סביבה, אופי מסוים של יחסי פרט וקהילה. לרוב, החלטות ביישובים קהילתיים מתקבלות על ידי אסיפה כללית או ועדות הפועלות מטעם אסיפה כללית, בניגוד ליישובים עירוניים בהם ההחלטות מתקבלות על ידי נבחרי ציבור.
היישובים הקהילתיים מתאפיינים באוכלוסייה קטנה יחסית של מאות עד אלפי תושבים, למרות שישנם יישובים חרדיים גדולים המוגדרים כיישובים קהילתיים. כן מתאפיינים היישובים הקהילתיים בהיותם נפרדים מאזורים מטרופולוניים ומקובל שיש בהם איכות חיים גבוהה יחסית[2].
היישוב מבוסס על משפחות, שכל אחת מהן מנהלת את חייה בנפרד, כשלתושבים יש מחויבות מסוימת כלפי הקהילה (כמו הכנת אירועים והשתתפות בהם, או הדרכת בני הנוער). אין שיתוף כלכלי בין התושבים. כל מתיישב מוצא את מקור פרנסתו בעצמו, ואין חובת תעסוקה במקום.
המדינה מסייעת ליישובים בהקמת תשתיות - דרכים, ביוב, חשמל, מים, וכדומה, ואילו הבתים נבנים בידי התושבים.
[עריכה] היסטוריה
בראשית ימי מדינת ישראל הוכרו שתי צורות התיישבות: עירונית, וכפרית חקלאית. אמנם, היו יישובים כמו נוה מונוסון, שהוקם בשנת 1953, אשר הוקמו על ידי גרעין מגובש חברתית ועל כן נחשב כיישוב הקהילתי הראשון, הגם שהמושג טרם היה קיים אז. עם ירידת קרנה של החקלאות, החל לעלות הרעיון להקים יישובים קטנים בעלי אופי ייחודי שאין בהם עיסוק בחקלאות.
בשנת 1974 הוקם היישוב יעד שהוגדר כמושב שיתופי, אולם בניגוד למושבים עד אז התבסס על תעשייה ולא על חקלאות ונקרא כפר תעשייה (כפ"ת). בשנים שלאחר מכן קמו עוד מספר יישובים תעשייתיים בגוש שגב. אולם המודל של כפר תעשייתי נכשל בגלל שחלק מהמפעלים עליהם הם התבססו נסגרו, והיישובים הפכו ליישובים קהילתיים.
צורת התיישבות זו רווחת באזורים בארץ בהם החלה ההתיישבות לאחר מלחמת ששת הימים כגון תוכנית המצפים בגליל, וההתנחלויות שחלק ניכר מהן הינו יישובים קהילתיים.[3]
על רקע בג"ץ קעדאן, קבע מנהל מקרקעי ישראל בסוף שנת 2003 כללים לגבי פעולת ועדות הקבלה של היישובים[4]. אולם אל מול חשש שהכללים לא יעמדו בפני בג"ץ חוקק הכנסת חוק שאישר קיום ועדות קבלה ליישובים של עד 500 משפחות. על פי החוק, ועדת הקבלה מורכבת מנציגי הישוב, התנועה שהישוב חבר בה, נציג הסוכנות ונציג המועצה האזורית. כן קובע החוק שניתן לערער על החלטת ועדת הקליטה בפני ועדת השגות שחברים בה נציגים שלא מן הישוב[1].
[עריכה] ועדת קבלה
לרוב, על-מנת להתקבל לאגודה (דהיינו ליישוב), יש לעבור ועדת קבלה של היישוב, ורק מי שמאושר על ידה רשאי לגור ביישוב.[5]
במקרים רבים ועדות הקבלה דחו פניות של מועמדים, ונוצרה תרעומת על עצם קיומן של ועדות הקבלה.[6] בכתבה בהארץ משנת 2001 שהוקדש לנושא זה נכתב: "למבוגרים, ערבים, הומואים, נכים, חד הוריים, חסרי השכלה פורמלית ואפילו כאלה שרק מתלבשים קצת אחרת, אין סיכוי להתקבל."[7][8]
נושא ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים הועלה מספר פעמים בפני בית המשפט העליון. בבג"ץ קעדאן, ביטל בג"ץ החלטה שלא לקבל בני-זוג לישוב קציר אך ורק בשל היותם ערבים. מנגד, בפסק דין של אדם שתבע את המושב אמירים שלא קיבל אותו, העיר השופט אליקים רובינשטיין: "ככל שפוחת האופי ה"שיתופי" של ההתיישבות החקלאית מכבר, נוכח ההפרטות, כן נחוצה שקיפות רבה יותר באשר לאופיין של החלטות, אף כי עדיין לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול, ועדיין יש בידי מושב ויישוב קהילתי, ולא כל שכן קיבוצים ומושבים שיתופיים, לבדוק היטב את המבקשים לבוא בשעריהם, ולהימנע מקבלת פלוני"[9]. בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה הדורשת לבטל את הדרישה ל"התאמה לחיי חברה בקהילה מצומצמת" כתנאי לקבלה ליישוב קהילתי[10].
בשנת 2011 אושר בכנסת תיקון לפקודת האגודות השיתופיות[11], שנודע בשם "חוק ועדות הקבלה", המסדיר את פעילות ועדות הקבלה ביישובים קהילתיים. המתנגדים לחוק רואים בו פתח לאפליה[12].
בפסק דין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי בנצרת [13] מובאת חוות דעתו של היועץ המשפטי שקובעת כי כי אין מקום לקביעת תנאי של חובת חברות באגודה שיתופית קהילתית / מוניציפלית, כתנאי להקצאת מגרשי מגורים בהרחבה ביישוב והעברת זכויות במגרשים אלה (סעיף 36).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהונתן ליס, שיחת היום - "שי חרמש, את מי ועדת קבלה תשאיר מחוץ ליישוב?", באתר הארץ, 21 במרץ 2011
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א–2011, אתר הכנסת
- ^ עוז אלמוג, מהו יישוב קהילתי?, אתר אנשים ישראל
- ^ על התפתחות היישובים הקהילתיים ביהודה ושומרון.
- ^ החלטה 1015 של מינהל מקרקעי ישראל, 1 באוגוסט 2004
- ^ משפחה מושלמת - סרט תיעודי על תהליך הקבלה ליישובים קהילתיים. בימוי: רוני אבולעפיה. ישראל, 2007
- ^ עתיד משגב - קבוצת פעילים נגד ועדות הקבלה
- ^ שרה ליבוביץ-דר, לא קיבלו אותם, באתר הארץ, 28 ביוני 2001
- ^ ארז צפדיה, נראה אתכם עוברים ועדת קבלה, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009
- ^ ע"א 434/07, סעיף י"ח
- ^ בג"ץ 3552/08
- ^ חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א-2011, ס"ח 2286 מיום 30 במרץ 2011
- ^ יהונתן ליס, החוק שיאפשר אפליה בקבלה ליישובים יובא לכנסת, באתר הארץ, 9 בינואר 2011
רוני סופר, אושר חוק ועדות הקבלה; טיבי השווה לוועידת ונזה, באתר ynet, 23 במרץ 2011 - ^ ה"פ (נצרת) 22222-07-10 (תאריך: 24.10.2011 ), גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון- ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ.
