טיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgטיליה
Linde4.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
סוג: טיליה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Tilia

טיליה (שם מדעי: Tilia) או בעברית תִרְזָה הוא סוג של עצי־יער נשירים. בסוג זה יש כ-30 מינים הנפוצים באזורים הממוזגים של חצי הכדור הצפוני - באסיה (בה מצוי המגוון הרב ביותר של מינים), באירופה ובמזרח צפון אמריקה; המין אינו מצוי במערבה של צפון אמריקה. בעבר נהגו לשייך את הסוג טיליה למשפחת הטִילְיָתִיִּים (Tiliaceae), אך מחקר גנטי של ה-APG גרם לצרוף משפחה זו למשפחת החלמיתיים (Malvaceae).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרזה מופיעה פעם אחת בתנ"ך: "לִכְרָת-לוֹ אֲרָזִים--וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן, וַיְאַמֶּץ-לוֹ בַּעֲצֵי-יָעַר; נָטַע אֹרֶן, וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל:" (ישעיהו מ"ד, יד). רש"י מפרש פסוק זה: "תרזה ואלון - מיני אילני סרק". הדעה המקובלת כיום היא שהכוונה בספר ישעיהו היא לאחד ממיני האלה. פרופ' יהודה פליקס זיהה את התרזה עם אלון הבלוט ואילו ניסים קריספיל מזהה את התרזה עם הקטלב ומביא טענות מוצקות לכך. כמו כן ישנם חוקרים המשערים כי חלה טעות סופרים בשמה של התרזה במהלך השנים וכי שמו האמיתי של העץ הינו תרצה כשמה של אחת הערים הראשיות בשומרון בתקופה הישראלית.

בתקופה המודרנית ניתן השם "תרזה" לעץ הטיליה בספרות ומכאן התגלגל השם גם ללשון־הדיבור. הדוגמה הידועה ביותר היא שירו של ביאליק: "תרזה יפה":

תִּרְזָה יָפָה וַעֲבֻתָּה
עַל הַיְאֹר עוֹמֶדֶת מֻטָּה;
כָּל-הַיּוֹם בַּמַּיִם צוֹפָה,
חוֹשְׁבָה: מַה-יְּהֵא בְסוֹפָהּ?

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון אמריקה קרוי העץ linden ובבריטניה lime. שני השמות מקורם בשם הגרמני lind. למרות שהשם הבריטי זהה לשמו באנגלית של פרי הדר הקרוי בעברית ליים או "לימית" (Citrus spp), מדובר בעצים שונים לגמרי. בצפון אמריקה מקובל גם שם נפוץ נוסף לעץ והוא Basswood, שם שמקורו במילה bast, הכינוי של קליפת העץ הפנימית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלה טיליה

מיני הטיליה הם עצים נשירים אדירים המגיעים בממוצע לגובה של 20-40 מטר וקוטר גזעם עד ל-3 מטר ויותר. צבע הגזע חום אדמדם, כשקליפת העץ אפורה ומחורצת. הקף כותרת הענפים והעצים עשוי להגיע ל-120 מטר ויותר. העלים פשוטים, מסורגים, וצורתם אליפסית או דמוית לב, אורכם 6-20 ס"מ והם משוננים בקצותיהם. צבע העלים ירוק מלמעלה ומעט חיוור יותר מלמטה. פרחי העץ דו־מיניים, ריחניים, מייצרים צוף רב, וערוכים בתפרחת קצרה. צבע הפרחים לבן עד לבן-צהבהב. ציר התפרחת מחובר לחָפֶה, עלה נוקשה המשמש ככנף כשהפרי מבשיל ועוזר להפיץ את הפירות. הפרח מורכב מ-5 עלי גביע ומספר זהה של עלי כותרת והוא מכיל אבקנים מרובים. השחלה עילית, מכילה 2-10 עלי שחלה. הפרי: ענבה או דמוי אגוז.

עצי הטיליה חיים מאות שנים וידועים גם מקרים של עצים מהמין Tilia platyphyllos שגילם מעל 1,000 שנה.

הטיליה גדלה ביערות בחברת אלון, אך היא נפוצה גם כעץ נוי, בודד בגינה, או בחצר, או לאורך שדרות. אחת השדרות הידועות ביותר קרויה על שם העץ - רחובה הראשי ההיסטורי של ברלין אונטר דן לינדן (תחת עצי התרזה).

זחלים של מינים שונים של פרפראים אוכלים את עלי הטיליה, ביניהם עשים מהמינים Mimas tiliae ו-Ptilodon capucina.

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדירת עצי טיליה, בפארק אלכסנדרה בלונדון

מספר המינים המדויק של הטיליה אינו ודאי, שכן כל המינים מסוגלים ליצור בקלות זני כלאיים הן בטבע או בטיפוח. להלן רשימה מקובלת של מיני הטיליה:

  • Tilia americana - טיליה אמריקנית
  • Tilia amurensis
  • Tilia begoniifolia
  • Tilia caroliniana
  • Tilia caucasica
  • Tilia chinensis
  • Tilia chingiana
  • Tilia cordata - טיליה לבובה
  • Tilia mongolica
  • Tilia dasystyla
  • Tilia henryana
  • Tilia heterophylla
  • Tilia insularis
  • Tilia intonsa
  • Tilia japonica
  • Tilia kiusiana
  • Tilia mandshurica
  • Tilia maximowicziana
  • Tilia mexicana
  • Tilia miqueliana
  • Tilia mongolica'
  • Tilia nobilis
  • Tilia oliveri
  • Tilia paucicostata
  • Tilia platyphyllos – טיליה אירופית
  • Tilia tomentosa
  • Tilia tuan

הטיליה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרחים - פרחי העץ ריחניים ומייצרים צוף רב והם מקור חשוב לדבש. גון הדבש שמייצרת דבורת הדבש מפרחיו הוא חיוור, אך טעמו עשיר. כמו כן נוהגים לייבש את הפרחים על מנת לאוכלם כתוסף מזון הקרוי "פריחת התרזה" (Lime Blossom) או להכין מפרחיו המיובשים תמצית לתה. על פי האמונה העממית מקילה התמצית על הצטננות, עוזרת בעיכול ומפחיתה לחץ דם גבוה. הטיליה המועדפת לשימוש רפואי היא הטיליה הלבובה (Tilia cordata).
  • ניצנים ועלים צעירים - ניתנים לאכילה.
  • זרעים - ניתן להשתמש בשמן הזרעים של הטיליה כשמן מאכל.
  • עצה – העצה של הטיליה קלה וחזקה, צבעה בהיר וקל לעבדה לתעשיית הרהיטים. בצפון אמריקה מכונה העצה של הטיליה "basswood".
  • קליפת הגזע - מתחת לקליפת הטיליה מצויה רקמה סיבית ממנה ניתן לייצר רפיה – חומר הגלם למחצלות ושקים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיליה נפוצה מאוד בצפון ובמזרח אירופה. במרכז כפרים רבים ניצבים עצי טיליה עתיקים שתחתיהם נהגו לערוך טקסים כדוגמת חתונות ומשפטים. לעמים כדוגמת הטבטונים, הבאלטים והסלאבים היה העץ קדוש, לסקיתים הוא היה עץ הנבואה. באמונה העממית שוכנים מתחת לעץ הטיליה שדים ורוחות, ומצד שני הוא מגן מברקים ומחלות. העץ היה חביב על משוררים (כדוגמת ביאליק שהוזכר לעיל) ועל נאהבים בשל פארו, ריח פרחיו וצורת הלב של עליו.

בסלובניה הטיליה (בסלובנית Lipa) היא סמל לאומי. פתגם סלובני עממי אומר: "סלובני אמיתי חייב לגדל ילד, לכתוב ספר ולנטוע עץ".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]