מונורכיזם אפשרי של אדולף היטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדולף היטלר ואווה בראון בברגהוף בבוואריה. יוני 1942

האפשרות כי לאדולף היטלר היה רק אשך אחד הייתה נושא שוליים בקרב היסטוריונים ואקדמאים החוקרים את הפיהרר הגרמני. ייתכן שהשמועה היא מיתוס אורבני, שמקורו אולי במארש הבריטי הישן "Hitler Has Only Got One Ball".

רופאו של היטלר ארווין גיסינג (גר') ורופאו האישי תיאודור מורל הכחישו בתוקף את תאוריית המונורכיזם של היטלר ואמרו כי אין בעיה עם אשכיו.[1] עם זאת, היטלר סירב לעיתים קרובות להתפשט לבדיקות רפואיות.[2] בשנת 1970 טענה ברית המועצות שנתיחה שלאחר המוות הראתה שלהיטלר חסר אשך; הדיוק ההיסטורי של הדוח שנוי במחלוקת. בדצמבר 2015 דווח כי ברשימות הרופאים מכלא לנדסברג נכתב כי להיטלר הייתה טמירות אשכים מצד ימין.[3] על פי עדויות מבדיקה רפואית שנכפתה שעבר היטלר ב-1923.[4][5]

עדויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד רפואי ממלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2008 פורסמה בעיתונות עדות של חובש צבאי שטיפל בהיטלר לאחר שנורה בחזית המערבית במהלך מלחמת העולם הראשונה. על פי עדות זו, חובש לשעבר בצבא הקיסרות הגרמנית בשם יוהאן ימבור מסר עדות לכומר פולני והיסטוריון חובב, פרנסיסק פאולאר, בשנות ה-60, כיצד הציל את חייו של היטלר בשנת 1916 לאחר שנפצע פציעה במפשעה וראה שאיבד אשך. ימבור אמר שכאשר הם סחבו את היטלר משם, הם נתקלו באש צרפתית ונאלצו לנטוש אותו באופן זמני, ועל כך הוא החל לצרוח בקול רם מאוד, הפציר בהם לחזור ואיים עליהם במשפט צבאי אם ישאירו אותו מאחור.[6] תיעוד השיחה של פאולאר עם ימבור התגלה על ידי קרובי משפחתו של פאולאר ופורסם על ידי הסופר הפולני גז'גורז וואוצ'ני. העיתון בילד טען שעל פי ימבור, "בטנו ורגליו היו מכוסות בדם. היטלר נפצע בבטן ואיבד אשך. השאלה הראשונה שלו לחובש הייתה: 'האם אני עדיין יכול להביא ילדים?'"[6]

תיעודים צבאיים מראים כי היטלר אכן נפצע בשנת 1916 במהלך הקרב על הסום, במה שתואר כפצע במפשעה או בירך שמאל כאשר פגז התפוצץ בשוחה של רצי משלוח.[7] היסטוריונים אחרים, עדכניים יותר, כמו איאן קרשו, מסיקים אף הם שהפצע היה בירכו השמאלית של היטלר.[7]

תיעוד מהכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2015 פורסם כי מסמכים מכלא לנדסברג אמורים להיחשף ולהתאגד לספר. אחד מהם היה מסמכו של רופא הכלא, יוזף ברינשטיינר. על פי דיווחים, הלה בדק את היטלר ב-1923, וציין כי יש לו טמירות בצד ימין.[8][9][10]

ניתוח סובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 פרסם העיתונאי הסובייטי לב בז'מנסקי את ספרו "מותו של אדולף היטלר". בספר הוא מתאר נתיחה גופנית משפטית סובייטית לכאורה ופרסם את נתוני הנתיחה לכאורה[11] שנערכה על ידי פאבסט שקרבסקי. בספר נאמר, כי מסמך זה נכתב זמן קצר לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה. על סמך בדיקת השרידים שנחשדו כשייכים להיטלר, הוסק כי הוא היה מונורכיד. שקרבסקי קבע בדוח הנתיחה:

הנתיחה שבוצעה על ידי הפתולוגים של הצבא האדום בגופו של היטלר... [הניבה ממצאים ברורים]: האשך השמאלי לא נמצא לא בשק האשכים ולא בצינור הזרע שבתוך תעלת המפשעה, או באגן הקטן...]

רוברט ג.ל. ווייט, גיבה טענות אלה בספרו "האל הפסיכופתי: אדולף היטלר" (1978):

כיוון שהעניין הוא בעל חשיבות ניכרת להתפתחותו הפסיכולוגית של היטלר מינקות ואילך, הבה נעצור כאן ונתמודד עם בעיית האשכים של הפיהרר. כעת ניתן לאשר שהבריטים צדקו לאורך כל הדרך בשורה הראשונה של הגרסה שלהם למארש הקולונל בוגי, אף על פי שהם טעו בשורה באחרונה - כלומר, אלא אם כן ששת ילדיו של גבלס היו מאומצים. צורה של פונדקאות אבהית או איזו צורת התערבות אלוהית שלא הייתה נחשבת עד כה, ככל הנראה מהסוג של "Gott mit uns".[12]

היסטוריונים הגיעו למסקנה שמאז 1945, ברית המועצות הציגה גרסאות שונות באשר למצבו של היטלר.[13][14] דבר ההוביל לחשש שמסקנות הנתיחה הוטו בשל תעמולה. העיתונאי רון רוזנבאום טוען בספרו "Explaining Hitler" כי לא ניתן לקבל את נתיחת הגופה הסובייטית של היטלר כסמכותית ועניינית מכיוון שנאמר כי גופתו של הפיהרר הוצתה כמעט לחלוטין לאחר התאבדותו בתוך הפיהררבונקר. לא היו שרידים מספקים לביצוע ניתוח ראוי כלשהו. רוזנבאום מציע כי בהתבסס על מידע מהרופא של היטלר עצמו וביטולים של מחברי הטופס שפורסם, דוח הנתיחה הסובייטי הוא בדיה.

ההיסטוריון אנטון יואכימסטאלר, בחקירתו הנרחבת של נסיבות מותו של היטלר, מצטט פתולוג גרמני שדיבר על הנתיחה המתוארת בספרו של בז'מנסקי: "הדו"ח של שקרבסקי מגוחך... כל אחד מהעוזרים שלי היה יכול להציג דוח יותר טוב... כל העניין הוא פארסה... זו עבודה גרועה בצורה בלתי נסבלת... תמליל קטע הנתיחה שלאחר המוות מה-8 במאי 1945 מתאר הכל מלבד את היטלר."[15] ההיסטוריון הנודע איאן קרשו כתב שגופותיהם של אווה בראון והיטלר כנשרפו במלואן כאשר הצבא האדום מצא אותן, עם רק עצם לסת תחתונה ושיניים שניתן היה לזהות כשרידיו של היטלר.[16] ההיסטוריון לוק דאלי-גרובס קבע כי "החיילים הסובייטים הרימו כל עיסה שהם מצאו מול יציאת הבונקר של היטלר, הכניסו אותן לקופסה וטענו שמדובר בגופות של היטלר ואווה. ההתנהגות הלא מקצועית של קציני המודיעין הסובייטים, האיכות הירודה של חקירותיהם כתוצאה מכך מביאים למסקנה שדו"ח הנתיחה מפוקפק, רצוף סתירות מדעיות ונגוע במניעים אידאולוגיים... מביאים אותי להסכים עם היסטוריונים, כגון יואכימסטאלר, פסט וקרשו", שהגיעו למסקנה שהסובייטים לא מצאו את היטלר.[17]

ראיון עם הרופא הסובייטי לשעבר, סא"ל פאבסט שקרבסקי, שהוביל את נתיחת הגופה של היטלר נמצא במדור התוספות ב-DVD של הסדרה הדוקומנטרית משנות ה-70 "העולם במלחמה". שקרבסקי טען כי מי שביצעו את הנתיחה לכאורה מצאו במפתיע אשך אחד חסר. שקרבסקי קבע חד משמעית שהיטלר לא נורה בראשו. זאת בניגוד ברור לראיות שקבעו כי היטלר ירה לעצמו ברקתו הימנית, וכי גרסאות שונות לגורלו של היטלר הוצגו על ידי ברית המועצות בהתאם לרצונותיה הפוליטיים.[13][18][19][20]

שיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה, השיר "Hitler Has Only Got One Ball" היה פופולרי בקרב אזרחי בריטניה. הסופר הבריטי דונאו אוב'ריאן אמר שאביו, טובי אוב'ריאן, כתב את מילות השיר מקוריות באוגוסט 1939 כחלק מתוכנית התעמולה הרשמית של המדינה. דבר שהוביל לחשד שמקור המיתוס הזה נובע מהשיר הבריטי.

הרמזים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי להקת Violent Femmes בריאן ריצ'י וויקטור דלורנצו החלו את דרכם המוזיקלית יחד כשניגנו בהרכב בשם "Hitler's Missing Testis" (אשכו החסר של היטלר).[21]

הקומיקאי הארלד שמידט השתמש בשמועה על פיה היטלר איבד את האשך שלו כתוצאה מפציעה ממלחמת העולם הראשונה כחומר לפרודיה על היטלר משנת 1999 בתוכניתו, "Die Harald Schmidt Show". על פי המערכון, היטלר התחיל את המלחמה רק כדי למצוא את "הביצה החסרה" שלו. המערכון הפך לאחד הידועים מבין מערכוני התוכנית.[22] הסרטון אף היה לאחד ממאה הסרטונים הנצפים בגוגל וידאו לשנת 2007.[23]

המונורכיזם של היטלר שימש כביצת פסחא במשחקי וידאו של Sniper Elite.

נושא המונורכיזם אף משמש כבדיחה בסרט "ג'וג'ו ראביט" משנת 2019, שבו קפטן דירץ מהגסטפו אומר לג'וג'ו: "ייתכן שאתה וחבריך שמעתם שמועה שלהיטלר יש רק ביצה אחת. אלו שטויות. יש לו ארבע".[24]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Daly-Groves, Luke (2019). Hitler's Death: The Case Against Conspiracy. Oxford, UK: Osprey. ISBN 978-1-4728-3454-6.
  • Eberle, Henrik; Uhl, Matthias, eds. (2005). The Hitler Book: The Secret Dossier Prepared for Stalin from the Interrogations of Hitler's Personal Aides. New York: Public Affairs. ISBN 978-1-58648-366-1.
  • Fest, Joachim (2004). Inside Hitler's Bunker: The Last Days of the Third Reich. New York: Farrar, Straus and Giroux. ISBN 978-0-374-13577-5.
  • Joachimsthaler, Anton (1999). The Last Days of Hitler: The Legends, The Evidence, The Truth. Translated by Helmut Bölger. London: Brockhampton Press. ISBN 978-1-86019-902-8.
  • Kershaw, Ian (2001). Hitler, 1936–1945: Nemesis. London: Penguin. ISBN 978-0-14-027239-0.
  • Kershaw, Ian (2008). Hitler: A Biography. New York: W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-393-06757-6.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Waite, Robert G.L. The Psychopathic God: Adolf Hitler, Basic Books, N.Y.C., 1977, pp. 150–152
  2. ^ Fuchs, Thomas (February 2000). A Concise Biography of Adolf Hitler
  3. ^ Hitler really did have only one testicle, German researcher claims הגרדיאן
  4. ^ Ullrich, Volker (2013-09-30). Hitler: Ascent: 1889-1939. p. 1034.
  5. ^ Jordans, Frank (2015-12-22). "Records show Hitler enjoyed special treatment in prison" Seattle Times.
  6. ^ 1 2 "Weil er von der peinlichen Hodenverletzung wusste: Hitlers Lebensretter lebte Jahrzehnte in Angst"
  7. ^ 1 2 Kershaw 2008, p. 57.
  8. ^ "Adolf Hitler litt unter angeborener Missbildung an seinen Hoden - DIE WELT" Die Welt.
  9. ^ Hitler really did have just one ball: historian
  10. ^ »Zum Waffen- und Hilfsdienst untauglich«. Der Spiegel.
  11. ^ Joachimsthaler 1999, p. 174.
  12. ^ The psychopathic god : Adolf Hitler
  13. ^ 1 2 Eberle & Uhl 2005, p. 288.
  14. ^ Kershaw 2001, p. 1037.
  15. ^ Joachimsthaler 1999, pp. 252–253.
  16. ^ Kershaw 2008, p. 958.
  17. ^ Daly-Groves 2019, pp. 157–158.
  18. ^ Kershaw 2008, p. 955.
  19. ^ Joachimsthaler 1999, pp. 160–182.
  20. ^ Fest 2004, pp. 116, 163–164.
  21. ^ Violent Femmes, M&M Group Entertainment (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ Hans Hoff, Manuel Andrack war einmal der Sidekick von Harald Schmidt - nun hat er dessen große Momente auf DVD gesammelt. Ein Blick zurück nach vorn. Und der Dienst am ehemaligen Chef zeigt bereits Wirkung.
  23. ^ Ernst corinth, Hitler und das grüne munster
  24. ^ 1:08
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מונורכיזם_אפשרי_של_אדולף_היטלר&oldid=38304392"