מצווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים ביהדות
יהדות
Israeli blue Star of David.png
פורטל יהדות
מושגים ביהדות

ביהדות, מצווה היא ציווי המופנה כלפי האדם, ושעליו לנהוג על פיו בהתאם לדת היהודית. מקור המצוות בספרי המקרא. המסורת היהודית שבעל פה הוסיפה מצוות נוספות ופירשה את הקיימות, אם כי התורה שבעל פה איננה מקובלת על כל הזרמים ביהדות. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה "צו", (ציווי). מלשון חז"ל ואילך, המונח "מצווה" כולל את כלל ציוויי התורה כפי שהן מרוכזות בהלכה היהודית, על אף שבלשון המקרא ישנה הבחנה בין סוגי ציוויים שונים שיש לשמור - מצווה, חוק ומשפט: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת 'הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם." (ספר דברים, ז יא).

בפרשנות, תכלית המצוות היא להביא את האדם לדבקות באל ולקדושה, כפי שעולה מנוסח ברכת המצוות -"ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו". בספרות חז"ל חוזרת ונשנית הדרישה מהאדם לעסוק בתורה ובמצוות "לשמן" - כלומר מתוך אהבת ה' ולא למטרת רווח או שכר.‏[1]

מניין המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרי"ג מצוות

בדרך כלל מתכוונים בביטוי מצוות למצוות המוגדרות בתורה, אך מלבד אלה קיימות עוד שבע מצוות דרבנן - מצוות שהוסיפו חכמי המשנה. במקביל קיימות גם שבע מצוות בני נח, מצוות כלליות שעל קיומן מצווים כל בני האדם.

לפי המסורת (מסכת מכות כג, ב) מספרן של המצוות שבתורה הוא שש מאות ושלוש עשרה. חכמים הסמיכו מניין זה לפסוק "תורה ציוה לנו משה" - תורה בגימטריה שש מאות ואחד עשר, ובנוסף לכך - שתי מצוות ("אנכי ה' אלהיך" ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני") נמסרו ישירות מפי הגבורה.

כמה חכמים (כגון הרמב"ן העלו את האפשרות שמניין זה אינו מוסכם, אך הוא התקבל כמוסכם על ידי רוב החכמים, שעשו אותו בסיס לחישוביהם. כבר הגאונים (כמו רב יהודאי גאון ורב סעדיה גאון) עסקו בפירוט מניין המצוות, ובעקבותיהם עסקו במניין זה גם חכמי ימי הביניים (הראשונים), כמו הרמב"ם (ב"ספר המצוות"), הרמב"ן (בהערותיו לספר המצוות) ורבי משה מקוצי (בעל "ספר מצוות גדול"). החכמים השונים נקטו בדרכים שונות ובכללים שונים כדי לקבוע אלו היגדים בתורה יש למנות כמצוות, ואלו לאו. מניין זה עורר קשיים רבים, כיון שבדברי חז"ל לא נמסרו כללים ברורים לפיהם ניתן לקבוע מה כלול במניין המצוות ומה לא.

למניין המצוות אין בדרך כלל משמעות מעשית, שכן גם מה שאינו נמנה בכלל תרי"ג המצוות, אלא נכלל במצוות אחרות - נחשב כמצווה מן התורה.

מצוות "עשה" ומצוות "לא תעשה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מצוות עשה, מצוות לא תעשה

תרי"ג (613) המצוות מחולקות לשתי קבוצות עיקריות:

  • רמ"ח (248) מצוות "עשה" - מצוות המורות לאדם מה עליו לעשות, למשל "כבד את אביך ואת אמך".
  • שס"ה (365) מצוות "לא תעשה" - מצוות המורות לאדם מה אסור לו לעשות, למשל "לא תרצח".

מדרש חז"ל מפרש שרמ"ח מצוות עשה הם כנגד (מספר) איבריו של אדם ושס"ה לא תעשה הם כנגד (מספר) גידיו של האדם או כנגד מספר ימות השנה השמשית. הרמב"ם מביא מדרש הנובע מהקבלה זו:

ועוד אמרו על דרך הדרש על שמצוות עשה כמניין האברים, כלומר: כל אבר ואבר אומר לו לאדם: עשה בי מצווה; ושמצוות לא תעשה כמניין ימות השנה, כלומר: כל יום ויום אומר לו לאדם: אל תעש בי עברה.

ספר המצוות, בתרגומו של הרב יוסף קאפח

על הפרתן של מצוות לא תעשה נקבעו עונשים המפורטים בתורה. לעומת זאת, לגבי מרבית מצוות העשה לא נאמר מהו השכר, ועל כך נאמר: "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" (פרקי אבות ב, א). מצוות עשה ששכרן נקוב בתורה במפורש הן מצוות כיבוד אב ואם, ומצוות שילוח הקן.

חלק ממצוות העשה הן מצוות עשה שהזמן גרמן, כתפילה או ישיבה בסוכה. ההלכה הרווחת פוטרת נשים מהחיוב לקיים מצוות אלה.

מצוות עשה מחייבות בדרך כלל עשייה לשם קיומן, ומצוות לא תעשה מחייבות בדרך כלל הימנעות מעשייה לשם קיומן, אך לעתים נדרשת עשייה לשם קיומה של מצוות לא תעשה. דוגמה לכך היא המצווה "לא תעמוד על דם רעך", המנוסחת כמצוות לא תעשה, אך כדי לקיימה יש לקום ולעשות מעשה ולהציל את האדם הנמצא בסכנה. כך גם לאידך גיסא, יש מצוות עשה שקיומן הוא על ידי אי עשייה, כגון מצוות השביתה בשבת ובמועדים.

מדאורייתא ומדרבנן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דאורייתא ודרבנן

על אף שמקורן של המצוות בתורה, העיסוק בפרטים בכל אחת מהן נעשה בתורה שבעל פה. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות הללו. הגדרות המצוות עצמן אינן מובנות מאליהן, ויש היגדים בתורה שיש שסוברים שהם מצוות ואחרים אינם רואים אותם ככאלה. בנוסף, חז"ל הוסיפו גזירות ותקנות רבות ביחס למצוות השונות של התורה.

לפיכך, בפרטי כל מצווה מקובלת הבחנה בין הוראות שהן "מדאורייתא" ו"מדרבנן". להבחנה זו משמעות מעשית בפסיקת ההלכה (למשל, בשיקולים הלכתיים במקרה של פרשנות ההלכה וספקות שונים שעולים בביצועה).

מקובל לסווג כמצווה דאורייתא כל מצווה המופיעה במפורש במקרא, או נלמדת ממנו במישרין במסגרת התורה שבעל פהארמית: אורייתא = תורה). לדינים מסוימים, המכונים "הלכה למשה מסיני" מעמד של מצוות מן התורה, אף על פי שאין הם מפורשים בתורה ואין הם נלמדים ממנה במישרין.

ביהדות האורתודוקסית מקובלת הקפדה על המצוות בלא תלות במקורן - מדאורייתא או מדרבנן. הקראים, שאינם מקבלים את התורה שבעל פה, מקפידים רק על מצוות דאורייתא.

אופי המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לחלק את המצוות על פי מאפיינים שונים הנוגעים למטרת המצווה או להיגיון העומד מאחוריה.

בין אדם למקום ובין אדם לחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחנה בין שתי מחלקות אלה של מצוות נעשית במשנה, במסכת יומא (ח, ט): "עברות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר - עד שירצה את חברו."

  • מצוות שבין אדם לחברו הן מצוות המסדירות את ההתנהגות החברתית.
מצוות שבין אדם לחברו מתוך עשרת הדברות:
  • מצוות שבין אדם למקום הן מצוות המסדירות את התנהגות האדם כלפי בוראו. הרמב"ם מכנה מצוות אלו כ"מצוות שבין אדם לעצמו" מכיוון שתפקידן אינו להשפיע על האל אלא לשנות ולפתח את עצמנו.
מצוות שבין אדם למקום מתוך עשרת הדברות:
  • לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני: יסוד האמונה המונותאיסטית.
  • לא תעשה לך פסל וכל תמונה: אלוהים שולל כל עצם דומם שנוצר לשבחו, וההסבר לכך שטיפוח פסלים ותמונות נחשב לעבודה זרה. הפירוט שבהמשך הדיבר, הוא בשביל שלא יהיה ספק בכוונתו של אלוהים.
  • לא תשא שם ה' לשווא: דיבר זה אומר שאין להישבע באלוהים או להעלות על השפתיים את שמו לשווא.
  • זכור את יום השבת לקדשו: דיבר שתפקידו להזכיר את היום השביעי יום המנוחה של אלוהים בבריאת העולם, הדיבר מצווה לנוח ולשבות מכל עבודה.
  • כבד את אביך ואת אמך: דיבר שאומר לכבד את ההורים והגמול על כך הוא הארכת ימים על האדמה. (דיבר זה משתייך גם אל קבוצת המצוות שבין אדם לחברו).

אחת ממחלקות המצוות, שהשתמרה בשנות הגלות באופן תאורטי בלבד, היא זו של המצוות התלויות בארץ, שהן מצוות הקשורות בעבודת האדמה והן מחייבות רק בתוך תחומי ארץ ישראל.

מצוות שכליות ומצוות שמעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ההוגים היהודים של ימי הביניים הייתה נפוצה אבחנה נוספת בין שני סוגי מצוות.

  • מצוות שכליות הן מצוות שכל אדם מבין את חשיבותן ונחיצותן. דוגמאות רווחות: האיסורים על גניבה ועל רצח. מצוות מסוג זה נקראות משפטים.
  • מצוות שמעיות הן מצוות שאינן מובנות מאליהן, ויש לקיים אותן רק כיוון שאלוהים ציווה עליהן, כמו הימנעות מאכילת בעלי חיים מסוימים, שעטנז ומצוות שקשורות לטומאה וטהרה. מצוות מסוג זה נקראות חוקים.
  • הוגים אחדים הציעו סוג מצוות נוסף. המדובר במצוות שממכילות ציווים שאינם מתחייבים על ידי השכל, אך לאחר שנכתבו סיבתם מובנת. דוגמאות לסוג זה: שבת ותפילין. מצוות אלה נקראות עדות.

מצוות חיוביות ומצוות קיומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקה נוספת קיימת בין מצוות חיוביות ומצוות קיומיות.

  • מצוות חיוביות הן מצוות שיש חובה לקיים אותן, ומי שלא קיים אותן נחשב למבטל מצוות עשה. בקבוצת המצוות החיוביות ישנן מצוות כמו הנחת תפילין, אכילת מצה בליל הסדר ועוד.
  • מצוות קיומיות הן מצוות שאין חובה לקיים אותן, אלא בתנאים מסוימים. בקבוצת המצוות הקיומיות ישנן מצוות כמו מצוות ציצית, שאותה חייבים לקיים רק אם לובשים בגד בעל ארבע כנפות, מצוות השחיטה, שאותה חייבים לקיים רק אם רוצים לאכול בשר, ומצוות היבום, שנעשית רק אם אשת אחיך התאלמנה ללא ילדים.

דרגות שונות של המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייהרג ובל יעבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ייהרג ובל יעבור

ערך שמירת החיים ("פיקוח נפש") גובר על כל המצוות, מלבד שלוש מצוות שלהן נקבעה עדיפות מיוחדת - "ייהרג ובל יעבור" - כלומר, גם אם קיום מצוות אלה מסכן את חייו של היהודי, אל לו להפר אותן (תוספתא שבת טז, יד). שלוש מצוות אלה (הנכללות גם בשבע מצוות בני נח, כלומר כל בני האדם מצווים על קיומן) הן:

עשרת הדיברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עשרת הדיברות

בראש המצוות עומדים עשרת הדיברות, אלו המצוות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. פרשנים רבים רואים בעשרת הדיברות כללי-על, וביתר המצוות פרשנות ופירוט שלהן.

הבחנה בין נשים לגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

במצוות לא תעשה אין הבחנה בין גברים לנשים, באופן כללי. אולם לגבי מצוות עשה ההלכה מבחינה בין חובתם של גברים לקיים את המצוות ובין חובתן של נשים. ככלל פטורות הנשים מכל מצוות העשה "שהזמן גרמן", כלומר שיש לקיימן בזמן מסוים ביום או בשנה. לכלל זה ישנם מספר יוצאים מן הכלל, הבולטים ביניהם הן מצוות שבת, ואכילת מצה בפסח, שחלות על נשים כגברים.

הבחנה זו מופיעה לראשונה במשנה (מסכת קידושין, פרק א משנה ז):

"כל מצות עשה שהזמן גרמה - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצווה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין: חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים".

כוונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות צריכות כוונה

מעשה המצווה אמור להיות מורכב משני רכיבים: מעשה וכוונה, שהן כגוף ונשמה. המעשה הוא החלק העיקרי של המצווה, והכוונה היא הנותנת לו את התוכן.

בתלמוד ובגאונים נחלקו האם מצוות צריכות כוונה, או שעצם המעשה שלהן כשלעצמו אף ללא כוונה מוציא את האדם ידי חובתו. אחת מהסוגיות המרכזיות בעניין נמצאת בתלמוד הבבלי במסכת ראש השנה כח עב - כט עב. ואחת מהדוגמאות הממחישות עניין זה שם, היא אדם שתוקע בשופר כדי לנגן ולא בכדי לקיים את מצוות תקיעה. בשאלה כגון זו, רבי זירא מחייב כוונה ולכן התוקע לנגן לא יצא ידי חובתו, ואילו רבא לא מחייב כוונה. מחלוקת זו ממשיכה בגאונים ובפרשני התלמוד הראשונים. בעל הלכות גדולות, הרי"ף, הרב יוסף אלבו‏‏‏[2] והרע"ב‏‏‏[3] מחייבים כוונה, ואילו הרב האי גאון, בעל המאור והרב יונה גירונדי לא מחייבים כוונה. הרמב"ן‏‏‏[4] שמצדד במחייבי הכוונה, בוחר לא להכריע ביניהם ואומר שמדובר ב"מים עמוקים". בעל הטורים שאף הוא פוסק בעקבות אביו הרא"ש שמצוות צריכות כוונה מעיר כי רב שרירא גאון, רבי יצחק אבן גיאת ורבנו חננאל פסקו כי מצוות אינן צריכות כוונה‏‏.‏[5] אמנם ישנם מקרי קצה שהכל יודו בהם, למשל בתלמוד שם מובא מקרה שבו פרסים כפו בכוח יהודי סרבן לאכול מצה בפסח, והתלמוד פוסק כי הוא לכל הדעות יצא ידי חובתו, אף שאינו רוצה בכך. מאידך הקורא את תחילת קריאת שמע ללא כוונה, לפי רוב הדעות לא יצא ידי חובתו‏‏.‏[6] הרמב"ם פוסק שגם תפילה חייבת כוונה, ואם התפלל ללא כוונה תפילתו איננה תפילה‏‏.‏[7]

לכוונה לבדה אין משמעות - אם יכוון אדם בליל הסדר את הכוונות הראויות למצוות המצה, ולא יאכל את המצה עצמה - אין ערך לכוונותיו.‏[8] מאידך, כאשר הכוונה מצטרפת למעשה - היא נותנת לו את משמעותו הרוחנית.

טעמי המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגי דעות רבים ביהדות ניסו למצוא פשר לקיום המצוות, במיוחד למצוות השמעיות שפשרן לא ברור כשעטנז, בשר בחלב ופרה אדומה. אמנם, כבר המקרא מציין את טעמן של מצוות מסוימות ככיבוד אב ואם, אהבת הגֵר ואיסור רמאות במסחר, אבל מצוות רבות אינן מנומקות ואין הסבר כללי לסיבת קיום המצוות. אחד המקורות הקדומים לנתינת טעם כללי למצוות מופיע בבראשית רבה (פרשה מ"ד) בו נאמר שהמצוות ניתנו על מנת לצרף בהן את הבריות.

בכיוון דומה הלך הרמב"ם בספרו מורה נבוכים. לדעתו מטרת המצוות כולן היא תיקון הנפש ותיקון הגוף. "תיקון הנפש" - לסלק עוול, להקנות מידות נעלות המביאות ליחסים טובים בין בני אדם, להביא לידי השקפה נכונה, ולהרחיק את האדם מעבודה זרה.‏[9] ו"תיקון הגוף" - הנהגת החברה והפרטים שבה בצורה המיטבית.‏[10] בהתאם לשיטתו זו - כתב הרמב"ם כי כל המאכלים שהתורה אסרה - הם מאכלים מזיקים מבחינה בריאותית.‏[11]

ספר החינוך, המונה את תרי"ג מצוות, מציע בתיאור כל מצווה גם את טעמה (ובלשונו, השורש שלה).

בספר אור החיים[12] כותב: ויש לך לדעת כי כל המצוות אינם אלא שמירה מהתיעוב ומלכלוך הנפש, ובהשלמת שמירת המצוות יהיה האדם שלם מכל מום ומכל לכלוך.

המהר"ל טען שמטרתן של המצוות לקבל את מלכותו של אלוהים ואילו הרמח"ל טען שמטרתן להטיב לאדם. ספר החינוך באופן מקיף ופרטני, במסגרת הסברתן של כל תרי"ג מצוות, נתן טעם לכל מצווה. הרש"ר הירש ראה במצוות "סמלים", כלומר מעשים המסמלים ערכים רוחניים, והרב קוק סבר שחקר טעמי המצוות הוא מקצוע חשוב בלימודי היהדות, ועשה בעצמו ניסיונות לבאר את פשרן של מצוות סתומות כבשר בחלב ושעטנז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב י.מ. לאו, יהדות הלכה למעשה, הוצאת מסדה, 1978.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו רמב"ם הלכות תשובה י,ה
  2. ^ ‏ספר העקרים מאמר שלישי פרק כח‏
  3. ^ ‏משנה, ברכות פרק ב משנה א‏
  4. ^ ‏דרשת הרמב"ן לראש השנה‏
  5. ^ ‏טור אורח חיים סימן תקפט‏
  6. ^ ‏בבלי מסכת ברכות, טז עא, ‏תלמוד ירושלמי מסכת ברכות, יח עב
  7. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפלה ונשיאת כפים פרק ד הלכה ט"ו‏
  8. ^ רבי חיים מוולוז'ין, נפש החיים "פרקים" פרק ד'
  9. ^ מורה נבוכים, חלק ג' פרק כ"ו
  10. ^ מורה נבוכים, פרק כ"ז
  11. ^ מורה נבוכים, פרק מ"ח
  12. ^ דברים כ"ו, י"ז