ימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ימית
Yamit1.jpg
סמל העיר ימית
מחוז פתחת רפיח
נפה חבל ימית
קואורדינטות 31°16′30″N 34°10′03″E
שנת הקמה 1973
אוכלוסייה נכון ל- 350 משפחות
סיבת עזיבה הסכם השלום בין ישראל ומצרים
תאריך עזיבה 1982
כרזה המציגה תצלום ממעוף הצפור של העיר ימית, לצד רשימת יישובי חבל ימית ויישובי מרחב שלמה

ימית הייתה עיר ישראלית בפתחת רפיח, שהוקמה בשנת 1973 בקצהו הצפון-מזרחי של חצי האי סיני, על חוף הים התיכון בין רפיח לאל עריש. הגרעין ההתיישבותי שהקים את העיר היה מורכב מעולים חדשים מברית המועצות אשר גרו שנתיים לפני איכלוסה של העיר במושב שדות (מרכז גושי). חברי הגרעין ירדו לפתחת רפיח לפני במהלך מלחמת יום הכיפורים ולאחריה.

העיר הייתה מרכזו של אזור התיישבותי שזכה לשם חבל ימית, וכלל יישובים נוספים. ימית הייתה מתוכננת להיות עיר גדולה, הכוללת נמל עמוק-מים. ב-21 באפריל 1982 במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצרים פונתה העיר ונהרסה.

תכנון העיר וייעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ימית תוכננה במטרה ליצור מאחז בשטח שיחזק את הקשר בין סיני לבין ישראל, וכן לפצל את רצועת עזה מחצי האי סיני. ימית הינה למעשה הצלע השלישית בתוכנית "עוטף עזה", שמטרתה הייתה להקיף את עזה בגושי התיישבות אשר ימנעו ממנה להתפשט. עוטף עזה כלל את אשקלון בצפון, באר שבע ועיירות הפיתוח ממזרח, וימית בדרום.

עקרונות התכנון שנקבעו לעיר שאפו ליצור עיר גדולה אשר תאכלס כרבע מיליון תושבים. ימית תוכננה כעיר החוף הגדולה השלישית של מדינת ישראל, אחרי תל אביב וחיפה[1]. כמו כן, יועדה העיר לקלוט את גלי העלייה העתידיים, אשר יועדו להוות מרכיב עיקרי מאוכלוסיית העיר. ענפי הכלכלה העיקריים של העיר יועדו להיות: תיירות, תעשייה ומלאכה ותחבורה (נמל ימי, נמל אווירי ומרכז תחבורה יבשתי). יחד עם זאת, תוכנן המקום כמרכז לוגיסטי וכלכלי לחצי האי סיני. בעיר הייתה ישיבת ההסדר "ישיבת ימית" בראשות הרב יעקב אריאל, שעברה לאחר פינוי העיר לנווה דקלים שבגוש קטיף. לאחר פינוי יישובי גוש קטיף בשנת 2006, פונתה גם הישיבה וכיום היא שוכנת בעיר אשדוד.

פינוי והריסת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 פונתה העיר ונהרסה במסגרת הסכם השלום בין ישראל ומצרים. רוב תושבי המקום התפנו מרצון לפני הפינוי, אך בעקבות התבצרות פעילי ימין ובעיקר אנשי תנועת גוש אמונים בבתים, גלש הפינוי למאבק אלים בין המפנים למתבצרים. על מערך הפינוי פיקד אריאל שרון.

לאחר הפינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריסות העיר נשארו כמות שהן באזור עליו עמדה פעם העיר עד היום. ההגעה לאזור הריסות ימית מלווה בקשיים רבים שמערימים השלטונות במצרים. למרות זאת, בשנת 2005 ביקר באזור ההריסות צחי הנגבי. בתקופת הפינוי התבצר הנגבי, שהיה אז סטודנט ואחד ממובילי המאבק בנסיגה מסיני, באנדרטה סמוך לעיר יחד עם חבריו. לאחר הפינוי נחתכו קירות ורצפות הבתים בשלמותם והועברו לשטחי כרם שלום, שם הם נמצאים עד היום. הדבר נעשה משיקולים כלכליים.

ישראל לא ציינה בשום מקום באופן רשמי את העיר ימית. הציון היחידי לעיר הוקם בישיבת ההסדר ימית שפונתה מהעיר והוקמה מחדש ביישוב נוה דקלים בגוש קטיף תחת שם חדש: ישיבת ההסדר נוה דקלים. עם ביצוע תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 פונתה הישיבה בפעם השנייה והיא מוקמת בימים אלו באשדוד. בישיבה שנבנית אמורים להיות מונצחים באנדרטאות מיוחדות, הן העיר ימית והן היישוב נוה דקלים.

במושב דקל שבנגב המערבי, בו התיישבו רבים מתושבי העיר הוקם מוזיאון לעיר וליישובי חבל ימית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מפינוי ימית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכנית המתאר של ימית