ישראל לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל לוי

הרב ד"ר ישראל לוי (ר"י לוי; Israel Lewy;‏ 7 בינואר 1841, אִינוֹבְרוֹצְלַב, פרובינציית פּוֹזֶן, ממלכת פרוסיה8 בספטמבר 1917, ברסלאו, גרמניה) היה חוקר תלמוד יהודי-גרמני, פרופסור לתלמוד בסמינר ברסלאו. נחשב למייסד השיטה הפילולוגית הטהורה בחקר התלמוד, לאבי הפילולוגיה התלמודית‏[1] ואף למייסד מחקר התלמוד המודרני.‏[2] נודע כחוקר מעמיק, קפדן וזהיר, מהראשונים ששילבו טכניקות מודרניות וביקורתיות בחקר התלמוד וחוקר התלמוד הראשון שהשתמש במחקריו באופן שיטתי בכתבי יד. תלמידו הגדול של זכריה פרנקל. התמקד בחקר משנת אבא שאול, מכילתא דרשב"י, ספרי זוטא וירושלמי נזיקין.‏[3]

תולדות חייו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל לוי נולד ב-1841 באִינוֹבְרוֹצְלַב (Inowrazlaw) שבפרובינציית פּוֹזֶן (Posen) של ממלכת פרוסיה (כיום Inowrocław בפולין) לנחום בן יצחק הלוי וליהודית בת יצחק הכהן. בין השנים 18641869 למד בסמינר ברסלאו ובאוניברסיטת ברסלאו; בשלוש מהן היה תלמידו של יעקב ברנייס, והושפע ממנו. קיבל תואר דוקטור, וב-1872 התמנה למשרת דוֹצֵנְט בבית המדרש הגבוה לחכמת ישראל שנפתח באותה שנה בברלין.

ב-1 במאי 1883, לאחר פטירתו של דוד יואל, התמנה למופקד הקתדרה לספרות תלמודית ולרב הסמינר (Seminarrabbiner) בברסלאו, וכיהן כראש הסמינר עד מותו ב-1917.

היה מקיים תורה מצוות בדקדקנות קיצונית ומתוך אדיקות רבה.‏[4] בקיאותו בתלמוד הייתה רחבה במידה יוצאת-דופן, וגישתו המחקרית התאפיינה ברוח ביקורתית וחדה ובשימת-לב לפרטים.

במחקרו הראשון שהתפרסם, "קטעים ממשנת אבא שאול (Über einige Fragmente aus der Mischna des Abba Saul, ברלין, 1876),‏‏[5] הניח לוי את היסוד להבחנה בקבצים הקדומים שבמשנה.‏[6]

לוי הלך בעקבות מאיר איש שלום, הראשון שאסף ציטוטים של המכילתא דרשב"י האבודה ממקורות שונים; ב"מילה אחת על אודות מכילתא דר' שמעון" (Ein Wort über die Mechilta des R. Simon, ברסלאו, 1889) – מחקר יסוד בתחום מדרשי ההלכה – הראה שמדרש הגדול מכיל למעשה את רובה של המכילתא דרשב"י וכן קטעים אבודים מספרי זוטא.

לוי, מומחה לתלמוד הירושלמי, היה הראשון שהבחין בהבדלים בין מסכת נזיקין בירושלמי לשאר המסכתות בו, ותלה זאת בעריכות שונות בעלות מאפיינים נבדלים. משנת 1895 ועד 1917 פרסם פירוש לששת הפרקים הראשונים למסכת בבא קמא בירושלמי. יעקב זוסמן מעיר כי עם פרסום החוברת הראשונה, ב-1895,

נפתחה תקופה חדשה בפרשנות הביקורתית של התלמוד הירושלמי ובמחקר הביקורתי של טקסטים תלמודיים בכלל: הוא היה הראשון שהשתמש באופן שיטתי בחיבורו זה בכ"י [=כתבי יד] ובדפ"ר [=דפוסים ראשונים] של המשנה... בתוס' [=תוספתא] מהד' [=מהדורת] צוקרמנדל, בכ"י של מדרשי-ההלכה (כולל מכדרשב"י [=מכילתא דרשב"י]), בדקדוקי סופרים, מדרש הגדול בכי"י [=כתבי יד], ירוש' כי"ל [=כתב יד ליידן]... קטעי גניזה של הירוש'... קונטרס אחרון של הילקוט... ונוסחאות הראשונים שאסף באופן שיטתי, ובפרקים האחרונים גם באהצו"י [="אהבת ציון וירושלים"] של ראטנר ובשרד"י [="שרידי הירושלמי מן הגניזה"] של גינצבורג; כמו כן השתמש בכל חיבורי הראשונים וגדולי האחרונים שהיו לפניו – ובמפרשי הירושלמי עד לאחרונים שבהם (נע"י, שע"י, יפ"ע, נת"י, רידב"ז ועוד).
גם בשימושו השיטתי בכל מרחבי ספרות חז"ל – משנה, תוס', מדרשי הלכה ואגדה, בבלי, ירוש' (מסורת הש"ס שלו ראויה ללימוד) – היה משום חידוש, כמו בביקורת הנוסח שלו (הקיצונית לעתים...).‏[7]

פרסומיו המועטים ידועים באיכותם המחקרית המעולה, ועדיין נחשבים כיום לבעלי ערך רב.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא ופירוש לתלמוד ירושלמי בבא קמא: פרקים א-ו (ירושלים, תש"ל) [1895–1917] (בגרמנית: Interpretation des palästinensischen Talmud-Traktates Nesikin)
  • Über einige Fragmente aus der Mischna des Abba Saul (Berlin, 1876)
  • Ein Wort über die "Mechilta des r. Simon" (Breslau, 1899)
  • Ein Vortrag über das Ritual des Pesach-Abends (1904)

ספר היובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפארת ישראל: מנחת תודה ומזכרת אהבה לכבוד מורנו ורבנו ישראל לוי ביום מלאת לו שבעים שנה / מאת תלמידיו וידידיו ומוקירי שמו; נערך על ידי מרדכי בראנן [בראן] ויצחק משה עלבאגען [אלבוגן] (נדפס מחדש)‬, ירושלים: מקור, תשל"ב [ברסלאו, תרע"א-1911].
  • Festschrift zu Israel Lewy's siebzigstem Geburtstag / Herausgegeben von Marcus Brann und Ismar Elbogen (Breslau, 1911)
  • Compte rendu des mélanges Israël Lewy (Festschrift zu Israel Lewy’s 70. Geburtstag) /‎ par Louis Ginzberg (Paris, 1914)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Das Breslauer Seminar:‎ Jüdisch-Theologisches Seminar (Fraenckelscher-Stiftung) in Breslau: 1854-1938: Gedächtnisschrift [סמינר ברסלאו: הסמינר התאולוגי היהודי של ברסלאו (מכון פרנקל): 1854–1938: ספר זיכרון] / herausgegeben von Guido Kisch (Tübingen, 1963)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים אלימלך אורבך: ביו-ביבליוגרפיה מחקרית, האיגוד העולמי למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 26.
  2. ^ לדברי יונה פרנקל, "ישראל לוי נחשב למייסד מחקר התלמוד המודרני, וכל חוקרי התלמוד מחשיבים עצמם תלמידי תלמידיו עד היום" (יונה פרנקל, מדרש ואגדה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז-1996, כרך ג, עמ' 964).
  3. ^ יעקב זוסמן, 'ושוב לירושלמי נזיקין', בתוך: יעקב זוסמן, דוד רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד, א', ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן-1990, עמ' 114, הערה 212א.
  4. ^ יונה פרנקל, מדרש ואגדה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז-1996, כרך ג, עמ' 966. מאיר בר-אילן מביא בזיכרונותיו סיפור על אדיקותו היתרה של ר"י לוי (מאיר בר-אילן, מוולוז'ין עד ירושלים, תל אביב: הוועדה להוצאת כתבי הרב מאיר בר-אילן, תשל"א-1971, עמ' 377).
  5. ^ תורגם לעברית על ידי אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' בספר מסלות לתורת התנאים, תל אביב: תרפ"ח.
  6. ^ אפרים אלימלך אורבך, מחקרים במדעי היהדות (ערכו: משה דוד הר ויונה פרנקל), ירושלים: תשנ״ח, עמ' 728.
  7. ^ יעקב זוסמן, 'ושוב לירושלמי נזיקין', בתוך: יעקב זוסמן, דוד רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד, א', ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן 1990, עמ' 55–56.