מבצע הרקולס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מבצע הרקולס הוא השם שניתן לתוכנית הפלישה של גרמניה הנאצית בשיתופה של איטליה למלטה. המבצע מעולם לא יצא אל הפועל.

הרעיון לפלוש למלטה הועלה על ידי פלדמרשל אלברט קסלרינג אחרי שהתמנה למפקד העליון הדרומי של כוחות הציר באירופה. למוד נסיון מהקרב על בריטניה, הבין קסרלינג שללא פלישה קרקעית וכיבוש האי יקשה על כוחות האוויר של הציר להבטיח את נתיבי האספקה מאיטליה לצפון אפריקה, אספקה שהייתה חיונית לכוחותיו של רומל. האיטלקים נטו להתנגד לתוכנית, אך בפגישה שנערכה בין קסרלינג לאדולף היטלר בפברואר 1942, הצליח קסרלינג לשכנע את היטלר בנחיצות המבצע. בפגישה בין היטלר לבניטו מוסוליני, אשר התקיימה ב־29-30 באפריל 1942 אושר המבצע. תכנון הפלישה היה מקיף: יותר מאלף דאונים ומטוסים נוספים הוקצו לחיפוי התקיפה והצנחת דיוויזיה איטלקית ודיוויזיה גרמנית בחלקו הדרומי של האי. אחרי התקיפה הראשונה (של הכוחות המוצנחים) שבעים אלף חיילים איטלקים יועדו לנחות על האי דרך הים בשתי נקודות ולחבור עם הכוחות המוצנחים. מספר מבצעים מיוחדים תוכננו להתבצע שעות מספר לפני ההצנחה על ידי כוחות קומנדו מיוחדים על מנת להשמיד מטרות מפתח חשובות באי. חיל הים האיטלקי יועד לאבטח את הכוחות הנוחתים מהים. היקף ההתקפה היה אמור להיות גדול פי חמישה מאשר ההתקפה המוצנחת על כרתים.

על אף אישור המבצע, האיטלקים שחששו מאוד מהפעולה, לא הכינו את הכוחות, וההתקפה שהייתה אמורה לצאת לפועל בספטמבר נדחתה שוב ושוב, עד שלבסוף בוטלה עקב תבוסת הלופטוואפה מעל מלטה בחודשים יולי-אוגוסט והמפלה בטוברוק ב־11 בנובמבר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]