יואל פלדשו – הבדלי גרסאות
מ ←הערות שוליים: קטגוריה |
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"# |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חייל |
{{חייל |
||
|שם=יואל פלדשו |
|שם=יואל פלדשו |
||
|תמונה= |
|||
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=מרכז}} |
|||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|נולד=[[30 במאי]] [[1949]] |
|נולד=[[30 במאי]] [[1949]] |
||
גרסה מ־15:15, 17 בפברואר 2017
תבנית:חייל יואל פלדשו (נולד ב-30 במאי 1949) הוא טייס קרב לשעבר בחיל האוויר הישראלי, פיקד על להק המודיעין ולהק כוח האדם והשתחרר בדרגת תת-אלוף. כיום מכהן פלדשו כמנהל רשות התעופה האזרחית.
ביוגרפיה
פלדשו נולד בקריית טבעון, בנם של מנחם ורות, למד בבסמ"ת והתגייס לצה"ל ב-1967. הוא סיים קורס טיס ושירת כ-26 שנים בחיל האוויר, בו נחשב לאחד מהטייסים המצטיינים ששירתו בחיל ולזכותו נרשמו 4 הפלות של מטוסי אויב. במלחמת יום הכיפורים לחם עם טייסת 69, טייסת F-4 פנטום, והשתתף בגיחות הפצצה רבות, ביום השני של המלחמה רשם הפלה של מיג 21 מצרי. ביולי 1976 היה אחד מחמשת הטייסים שנשלחו להביא את מטוסי ה-F-15 איגל הראשונים לחיל האוויר, יחד עם איתן בן-אליהו, בני צינקר, משה מלניק ושאול סיימון, והיה שותף להקמת טייסת 133.[1] ב-27 ביוני 1979 השתתף בקרב האוויר הראשון של מטוסי F-15 ורשם את הפלתו השנייה כשיירט מיג 21 סורי באמצעות טיל פיתון 3. פיקד על טייסת תעופה ונבחר לעמוד בראש טייסת ה-F-15 השנייה, טייסת 106, עליה פיקד מיוני 1982 ועד יוני 1985. במלחמת לבנון הראשונה רשם שתי הפלות נוספות במהלך קרב אוויר נגד מטוסי מיג 23 סורים, שנערך ב-24 ביוני 1982.[2] בשנים 1987 עד 1989 פיקד על בסיס חצור ואחר כך יצא ללימודי תואר שני במנהל עסקים ב-MIT. במהלך מלחמת המפרץ פיקד על להק המודיעין ואחר כך עמד בראש להק כוח האדם. את שירותו הצבאי סיים ב-1993.
לאחר פרישתו מצה"ל שימש כמנכ"ל חברת אדיונטיק בתחום פיתוח לומדות מחשב[3], וב-1994 התמנה למנכ"ל יבואנית הרכבים צ'מפיון מוטורס.
בספטמבר 1996 מונה למנכ"ל חברת אל על ועמד בראשה עד להתפטרותו בשנת 2000. בתקופתו באל על ניצח על תוכנית התייעלות מקיפה והחברה עברה מהפסד של 82 מיליון דולר ב-1996 לרווח של כ-16 מיליון דולר ב-1999.[4]
בפברואר 2001 הצטרף לקבוצת גנדן של נוחי דנקנר, מונה למנכ"ל גנדן טכנולוגיות והקים את חברת GS-3 שעסקה בתחום האבטחה התעופתית. במקביל שימש כדירקטור בחברות הקבוצה כגון נתור, יוניטל והשטיח המעופף. במאי 2003 מונה למנכ"ל שופרסל אך עזב את תפקידו לאחר חודשיים בלבד בעקבות חילוקי דעות עם יו"ר דירקטוריון החברה.[5] בפברואר 2004 מונה למנכ"ל חברת נשר מפעלי מלט ישראליים. בספטמבר 2014 מונה על ידי שר התחבורה, ישראל כץ למנהל רשות התעופה האזרחית[6].
פלדשו בוגר תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת חיפה ו-MBA מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. הוא נשוי לסמדר, נכדתם של שושנה ואברהם האפט שהיו ממיסדי דגניה ב'[7]. מרכז מירב לבריאות השד במרכז רפואי שיבא, נקרא על שם בתם שנפטרה בדמי ימיה מסרטן השד[8]. פלדשו כיהן כחבר ועדת השופטים לבחירת זוכי פרס ישראל ב-2014.
קישורים חיצוניים
- דליה טל, "לא נולדתי באל על, ואני לא מתכוון למות בה", גלובס, 11/01/2000
- שלומית לן, פלדשו ברוטו, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2000
הערות שוליים
- ^ טלי בן–יוסף והילה פולק, שומרי הסף, בטאון חיל האוויר, גיליון 172, דצמבר 2006
- ^ ליאור שליין, "זה כל מה שטייסת יירוט רוצה" בטאון חיל האוויר, גיליון 142, דצמבר 2001
- ^ חברים מחכים לרון, בטאון חיל האוויר 199, ספטמבר 1994, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
- ^ יואל פלדשו - טייס הקרב שייעל את אל-על, ynet 30.08.00
- ^ תבנית:TheMarker1
- ^ ספיר פרץ, כץ מינה את יואל פלדשו למנהל רשות התעופה האזרחית, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2014
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:מעריב
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ 6 ]
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 7 ] סמדר ויואל פלדשו, מעריב, 31 במאי 1974 - ^ חנוכת "מרכז מירב" לבריאות השד ב"שיבא לך" - המרפאה הייעודית החדשה במרכז הרפואי "שיבא"
| ראשי להק כוח האדם בחיל האוויר | |
|---|---|
|