תוספתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרות חז"ל
Talmud set.JPG

הַתּוֹסֶפְתָּא (בארמית: "תוספת") היא קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים, הנקראות ברייתות, שלא נכללו במשנה שערך רבי יהודה הנשיא. על פי המסורת, רבי חייא, מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא, ערך את התוספתא יחד עם רבי אושעיא; אך החוקרים בימינו חולקים על דעה זו, ומעלים השערות מורכבות יותר. הנחה מקובלת היא שהתוספתא משקפת מסורות ארץ-ישראליות, והיא קרובה יותר לעולמו של התלמוד הירושלמי מאשר לזה של הבבלי.

התוספתא מסודרת לפי סדר המסכתות במשנה, ולכן היא כוללת שישה סדרים המחולקים לכ-60 מסכתות. סדר הדברים ברוב המסכתות דומה במשנה ובתוספתא, אם כי הן מביאות לעתים מסורות הפוכות והלכות שונות. כמו כן, במקרים רבים התוספתא מאריכה בענייני מוסר ואגדה. התוספתא מרבה גם להביא "מעשים" הנוגעים להלכות הנידונות במשנה.

היחס בין המשנה והתוספתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור נקודות היחס המובאות להלן, אין חולק שישנו קשר ברור בין קובץ המשנה ובין קובץ התוספתא.

יחס תוכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוספתא מתייחסת למשנה. יש שהיא משמיטה ממנה או חולקת עליה, ויש שהיא מוסיפה עליה.

ישנם כמה מיני תוספות שלה על המשנה:

  1. תוספת של ביאורים, ראיות, טעמים, מקורות, או דוגמאות מקרים ומשלים.
  2. תוספת של פרטים, כגון הבאת דעות חולקות, וצירוף הלכות הקשורות בעניין והן דומות או שונות.
  3. קשירת דברי המשנה עם הלכות קרובות, או דיון בנושאים הקשורים לאלה שנידונו במשנה.
  4. הבאת נוסח שונה מזה שבמשנה - נוסח חולק או בעל הקשר שונה.
  5. לעתים מביאה התוספתא את ההלכה המקורית ששימשה מקור לעריכתו של רבי את משנתנו.

יחס מבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתיהן אותם ששה סדרים, ואותם שישים מסכתות. שתיהן מחולקות לפרקים. ישנם כמה הבדלים ביניהן:

  1. אין הקבלה בחלוקת הפרקים.
  2. סדר ההלכות אינו תמיד תואם.
  3. יש שהמקבילה למשנה, נמצאת בתוספתא במסכת אחרת.
  4. יש והתוספתא מביאה מקבילות למשנה, המובאות במשנה במסכת אחרת.
  5. יש משניות בעלות תוספות כפולות (כלומר בשני מקומות) בתוספתא.
  6. יש משניות ללא מקבילות בתוספתא.
  7. יש תוספות העומדות בפני עצמן בלי המאמר שעליו הן מוסבות.

עריכת התוספתא במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

* יעקב נחום אפשטיין חנוך אלבק אברהם גולדברג עזרא ציון מלמד
מקורותיו של עורך התוספתא עורך התוספתא שלנו השתמש בתוספתא ישנה של רבי נחמיה למשנת רבי עקיבא (סדר הפרקים שבה תאם את סדר הפרקים במשנה הראשונה - משנת רבי עקיבא, שהיה שונה מסדר הפרקים במשנת רבי יהודה הנשיא). מקורותיו של עורך התוספתא היו מבתי מדרש שונים. תוספתא קדומה שכללה רבדים קדומים שלא נכללו במשנת רבי יהודה הנשיא, חידושי רבי יהודה הנשיא ודורו על המשנה שלא נכנסו למשנת רבי יהודה הנשיא, חידושי ר' חייא ובני דורו, מעט מחידושי דורו של ר' אושעיא. כאפשטיין. נוסף לכך: בהלכות מקובצי משניות אחרים (משנת בר קפרא ותלמידיו, משנת ר' חייא ור' אושעיא, וכמובן משנתנו), והלכות של תנאים מדורות אחרונים.
שיטת עריכת התוספתא שינויים בתוספתא הישנה, מתוך מטרה לקושרה ולהתאימה למשנת רבי. עם זאת בכמה מקומות הוא השאיר את ההלכות כמו שהיו מתאימות למשנה הקדומה, וכך נשארו בה שרידים של הסדר הישן בצד הסדר החדש. בצד התוספתא הישנה הכניס העורך חומר ממקורות אחרים שאותם סידר כרצונו, בהתאמה גמורה למשנתנו. הסדר בהלכות שבמקורות לא תאם תמיד את הסדר במשנת רבי. בעריכתו נקט את דרכו של רבי בעריכת המשנה, והקפיד שלא לשנות את הלשון והסדר במקורותיו. ר' חייא תלמידו של רבי - עורכה הראשון של התוספתא, הוסיף לשכבה הקודמת שנערכה - למשנת רבי - את חידושי רבי ובני דורו. כמו כן הוא הכניס מתוספתא קדומה שכבות מאוחרות יחסית של לימוד התנאים, שרבי לא הכניס למשנתו בשל ריבוי הלכות מדורות קודמים. ר' אושעיא הוסיף לה את חידושי ר' חייא, ומעט מדורו שלו. עורך התוספתא שלנו הניח כיסוד חיבורו את התוספתא של רבי נחמיה למשנת רבי עקיבא, ועליה הוסיף את ההלכות האחרות שהיו לפניו.
הסיבה לאי ההתאמות בינה ובין משנתנו המקור השונה שהונח ביסוד העריכה, הוא הגורם העיקרי לאי ההתאמות בין משנתנו ובין התוספתא. שיטת העריכה הדומה, הביאה לכך שהשימוש במקורות שונים גרם לאי ההתאמות. שיטת העריכה הדומה, הביאה לכך שההתחשבות ברובד נוסף של חידושים, כמו גם בתוספתא הקדומה, גרם לאי ההתאמות. מגמת התוספתא היא פירוש, וכל סטייה מן הסדר במשנה היא לצורך פירוש המשנה. המקור השונה שהונח ליסוד העריכה, והשימוש בשאר המקורות הנוספים, הם הגורמים לאי ההתאמות בין משנתנו ובין התוספתא.(פעמים סדר ההלכות בתוספתא הגיוני יותר, אך נימוקי עריכה וחלופי מקורות, גרמו לשינוי סדר ההלכות במשנתנו.)

מהדורות התוספתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי היד ומהדורות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני כתבי יד ידועים של התוספתא קיימים כיום, האחד הוא כתב יד אֶרפוּרט (ערפורט) – כתב יד חלקי על התוספתא מן המאה ה-12 המכיל את ארבעת הסדרים הראשונים (ומקצת ממסכת זבחים‏[1]). וכתב יד וינה, כתב יד המכיל את כל נוסח התוספתא, אולם הוא מאוחר יותר מארפורט, וזמנו הוא מראשית המאה ה-14 לספירה. כתב יד נוסף מאוחר יותר, הוא כתב יד לונדון מן המאה ה-15, המכיל את סדר מועד ומסכת חולין בלבד.

בנוסף קיימים קטעים בודדים מן הגניזה הקהירית על מסכת מעשרות ומעשר שני ועוד קטעים מגניזות אחרות.‏[2]

מהדורות מודפסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורת הדפוס הראשונה לתוספתא נערכה בוונציה בשנת 15211522, על פי כתב יד שאינו תחת ידינו כיום. במהדורה זו הודפסה התוספתא של כל מסכת ומסכת בסוף הספר, לאחר דפי הרי"ף, וסדר זה הושאר עד לימינו בכל מהדורות הדפוס.

בדפוס וילנא, שהודפס החל משנת 1860, נוספה השוואה חלקית עם נוסח התוספתא לפי כתב יד וינה, ובנוסף הודפסו מספר פירושים והערות לתוספתא.

בשנת 1876 הוציא לאור לראשונה משה שמואל צוקרמנדל מהדורה מדעית של התוספתא, בהתבסס על כתב יד אֶרפוּרט, מן המאה ה-13, אך מאחר שכתב יד זה מכיל רק את ארבעת הסדרים הראשונים (ומקצת ממסכת זבחים[3]), הסתמך המהדיר בשני הסדרים הנותרים על כתב יד וינה.‏[4] "מהדורת צוקרמאנדל" יצאה לאור שוב בשנת תרצ"ז ונוסף למהדורה זו "תשלום תוספתא" – ליקוט קטעי תוספתא שאינם קיימים בכתבי היד מתוך דברי הראשונים בעריכת ר' שאול ליברמן.

מהדורה מדעית אחרת יצאה לאור בשנת 1955 על ידי שאול ליברמן, לסדרים זרעים, מועד ונשים וכן למסכתות בבא קמא, בבא בתרא ובבא מציעא. התוספתא במהדורה זו מתבססת על כתב יד וינה מהמאה ה-14 (ושינויי נוסחאות מכתב יד ארפורט, קטעים מן הגניזה ודפוס ונציה רפ"א), בצרוף מסורת התוספתא ופרוש קצר.

פירושים לתוספתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הדורות התוספתא זכתה ליחס משני לעומת המשנה והתלמוד. אמנם ליברמן טען שבישיבות בבל עסקו בתוספתא באופן סדיר במקביל ללימוד המשנה, אולם כבר בתקופת הראשונים הוזנח מעמדה ומעטים עסקו בה.

רבי שמשון משאנץ בפירושיו לסדר זרעים וסדר טהרות מרבה לצטט מן התוספתא ולפרש אותה, ופירושיו הם מאבני היסוד הן לפרשנות התוספתא והן לקביעת נוסחה. גם הרמב"ם מרבה להביא בספרו משנה תורה הלכות שמקורן בתוספתא, על אף שלא הוזכרו בתלמודים.

בדורות האחרונים חוברו מספר פירושים חשובים לתוספתא, בהם: "חסדי דוד" מאת רבי דוד פרדו (תקל"ו) - תקציר חלקי של הפירוש נדפס בתוספתא המצורפת לש"ס וילנה, "מנחת ביכורים" מאת רבי שמואל אביגדור תוספאה, "חזון יחזקאל" מאת הרב יחזקאל אברמסקי ועוד. כמו כן נתפרסמו "הגהות הגר"א" מאת הגאון מווילנה וכן הגהות של מחברים נוספים.

אולם הפירוש החשוב והגדול ביותר נעשה על ידי הרב פרופ' שאול ליברמן בסדרת ספריו "תוספתא כפשוטה", שיצא לאור יחד עם המהדורה הביקורתית שלו. פירוש זה של התוספתא נחשב נכס צאן ברזל של המחקר התלמודי. מהדורה קודמת של פירוש של ליברמן, "תוספת ראשונים", כוללת גם את שאר סדרי התוספתא, והיא עוסקת בעיקר בציטוט ראשונים שהזכירו את התוספתא.‏[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות התוספתא

התוספתא - כתבי יד

מידע

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עד פרק ה משנה ה
  2. ^ לפירוט, ראו כאן.
  3. ^ עד פרק ה משנה ה.
  4. ^ ליברמן בספרו "תוספת ראשונים" מתח ביקורת על צוקרמנדל, וטען שזה לא העתיק את נוסח כתב יד וינה בצורה מדויקת.
  5. ^ למעט סדר טהרות, הכולל גם פירוש למקומות רבים בתוספתא שלא נתפרשו על ידי הראשונים, וזאת בשל העדר פירוש לסדר זה בתוספתא (חסדי דוד על סדר טהרות עדיין לא יצא לאור).