קונכייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגוון קונכיות
מבטים מזוויות שונות על הקונכייה של דרחול השיח
מבטים מזוויות שונות על הקונכייה של חילזון רומי
אוסף קונכיות שבלולים במוזיאון טבע

קוֹנְכִיָּה היא מאפיין של מערכת הרכיכות, אף שבכמה מהרכיכות היא מצומצמת מאוד או חסרה. שמה השני בן ימינו של הקונכייה הוא קוֹנְכִית. בארמית מכונה הקונכייה: קוֹנְכִיתָא; ביוונית: konche; ובלטינית: concha. הקונכייה היא קליפת מגן גירנית בעיקרה, עם מעט חלבון סיבי, המופרשת החוצה מן הגלימה (mantle). היא מעניקה מקלט מפני פגיעות טורפים ומפני יובש. הקונכייה נפוצה בעיקר אצל החלזונות.

הקונכייה היא מבנה קשיח וחיוני עבור החילזון. הקונכייה מגנה מפני טורפים ומהווה מסתור מפני יובש בהיותה בלתי חדירה כמעט למים. הקונכייה ספירלית-בורגית ועשויה מחומר קרני (המורכב מסידן). בחלק מהמינים הקונכייה נתיישרה או נעלמה כליל.

מבנה הקונכייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונכייה מורכבת משלוש שכבות:

  1. השכבה החיצונית – השכבה העליונה הדקה העשויה קונכיולין, חומר אורגני דמוי כיטין. השכבה החיצונית מגנה על השכבה האמצעית מפני חומצות, ביניהן החומצה הפחמתית המצויה בגשם.
  2. השכבה האמצעית (פריסמות) – היא השכבה העיקרית ומורכבת בעיקר מפחמת הסידן.
  3. השכבה התחתונה (שכבת דר) – מורכבת מחומר אורגני אותו מפרישות בלוטות בגלימה. השכבה מסודרת בצורת גבישים המעניקה לפנים הקונכייה את צבעה וברקה.

הקונכייה קיימת בחילזון עוד בהיותו עובר בביצה. כאשר הוא בוקע, כבר יש על גופו קונכייה קטנה הנקראת "קונכייה עוברית". כאשר החילזון גדל, הקונכייה גדלה עימו ומפתלת סביב ציר העמודית, המהווה את מרכז הקונכייה. צורת הקונכייה מתאימה לבית הגידול וצורת החיים של החילזון. למשל: מינים המסתתרים בנקיקי סלע יהיו בעלי קונכייה צרה. קונכיות רבות הן בגווני חום ובעלות דוגמאות מפוספסות, וזאת לצורכי הסוואה. במינים החיים בבתי גידול יבשים וחמים בהן אין לחץ טריפה גבוהה, הקונכיות הן לרוב בצבע לבן חלק וזאת על מנת להקטין את התחממות החילזון עקב קרינת השמש.

עובי הקונכייה מושפע מהאזור בו חי החילזון. חלזונות החיים בסביבה גירנית הם בעלי קונכיות עבות יותר, לעומת חלזונות החיים בסביבה לא גירנית.

איור של חלקי הקונכייה

לקונכייה מגוון רב של צורות, ובהן בולטים מספר טיפוסים:

  • קונכייה ספירלית שטוחה - נפוצה אצל רוב חלזונות היבשה כגון חלזון הגינה או דרחול השיח.
  • קונכייה ספירלית מגדלית - דומה לחרוט בורגי, ארוכה וצרה יחסית.
  • קונכייה ספירלית מגדלית קצרה - עבה יותר מהמגדלית אך החלק עם הפיתולים קצר יותר.
  • קונכייה דמוית ארגמן - קונכייה ספירלית מגדלית קצרה ממנה בולטים חודים וקוצים.
  • קונכיית חרוט ארסי.
  • קונכיית פי הכושי.
  • קונכייה של צדפה המורכבת בדרך כלל משתי קשוות הנסגרות אחת על השנייה.

קונכייה בתרבות האנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם רבים מרותקים ממגוון הקונכיות הספירליות של החלזונות השונים (הנקראים גם "שבלולים"). יש הנוהגים לאסוף קונכיות וצדפות על שפת הים ובמקומות לאורך החוף ואף צוללים ואוספים קונכיות מרשימות מקרקעית הים, ומציעים אותן למכירה.

חקר הרכיכות (מלקולוגיה) החל באיסוף, מיון וקטלוג של קונכיות, ענף שנקרא קונכיולוגיה. הפילוסוף אריסטו היה הראשון לפרסם מחקר על הרכיכות ופרסום זה היה קנוני עד הרנסאנס ותחיית המדעים בתחילת העת החדשה. אז נעשה איסוף קונכיות והצגתן לראווה בארונות תצוגה (שנקראו "קאבינט") פופולרי למדיי בקרב מעמד האצולה. משלחות חוקרים יצאו לאיסוף קונכיות אקזוטיות ברחבי העולם. בהמשך, עם התרחבות מדעי הטבע בסוף המאה ה-17, החל מחקר ביולוגי ושיטתי יותר של הרכיכות והחלזונות בפרט.

אחד השימושים של קונכייה הוא ככלי נשיפה, שלו שימוש טקסי בהינדואיזם ובתרבויות איי האוקיינוס השקט. השימוש בקונכייה ככלי נשיפה נמוך כיום לעומת העבר.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלר, י., 2011, רכיכות הים של ארץ ישראל - אורחות חיים, הוצאת אלון ספר, ירושלים, 323 עמודים
  • הלר, י., 1993, שבלולי ארץ ישראל - אורחות חיים ומגדיר, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 260 עמודים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]